ראש הממשלה בנימין נתניהו נואם במליאת הכנסת לקראת ההצבעה על תקציב המדינה, 26 במרץ 2025 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

נתניהו נכנס לפרטים הקטנים כדי שנשכח מהבעיה הגדולה

נתניהו הוא אמן בהסטת דעת מנושאים שאינם נוחים לו ● כך עשה גם בנאומו בכנסת בעת העברת התקציב לשנת 2025, כאשר הציג מספרים שמפריכים לכאורה את הטענה לביזה ● הכול כדי שנדבר על אחוזים ונוסחאות במקום על העובדה הבלתי ניתנת לערעור: התקציב הזה מוביל אותנו לאבדון ● פרשנות

ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה להפריך אתמול (רביעי) בנאומו בכנסת את הביקורת שהופנתה נגד תקציב 2025 – הסכמתו לביזת התקציב על ידי השותפות הקואליציוניות ובראשם החרדים, רק בשביל לשמר את הקואליציה שלו.

לדברי נתניהו, החרדים מהווים כ-12% מהאוכלוסייה ומקבלים פחות מאחוז מכלל תקציב המדינה שעומד על כ-650 מיליארד שקל. זהו נתון שלכאורה מוכיח שלא רק שהחרדים לא בזזו את התקציב, אלא הם בכלל הקורבן שלו. "גם החרדים צריכים חינוך. גם להם יש ילדים שמגיע להם לאכול", פנה נתניהו לרגש של כולנו.

אולם בדיקת עובדות מעלה שנתניהו הציג רק חלק אחד קטן מהתמונה הגדולה. על פי טענתו, פחות מ-6.5 מיליארד שקל מועברים ישירות לקהילה החרדית. אולם כמו תמיד המציאות התקציבית רחוקה מלהיות שחור או לבן כמו שהוא ניסה לצייר אותה.

על פי טענתו של נתניהו, פחות מ-6.5 מיליארד שקל מועברים ישירות לקהילה החרדית. אולם כמו תמיד המציאות התקציבית רחוקה מלהיות שחור או לבן כמו שהוא ניסה לצייר

תקציב הישיבות והכוללים בישראל עומד כיום על למעלה מ-2 מיליארד שקל בשנה – סכום שגדל משמעותית בשנים האחרונות. אבל בנוסף יש ערוצים שלא מסומנים כ"חרדיים" בדוחות הרשמיים, ולא נכללים ב"אחוז" של נתניהו. זאת אף על פי שהם משרתים בעיקר את החברה החרדית.

תלמידי ישיבת קמיניץ בירושלים, 22 באוגוסט 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
תלמידי ישיבת קמיניץ בירושלים, 22 באוגוסט 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

למשל, קצבאות הילדים – המוטות לטובת משפחות מרובות ילדים – מוסיפות עוד כ-10 מיליארד שקל בשנה לתקציב, כאשר חלק ניכר מזה מגיע לחברה החרדית.

לזה צריך להוסיף סבסוד מעונות יום, שזה עוד כ-1.5 מיליארד שקל שמופנים לחרדים; הנחות ארנונה שמוערכות בכמיליארד שקל; ותמיכה בדיור שמוערכת בכ-2-3 מיליארד שקל נוספים.

לזה מוסיפים ביטוח לאומי לחרדים, תרבות יהודית, סבסוד תחבורה ציבורית עבור החלק היחסי שלהם שנחשב יחסית גדול ביחס לשאר המגזרים, תלושי מזון ועוד מיני ירקות, והנה קיבלנו סכום שהוא כבר מתקרב לכ-20 מיליארד ש"ח בשנה. יש מומחים המעריכים שמדובר יותר לכיוון ה-30 מיליארד. כלומר, כמה אחוזים טובים מהתקציב.

אז איך יצא לנתניהו "פחות מאחוז"? כנראה רק אם סופרים סעיפים מאוד ספציפיים ומותירים את השאר מחוץ לחישוב.

