ארבע גופות חטופים שהוחזרו השבוע מספרות את סיפור מדיניות הזמן של בנימין נתניהו. נתניהו הרי משחק על זמן. אבל במשחק הזמן החטופים מתים. זה משחק המוות. משחק הדיונון של נתניהו.

שלמה מנצור, על פי דיווח דובר צה"ל, נרצח ב 7 באוקטובר – קרבן ההפקרה המדינית והצבאית של השבת הארורה. שלושת החטופים האחרים – אוהד יהלומי, איציק אלגרט וצחי עידן ז"ל נחטפו בחיים והומתו או מתו בשבי. נסיבות מותם ניתנות להערכה – רעב, מצב גופני ירוד במנהרות, כבילה בשלשלאות מעל שנה ללא אוויר ומים נקיים, עינויים פיזיים ונפשיים, היעדר תרופות ובעיקר הפקרה שנייה של ממשלת ישראל, שלא מיהרה לחתום על עסקה לשחרורם.

נסיבות המוות ניתנות להערכה – רעב, מצב גופני ירוד במנהרות, כבילה בשלשלאות מעל שנה ללא אוויר ומים נקיים, עינויים פיזיים ונפשיים, היעדר תרופות ובעיקר הפקרה שנייה של הממשלה, שלא מיהרה לחתום על עסקה

הזמן של נתניהו להתבצרות בשלטון, למרות מחדל 7.10 בו נרצח שלמה מנצור, הוא הזמן שלא היה לאוהד, צחי ואיציק בשבי.

"יכלו לשחרר אתכם אבל העדיפו נקמה", אמרה עפרי ביבס על קברם של אחותה שירי וילדיה כפיר ואריאל ביבס ז"ל.

ממשלת נתניהו הייתה יכולה לשחרר את אוהד, איציק וצחי – אם הייתה מחויבת לחייהם ולזמן הקצוב שנותר להם. אבל היא העדיפה הישרדות בשלטון. היענות לתביעות של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', מסמוס העסקאות, ומריחת העסקה שכבר נחתמה על פני 42 יום. וכעת היא מורחת את המו"מ על שלב ב'. גורלם של השבויים החיים שנותרו בידי חמאס עלול להיות דומה. פשוט אין זמן. הגוף האנושי לא יכול לשרוד בלי מים, אוויר ומזון תקופה כה ארוכה.

אבל הגוף הפוליטי יכול לשרוד לנצח בעזרת שקרים, קומבינות, שחיתות, תקציבים ללא גבול והונאה. הגוף הפוליטי נהנה ממזון מצוין, מטיסות במטוס פאר פרטי ולינה במלונות יוקרה בחו"ל, ארוחות במסעדות, וזמן שלטוני מובטח באמצעות קואליציית הבלהות. גופו של נתניהו עם הקוצב ובלי הערמונית, עם סכנת ההתייבשות והתיק הרפואי הסודי שמסתיר אולי עוד מחלות, לא ישרוד בשבי חמאס יותר מכמה שבועות.
אבל נתניהו כראש ממשלה שורד את חמאס כבר שנים.

נתניהו מימן את חמאס, לא רק שרד אותו. שמר על בכיריו מפני חיסולים, דאג שקטאר תעביר לו כסף מזומן, דאג ודואג שהרשות הפלסטינית לא תגיע לעזה, ומקפיד שמצב המלחמה מול ישראל יימשך לנצח.

הגוף האנושי לא יכול לשרוד בלי מים, אוויר ומזון תקופה כה ארוכה. אבל הגוף הפוליטי יכול לשרוד לנצח בעזרת שקרים, קומבינות, שחיתות ותקציבים ללא גבול. הגוף הפוליטי נהנה מטיסות ולינה במלונות יוקרה בחו"ל

הזמן של נתניהו מורכב משעון אחר. אלא שגם זמנו של נתניהו קצוב. במונחים ארוכים יותר, אבל גם הוא יודע שלא יחיה לנצח ולא יוכל להיות ראש ממשלה לנצח. השאלה היא מה הוא מנסה להשיג כאשר הוא נאחז בזמן. מורח אותו. מתחמק מוועדת חקירה, מתחמק מבחירות, מתחמק מסיום המלחמה.

