בשנים האחרונות נדמה לי שרוב הזמן אני הולך בעקבות ארונותיהם האמיתיים והמטפוריים של מיטב חבריי. מאדם ברוך, יוסי גנוסר ואמנון דנקנר לרונאל פישר. אני נפרד מחבריי עם סרט, ספר או כתבה מכיוון שעל פי תפיסת עולמי אני חייב להם את זה. הם יקרים לי מכדי להפקיד את המלאכה בידי אחרים, מה גם שאין קופצים רבים.

כל עוד אני חי אני רשאי לדקלם את האמת שלי. מי אוהב אנשים מצליחים, עשירים ואפילו מגמגמים שדוחפים את פניך בהצלחתם ותוהים כיצד קרה שטרם עשית את המיליון הראשון. בניגוד לרונאל ולחבריי האחרים, אני מה שדודו גבע ז"ל כינה פעם: לוזר חינני.

אני נפרד מחבריי עם סרט, ספר או כתבה מכיוון שעל פי תפישת עולמי אני חייב להם את זה. כל עוד אני חי אני רשאי לדקלם את האמת שלי. בניגוד לרונאל פישר ולחבריי האחרים, אני מה שדודו גבע ז"ל כינה פעם: לוזר חינני

יותר מאשר התנדבתי במקרה הנוכחי, גררו אותי למחרת צו איסור הפרסום. מייד היו מי שקפצו על המציאה ותהו האם יכול להיות שכחבר של רונאל פישר לא ידעתי על מעשיו. אחר כך נאמר שבחירתי בחברים אומללה והזכירו את דנקנר המנוח. אך למרות העקיצות הייתה מסקנת הביניים שאני נראה כאיש "תם וישר" וגם "היפי אבוד". תלייתי נדחתה בשל אירועים שוטפים.

כמה ימים לאחר מכן הגיע שינוי הטון הצפוי ובמחשבה שנייה התקיים דיון בטיב כתיבתי, בגרפומניה המיוחסת לי שכבר שנים אין לי היכן לממש אותה ושאר אמירות שבמקומות אחרים נחשבות כלשון הרע; מישהו כג'ורג' קלוני היה גורר את הבלוג ובעלת הבית שלו לבית משפט.

רונאל פישר מגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים, 19 במאי 2015 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לא הרשעות, האכזריות והרוע שישראל מפגינה בימים אלה ממש בקנה מידה גדול וקטלני בהרבה נגד נשים וילדים הפתיעו אותי, אלא היעדר ההיגיון האלמנטרי.

את רונאל לא ראיתי יותר מעשר שנים ולא דיברתי איתו לפחות חמש שנים. לעתים רחוקות התעופף לו מייל מכאן לשם ולא תמיד היה התוכן ידידותי ואוהב; אבל במהות אני חושב שמותר לי לומר שלרונאל ולי שמורה פינה חמה הדדית ששום דבר לא יקלקל.

את רונאל לא ראיתי יותר מעשר שנים ולא דיברתי איתו לפחות חמש שנים. לעתים רחוקות התעופף לו מייל מכאן לשם ולא תמיד היה התוכן ידידותי ואוהב; אבל במהות שמורה פינה חמה הדדית ששום דבר לא יקלקל

ביקורת איש על רעהו תמיד הייתה לנו ולא תמיד במילים היפות ביותר בעברית. על פועלו של רונאל כעורך דין קראתי רק בעיתון, מגאידמק צפונה ודרומה, ובאחת ההתכתבויות בינינו הבעתי בפניו את מחאתי על "גברים בשחור", התוכנית בה השתתף עם מיקי רוזנטל, שראיתי בה חיקוי לא יצירתי ומעורר אי נחת של "המבקרים", האייטם בן 25 הדקות שהיה לנו ב"המוסף" זצ"ל בערוץ 8.

רונאל הדף את דברי בחבטת גב יד מיומנת אבל נשארנו חברים. כל מה שמייחסים לו עתה התרחש אחרי זמני בכל צורה ועניין, ואלוהים עדי שמימיי לא שמעתי על אלון חסן, אפרים ברכה ועוד שמות שמתעופפים באוויר בשבועות האחרונים.

