למה לא קטאר? כי קטאר היא סוכנת כאוס, לא רק במזרח התיכון, אלא גם באירופה ובארצות הברית. היא רואה את ייעודה בהפצת אנרכיה בעולם, כדי לקדם את שלטון האחים המוסלמים במזרח התיכון ומעבר לו.

כאשר אנו רואים את האנרכיה בישראל, אנו תוהים אם היא איננה המשך של הסער הערבי, אשר הביא לשלטון של האחים המוסלמים בטריפולי, לוב, את הנשיא מוחמד מורסי במצרים, ואת מוחמד אל-ג'ולאני בסוריה.

כשאנו רואים את האנרכיה בישראל, אנו תוהים אם היא איננה המשך של הסער הערבי, אשר הביא לשלטון של האחים המוסלמים בטריפולי, לוב, את הנשיא מוחמד מורסי במצרים, ואת מוחמד אל-ג'ולאני בסוריה

קטאר זקוקה לאיתמר בן גביר ולבצלאל סמוטריץ' כמנוע אנרכיה בעולם הערבי ובאירופה, ולשם הפצת האנטישמיות בארצות הברית. כמעצמה המקדמת את האחים המוסלמים באזורנו ובעולם, היא יודעת להעריך את הפוטנציאל של הכאוס הטמון ב"אחים היהודים" בישראל. כדי לקדם את הכאוס האזורי והעולמי, היא זקוקה לחמאס בעזה ולבן גביר על הר הבית – וזה בדיוק מה שאנו חוזים בו קורה לנגד עינינו. האם זה רק קשר נסיבתי, או מעבר לזה? אין לדעת.

אחד מן הכלים הראשיים של קטאר להפצת אנרכיה במדינות ערב הייתה תחנת אל-ג'זירה, שזה תפקידה – להמריד את אזרחי מדינות ערב נגד ממשלותיהם. תחנת אל-ג'זירה זקוקה לאלימות יהודית-פלסטינית כאמצעי המרדה ראשי, ובוודאי מסתייעת בניסיונות ההשתלטות על הר הבית.

קטאר כסוכנת כאוס זה בדיוק מה שבנימין נתניהו צריך, כי גם הוא סוכן כאוס.

זה יכול להסביר מדוע סעודיה לא שותפה לשיחות בדוחה על עסקאות החטופים למיניהן, ומדוע מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, החרים את פסגת "היום שאחרי" בקהיר. כי התפקיד של סעודיה הוא הפוך מזה של קטאר – היא רוצה לייצב את המזרח התיכון.

בעבר, גם סעודיה הייתה סוכנת כאוס, אבל כאשר אל-קאעדה התהפכה עליה, והחלה לאיים על הלגיטימיות הווהאבית בסעודיה עצמה, בן סלמאן שינה כיוון, והעמיד את סעודיה ככוח אנטי כאוס וכגורם מייצב בכל מקום שהוא נדרש לעשות זאת. למשל, עכשיו בלבנון, שם סעודיה מתחילה להחליף את המימון האנרכיסטי של קטאר במימון סעודי מייצב.

קטאר כסוכנת כאוס זה בדיוק מה שנתניהו צריך כסוכן כאוס בעצמו. זה יכול להסביר מדוע סעודיה לא שותפה לשיחות על החטופים בדוחה, למשל. תפקיד סעודיה הפוך משל קטאר – היא רוצה לייצב את המזה"ת

מעבר לתחרות – כאוס מול ייצוב במזרח התיכון – יש לסעודיה בעיה פנימית קשה מול קטאר.

הבעיה של סעודיה הוא בית המלוכה שלה, הבנוי משני ענפים שונים. הענף הסודיירי, אשר מתוכו באים מלכי סעודיה, והענף  שאינו סודיירי, אשר רובו הוא משבט תמים של כל הנסיכים האחרים, אשר לא מוציא מתוכו את יורשי הכתר.

המבנה הזה נבנה בימי האב המייסד, המלך עבד אל-עזיז בן א-סעוד, אשר לצורך שמירת הנאמנות של השבטים שאינם סודיירים חיתן את הנסיכים עם בנות תמים, וכך יצר את המבנה של נסיכים תמימים שאינם ראויים למלכות, מול נסיכי סודיירי, שמהם באים מלכי סעודיה.

הבעיה היא שהאמיר תמים של קטאר מייצג את שבט תמים הפרוש על המזרח התיכון כולו, ויש בידו נשק יום הדין שיכול לפוצץ את סעודיה מבפנים.

האמיר תמים הקטארי כבר התחיל לחרחר מדנים בתוך משפחת המלוכה בעיצומו של הסער הערבי, ואחרי שאל-ג'זירה הרעידה את מצרים מן היסוד, מצרים וסעודיה תכננו לכבוש את קטאר ולהפיל את האמיר.

התוכניות של ארצות הברית להקים את ציר המדינות הסוניות יחד עם ישראל, ציר שיחבר את הודו דרך המפרץ וירדן לישראל – עלולות לחדש את החתרנות של קטאר נגד סעודיה. מדוע? כי הציר האזורי של ארצות הברית רוצה להקים דרך העוקפת את קטאר. אבל קטאר, מצדה, מעוניינת לחבר את אוצרות הגז שלה – שבהם היא שותפה עם איראן – לא לישראל, אלא לטורקיה.

קטאר כבר הצליחה להשיג את סוריה של ג'ולאני לקו האנרגיה קטאר-טורקיה, וכעת היא צריכה לגייס את סעודיה (ואת ירדן), כלומר: התחדש האינטרס הקטארי לערער את היציבות הסעודית (ואחריה את היציבות של ירדן).

תוכניות ארה"ב להקמת ציר המדינות הסוניות וישראל שיעקוף את קטאר – עלולות לחדש את חתרנות קטאר נגד סעודיה. קטאר רוצה לחבר את אוצרות הגז שלה – בהם היא שותפה עם איראן – לטורקיה ולא לישראל

כאשר סעודיה ומצרים תכננו לכבוש את קטאר בימי הסער הערבי, מה רבה הייתה ההפתעה, שהייתה זאת ישראל אשר שכנעה את ארצות הברית להניא את סעודיה ומצרים מתוכניותיהם לכבוש את קטאר. מן הרגע הזה נפל האסימון במצרים שאולי הקשר הישראלי-קטארי נועד להפיל את המשטר המצרי ולחולל אנרכיה במצרים.

אם היו חשדות במצרים לגבי כוונותיה של ישראל, נדמה לי שמן הרגע שישראל נחלצה להציל את קטאר הספקות הוסרו, וישראל סומנה כאויב פוטנציאלי.

אבל מי היה יכול להעריך אז את מה שקורה כעת – בעוד מצרים מתייצבת, דווקא ישראל נקרעת באנרכיה. הסער הערבי עבר לישראל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.