נתניהו אפילו מעדיף להוביל את השיח הציבורי למחוזות של הפעלת מחשבונים ובדיקת עובדות. הוא מעדיף שנשאל "מי מקבל יותר" או "מי מקופח", כי זה שומר את השיח במגרש ההפרד ומשול שבו הוא מרגיש בנוח

אבל המספרים הם לא הבעיה הקריטית בסיפור פה של התקציב. להיפך, נתניהו אפילו מעדיף להוביל את השיח הציבורי למחוזות של הפעלת מחשבונים ובדיקת עובדות. הוא מעדיף שנריב על אחוזים, שנשאל "מי מקבל יותר" או "מי מקופח", כי זה שומר את השיח במגרש ההפרד ומשול שבו הוא מרגיש בנוח.

ראש הממשלה בנימין נתניהו במליאה לצד השרים שלמה קרעי ויואב קיש. 26 במרץ 2025 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
ראש הממשלה בנימין נתניהו במליאה לצד השרים שלמה קרעי ויואב קיש. 26 במרץ 2025 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

השאלה האמיתית כאן היא לא רק כמה כסף מקבלים החרדים. השאלה היא מה המשמעות של המדיניות הזו לעתיד שלנו כמדינה? על זה, כנראה, נתניהו פחות להוט לדבר. ויש לו סיבה טובה.

לא צריך להיות כלכלן גדול או להחזיק במחשבון כדי להבין את המשמעות. ישראל היא מדינה שתלויה בכוח אדם – חיילים שמגנים עליה, עובדים שמשלמים מיסים, ואנשים שתורמים לכלכלה. כשקבוצה שמהווה 12% מהאוכלוסייה – ונחשבת לזו שגדלה בקצב המהיר ביותר – לא משתתפת בתחומים האלה, או משתתפת בצורה חלקית בלבד, זה יוצר חור. לא חור קטן, אלא כזה שמתרחב עם הזמן.

הביטחון נפגע כי יש פחות חיילים, התשתיות סובלות כי יש פחות כסף לתחזוקה, והמיסים של כולנו עולים כדי לכסות את הפער שנוצר. זה לא עניין של "צדק חלוקתי" בלבד – זה עניין שעלול להפוך לקיומי עבור המדינה בעוד כמה שנים.

כשאחוז גדול מהצעירים החרדים לא נכנס לשוק העבודה, המדינה מממנת את התלות הזו דרך תקציבים שיכלו ללכת למקומות אחרים – חינוך, בריאות, ביטחון

הנתונים מראים את זה בבירור: כשאחוז גדול מהצעירים החרדים לא נכנס לשוק העבודה, המדינה מממנת את התלות הזו דרך תקציבים שיכלו ללכת למקומות אחרים – חינוך, בריאות, ביטחון. זו לא ביקורת על האוכלוסייה החרדית עצמה, אלא על מדיניות שממשיכה לשמר מצב שבו חלק גדול מהאוכלוסייה הזו לא משתתף במאמץ הלאומי.

הפגנה של חרדים נגד חוק הגיוס בשכונת מאה שערים בירושלים, 3 בפברואר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
הפגנה של חרדים נגד חוק הגיוס בשכונת מאה שערים בירושלים, 3 בפברואר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

והתוצאה? כלכלה שנחלשת, צבא שמתמודד עם מחסור בכוח אדם, ומגזר יצרני שהולך ומצטמק עם נטל כלכלי וביטחוני שהולך וגדל.

נתניהו, כמי שעומד בראש הממשלה, יודע את זה. אבל במקום להוביל דיון על איך משנים את המצב – איך משקיעים בחינוך שוויוני כדי ליצור גם שוויון בנטל בעתיד, איך מפתחים דור חדש להייטק, איך מעודדים תעסוקה מתקדמת, איך מחזקים את הביטחון – הוא מעדיף לדבר על אחוזים.

שיח כזה שומר על הקואליציה של נתניהו יציבה, מונע עימותים פנימיים בתוכה, משאיר את האחריות מחוץ לדלת שלו, אבל הורס את המדינה.

אז בפעם הבאה שראש הממשלה יציג נתון מרשים, כדאי שנעצור ונשאל: מה הוא לא אומר? כי המספרים הם רק חלק מהסיפור. הסיפור האמיתי הוא מה שקורה כשלא מתמודדים עם האתגרים הגדולים – ואיך זה משפיע על כולנו. לא רק היום, אלא לדורות קדימה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 701 מילים ו-1 תגובות
סגירה