רונאל פישר מגיע לבית משפט השלום בירושלים, 3 במאי 2015 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

צריך מידה גדושה של איבה כלפי כדי לגרור אותי משיער ראשי הדליל אל זירת ההתגוששות הזאת. החלטתי המקדמית לשמור הפעם על שתיקה ולא להיכנס לדיון שכל פרטיו סתומים בעיני התנדפה כלא הייתה.

בעיקר חרה לי שאדם שאני מכיר היבטים אחרים באישיותו הססגונית והמורכבת מדי עבור הדיוטות, נשפט בתקשורת בסגנון הישראלי השגרתי שהמערכת המשפטית שרונאל הוא חלק ממנה וזכאי להגנתה, נואשה זה מכבר להתעקש על קיומו. רק במקום שבו החוק הוא מטרד מעיק על אזרחיו יכולה התנהלות כזאת לבוא לעולם ללא מענה הולם.

בעיקר חרה לי שאדם שאני מכיר היבטים אחרים באישיותו הססגונית והמורכבת נשפט בתקשורת בסגנון הישראלי השגרתי. רק במקום שבו החוק הוא מטרד מעיק על אזרחיו יכולה התנהלות כזאת לבוא ללא מענה הולם

הקש ששבר את גבי האישי היה צילום של רונאל בעת הארכת מעצרו שהופיע באתר "הארץ" בשבוע שעבר כאחד מצילומי השבוע הנבחרים של צלמי העיתון.

גם במצבו העגום, בחולצה מקומטת, בשיער שיבה שכמו צבר תאוצה בין לילה וזקן של ימי מעצר, ניתן היה לזהות בעיניו הכבויות של רונאל מידה של התרסה לצלמים שלכדו אותו בשקיקה גדולה ברגע הנחות בחייו. דיוקנו של החשוד בפלילים כרדי-מייד אמנותי העושה את דרכו מדפי העיתון אל קיר הגלריה.

רונאל פישר בבית המשפט המחוזי בירושלים, 10 ביוני 2015 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

* * *

אף אחד, גם לא אני, רלוונטי לסיפור הזה חוץ מעופר נמרודי. נמרודי אשם בבחישת הדנ"א של רבים, כולל שלי ושל רונאל. ההתנגשות החזיתית הקשה בחיי הייתה עם נמרודי כשם שהייתה עבור רונאל.

מה שהשתבש במקרה שלי היה המצפן המוסרי, כאשר נלחמתי בחירוף נפש על המוניטין העגום של נמרודי בפרשת האזנות הסתר. השיבוש במקרה של רונאל היה קשה יותר משום שמיומו הראשון בפרהסיה הוא לא הסתיר את שאיפתו להשאיר אנשים ממוזלים לכאורה כאדם ברוך וכמוני בעשן המפלט שלו.

אף אחד, גם לא אני, רלוונטי לסיפור הזה חוץ מעופר נמרודי. מה שהשתבש במקרה שלי היה המצפן המוסרי, כאשר נלחמתי בחירוף נפש על המוניטין של נמרודי בפרשת האזנות הסתר

רונאל היה אחראי ישירות להצלחתו הזמנית של נמרודי כמו"ל, ו"מעריב" ובעל הבית שלו לא שבו להישגים שהביאו תחקיריו ביום שהחליט שעיתונות היא פאזה ולא תכלית והלך ללמוד משפטים ועזב את העיתון.

לעתים התרשמתי שחילוף החומרים ביניהם היה הדדי ושרונאל עמד מאחורי יוזמות שנמרודי לא היה חכם דיו לחשוב עליהן בעצמו, אבל זו השערה בלבד.

איש העסקים והמו"ל לשעבר עופר נמרודי עם עורך הדין יוסי כהן, 16 בדצמבר 2022 (צילום: משה שי/פלאש90)

בפעם הראשונה שנפגשנו במסדרון "חדשות" היה רונאל עלם חמודות, שלמרות גילו הצעיר להרגיז, היו כולם חומר בידו. הוא הסביר לי כמי שהדברים רבצו על חזהו זמן רב, עד כמה רצה לבוא מבית כמו זה של סבי יוסף שטיגליץ שבתודעתו היה גם סבו של אדם ברוך.

