החלטת הממשלה, או ראש הממשלה, כי הרי אין בישראל ממשלה אלא רק ראש-ממשלה, להשתלט על עזה העיר היא אסון לדורות. גיבורי החיל בקבינט עומדים כחומה בצורה על עקרונותיהם הלאומיים, כלומר מכשכשים בזנבותיהם המרופטים מול המנהיג האהוב (ורעייתו?), למעט – אולי – ראש המל"ל שהעז להטיל ספק בהחלטה ולהרים ראש.

החלטה זו שוחקת את המילואים העייפים עד אין קץ (אם לגנוב מילה מאלתרמן) ומסכנת את צה"ל. היא תעלה לנו מיליארדי שקלים והיא בועטת בחטופים, שעבור הממשלה הם רק מטרד ולא יותר.

ההחלטה להשתלט על עזה שוחקת את המילואים העייפים עד אין קץ ומסכנת את צה"ל. היא תעלה לנו מיליארדי שקלים והיא בועטת בחטופים, שעבור הממשלה הם רק מטרד ולא יותר

אם ישראל רוצה לשדר כי "בעל הבית השתגע", הרי שהיא הצליחה. אל נתפלא שידידות טובות כבריטניה וגרמניה רוצות לחבוש את ישראל בבית המשוגעים העולמי. לעצרת האו"ם אין סמכויות אכיפה כמו למועצת-הביטחון, אך הכינוס הבא בספטמבר עלול להתניע גל של סנקציות בינלאומיות שיתפשט לגופים רבים מחוץ למערבת של האו"ם ואנו עלולים להיזרק מפיפ"א, מהאירוויזיון ומעוד גופים ומוסדות בינלאומיים, שלא לדבר על המחיר שהקהילה המדעית שלנו משלמת. זה קרה לדרום אפריקה של האפרטהייד וזה יכול לקרות גם לנו, ואסור שזה יקרה.

זוהי קטסטרופה ומפולת, וכמי ששירת במשרד החוץ כמעט 40 שנה, בעיקר מול ארה"ב, כולל כראש האגף הממונה על הקשר עם השגרירות בוושינגטון ועם הקונסוליות שלנו, המשבר הזה מדיר שינה מעיניי. איך הצלחנו להפוך את אהדת העולם לאחר ה-7.10 לגל ענקי וארסי נגד ישראל ונגד היהודים.

תקופה זו עלולה לסמל חורבן שלישי, וייתכן שאנו עוברים כעת מעין חוויה, אמנם מצומצמת אם כי נוראה, של חורבן הבית, הבית היהודי והדמוקרטי, הבית שלנו, ואסור לנו לתת לזה לקרות. לכן, יש לחדול את המלחמה המיותרת ולהשיב את החטופים עכשיו. 

במה להתחיל? בכלכלה המצטמקת עם גרעון של 8 אחוזים? ברילוקיישן של מיטב המוחות של בנינו ובנותינו? בדרוג האשראי הצולל? בחרם התרבותי? בבידוד האווירי? בחרדים הנהרגים באוהלה של תורה בעוד בנינו נהרגים באוהל סיירים ובטנק, נהרגים סתם?

אנו כואבים ללא נשוא את החטופים המעונים לאחר טבח חמאסי של כ-1,500 איש, אישה וילד, לאחר אונס בנותינו וחטיפת 251 מאתנו באלימות מבעיתה. כ-50 מהם עדיין מוחזקים בשבי מפלצתי. זה ממש לא כמו שבויים בריטים ואחרים במחנות שבויים גרמניים עם אמנת ז'נבה. זה לא, זה הכול פרט לזה. 

זוהי קטסטרופה ומפולת, וכמי ששירת במשרד החוץ כמעט 40 שנה, בעיקר מול ארה"ב, המשבר הזה מדיר שינה מעיניי. איך הצלחנו להפוך את אהדת העולם לאחר ה-7.10 לגל ענקי וארסי נגד ישראל ונגד היהודים

הלב נשבר, הלב יוצא אל רום ואביתר שתמונותיהם הגיעו אלינו, ואי אפשר לראות את התמונות ולא לבכות בלב מורתח. כ-900 חיילים נפלו וכ-4500 נפצעו בנפש ובגוף. מה עוד צריך לקרות?

אך עם כל העוול שנגרם לנו אל לנו להיות ערלי-לב, ויש לזכור גם את אבדות הצד השני, למען העתיד. תמונות ההרס בעזה דומות לאלו של דרזדן או קובנטרי. ישראל נתפסת כאחראית, ואת החבלה הזו במעמדנו ותדמיתנו ובראייתנו הפנימית יהיה קשה לתקן.

לעזתים הנזק הוא מוחשי וחד, וזו אינה "בעיה של הסברה", ותאמינו לי כי הייתי גם ציר דיפלומטיה ציבורית בוושינגטון ואני מכיר משהו בתחום הזה. כי אי אפשר להסביר ילדים רעבים לנוכח תמונות של שרים העולצים והמספחים שטחים בחדווה ואי אפשר להסביר את אלימות המתנחלים. גם אם "מגיע להם", לעזתים, כי "הם התחילו", נכון? וגם אם הנקם הוא טבעי, אנושי ומוצדק בשלב הראשון. אבל אולי נקמנו די? אולי די, די, די?