נתניהו לא ימלט מאחריותו לטבח 7 באוקטובר. איש לא ישכח כי הוא היה ראש ממשלה במשמרת שבה חמאס הביס את צה"ל, כבש ישובים, רצח וחטף מאות ישראלים. זה לא ניתן למחיקה גם במכונת הזמן של נתניהו.

מה ישיג נתניהו אם ייאחז בכיסאו עוד כמה חודשים? יגיע לעוד ביקור זחוח בבית הלבן? ישב בעוד ישיבת קבינט ויוציא עוד הצהרה מתלהמת לתקשורת? ילבש עוד עניבה בצבע שערם של קרבנות ההפקרה? מה הוא מרוויח? הוא לא יצליח לשכתב את ההיסטוריה. הוא לא יצליח להטיל את האחריות על ראש השב"כ והרמטכ"ל לבדם. הוא לא יוכל לסובב את כדור הארץ על צירו לאחור. אז מה הוא מרוויח?
עוד מלחמה עצימה בעזה? מה היא תיתן? עוד הרוגים ועוד שכול ועוד בוץ בו ישקע צה"ל לשנים ארוכות?

נתניהו בורח מגורלו. מנסה לעצור את הזמן או לגלגל אותו עד אין סוף. בורח מההחלטות היחידות שכל מנהיג אחר היה מקבל במקומו. התפטרות, הכאה על חטא ובקשת סליחה.

לנתניהו נדמה שהזמן מרפא את הפצעים, מטשטש את מחדליו ואחריותו. אבל הזמן הוא כותב ההיסטוריה העיקרי בעולם. החזק בעולם. כוחו של הזמן הוא ביכולת העיכול של עוד ועוד אנשים את מוראות הזמן הזה.

נתניהו לא ימלט מאחריותו לטבח 7 באוקטובר. איש לא ישכח כי הוא היה ראש ממשלה במשמרת שבה חמאס הביס את צה"ל, כבש ישובים, רצח וחטף מאות ישראלים. זה לא ניתן למחיקה גם במכונת הזמן של נתניהו

ציבור גדול, שהיסס בתחילת המלחמה בסוגיית החטופים, דורש עכשיו באחוזים גבוהים להחזיר אותם בכל מחיר, גם במחיר סיום המלחמה. ציבור גדול, שהיסס בתחילת המלחמה לגבי אחריותו של נתניהו, מצביע היום עליו כאחראי העיקרי לקונספציה ולאסון החמור ביותר מאז השואה. ציבור גדול מאוד שהיסס לגבי הקדמת הבחירות, משוכנע היום שחייבים ללכת לבחירות בהקדם, ולא רק בסיום המלחמה שאיש אינו יודע מתי אם בכלל יוכרז עליו.

במשחק הדיונון שנתניהו מבצע על החטופים בעזה, הוא מנסה לשלוח זרועות תמנון לכל גורם שמנסה לזרז החלטות, לקצר זמנים כדי לנסות להציל יותר חיים. זו בעצם המלחמה העיקרית כיום.

גם הדרג הצבאי יודע שהזמן יכול להציל חיים וכי מריחת הזמן פירושה להרוג חיים. הדרג הפוליטי מנסה לשווא למשוך עוד יום בשלטון ולעוות עוד חרפה מוסרית. ביד אחת החלטותיהם דוחפות את החטופים אל מותם, וביד השנייה הם מברכים על חילוץ חטופים חיים בעסקה. כמו שומרי משחק הדיונון שמברכים את מי שנשאר בחיים על כך שהצליח במשחק, ומבטיחים שמחכה לו עוד כסף אם רק ישתתף גם במשחק הבא.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.