הדברים פרצו ועלו מרונאל כמבוע שהטביע אותי בחינו הרב ובגמגום האקספרסיבי ביותר בתולדות הגמגום. כאשר נפרדנו הרגשתי כמי שגולדן רטריוור ליקק את פניו בלשון מחוספסת והשיר פרווה על בגדיו. כעשר שנים חלפו עד שהייתי מסוגל לשוב ולפגוש את רונאל ללא התחושה שאני במחיצת כייס מאהב.

בפעם הראשונה שנפגשנו במסדרון "חדשות" היה רונאל עלם חמודות שלמרות גילו הצעיר להרגיז, היו כולם חומר בידו. כעשר שנים חלפו עד שהייתי מסוגל לשוב ולפגוש את רונאל ללא התחושה שאני במחיצת כייס מאהב

נפגשנו שוב ב"מעריב" עם שובי משליחות בניו יורק ומינויי לעורך "סופשבוע" (עם ציפה קמפינסקי). במסגרת הבלים אחרים שהתפרסמו בשבוע שעבר ב"הארץ", צריך לתקן שלשכתו של רונאל הייתה ליד חדרי בקומה הרביעית ולא ליד נמרודי בקומה השניה. פרט גיאוגרפי אך מהותי שעורכי "הארץ" אמורים היו לדעת לפני שהשתמשו בו.

רונאל היה מתויק במצבת כוח האדם של "סופשבוע" והפעלתו להצדקת שכרו הוטלה עליי. את רונאל אחרי תחקירי החלב העמיד, הדם האתיופי ופרופ' ירחמילביץ', אי אפשר היה להפעיל.

לשכתו שתוארה ב"הארץ" כמפוארת, הייתה שני חדרים קטנים במיטב העיצוב הדוחה של בית "מעריב". חדר אחד שימש את רונאל והשני את התחקירנ/ית שעבדו איתו. הייתה ללשכה דלת פלדה וקוד פתיחה; כאשר גילה רונאל כי העורך שלו סובל ממיגרנות, הוא נתן לו את המפתח לרב-בריח כדי שיוכל להיכנס כאוות נפשו כדי לנוח על הספה.

רונאל פישר, 5 במרץ 2007 (צילום: משה שי/פלאש90)

האגרסיה של נמרודי והעורך יעקב ארז כלפי רונאל הייתה כה קשה, שבתחילת הקדנציה קיבלתי הוראה להפעיל אותו ללא לאות ויותר מאחרים או לגרוע אותו מרשימת מקבלי השכר.

עד אותו רגע לא היינו חברים ואת החודשים הראשונים העברנו ברחרוח הדדי איש את אחורי רעהו בניסיון להבין מי הוא מה ומי נגד מי. במהלך השיחות הרבות שהיו לנו התאהבתי בו. הוא היה מקסים, מצחיק, מבריק, שנון, מרגיז, מרושע, נאמן, ניאנדרטלי ואוטודידקט שנע בין עולם הדימויים של המינגווי וצ'ה גווארה.

האגרסיה של נמרודי והעורך יעקב ארז כלפי רונאל הייתה כה קשה, שבתחילת הקדנציה קיבלתי הוראה להפעיל אותו ללא לאות ויותר מאחרים או לגרוע אותו מרשימת מקבלי השכר

במידה רבה הוא לא היה שונה מאדם ברוך, יוסי גנוסר, אמנון דנקנר, דודו הלוי, רן אדליסט, דודו גבע וחברים אחרים שלי, מבלי להטיל בהם חלילה דופי אם יימצא אשם בעבירות המיוחסות לו. רובם ככולם היו מקוריים, בזו לתלם והרגיזו את עם ישראל על בסיס קבוע. כולם הכירו וגיבשו דעה איש על אחיו.

יחסיי עם רונאל נותרו במתווה של שניים ולא התרחבו כדי לכלול משפחה וברביקיו על הדשא. בתחום הזה היה המרחק בינינו רב מדי ורוב הזמן לא הבנתי את גדולתם של חבריו ומושאי הערצתו. זמן האיכות שלנו היה תחום לארוחות צהריים ביום עבודה ומאוחר יותר לעבודה משותפת ואינטנסיבית בטלוויזיה.

