איך יעקב ברדוגו נוהג לומר – הכל אישי, הכל פוליטי? אז זאת בדיוק הנוסחה כדי להבין את מהלכיה של ישראל בעידן בנימין נתניהו. האמרה "הכל אישי, הכל פוליטי" הגיעה לממדים שאיש לא חשב עליהם בעבר.
זה הגיע למצב בו גם החלטה על מלחמה היא לא החלטה אסטרטגית על צרכיה של ישראל המדינה, או חובת הגנה עליה, על אזרחיה וגבולותיה, אלא סעיף בהסכם קואליציוני, לצד סעיפים אחרים כמו הזרמת הקצבות כספיות.
זה הגיע למצב בו גם החלטה על מלחמה אינה החלטה אסטרטגית על צרכי המדינה, או חובת הגנה עליה, על אזרחיה וגבולותיה, אלא סעיף בהסכם קואליציוני, לצד סעיפים כמו הזרמת הקצבות כספיות
כפי שזה נראה לפי שעה, המלחמה בעזה – ותוכנית ההכרעה בגדה – הן הבטחת בחירות של נתניהו לאיתמר בן גביר ולבצלאל סמוטריץ', ואילו חיילי צה"ל נשלחים לחזית כסעיף בסיכומים של שותפים לקואליציה.
יש לציין כי כאשר אנו מדברים על הסכמים קואליציוניים, אנו לא מתכוונים למשמעות הקלסית של המונח — ניירות מנוסחים בקפידה בידי עורכי דין מפולפלים, אלא הסכמות בעל פה הגוברות על הניירות, בבחינת תורה שבעל פה לצד התורה שבכתב.
גם המהלכים מול סוריה לא מתנהלים, ככל הנראה, באופן שבו שיקולים אסטרטגיים מוכתבים על פי צרכי המדינה ומטרותיה, אלא מסיבות של מסרים לבייס, הודעות לעיתונות, והצורך לחמוק מדיוני משפטו של ראש הממשלה.
בסוף השבוע נקלעה הממשלה לצורך להחליט בין שתי חזיתות – בין חזית "המלחמה העצימה" בעזה, לבין חזית ההגנה על הדרוזים בסוריה.
על פניו, המצב האקוטי של הדרוזים מחייב את תשומת הלב המלאה לצפון ודחייה של המלחמה בעזה. אבל הדרוזים בישראל אינם חלק מן הקואליציה ולא יכולים להקים או להפיל ממשלה, אז ההעדפה תהיה לעזה, ולא לסוריה.
בהזדמנות הקרובה אתייחס למצב בסוריה. אומר פה רק כי ההודעות לעיתונות של נתניהו ושל שר הביטחון ישראל כ"ץ כאילו ישראל פרסה את חסותה על הדרוזים בסוריה – הלחיצו את הדרוזים, ופערו בתוכם מחלוקות אם לתקשר עם ישראל, או להתחבר בכל זאת עם אבו מוחמד אל-ג'ולאני הסורי, ואין תמימות דעים בקרב העדה בסוריה לגבי ישראל.
המצב האקוטי של הדרוזים בסוריה מחייב את תשומת הלב המלאה לצפון ודחיית המלחמה בעזה. אך הדרוזים בישראל אינם חלק מן הקואליציה וצרכיה, אז ההעדפה תהיה לעזה, ולא לסוריה
צורת התגובה של ישראל, מכל מקום, איננה דווקא של הגנה על הדרוזים, אלא "משלוח איתותים" לג'ולאני, מחוות הומניטריות לדרוזים, ותקיפת מטרות סוריות שאין להן קשר למצבם של הדרוזים.
אבל זה לא הכל. יש עוד חזיתות שקודמות לסוריה, כמו יהודה ושומרון. לא בגלל שהמצב ביהודה ושומרון מחייב הסלמה, יכול להיות שכן, אבל לא זה העניין, אלא כי זאת הבטחת קואליציה לסמוטריץ'. כמו ההבטחה לבן גביר לצאת למלחמה בעזה, נתניהו, על פי הדיווחים, הבטיח לסמוטריץ' הסלמת המלחמה נגד הפלסטינים.
