בשנים האחרונות ניבעו סדקים וחריקות בסדרי המדינה. מי שמתעורר כאן הבוקר מוצא מקום שונה לגמרי מזה שבו גדל לפני 20-30-40 שנה או יותר. נאספנו בארץ ישראל מארבע כנפות תבל וכרתנו ברית גורל משותפת.
נס היה לנו, הקמנו דמוקרטיה מתפקדת עם מוסדות מפוארים: שלוש רשויות השלטון, הכנסת, הממשלה ובתי המשפט; זרועות הביטחון; ארגוני עובדים וקופות החולים; חקלאות, תעשייה ויזמות גבוהה; בתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות; האקדמיה ללשון, עיתונות חופשית, מוזיאונים ובתי תפילה. מגוון האוכלוסייה הוא רחב ומתפרס על פני אמונות, ארצות מוצא, ומסורות שונות מאוד. ברית גורל כרתנו ובה כל קבוצה זכתה למקום ולהכרה ובתמורה לכך ויתרה במשהו על עקרונותיה.
נס היה לנו, הקמנו דמוקרטיה מתפקדת עם מוסדות מפוארים: שלוש רשויות השלטון, הכנסת, הממשלה ובתי המשפט; זרועות הביטחון; ארגוני עובדים וקופות החולים; חקלאות, תעשייה ויזמות גבוהה ועוד
הברית הזאת נפרמת לנגד עינינו, כי בימים אלה אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה. הבלבול רב, וככל שיאביס אדם את עצמו בחדשות, פרשנויות, סיפורי קרב ורכילויות, לא ייטיב להבין מה קורה ומה עתיד לקרות.
אומות עוברות תהליכי גיבוש. האמריקאים החלו את דרכם בהשתלטות קולוניאליסטית על חבל ארץ גדול ופורה, תוך שהם מכניעים את עמי המקום ומייבאים עבדים מאפריקה בכוח הזרוע ובמרמה. בסופו של דבר ארצות הברית מצאה את יעודה כדמוקרטיה יציבה שחרטה על דגלה עקרונות של שוויון זכויות וחופש אישי.
צרפת בסוף המאה ה-18 הייתה מלוכה פיאודלית שבה שכבת דקה של אנשי דת ואצילים שלטו על עם עני ונטול זכויות. היום זו רפובליקה דמוקרטית שמפרידה את הדת מהמדינה ודוגלת בשילוש חירות, שוויון ואחווה.
המעברים הדרמטיים בשתי הדוגמאות הללו לא נעשו באמצעות מכוני חשיבה או ועדות פריטטיות. הצרפתים עברו מהפכה רווית דם בשנים 1789-1799, בה הגיליוטינה פעלה יום ולילה ואלפים רבים, אנשי דת, אצילים ופשוטי עם, איבדו את הראש.
האמריקאים התנסו במלחמת אזרחים קשה שהחלה בשנה ה-85 לעצמאותם, בשנים 1861-1865, והקריבו 620,000 חיילים (כאשר האוכלוסייה מנתה כ-30 מיליון, עשירית מגודלה היום).
ברית הגורל נפרמת לנגד עינינו, כי בימים אלה אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה. הבלבול רב, וככל שיאביס אדם את עצמו בחדשות, פרשנויות, סיפורי קרב ורכילויות, לא ייטיב להבין מה קורה ומה עתיד לקרות
ישראל בת ה-77 מחפשת את דרכה. היא שינתה כיוון באחת, החל מהכרזת המהפכה השיפוטית בינואר 2023 והמשך ב-7 באוקטובר באותה שנה והמלחמות שבאו בעקבותיה.
לרבים נראה כאילו ההידרדרות לכיוון משטר דיקטטורי-פונדמנטליסטי דתי היא בלתי נמנעת – הדמוגרפיה מובילה לשם, ועימה ריבוי המשטרים הסמכותניים בעולם בהובלת הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. יש בפרשנות זאת משהו נוח, עם כל הזוועה, כי יש בה סדר והיגיון והעתיד צפוי.
אלא שהמצב רחוק מלהיות חד משמעי. לצד האפשרות של הידרדרות למשטר דתי נוסח איראן, אנחנו ניצבים בפני הזדמנות חד-פעמית להגיע להישגים גבוהים ביותר. צפוי לנו "פריש-מיש" במערכת החברתית-פוליטית, הגבולות מיטשטשים בין שמאלני לימני, בין דתי לחילוני, בין החצרות, ובין העדות והמיעוטים השונים. יש פוטנציאל לבריתות חדשות ובלתי צפויות ובעיקר – לחילופי משמרות בהנהגה ולעלייתם של כוחות חדשים ובלתי מוכרים.
זוהי מלחמת האזרחים המתרחשת בעצם ימינו אלה.