רונאל פישר (משמאל) ומיקי רוזנטל (מימין) בתוכנית הטלוויזיה "גברים בשחור", 3 במרץ 2006 (צילום: משה שי/פלאש90)

הבנתי שהדרך הטובה ביותר להפעיל את רונאל, היא להזמין ממנו טקסטים שאינם תחקירים. טקסטים אישיים שימלאו את הזמן בין התחקירים. רונאל כתב טקסטים מרגשים. משפחתו חיה תחת סימן "רשימת אהבה", הסרט החושפני שביים אחיו דוד פישר, ורונאל החליק בקלות לאיוש המפתיע.

אלה היו טקסטים של אדם רגיש, פגיע, רדוף שדים, מעיך ומסוכן כאחד, וגם כאשר נטו להפרזה שקופה ותפורה בתפרים גסים, הם נותרו אמיתיים ברמת האמירה האישית.

הבנתי שהדרך הטובה ביותר להפעיל את רונאל, היא להזמין ממנו טקסטים שאינם תחקירים. הוא כתב טקסטים מרגשים של אדם רגיש, פגיע, רדוף שדים, מעיך ומסוכן כאחד, גם כאשר נטה להפרזה שקופה

תחקיר אחד בלבד עשינו ביחד; על עושק כספי ניצולי השואה בידי האפוטרופוס הראשי. הטלפונים הבהולים שהחרידו את ארז ונמרודי ממשרדי ממשלה דרבנו אותנו. ההנהלה ניסתה לעצור בנו עד שנכנעה.

מהוקרת התודה של נמרודי לתרומת רונאל ל"מעריב", נותר שעון ברייטלינג, מתנת המו"ל, על פרק ידו של חובב שעונים ועטים נובעים. משפט "כל העיר" השאירה את רונאל ואת נמרודי צהובים זה לזה. כדי לדעת מה קורה אצל רונאל, נהג נמרודי להתעניין אצלי ובעיקר להתלונן.

רונאל פישר מגיע לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, 26 בפברואר 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

* * *

לא המצאתי את רונאל פישר, אבל הבאתי יהודי מגמגם לטלוויזיה שהיא מדיום שאינו משקר. או שהמצלמה מתאהבת בך או לא, ובאמצעותה הצופים. מהרגע הראשון ניהל רונאל רומן סוער עם הצופים. קודם בערוץ 8 ואחר כך בערוץ 2.

הוזמנתי לערוך תוכנית חדשה ושאפתנית בערוץ 8 בשם "המוסף" שהשתרעה על פני שעה ורבע. בעת ההקמה הודחתי מהעריכה מסיבות שאינן ברורות לי עד היום אבל משקפות נכוחה את הקריירה שלי.

לא המצאתי את רונאל פישר, אבל הבאתי יהודי מגמגם לטלוויזיה שהיא מדיום שאינו משקר. או שהמצלמה מתאהבת בך או לא, ובאמצעותה הצופים. מהרגע הראשון ניהל רונאל רומן סוער עם הצופים

בדרך הבאתי את רונאל כדי שישתתף בקונספציה חצי אפויה, שאפתנית ומטורללת למדי, ששיקפה סוג של עיתונות סקרנית. מה שלא ידעתי היה שרונאל לא התכוון לעלות על המסך בלעדיי, וכאשר הגיע רגע האמת התברר שהוא רציני כמו התקף לב. ידעתי שהמסך ידחה אותי כאיבר שתול שלא נקלט יפה, אבל אז כבר הייתי לכוד בחובת ההוכחה בעניינו של רונאל.

כך נולדה "המבקרים", הפינה שהשתלטה על "המוסף", ששרדה עשרים ומשהו פרקים שבערוץ 8 טוענים בכלימה שחלק ניכר מהתוכניות המצולמות הלך לאיבוד. לרוב מבקרי הטלוויזיה היה עם מי מאיתנו חשבון כזה או אחר, אבל כנראה שהיה בחיבור בינינו, בין הגורילה למגמגם, משהו מהכימיה הנדירה שמתרחשת לעתים על המסך; רוב הביקורות גרמו לי להסמיק.

