בישראל של היום מצטברים סימנים מטרידים המזכירים, חרף ההבדלים המהותיים, את הנתיב שהוביל להתפרקותה של סוריה.
* * *
דונלד טראמפ קיים פגישה עם נשיא סוריה הזמני אחמד א-שרע בסעודיה – המפגש הראשון מסוגו זה 25 שנה בין מנהיגי שתי המדינות. יום קודם לכן הכריז, להפתעת רבים, על הסרת הסנקציות מסוריה "כדי לתת להם הזדמנות לגדולה".
סוריה שמדממת מ-14 שנים של מלחמת אזרחים אכזרית, מקבלת עתה הזדמנות לשיקום. אך מאחורי התמונות החגיגיות מסתתר סיפור מטריד – על מדינה שהתפרקה לרסיסים והפכה לזירת הקרב העקובה ביותר מדם במאה ה-21.
סוריה שמדממת מ-14 שנות מלחמת אזרחים אכזרית, מקבלת עתה הזדמנות לשיקום. אך מאחורי התמונות החגיגיות מסתתר סיפור מטריד – מדינה שהתפרקה לרסיסים והפכה לזירת הקרב העקובה ביותר מדם במאה ה-21
מה שהחל כהפגנות אזרחיות נגד המשטר התדרדר במהירות לגיהינום – מלחמת אזרחים שגבתה את חייהם של למעלה מחצי מיליון בני אדם, הפכה מיליונים לפליטים והותירה מדינה שלמה בהריסות. מול התמונות הקשות מדרעא, חומס, חאלב וערים אחרות שהפכו לעיי חורבות, העולם עמד מנגד, נתון בין אינטרסים מנוגדים ואדישות מחושבת.
החורבן הסורי לא נוצר ביום אחד. הוא נבנה לאורך שנים של דיכוי, שסעים חברתיים ושחיתות שיטתית. כשהגיע רגע המשבר ב-2011, כל הגורמים הללו התלכדו לכדי "סערה מושלמת" שקרעה את המדינה לגזרים.
האם ישראל מתקרבת לנקודת שבירה דומה? תפקידי כחוקרת בחטיבת המחקר במודיעין (2014-2017) אפשר לי לבחון מקרוב את השתלשלות האירועים בסוריה, ושאלה זו מטרידה אותי הרבה יותר מכפי שהייתי רוצה להודות. אינני טוענת שאנחנו בהכרח צועדים באותו מסלול, אך איני יכולה להתעלם מנקודות דמיון מדאיגות.
ראשית, בסוריה, הסדקים החברתיים העמוקים היו קיימים הרבה לפני פרוץ האלימות. החברה הסורית מפולגת על בסיס עדתי, דתי ואזורי. משטר אסד, השייך למיעוט העלווי, שלט ביד רמה על רוב סוני, תוך העדפה ברורה של בני עדתו בצבא ובמערכות הביטחון. המתחים הללו הוסוו תחת מעטה של אחדות לאומית, אך המציאות בשטח הייתה של אפליה ודיכוי שיטתיים.
החורבן הסורי לא נוצר ביום אחד. הוא נבנה לאורך שנים של דיכוי, שסעים חברתיים ושחיתות שיטתית. כשהגיע רגע המשבר ב-2011, כל הגורמים הללו התלכדו לכדי "סערה מושלמת" שקרעה את המדינה לגזרים
בישראל המלחמה המתמשכת שהתחילה ב-7 באוקטובר הפכה למערבולת של אלימות שאין לה סיום באופק. הקיטוב החברתי מעמיק לממדים שלא הכרנו, כשהשיח הפוליטי הופך אלים ומסית יותר מיום ליום. השסעים בין יהודים לערבים, דתיים לחילוניים, ימין ושמאל, מרכז ופריפריה – כולם מעמיקים.
הקבוצות השונות בחברה הישראלית חיות יותר ויותר במציאויות נפרדות, עם נרטיבים שונים לחלוטין של המציאות. כל צד מאשים את האחר בבגידה, באיום קיומי, בחוסר נאמנות, ומתקיים שיח של דה-לגיטימציה מתמשכת.
