הממשלה בהנהגת בנימין נתניהו מנהלת מדיניות בלתי אחראית בעליל, שיכולה להוביל להתדרדרות מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל בכל הזירות.

ביו"ש המערכה הצבאית נראית כאילו המצב שם דומה לעזה. חיל האוויר מפציץ מן האוויר חוליות או טרוריסטים בודדים, ה-D9 הורסים תשתיות ללא חשבון, והאוכלוסייה מגורשת מהמחנות ללא שום הכנה למגורים או מחסה במזג האוויר הקשה של ימים אלה. בימים האחרונים הדרג המדיני אף החליט להכניס טנקים לגדה, בניגוד לעמדת הצבא.

ביו"ש המערכה הצבאית נראית כאילו המצב שם דומה לעזה. חיל האוויר מפציץ מן האוויר חוליות או טרוריסטים בודדים, ה-D9 הורסים תשתיות ללא חשבון, והאוכלוסייה מגורשת מהמחנות ללא הכנה למגורים או מחסה

לתושבי השטחים הפלסטינים לא מאפשרים לעבוד בישראל ולעומת זאת לא מטפלים בבעיית אלפי השב"חים שמהווים את האיום הממשי לביצוע פיגועים.

במקביל מרחיבים את ההתנחלויות ומקימים נקודות חדשות לספוח זוחל.

עשרות גדודים פרוסים ביו"ש לטפל במצב, אבל הגבול הארוך עם ירדן מוזנח כבר שנים ומאפשר הברחות נשק מאסיביות שאיראן מממנת. כבר בסוף מבצע "צוק איתן" אייתוללה ח'אמנאי הנחה את כוחותיו לחזק ולחמש את הקבוצות הפלסטיניות שפועלות ביו"ש, אבל הממשלה לא הקצתה כוחות לחסימת הגבול הירדני.

האסטרטגיה הזו, לאחר ששנים ממשלת נתניהו דאגה להחליש את הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון שלה, והעדיפה לשמור על חמאס "מבסוט" בעזה, תגביר בצורה משמעותית את פעילות הטרור ביו"ש ובישראל, למרות מאמצי הצבא, השב"כ והמשטרה. באיזה שהוא שלב "הניסים", כמו נטרול האוטובוסים הממולכדים בחולון ובת-ים, ייגמרו.

בתנאים אלה, החלום לנורמליזציה ביחסים עם ערב הסעודית, ובהמשך עם רוב המדינות המוסלמיות, רק הולך ומתרחק. ונשאלת השאלה האם נתניהו מוותר במודע על היהלום שבכתר האסטרטגי והאפשרות ליציבות ושגשוג אזורי, תחת הנהגת ידידו הנשיא דונלד טראמפ.

האסטרטגיה הנוכחית, לאחר שנים שממשלת נתניהו דאגה להחליש את הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון שלה, והעדיפה לשמור על חמאס "מבסוט" בעזה, תגביר דמשמעותית את פעילות הטרור ביו"ש ובישראל

ההתחמשות של מצרים ומהלכיה המוזרים בעת המלחמה בעזה, אכן מדאיגים. אבל ראיון השגריר הטרי שלנו בוושינגטון על האיום המצרי, וההדלפות על כך בתקשורת הישראלית, הם בוודאי מהלכים של ראש הממשלה.

כאן אפשר להזכיר שוב את "צוק איתן", כאשר מצרים תיווכה את הפסקת האש מול חמאס והציעה פתרון שדומה למה שמדינות המפרץ והקהילה הבינלאומית מציעות עכשיו עבור "עזה אחרי המלחמה": חזרת הרשות הפלסטינית, בתצורה שונה, לשליטה במעברים לעזה ובהמשך שליטה מלאה במשטרת עזה ובביטחון הרצועה.

אז נתניהו לא הסכים לפתרון המצרי, ובוודאי לא חמאס. הפתרון של ראש הממשלה היה הכנסת קטאר כגורם המרכזי למימון ארגון הטרור, שיאפשר המשך השליטה של חמאס בעזה והחלשות הרשות הפלסטינית. זאת אותה "קונספציה אסטרטגית" שהביאה את אסון ה-7 באוקטובר 2023.