רונאל פישר מגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים, 31 בדצמבר 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

רונאל הפך לטאלנט אהוב ומוערך שהאמת נטולת הפילטרים שלו, שהייתה שערורייתית אך אותנטית, הייתה טלוויזיה שונה לחלוטין מהחומרים ששודרו באותה עת. זה היה אחרי הופעתו הכריזמטית והמחשמלת ב"רשימת אהבה" שבמהלכה התרגש ובכה. כוכב נולד.

בדרך לעונה השנייה של "המבקרים", ביציאה שרק רונאל יכול היה להביא, הוא אמר לי שנמאס לו להשתכר 1,500 ש' לפרק ושאם אתמוך בו, יניח אולטימטום על שולחנו של אביב גלעדי, מי שהיה הבעלים של ערוץ 8. כפי שקרה לי פעמים רבות מדי, גלעדי ואני היינו כבר חברים, קשר שרונאל נזף בי על קיומו וניבא לו שחורות.

רונאל הפך לטאלנט אהוב ומוערך שהאמת נטולת הפילטרים שלו, שהייתה שערורייתית אך אותנטית, הייתה טלוויזיה שונה לחלוטין מהחומרים ששודרו באותה עת

רונאל דרש 2,000 דולר לפרק, סכום שנראה לי תלוש מהמציאות. הוא מכר את המחיר לגלעדי בהבטחה שנשים את ערוץ 8 על המפה בתהודה עיתונאית וברייטינג. בזמן שאטמתי את אוזניי מבושה הסתבר שגלעדי הסכים לדרישה.

עד אז הניח לי רונאל לנהל את סדר היום של "המבקרים" מארכיוני הפרטי שכלל את משפחת איתן מכנרת, שרגא גפני, אורי מילשטיין, אסא קדמוני, חוזליטו ואחרים. מהרגע שבו היינו אמורים להוכיח שאנחנו יותר מהציוות הכי לא שגרתי בטלוויזיה, הפך רונאל ליזם ולעורך.

הוא לקח אותנו ליעל העליון, שהייתה מנהלת בית הספר לטבע. הוא דחף לראיין את דניאל עוקב מסיירת "רימון", שהורשע ברצח תיירת. פגשנו את עו"ד יורם שפטל ובילינו בין כותלי כלא "הדרים" כדי להתחכך ברוצחים.

יורם שפטל (צילום: פלאש90)

יחסית לערוץ אביון, הרמנו צוות לספרד לפגוש את חוזליטו ולאנגליה כדי לראיין את רחל זאבי, אחותו הסמויה והדחויה של רחבעם זאבי שנישאה לשוטר בריטי בימי המנדט. גלעדי שילם כמובטח אבל הרגולטור החליט ש"המוסף" היא תוכנית שאינה מופיעה במנדט ההפקה של הערוץ והלחים את הדלת.

אבי ניר ו"קשת" הסתערו על רונאל כטאלנט לוהט. איתי היה להם חשבון מימי כמבקר טלוויזיה ומעט מאוד חיבה הדדית. בדרכו המלהגת והנחרצת הבהיר לי רונאל שאין מצב שהוא ישוב למסך בלעדיי, או מינימום כעורך שלו, והוא יראה לניר ולאורי שנער מי הבוס.

אבי ניר ו"קשת" הסתערו על רונאל כטאלנט לוהט. איתי היה להם חשבון מימי כמבקר טלוויזיה ומעט מאוד חיבה הדדית. בדרכו המלהגת והנחרצת הבהיר לי רונאל שאין מצב שהוא ישוב למסך בלעדיי

אבל החיים היו חזקים יותר מכוח המיקוח שלו, כולל הערכתי שלא נלחם על השתתפותי יותר מהזמן שלוקח לעשן סיגריה. מכיוון שהיה לי ברור שלא אגיע לערוץ 2 וטוב שכך, לא נטרתי לו. בעיקר משום שהיה מתוק גם כאשר שנינו ידענו שהוא משקר לי, וגם משום שבדרך צברתי חוב אישי כבד אליו.