גל השרפות שפקד אותנו ביום העצמאות ממחיש לנו מה עלול להוליד המשחק באש בגדה.
אומנם עדיין איננו יודעים מה גרם לשרפות הגדולות של יום העצמאות. על פי הידיעות, אולי השרפה החלה ביער אשתאול מאש של ישראלים שלא טיפלו בגחלי מדורה שהתלקחו ברוח החזקה.
אבל מטרידה מאוד גם השמחה לקפוץ אל מדורת האש המתלקחת, גם מצד הממשלה וגם מצד גורמי פת"ח בשומרון. וגם אם האש התחילה מרשלנים ישראלים, גורמי פת"ח כנראה הצטרפו מייד והציתו מוקדים נוספים, ופרסמו ברשתות קליפים ופוסטרים הקוראים לעבור למלחמת הצתות נגד ישראל.
מטרידה שמחת הקפיצה למדורת האש המתלקחת, מצד הממשלה ומצד גורמי פת"ח בשומרון. גם אם רשלנים ישראלים הציתו את האש, גורמי פת"ח כנראה הצטרפו מייד והציתו מוקדים נוספים, וקראו למלחמת הצתות
את הרעיון לפתח אינתיפאדה של שרפות, עוד בימי האינתיפאדה הראשונה בשנות השמונים, הגה ראש הזרוע הצבאית של פת"ח, חליל אל-וזיר, אבו ג'יהאד, אשר לימים חוסל בידי ישראל בביתו בתוניס.
באותם ימים, שנות השמונים של המאה שעברה, הנהגת הפנים הפלסטינית ניסתה לפתח דגם של מאבק בישראל שלא יהיה אלים, אלא ציבורי, עממי, כדי להציג דגם מתחרה למאבק המזויין של אש"ף. הנהגת אש"ף בתוניס ביקשה להשמיט את הקרקע מתחת לרגלי הנהגת הפנים, שלא השכילה גם להתאחד ולקשור קשר פוליטי עם ישראל. אבו ג'יהאד מהנהגת החוץ תכנן פיגועים שיאפילו על המאבק העממי, ובתוך זה יזם גל שרפות ביערות ישראל ששיאן היה ביערות הכרמל ובשער הגיא.
לא כל גל שרפות היה פרי הצתה. למשל השרפה הענקית ביערות הכרמל, שפרצה אחרי האינתיפאדה מהזנחה של מבעירי מדורה כנראה הייתה כמו גל שרפות יום העצמאות שגרתי – אבל נתח הגון של הרס היערות שלנו היה פרי יוזמה פלסטינית.
הסיסמה של אבו ג'יהאד הייתה "להבעיר את הקרקע מתחת לרגלי הכובשים".
עם כישלון האינתיפאדה גם "האש דעכה" והתופעה די נעלמה. כאשר פרצה האינתיפאדה השנייה, הטרוריסטית, של יאסר ערפאת, כבר לא היה כל צורך בהצתת השרפות, כי הטרור של אש"ף הוביל את המאבק במסכת פיגועים קטלנית צפופה בערי ישראל.
אם כך, כרגע זאת תופעה שבין ישראל לבין הפלסטינים בשומרון, וזה גלגול של המאבק הצבאי שכבר מתחולל בין צה"ל לבין מחנות הפליטים בג'נין ובטול כרם. מכיוון שתאי פת"ח לא מוצאים מענה שווה ערך לפעולות צה"ל שם, הם עלולים ללכת על שיטת השרפות.