לקראת סיום אני מבקש לחזור למצבנו המדיני הקטסטרופלי. יש פקודות מעצר למנהיגי ישראל  וגרמניה מאותתת אמברגו. גרמניה! המדינה שאולי חייבת לנו יותר מכל מדינה אחרת.

הצלילה הזאת החלה בהפיכה המשפטית שסימנה את נטישת הדמוקרטיה הליברלית לטובת דמוקרטיה אלקטורלית. אתם יודעים, טורקיה, הונגריה וכדומה. החיצים מופנים לכיוון בנימין נתניהו.

לעזתים הנזק מוחשי וחד. זו אינה "בעיה של הסברה", אי אפשר להסביר ילדים רעבים לנוכח תמונות שרים העולצים ומספחים שטחים בחדווה ואי אפשר להסביר את אלימות המתנחלים

וכך אמרה לי מי שהייתה ראש ממשלת דנמרק הלה תורנינג שמידט: אדוני השגריר, היא אמרה, כל עוד אני בראשות הממשלה הדֶנית אתה יכול לסמוך על ידידותנו, למרות שראש הממשלה שלך עושה לי את זה ליותר ויותר קשה. אבל היא לא שמעה אז על בצלאל סמוטריץ', איתמר בן-גביר או אורית סטרוק. זהו האסון הגדול ביותר שקרה לנו.

אני רוצה לעבור לרגע לארה"ב. בכל זאת, הקדשתי 24 שנים לארצות הברית בתפקידים שונים. ישראל, כדמוקרטיה ליברלית, שידרה תמיד "יחסים מיוחדים" עם ארה"ב, יחסים שסייעו לנו לעמוד מול גלי ביקורת והתקפות בינלאומיות. הדיפלומטיה הישראלית טיפחה זאת ונקטה בגישה דו-מפלגתית, וכמו שאמר לי פעם מי שהיה אז חבר קונגרס, מייק ספנס מאינדיאנה (לימים סגן נשיא ארה"ב), ישראל תמיד תהיה "נושא בהסכמה" בינינו לבין הדמוקרטים. ובכן, לא עוד, ותודה לבנימין נתניהו. 

לקהילה היהודית המסורה בארה"ב יש מניות-בכורה ומניות-יסוד במדינת ישראל וביחסים המיוחדים עם הממשל והקונגרס והתקשורת והאקדמיה של ארה"ב. אבל נתניהו בעט ברגל גסה ברוב הלא-אורתודוקסי, שם את יהבנו על האוונגליסטים והרפובליקאים תוך הפניית גב לדמוקרטים. בשנה הבאה אולי ישובו הדמוקרטים לשלוט בקונגרס ובהמשך אולי אפילו בבית הלבן, כי ככה זה קורה בדמוקרטיה – מחליפים שלטון. ומה נעשה אז?

ישראל תצטרך לעמול קשה כדי לשוב לדו-מפלגתיות של "היחסים המיוחדים". זה יהיה הכרחי, גם ואולי בעיקר, מול האתגר האיראני שלא הלך לשום מקום, על אף מצהלות השמחה של ראש ממשלת ישראל וחבר סריסיו.

ישראל, כדמוקרטיה ליברלית, שידרה תמיד "יחסים מיוחדים" עם ארה"ב, שסייעו לנו לעמוד מול גלי ביקורת והתקפות בינלאומיות. הדיפלומטיה הישראלית טיפחה זאת בגישה דו-מפלגתית. ובכן, לא עוד, ותודה לנתניהו

שירות החוץ שלנו יעשה תמיד ככל הנדרש ואני יכול לומר לכם זאת באופן אישי. אבל המפתח טמון בסיום משטר נתניהו ובשיבה לדמוקרטיה מערבית, ליברלית ונורמלית. וזה תלוי רק בנו. 

לכן יש לקרוא בקול גדול, מן הכיכר הזאת ומכל כיכר ועל כל גשר ברחבי הארץ: בחירות עכשיו.

דברים שנשאתי בהפגנה השבועית בכפר סבא למען שחרור החטופים ונגד הממשלה.

ברוך בינה הוא שגריר בדימוס. הוא כיהן כשגריר בדנמרק, קונסול כללי בשיקגו וקצין עיתונות בניו-יורק.בוושינגטון שירת פעמים - תחילה כקצין קישור לקונגרס וציר לדיפלומטיה ציבורית ובהמשך -- סגן ראש הנציגות. במטה בירושלים היה סמנכ"ל משרד החוץ ועמד בראש האגף לצפון אמריקה. כיום הוא עמית מדיניות במכון "מיתווים" למדיניות חוץ אזורית, חבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל וכן חבר-מייסד של הפורום למדיניות חוץ שהוקם לאחרונה. הוא פירסם שני ספרי שירה ופרוזה.