התקשורת הפכה בשני המקרים לגורם מעצים של השסעים. בסוריה, שליטת המשטר בתקשורת אפשרה הפצת נרטיב אחד בלבד, בעוד ברשתות החברתיות התפתחו נרטיבים חלופיים קיצוניים. בישראל, ערוצי התקשורת הופכים יותר ויותר לשופרות אידיאולוגיים, המחזקים את הנרטיבים הקיימים ויוצרים "בועות" מידע שנעשות אטומות יותר, כשהשיח ברשתות החברתיות מקצין והופך רעיל מיום ליום.
שנית, בשנת 2011 הכלכלה הסורית עמדה בפני משבר עמוק לאחר שנים של מדיניות ניאו-ליברלית שהעשירה את המקורבים למשטר והעמיקה את הפערים החברתיים. האבטלה בקרב צעירים הגיעה לשיאים חדשים, כאשר אלפי בוגרי אוניברסיטאות מצאו עצמם ללא תקווה לעתיד טוב יותר.
המשבר החריף עם פרוץ המלחמה. הסנקציות הבינלאומיות, ההרס התשתיתי, ובריחת ההון והמוחות הובילו לקריסה כלכלית. האינפלציה הרקיעה שחקים, המטבע הסורי איבד את ערכו, והאזרחים התקשו לרכוש מוצרים בסיסיים. העוני והרעב הפכו למציאות יומיומית.
הקבוצות השונות בחברה הישראלית חיות יותר ויותר במציאויות נפרדות, עם נרטיבים שונים לחלוטין של המציאות. כל צד מאשים את האחר בבגידה, באיום קיומי ובחוסר נאמנות, ומתקיים שיח של דה-לגיטימציה
בישראל של 2025 המלחמה המתמשכת גובה מחיר כלכלי כבד. העלויות הישירות של הלחימה, לצד הירידה בהשקעות זרות והפגיעה בתיירות ובענפי משק אחרים, מהוות אתגר ליציבות הכלכלית. האינפלציה עולה, יוקר המחיה מאמיר, והפערים החברתיים מעמיקים. הממשלה מקצצת בתקציבים חברתיים לטובת הביטחון, מה שמעמיק את המצוקה ומזין כעס ותסכול.
שלישית, גורם מרכזי שהוביל להידרדרות בסוריה היה תגובת היתר האלימה של המשטר כלפי המפגינים. המעצרים ההמוניים, השימוש בצבא נגד אזרחים, העינויים השיטתיים – כל אלה הובילו להסלמה ולהקצנה. כשהאופוזיציה החלה להתחמש, המשטר הגיב באלימות קיצונית עוד יותר, וכך נפלה סוריה למעגל אלימות.
בישראל אנו עדים להסלמה מדאיגה באלימות כלפי מתנגדי השלטון. מפגינים חווים אלימות משטרתית שהופכת שיטתית יותר, משפחות חטופים המבקרות את מדיניות הממשלה מותקפות פיזית, ועיתונאים מאוימים באופן גלוי.
המדאיג מכל הוא תהליך הלגיטימציה ההדרגתי של אלימות ככלי לפתרון מחלוקות פוליטיות – תהליך שמתחיל בדה-הומניזציה של היריב ("בוגד", "אויב העם"), ממשיך בהצדקת פגיעה בו ("מגיע להם", "הביאו את זה על עצמם"), ועלול להסתיים במעשים אלימים בעלי השלכות הרות אסון, כפי שלמדנו ברצח יצחק רבין.
בישראל 2025 המלחמה המתמשכת גובה מחיר כלכלי כבד. העלויות הישירות של הלחימה, לצד הירידה בהשקעות זרות והפגיעה בתיירות ובענפי משק אחרים, מהוות אתגר ליציבות הכלכלית
בדומה לסוריה, גם בישראל קיימת הסכנה של "נקודת האל-חזור" – נקודת שבר שאחריה ההידרדרות הופכת למהירה ובלתי ניתנת לעצירה. בסוריה, רגע זה הגיע כאשר הצבא החל לירות במפגינים. גם בישראל, האלימות כלפי מפגינים גוברת, וישנו סיכון שאירוע אלים במיוחד יצית תגובות קשות.
למרות קווי הדמיון המטרידים, ישנם הבדלים מהותיים בין ישראל לסוריה שעשויים למנוע הידרדרות דומה.
בניגוד לסוריה שהייתה דיקטטורה מבוססת תחת שלטון משפחת אסד ומפלגת הבעת' במשך עשרות שנים, ישראל מתבססת על מסורת דמוקרטית ארוכת שנים, חברה אזרחית תוססת, ומוסדות שלמרות הלחצים – עדיין מתפקדים.