באחת מפשיטות הסמים העונתיות של המשטרה על בית ספר "אלון" ברמת השרון, תפסו הגיבורים בכחול את בני בן ה-16, ערכו חיפוש אסור על פי חוק בחדרו ללא נוכחות הוריו, ומצאו שלושה גבעולים וזרע שאי אפשר היה לגלגל מהם ג'וינט לבילבו באגינס. החיים אינם מכינים אותנו לרגעים הללו, במיוחד שקשה היה לנו להתייחס ברצינות למה שעשינו בעצמנו שנים רבות קודם לכן.

אמנון דנקנר ב-2007 (צילום: משה שי/פלאש90)

הודעתי לדנקנר, שהיה לנו אז מדור משותף ב"מעריב", שאני במשטרת גלילות, והוא הופיע בתחנה, דפק על דלתות חוקרים וניצבים והטיל עליהם את מלוא משקלו הסגולי כדנקנר מ"פופוליטיקה" ועשה טלפונים דחופים מהנייד.

המשטרה הייתה נעולה להחזיק את עמנואל במעצר כל הלילה, אבל ככל שדנקנר עלה להם על העצבים, כך הפכו נחושים יותר והעבירו את עמנואל ללא ידיעתנו לאבו-כביר.

המשטרה הייתה נעולה להחזיק את עמנואל במעצר כל הלילה, אבל ככל שדנקנר עלה להם על העצבים, כך הפכו נחושים יותר והעבירו את עמנואל ללא ידיעתנו לאבו-כביר 

העניין המיותר כולו התגלגל לבית המשפט, שם הוחלט לשלוח את עמנואל לשבועיים מעצר בית. רונאל שכבר היה עו"ד, ייצג אותנו בישיבות הראשונות. התביעה התנגדה שמעצר הבית יהיה בביתנו והציגה הסתייגויות רבות.

אינני יודע איך זה היה נגמר אלמלא התנדב רונאל לקחת את עמנואל לביתו ולהיות אחראי לו. זו הייתה הג'סטה החברית המרגשת ביותר בה זכיתי בחיי והיא נעשתה ללא תג מחיר וללא דיבורים מיותרים.

רונאל פישר מגיע לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, 19 ביולי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עמנואל הרגיש טוב והיה מוקף בחיבתם של בני הבית. עד אותו אירוע ידעתי שהחברות בינינו היא יותר אד-הוק ודקלרטיבית מכיוון שחיינו במעגלים נפרדים והחיבור בינינו היה מקצועי בעיקר. מעצר הבית שכנע אותי שיש ברונאל יותר מהצורך הבלתי נשלט בהפרזות, פראזות והכרזות קשות לעיכול בדבר פועלו ואהבתו לזולת.

מעצר הבית שכנע אותי שיש ברונאל יותר מהצורך הבלתי נשלט בהפרזות, פראזות והכרזות קשות לעיכול בדבר פועלו ואהבתו לזולת. הוא נשאר מקובע בתודעתי כמעשה של חבר אמת שקשה לקלקל אותו

לא חשוב מה קרה לנו בהמשך הדרך. מעצר הבית אצל רונאל נשאר מקובע בתודעתי כמעשה של חבר אמת שקשה לקלקל אותו. עורכת דין ממשרדו של רונאל בקומה ה-17 של "בית ספורט" בבורסה ברמת גן, ייצגה אותנו כאשר מכרנו את ביתנו ברמת השרון, ייצוג שעליו שילמנו שכר טירחה מלא.

האחריות שרונאל לקח על בני, עינתה אותי קשות משום שנותרה ללא מענה הולם מצידי ומשום שרונאל סירב לקחת כסף. סירבתי להישאר חייב וקניתי מרכז צפייה ביתי עם מערכת סאונד והכול, וגם שילמתי על ההתקנה כך שתהיה לרוחה של מיכל פישר, הרעייה.     

