עם כניסת פגרת הכנסת, שמשאירה מעין "דיקטטורה" שהיא משאת נפשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עסקת עזה נכנסת ל-money time שלה. על רקע זה יש להבין את עיתוי ביקורו בעזה של סטיב ויטקוף, שליחו המיוחד של הנשיא דונלד טראמפ למזרח התיכון, ואחר כך את הודעתו למשפחות החטופים כי כעת הולכים לעסקה שלמה של הכל תמורת הכל – סוף ליוזמת השלבים של נתניהו, אשר נתניהו הצמיד לה את השם הכוזב: יוזמת ויטקוף.

למען האמת, ביקורו של ויטקוף בעזה מציין שלב חדש במלחמה – שלב מעורבותו האישית של טראמפ, דרך ויטקוף, לקידום סיום המלחמה דרך הטיפול האישי במשבר הרעב, בבחינת שריף חדש בא לעיירה.

ביקורו של ויטקוף בעזה מציין שלב חדש במלחמה – שלב מעורבותו האישית של טראמפ, דרך ויטקוף, לקידום סיום המלחמה דרך הטיפול האישי במשבר הרעב, בבחינת שריף חדש בא לעיירה

מן המעורבות הזאת עשויה להתפתח מגמה חדשה, אשר הנשיא טראמפ רמז עליה בעבר בלשונו הציורית – לפיה עזה תעבור לאחריותה של ארצות הברית. אולי לא כריביירה, אבל כאזור חסות מסוג כלשהו. במסגרת זו אפשר יהיה לפתור את שאלת המצוקה האישית של העזתים בפתיחת נמל לעזה, אשר יאפשר למי שירצה בכך למצוא חיים חדשים מעבר לים, בלי תכניות הטרנספר של הגרדמייזרים.

האיתות הראשון למעורבותו האישית של טראמפ למגמה היה ההצנחה הבהולה של מזון לעזתים דרך האוויר, בעקבות שיחת טלפון מטראמפ לראש הממשלה, בנימין נתניהו. נתניהו הבטיח לטראמפ, שבחסות פגרת הכנסת הוא יסיים את המלחמה. באמת מוזר למה טראמפ לא כל כך בוטח בהבטחות של נתניהו ולוקח את העניינים לידיו.

יש לשים לב לשתי הודעות שיצאו אחרי ביקורם של ויטקוף והשגריר האמריקאי בישראל מייק האקבי על השיחות עם החברה "האמריקאית" GHF (Gaza Humanitarian Foundation). ויטקוף הודיע כי ידווח לנשיא טראמפ על עבודת החברה ועל "אירגוני (סיוע) אחרים", בעוד שהאקבי שיבח את עבודת GHF בלבד.

פירוש הדבר שוויטקוף יבחן אופציות אחרות לחלוקת המזון, בעוד שהאקבי, אשר על פי מקורות ישראליים היה, יחד עם סמוטריץ', מעמודי התווך בהקמת GHF – ידבוק משום כך בתמיכתו ביוזמה.

עצם העמדה שהאקבי פרסם מעידה על מצוקה ועל סימני שאלה בממשל לגבי היוזמה.

מה יכולות להיות האופציות האחרות של ויטקוף? אירגוני האו"ם, אבל לא אונר"א. כבר כעת, מי שמעביר את הסיוע לצפון הרצועה, דרך מעבר זיקים, היא תכנית המזון העולמית (WFP). אגב, פתיחת מעבר זיקים לסיוע לצפון הרצועה שומטת של הקרקע מתחת לרגלי תכניו של סמוטריץ' לדחוף את העזתים מן הצפון דרומה, כדי לפנות את השטח להתנחלויות.

מן המעורבות של הנשיא טראמפ עשויה להתפתח למגמה חדשה, שטראמפ רמז עליה בעבר בלשונו הציורית – לפיה עזה תעבור לאחריותה של ארצות הברית. אולי לא כריביירה, אבל כאזור חסות מסוג כלשהו

מדוע לא אונר"א? מכיוון שסוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים של האו"ם מציינת את היפוך המגמה במזרח התיכון, בעזה ולבנון, ובדרך אחרת בגדה ובסוריה. המגמה היא סיום פרק הפליטות בהיסטוריה הפלסטינית, וחיסול מחנות הפליטים.

במחנות הצפון, בעימות בין צה"ל לבין הכוחות הפרו-איראניים, צה"ל מוחק את המחנות. בלבנון אבו מאזן התחייב לפני הנשיא ג'וזף עאון לסייע במאמצי הממשלה לפרק את הנשק מן המחנות. ובסוריה, מוחמד אל ג'ולאני מסרב לשקם את מחנות הפליטים שבשאר אסד הרס.

אם כך, מתן תפקיד לאונר"א יציין את היפוך המגמה, מה גם שבין הדרישות של המערב מאבו מאזן להכיר במדינה פלסטינית – ישנה הדרישה לרפורמה בתכנית הלימודים הפלסטינית, שהיא תכנית של שנאה לישראל וקוראת למימוש זכות השיבה, וזאת תכנית הלימודים של אונר"א בעזה.