שומה על כל אחד ואחת מאתנו להתחבר אל מערכת הערכים העמוקה ביותר, לגלות את אמירות המצפון ולהיאבק למען מטרות שמגלמות את ערכינו. יש להתגבר על הפחד, ולהסכית ולשמוע את דברי מנהיגים, או לקום ולהוביל בעצמנו, ולשפוט מי דובר אמת ומי עושה שקר בנפשו, מי לנו ומי לצרינו.
המצב רחוק מלהיות חד משמעי. לצד האפשרות להתדרדר למשטר דתי נוסח איראן, אנחנו ניצבים בפני הזדמנות חד-פעמית להגיע להישגים גבוהים ביותר. צפוי לנו "פריש-מיש" במערכת החברתית-פוליטית
אנחנו חותרים לברית יעוד שתגבש שוב את הקבוצות הניצות לכדי אומה אחת שאופייה וייחודה עדיין אינו גלוי לעין. בכל מקרה ברור שלא ניתן ולא רצוי לשוב לאחור אל מה שהיה.
נושאים רבים עומדים על הפרק: שילוב הקבוצות השונות של החרדים בחיי החברה, בחינוך, בכלכלה ובשירות; שילוב קבוצות המיעוטים; מיסוד יחסי דת ומדינה; חיזוק רשויות השלטון ושומרי הסף; פתרון תום הכיבוש, שרטוט גבולות מוכרים וביסוס חיים משותפים עם שכנינו. בעיקר מבקשים אנחנו חזון שישקף ערכים משותפים לכל פלחי האוכלוסייה במדינת ישראל. ראוי כמובן שההסכמות החדשות ינוסחו גם בחוקה כתובה.
זוהי מלחמת האזרחים בישראל של המאה ה-21. מי שמצפה לגיליוטינות, למתנקשים ולכיתות יורים – אל ייתפס לנבואות המגשימות את עצמן. די לנו בקורבנות ה-7 באוקטובר, בחללי המלחמה, בהתעללות בחטופים ובבני משפחותיהם ובהרס שהומט על אזרחי רצועת עזה.
חנן קוביצקי הוא הייטקיסט לשעבר שהפסיק לקרוא עיתונים. הוא מתרגם שירה להנאתו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לרן לוי, תודה על תגובתך. התרחיש שאתה מתאר בלשונך הציורית הוא, כמובן, אפשרי. עם כל הזוועה, יש בו משהו מרגיע, כי הוא מציע איזו ודאות בתוך הכאוס. אלא שמי יידע מה יקרה בעוד שנה? מחר? בעוד רגע? אולי יש מקום שתתגייס גם אתה להוביל בכיוון מוצלח יותר?
חנן קוביצקי
המחבר מציע תרחיש אופטימי, אפשרי לפי ראייתו, והמגיב הראשון מנבא לנו תרחיש פסימי, היחידי האפשרי על פי ראייתו.
אז לדעתי — זה עוד לא נגמר, עדיין הכל פתוח והכל אפשרי, ובהחלט תלוי גם בנו, כציבור. זוכרים למי ניתנה הנבואה? אז – בדיוק כמו שכתב מחבר המאמר — עלינו לבחור איזה עתיד אנו רוצים לנסות לקדם, ולא להתייאש בטרם עת. כמו שאמרה המדינה, 'השמועות על מותי היו מוקדמות ומוגזמות'.
מר קוביצקי – לא יקרה כלום, כי אין כלום. ובהסבר פשוט – לא יהיו יותר בחירות לכנסת ישראל. ראש ארגון המחבלים, הדיקטטור, הצורר ורוצח החטופים ימשיך לשלוט כאן עד יומו האחרון – ככל שירצה בכך. ברית ארגוני המחבלים שבנה סביבו היא בלתי שבירה – מוסרית (על פי אמות המוסר שלה כמובן), פוליטית, ומהותית. כל מרכיביה תומכים בכינון דיקטטורה בהנהגתו של ביבים שקרניהו. הבחירות באוקטובר 2026 יידחו בשנה לאוקטובר 2027 באמתלה בטחונית כלשהי, ואז שוב ושוב. נכון, הפריימריז בארגון המחבלים של ביבים שקרניהו הוא הליך סדור ומהותי. כבר הבאתי כאן את הפתרון. באוקטובר 2026 יתפטרו תוך יום אחד בפקודתו של הדיקטטור 10 או 15 חברי הכנסת של ארגון המחבלים הממוקמים במקומות הנמוכים ביותר ברשימה ויפנו את כסאותיהם בכנסת ל-10 או 15 חברי ארגון המחבלים הממוקמים אחריהם. כך תתחדש הרשימה בפנים חדשות ורעננות, יבוטל מראש המרמור בקרב פעילי ארגון המחבלים על כך שאין פריימריז כי אין בחירות, הליכים דומים יינקטו גם בזיונות הדתית, בחולשת יהודית, בשישה (או 11) סוטים, בפירוד ישראל ובזבל התורה.