רונאל פישר מגיע לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, 28 באוקטובר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

* * *

הכרזתו המשמעותית ביותר של עו"ד פישר הייתה כי לא ישוב יותר לכתוב בעיתונות. כאשר הקמתי לפני חמש שנים אתר אינטרנט בתשלום בשם "אחר" וטרם שסגרתי אותו בתום כמעט שנה אחרי הפסד אישי של כ-50,000 דולר, לא נאלצתי להתחנן בפני רונאל כדי שיכתוב לאתר. בשיאו היו ל"אחר" כמאתיים מנויים שהם מספר האנשים שקראו את הטקסטים הנהדרים של רונאל ורבים אחרים.

הוא כתב קטעים אישיים בלבד, כולל כיצד שכנע את יצחק רבין להתראיין על התמוטטותו במלחמת ששת הימים, על פחדו מביקורים באמריקה ועל אדם ברוך בעקבות הסרט שעשיתי אחרי מותו.

הכרזתו המשמעותית ביותר של עו"ד פישר הייתה כי לא ישוב יותר לכתוב בעיתונות. אשר הקמתי אתר אינטרנט בתשלום בשם "אחר", לא נאלצתי להתחנן בפני רונאל כדי שיכתוב לאתר. הוא כתב קטעים אישיים בלבד

רונאל בחר לתאר את הסתייגותו מאדם על רקע של קטע אישי שהתרחש ביניהם, וניחשתי שעשה זאת בעיקר כדי לראות אותי מתפתל מול החובה לפרסם את הדברים. פרסמתי כשם שהיה צריך ובהזדמנות כתבתי תגובה לדבריו.

חילוקי הדעות העקרוניים בינינו השתרעו על פני חזית ארוכה. לעומת דימויי כאכלן מבין, בחר רונאל להציג את עצמו כניאנדרטל שאינו מבחין בין סטייק בפיטר לוגר לסוליה.

לא היה בינינו שום חיבור העדפות תרבותיות. בקיאותו של רונאל בתנ"ך ובנושאים הלכתיים הפתיעה אותי כל פעם מחדש. בחירתו לייצר לעצמו דימוי של צ'חצ'ח לא משכיל וחסר תרבות לא שכנעה, למרות שהיה בה גרעין אמת.

רונאל פישר מגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים, 1 בפברואר 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המרחק הגיאוגרפי יצר ריחוק אבל נשארנו כאוהבים שניטלו זה מזה. על הקריירה שלו כמשפטן קראתי בעיתון, אבל אני זוכר מספיק כדי לחכות לחוות דעתו על רונאל של ארי שביט שבסופו של כל פרק ב"עשרת הדיברות", הסדרה שקיבעה את הצלחתו של רונאל, הנחה דיון אולפני עם מומחים.

אחת מהכתבות האחרונות שלי ב"מעריב" בגלגולו הקודם, הייתה ריאיון שערכתי עם רונאל עם עלייתה של הסדרה לשידור. גילוי העריות הזה היה אז מעשה שבשגרה, והשאלות כמו התשובות, היו ללא הנחה.

אחת מהכתבות האחרונות שלי ב"מעריב" בגלגולו הקודם, הייתה ריאיון שערכתי עם רונאל עם עליית הסדרה "עשרת הדיברות". גילוי העריות הזה היה אז מעשה שבשגרה, והשאלות כמו התשובות, היו ללא הנחה

בעוד שהקשר שלי עם הצוות של ערוץ 8 נחשב אנטגוניסטי, בעיקר מכיוון שאינני מגיב טוב למרות, רונאל שיחק אותה ראש קטן. מי שרוצה שיאהבו אותו. סר למרות הבמאי והמפיק. עשה מה שאמרו לו. ישב בטנדר מאחור, אכל את הכריכים היבשים של יום הצילומים ומחא כפיים עם כולם בשירת "הבאנו שלום עליכם", כמו הברווזים של גבע בדרך למשחטה.

"אני מרגיש כמו איש הפיל", אמר לי, "אני מרגיש כמו אדם ששמים אותו בכלוב בקרקס. יש ליצן, פיל, אריה ולוליין. אצלי פותחים את הפרגוד ורואים איש שנראה כמו פיל".   

פורסם לראשונה ב"מעריב" 2014