גל ההכרה המסתמנת של מדינות המערב במדינה פלסטינית לא קשור להישגי הפלסטינים, אלא ל"הצלחת" ממשלת הימין מלא מלא טיפשות טיפשות רשעות רשעות להשניא את ישראל בעולם.

אירוע בולט בכיוון הזה היה הכנס של ההכרה במדינה פלסטינית בניו יורק בהנהגת צרפת וסעודיה. יש לשים לב כי ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד מוסטפא, ישב בפאנל של האורחיפ ולא בראש השולחן לצד היוזמים – כפי שהיה ראוי. כלומר: המדינות המבקשות למצוא פתרון לבעיית עזה בהקשר של מדינה פלסטינית, לא מאפשרים לרשות הפלסטינית לקבל תפקיד של מוביל.

גל ההכרה המסתמנת של מדינות המערב במדינה פלסטינית לא קשור להישגי הפלסטינים, אלא ל"הצלחת" ממשלת הימין מלא מלא טיפשות ורשעות להשניא את ישראל בעולם

אז מי מוביל? סעודיה וצרפת. השתיים גם מובילות את ההסדרים בלבנון של פירוק הנשק של חזבאללה ושל אש"ף, ובהקשר של עזה הוועידה קראה לפירוק חמאס מנשקו והוצאתו מעזה כגוף שלטון.

מצרים לא משתתפת בהובלת היוזמה של סעודיה וצרפת, כי היא לא קיבלה את עמדת סעודיה לגבי פירוק חמאס מנשקו, אבל היא השתתפה במעמד שווה לרשות הפלסטינית כמשתתפת "רגילה", לא מובילה. במקביל יש ידיעות  שמצרים  מכשירה פלסטינים שיהיו כוח הביטחון, אשרייכנס לרצועה לכפות את ההסדרים של היום שאחרי.

חיבור היוזמות של צרפת וסעודיה מצד אחד והיוזמה של מצרים מצד שני מחייב את פתיחת מעבר רפיח, וזה עניין קשה לנתניהו כי זה "סלע קיומנו" ומייצג את "הניצחון המוחלט". על כן טראמפ ייאלץ לקבל פה החלטה אישית שלו ולכפות אותה על נתניהו.

כאשר בוחנים את ההיגיון של מיקום תחנות חלוקת המזון של GHF דווקא ברפיח, הרי זה מתקשר מייד ל"עיר ההומניטרית" בהפוך על הפוך. העיר נועדה לדחוף את העזתים לסיני, כלומר: לבצע טרנספר – תכנית ההכרעה של סמוטריץ' לגדה – באמצעות ניסוי כלים בעזה.

על מנת לממש את תכנית ההכרעה של סמוטריץ' חייבים לחסום את כניסת מצרים, סעודיה והאמירויות לרפיח דרך מעבר רפיח. אם נתניהו לא יוכל לעשות זאת – טראמפ יעשה זאת. פגרת הכנסת תיתן לנתניהו כיפת ברזל נגד נפילת ממשלתו, והרי זה מה שהוא ביקש מטראמפ.

פתיחת מעבר רפיח מתקשרת גם למאבק בין מצרים לקטאר על עתיד עזה. כזכור, בין יתר החשדות בעניין קטארגייט היה החשד של ליבוי סכסוך בין ישראל למצרים, כדי להשאיר את קטאר כַּיחידה בעזה. השתלטות ישראל על מרחב רפיח נועד לשם כך – לחסום את מצרים ואת ברית אברהם, לטובת האינטרסים של קטאר.

כזכור, בין יתר חשדות קטארגייט – היה חשד לליבוי סכסוך בין ישראל למצרים, כדי להשאיר את קטאר לבד בעזה. השתלטות ישראל על מרחב רפיח נועדה לשם חסימת מצרים וברית אברהם לטובת האינטרסים של קטאר

להיבט הזה של קטאר נגד מצרים נוסף ממד חדש עכשיו, כאשר האחים המוסלמים מארגנים הפגנות בעולם, כולל בתל אביב, מול שגרירויות מצרים – נגד השתתפות מצרים בהרעבת עזה. מי שעוקב אחר תחנת האחים המוסלמים, אל-ג'זירה, מבחין בקו הסתה של התחנה נגד המשטרים הערביים על השתתפותם כביכול בהרעבת עזה. זה מזכיר את ההסתות בסער הערבי שזעזעו את העולם הערבי, מה שמחייב את המשטרים הערביים לשים סוף למלחמה בעזה ולתמונות הזוועה שהמלחמה מספקת לאל-ג'זירה.

לסיכום – ביקורו של ויטקוף מציין את שלב מעורבותו האישית של טראמפ בפתרון. "המתווכות" ירדו ממעמדן, ועמן שיחות הסרק עם ממשלה בישראל שלא רוצה עסקה. טראמפ רוצה, ובגלל זה העסקה תקרה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.