לקראת ביקורו ההיסטורי של הנשיא דונלד טראמפ בסעודיה והאמירויות עולים על הפרק שלושה עניינים הקשורים בעזה – חידוש "המלחמה העצימה" מייד אחרי הביקור, עסקה חטופים כזאת או אחרת, וחידוש הסיוע לעזה.

בשורה התחתונה, לא נראה שמלחמה עצימה בעזה תתממש, וטוב שכך, אבל אם על רקע הביקור המלחמה לא תסתיים בעסקה חדשה, ותוכנית הסיוע לא תצא אל הפועל, הרי ייסתם הגולל על ספינת הדגל של הדיפלומטיה האמריקאית – הקמת ציר מדינות ערב הסוניות עם ישראל, ונקווה שלא לתמיד.

אם על רקע ביקור טראמפ במזרח התיכון לא ייפתרו ענייני עזה והחטופים – ייסתם הגולל על ספינת הדגל של הדיפלומטיה האמריקאית – הקמת ציר מדינות ערב הסוניות עם ישראל, ונקווה שלא לתמיד

אנו שומעים בשולי הדברים, שחתנו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושניר, חוזר לפעילות, קרוב לוודאי כדי להציל את ברית ישראל-סעודיה. אבל אם באמת כל הפרויקט הזה ייכשל, הרי בסופו של דבר, יחיא סנוואר לא מת לשווא, מבחינת חמאס. המטרה הראשית של טבח העוטף, שהייתה הכשלת פרויקט הנורמליזציה – הושגה. ואכן, עד לרגע זה לפחות, המלחמה בעזה קברה את מה שהיה ספינת הדגל של יחסי החוץ האמריקאיים במזרח התיכון.

כאשר אנו בוחנים את המגעים לחידוש הסיוע לעזה, הדבר הראשון שיש לשים לב אליו הוא שסעודיה ומצרים נעדרות ממנו, כלומר: המהלכים בעזה תואמים את המגמה החדשה של יחסי ארצות הברית עם סעודיה בלי ישראל. תכנית שאמורה להוציא את עגלת עזה מן הבוץ לא כוללת את סעודיה, כלומר: סיכוייה נמוכים.

ואכן, נודע כי סעודיה מכינה תכנית סיוע משלה, המתחרה בתכנית המצרית הראויה למעמדה החדש של סעודיה – ציר המדיניות האמריקאית באזורנו -ומעבר לו.

עד לרגע זה עדיין לא פורסמו שמות החברות האמריקאיות שיבצעו את הסיוע, ומסיבות טובות – לא ברור מי יממן אותן, ובאיזו מידה הן יעברו על החוק הבינלאומי.

את הניסיונות הקודמים לחלק סיוע שלא באמצעות אונר"א מימנה קטאר. לקטאר יש גם את הניסיון הרב ביותר בחלוקת הסיוע דרך הקרן שהקימה: "הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה". כמובן, שבסער המלחמה הוועדה הזאת לא מתפקדת, אבל יש לקטאר את האנשים שלה, ואת הקשרים שלה לחלוקת סיוע עתידי – שהם אנשי חמאס. במילים אחרות, מי שמטיל על קטאר את האחריות לסיוע – משמר את חמאס כצינור הסיוע, וזאת בניגוד למה שאומרת ישראל. אבל, על רקע קטארגייט, אולי כל זה נעשה בהסכמה שבשתיקה של ישראל.

הארגונים שמוזכרים כיום כאלה שייקחו על עצמם את האחריות לסיוע הם Gaza Humanitarian Foundation – GHF בראשות זוכה פרס נובל לשלום דיוויד ביזלי וחברת האבטחה האמריקאית Safe Reach Solutions, SRS.

אם פרויקט הנורמליזציה ייכשל, הרי בסופו של דבר, סנוואר לא מת לשווא, מבחינתו. המטרה הראשית של טבח העוטף, שהייתה הכשלת הנורמליזציה – הושגה. ואכן, עד לרגע זה לפחות, המלחמה בעזה קברה אותה

על פי כמה מקורות, עד כה קטאר מימנה את החברות האלה, ומצרים הסכימה לכך כי גם לאנשיה ניתנו תפקידים במנגנון הסיוע. אבל כל זה קרס, כאשר ישראל הפרה את התחייבותה בהסכם עם חמאס לעבור לשלב ב' וחידשה את המלחמה.
פירוש הדבר היה ש"ביום שאחרי" ישראל מייעדת לקטאר, ולא לברית אברהם עם סעודיה ומצרים, את תפקיד ניהול עזה.

אבל כעת, כאשר בישראל עלו לכותרות שערוריות קטארגייט, קטאר לא ששה לממן את חברות הסיוע. אשר לאמירויות, אני אישית פגשתי לפני כשנה שליח מן האמירויות, שהגיע במיוחד לירושלים להודיע לממשלת ישראל שהאמירויות משכו את ידן מכל תפקיד ביום שאחרי. לא ידוע לי שחל שינוי בעמדה זאת, ויש לעקוב אחרי ביקור טראמפ, וכניסתו של ג'ארד קושנר לעובי הקורה, כי לראות אם בכל זאת ייווצרו התנאים לשינוי בעמדתן של מדינות המפרץ.

ומה יכול להיות השינוי בתנאים האלה? פה אנו נכנסים לבעיה השנייה. דיוויד ביזלי הוא איש של האו"ם. כפי שהדברים מתוכננים היום, שאזורי הסיוע יהיו בדרום הרצועה, פירוש הדבר – וכך גורמי האו"ם ומדינות ערב מבינים זאת –  שבתכנון הנוכחי ישראל מבקשת לעשות פינוי עזתים מצפון הרצועה לדרומה. מראות טרנספר של רעבים מרחיקים את סיכויי מימוש התוכנית. זה גובל בפשעי מלחמה, ואף אחד לא רוצה להתבוסס בביצה הזאת.

במאזן ביניים, עד שיתבררו העניינים עד תומם – מלחמת עזה אכן פוצצה את הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. ובכך, למרבה האירוניה, אם מצב העניינים לא ישתנה, הרי בנקודת הזמן הזאת – חמאס ניצח.

לנוכח שערוריות קטארגייט, קטאר לא ששה לממן את חברות הסיוע. אשר לאמירויות, אני אישית פגשתי לפני כשנה שליח מהאמירויות שהגיע לירושלים להודיע לממשלת ישראל שהאמירויות משכו את ידן מהיום שאחרי

האם זה סוף פסוק? כנראה שלא. טראמפ חייב לבוא עם הישגים לסעודיה. הנשיא עבד אל פתאח א-סיסי אמר כי הוא סומך על טראמפ שיביא לסיום המלחמה. גם אנחנו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.