הסיסמה של אבו ג'יהאד הייתה "להבעיר את הקרקע מתחת לרגלי הכובשים". עם כישלון האינתיפאדה גם "האש דעכה" והתופעה די נעלמה. כשפרצה האינתיפאדה ה-2 של ערפאת, כבר לא היה צורך בהצתות
אבל, יש עוד סיבה מדוע דווקא שרפות. הפלסטינים מחפשים תשובה לגל השרפות והחבלה ברכוש בכפרים הפלסטיניים בשומרון, פרי ידם של נערי גבעות, שזוכים לגיבוי משרד הביטחון בו הם שולטים בכל הקשור ליהודה ושומרון.
מה שנראה כמו הירתמות מהירה של הפלסטינים להצתות – משחק לידיה של הקואליציה, אשר מה שעומד לנגד עיניה הוא לא האינטרס של המדינה, אלא להפך — כי שקט מבחינתם הוא רפש. הממשלה רוצה את הבלגנים האלה מתוך תפיסת תכנית ההכרעה, לפיה כמה שיותר רע כך יותר טוב, ותפיסה זו גם עומדת ביסוד ההסכמים שבעל פה בין חברי הקואליציה של נתניהו.
תכנית ההכרעה היא הטרנספר של הפלסטינים וגירושם לירדן. כדי לספח את יהודה ושומרון לישראל, וכדי להשיג את אפקט הטרנספר, יש לעשות את הפרובוקציות בכפרי הפלסטינים כדי שתבוא תגובה מצדם.
בנימין נתניהו זורם עם שותפיו הקואליציוניים מסיבות אחרות – המשפט, אלא מה – ואולי כדי ליצור משבר ביטחוני חדש שיקדים את פרסום חקירת השב"כ על קטארגייט.
אז מלחמת השרפות כנראה תלך ותעצים, כי שני הצדדים רוצים בה.
בשולי הדברים יש לשים לב לשינוי סמנטי בשם של רשות בתי הסוהר ל"אירגון כליאה לאומי". מה פירוש הדבר? מדינת ישראל מתפרקת מן המוסדות הממלכתיים שלה והופכת למיליציות. בן גביר רוצה לחזור לימי "ארגון צבאי לאומי", והוא מתחיל עם מיליציית הכלאים. אז גם מטרות המלחמה נקבעות על פי צרכי המיליציות, אבל מי שיוצא להילחם זה העם.
מיליציית המשטרה נבלמה בינתיים בהסכם בין בן גביר לבין היועמ"שית גלי בהרב מיארה, אבל אני מנחש שבן גביר יפר את ההסכם ברגע שיוכל – והוא יוכל – ואז נקבל את "ארגון המשטרה הלאומי".
אחת הסיבות מדוע דווקא שרפות – הפלסטינים מחפשים תשובה לגל השרפות והחבלות בכפרי הפלסטיניים בשומרון, פרי ידי נערי גבעות, הזוכים לגיבוי משרד הביטחון בו הם שולטים בענייני יהודה ושומרון
בשעת הכתיבה שמעתי בחדשות על פריצת המשטרה לחתונה של בדואים בנגב ופיזורה ברימוני הלם. האם גם הבערת הנגב הוא חלק מן ההסכמים שבעל פה בין נתניהו לבן גביר?
כזכור, בן גביר הוא גם האחראי על נציבות הכבאות וההצלה – לעתיד "ארגון הכבאות הלאומי", ובתור מי שאחראי על גובה הלהבות – יש ממה לדאוג.
אבל, הדברים חמורים הרבה יותר. הנשיא דונלד טראמפ עומד לבקר בקרוב בסעודיה ובמפרץ כדי לחנוך את עידן סעודיה במדיניות ארצות הברית, והוא רוצה להקים לצורך כך את ברית סעודיה-ישראל, מדינות שיעמדו בחוד החנית של הציר הפרו-אמריקאי באזור.
אבל סעודיה דורשת את סילוק בן גביר וסמוטריץ'. היא לא תעשה שום ברית מזרח תיכון כשהם בתמונה. בעיה. אז כרגע מדובר בציר המזרח התיכון יהיה סעודיה ואיראן, מול ציר ישראל והמשיח.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם