כאשר הצטרפתי בשנות ה-90 לשירות החוץ של ישראל, הייתי גאה לייצג מדינה שהייתה מגדלור ערכי בזירה הבינלאומית. מדינה שהובילה את המאבק באנטישמיות, לא רק במילים, אלא גם במעשים.

כך הייתה ישראל המדינה היחידה שהחזירה את שגרירה מווינה בשנת 1986, כאשר קורט ולדהיים – מזכ"ל האו"ם לשעבר, אך מי שהתגלה שהיה גם קצין בוורמאכט – נבחר לנשיא אוסטריה.

גם בשנת 2000, החזירה ישראל את שגרירה מווינה, כאשר מפלגת החירות האוסטרית – ששורשיה במשטר הנאצי, הצטרפה לקואליציה. שוב היינו בין הבודדים בעולם שהציבו את העמדה הערכית מעל שיקולים פוליטיים קרים. כך פעלה ישראל במשך שנים: כמדינה יהודית עם זיכרון היסטורי שמחייב אותה להביע עמדה ולפעול כדי לתת לה ביטוי בשטח.

ישראל החזירה פעמיים את שגריריה מאוסטריה, כשקצין בוורמכט נבחר לנשיא אוסטריה וכשמפלגה עם שורשים נאציים הצטרפה לקואליציה שם. היינו בין הבודדים בעולם שהציבו עמדה ערכית מעל פוליטיקה

אבל היום, 25 שנים אחרי, אני חרד לעתיד המצפן הערכי של מדינת ישראל ושל שירות החוץ שלה. הא.נשים המצוינים בשירות החוץ הישראלי, נדרשים לאחרונה יותר ויותר להוציא אל הפועל מדיניות שמנוגדת לכל מה שהאמנו בו, כל מה שישראל ייצגה בעבר.

כאשר ישראל הצביעה באו"ם נגד ההצעה הקוראת לשמירה על ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה – לצד מדינות כמו רוסיה וצפון קוריאה וכמובן ארצות הברית של דונלד טראמפ – הייתה זו עדות כואבת נוספת למקום הרע אליו התדרדרנו. הפכנו חברים בקבוצה מפוקפקת של משטרים סמכותניים, כאשר שיקולים פוליטיים בני חלוף גוברים על כל מה שפעם היה מובן מאליו.

אבל זה לא נעצר כאן. שירות החוץ הישראלי מקבל הנחיות מדיניות שמביישות את המורשת שלו. כך, למשל, ההנחיה של שר החוץ גדעון סער לפעול לחיזוק הקשרים עם מפלגות הימין הקיצוני באירופה.

אלו הן אותן מפלגות שממשיכות את דרכן של התנועות הניאו-נאציות. היום הן מסתתרות מאחורי גלימה אנטי-מוסלמית, תוך הנמכת הנימה האנטישמית שמבעבעת מתחת לפני השטח, רק מחכה לרגע המתאים לחזור ולפרוץ.

בשנת 2000 השכילה ישראל להוקיע קואליציה עם מפלגת ימין קיצוני, אך ב-2025 שריה מתחבקים עם מנהיגי הימין הקיצוני באירופה. עם מי שמוכנים להצניע מעט את שנאתם ליהודים, כדי לזכות בלגיטימציה מממשלת מדינת היהודים. זאת לצד פעילויות נוספות שדגל שחור מוסרי מתנוסס מעליהן, דוגמת התמיכה בטיהור האתני שביצעה אזרבייג'ן בחבל נגורנו קרבאך.

שירות החוץ הישראלי מורכב מא.נשים טובים ומסורים שבחרו בקריירה, אשר עיקרה ייצוג מדינתם ומאבק למענה. אך היום כל דיפלומטית ודיפלומט ישראלים צריכים לעשות את חשבון הנפש שלהם: האם הם יכולים להמשיך ולשרת מדיניות שמנוגדת לערכים היהודיים והדמוקרטיים שבשמם הצטרפו לשירות החוץ הישראלי.

היום, 25 שנים אחרי, אני חרד לעתיד המצפן הערכי של ישראל ושירות החוץ שלה. הא.נשים המצוינים בשירות החוץ הישראלי נדרשים לאחרונה להוציא לפועל מדיניות המנוגדת לכל מה שישראל ייצגה בעבר

ישראל הייתה בעבר מגדלור מוסרי. היא הייתה חלק מההבנה, שבלי עמוד שדרה ערכי אין לנו זכות קיום. אסור לנו לאבד את הדרך, והאחריות לכך אינה רק על המנהיגים – היא גם על אנשי השירות הציבורי, ובראשם אנשי שירות החוץ.  אנשי אלה שתפקידם הוא להוציא אל הפועל את מדיניותה של ממשלת ישראל בזירה הבינלאומית.

הלבנת מפלגות אנטישמיות ותמיכה במלחמתו של ולדימיר פוטין באוקראינה – הן המקבילות הדיפלומטיות לפקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה. יש דברים שכל אדם ערכי צריך לעמוד מולם ולומר – עד כאן.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.