היא גם גרמה, להערכתי, לקרע הראשון עם ממשלו של הנשיא המצרי, א-סיסי, שהפיל את שלטון האחים המוסלמים והכניס לבתי הסוהר אנשי חמאס. באותה תקופה, ועד לאחרונה, קטאר, כתומכת באחים המוסלמים, הייתה האויב העיקרי של מצרים בזירה הערבית.

ובכך, מדיניות ישראל, במקום לרכז מאמץ נגד התבססות טורקיה בסוריה, על גבול הגולן, נותנת לנשיא רג'פ טאיפ ארדואן הזדמנות לפתור את המשבר עם הנשיא א-סיסי ולהכניס את ישראל לצבת אסטרטגית מסוכנת ביותר. מעניין שא-סיסי, שהיה מאוד מסויג כלפי המנהיג החדש של סוריה, אחמד א-שרע, החליט כעת להזמינו לקהיר.

מדיניות ישראל, במקום לרכז מאמץ נגד התבססות טורקיה בסוריה, על גבול הגולן, נותנת לנשיא רארדואן הזדמנות לפתור את המשבר עם הנשיא א-סיסי ולהכניס את ישראל לצבת אסטרטגית מסוכנת ביותר

כל זאת, כאשר המלאכה בעזה לא הסתיימה, כאשר ההיאחזות של צה"ל בדרום לבנון מאוד מצומצמת ויש סכנה לחידוש הלחימה מול חזבאללה, כאשר החות'ים מאיימים לחזור כל רגע לזירה נגד ישראל, ואיראן מנסה לשפר עמדות לאחר כישלונותיה בסוריה ובלבנון.

ולמגינת ליבם של נתניהו והקואליציה שלו, הנשיא טראמפ החליט שהוא מעדיף מו"מ עם איראן בנושא פרויקט הגרעין, ומכריז שלא ייתמוך במהלך צבאי ישראלי נגד מתקני הגרעין האיראניים.

התקווה היחידה כעת היא, שבאיזשהו שלב לטראמפ יימאס מנתניהו, שמסכן חלק מהאסטרטגיה האזורית שלו. וזה עשוי לחזק את החלטתו לתמוך בשחרור כל החטופים הישראלים במסגרת שלב ב' של העסקה.

באופן פרדוקסלי, המשבר בין הנשיא טראמפ לבין נשיא אוקראינה ולודימיר זלנסקי, שגרם להקפאת הניסיון להביא הסכם הפסקת אש במלחמה בין אוקראינה לרוסיה, יחזיר את תשומת לבו של הנשיא האמריקאי לסוגיית המשבר בעזה, שבה יש לו מנופים הרבה יותר חזקים על נתניהו ועל המתווכות הערביות.

היום, ב-4 במרץ, אמורות מדינות הליגה הערבית להציג את הצעתן לפתרון המלחמה בעזה, שלא תכלול את גירוש האוכלוסייה הפלסטינית.

כל זאת, כשהמלאכה בעזה לא הסתיימה, היאחזות צה"ל בדרום לבנון מאוד מצומצמת ויש סכנה לחידוש הלחימה מול חזבאללה, החות'ים מאיימים לחזור כל רגע לזירה נגד ישראל, ואיראן מנסה לשפר עמדות

זו ההזדמנות של הנשיא טראמפ להישג דיפלומטי חשוב במזרח התיכון. זאת אם יצליח לגרום לסיום עסקת החטופים וקידום פתרון השליטה בעזה ללא חמאס, בהסכמה ערבית-ישראלית. הזדמנות כזו תקדם גם את הנורמליזציה בין ערב הסעודית וישראל ותוביל להרחבת הסכמי אברהם לעוד מדינות ערביות ומוסלמיות.

ד"ר אלי כרמון, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור ומרצה באוניברסיטת רייכמן. חבר בקואליציה לביטחון אזורי. שמש בעבר יועץ במשרד הביטחון ובפורום ללוחמה באנטישמיות ליד מזכירות הממשלה.