הבדל קריטי נוסף הוא מעמדו של הצבא – בעוד שהצבא הסורי היה נאמן למשטר אסד ושימש ככלי לדיכוי פנימי, צה"ל ממשיך לשמש כמסגרת ממלכתית המאחדת מגזרים שונים בחברה.
המשק הישראלי מגוון ומתקדם טכנולוגית לאין שיעור מזה הסורי שתלוי בעיקר בנפט וחקלאות, מה שמספק כרית ביטחון כלכלית משמעותית גם כשהמשק נפגע קשות מהמלחמה המתמשכת ומאי-היציבות הפוליטית.
היסטוריה של זהות משותפת ויכולת התגייסות לאומית בעתות משבר מהווה גם היא גורם מייצב, בניגוד לפיצול העדתי-שבטי העמוק שאפיין את סוריה.
בדומה לסוריה, גם בישראל קיימת סכנת "נקודת האל-חזור" – שאחריה ההידרדרות הופכת מהירה ובלתי ניתנת לעצירה. בסוריה זה הגיע כשהצבא החל לירות במפגינים. גם בישראל, האלימות כלפי מפגינים גוברת
אך למרבה הדאגה, יתרונות אלה נשחקים באופן הדרגתי. המסורת הדמוקרטית הישראלית נמצאת תחת מתקפה חסרת תקדים עם ניסיונות להחליש את מערכת המשפט ושומרי הסף.
צה"ל, שהיה תמיד סמל ממלכתי מאחד, נגרר לזירה הפוליטית המפלגת.
במקביל, מעמדה הבינלאומי של ישראל מידרדר – מתמיכה רחבה בעבר לבידוד דיפלומטי: תביעות בבתי דין בינלאומיים, ביקורת מצד בעלות ברית מסורתיות, צמצום בקשרים כלכליים ואקדמיים. אפילו היחסים עם ארה"ב, עוגן ביטחוני וכלכלי מרכזי של ישראל, נמצאים במתח גובר.
הידרדרות היא תהליך הדרגתי, שבו כל צעד מכשיר את הקרקע לצעד הבא, עד שמגיעים לנקודת האל-חזור. ישראל אינה חסינה מפני תהליכים כאלה, ודווקא תחושת ה"זה לא יכול לקרות לנו" היא סכנה בפני עצמה.
ההיסטוריה מלמדת כי גם חברות יציבות ומשגשגות יכולות לקרוס במהירות מפתיעה כאשר הסדקים החברתיים מתרחבים, והאמון בין קבוצות ובמוסדות המדינה מתערער באופן עמוק מספיק.
אם יש לקח אחד מהטרגדיה הסורית, הוא שהדרך לגיהינום רצופה לא רק בכוונות רעות, אלא גם באדישות, בשתיקה, ובאשליה שהמציאות הרעה תחלוף מעצמה.
ההיסטוריה מלמדת שגם חברות יציבות ומשגשגות יכולות לקרוס. אם יש לקח מהטרגדיה הסורית, הוא שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות רעות, באדישות, בשתיקה, ובאשליה שהמציאות הרעה תחלוף מעצמה
מול קווי הדמיון המטרידים, עלינו לבחור אחרת. מתוך ראייה פקוחה של התהום שעלולה להיפתח לרגלינו, אנחנו עדיין יכולים, ומחויבים לבחור, בדרך אחרת.
ליאור בורק היא מובילת חדשנות בינה מלאכותית ואנליסטית מודיעין עסקי. מתמחה ביישום כלי AI מתקדמים בעבודת המודיעין והמחקר, ומפתחת תהליכי איסוף וניתוח מידע מבוססי בינה מלאכותית. שירתה כחוקרת בחטיבת המחקר במודיעין (2014-2017).
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מאמר מצוין. את המופעים הגלויים של ההדרדרות היטבת לתאר. אבל לא את שורש הבעיה.
מחכה למאמר השני שיסביר איך משנים נתיב של פונדמנטליזם דתי משיחי שחודר אל רבבות מצד אחד, ואל הפוליטיקה והתקציבים ובעלי התפקידים הקריטיים מצד שני, כדי שלא יתפתח התסריט שתיארת.