ביום חמישי האחרון, כשנשאל דובר צה"ל בתדרוך לתקשורת לגבי האיום הרקטי מהגדה המערבית, הוא ענה כי בצה"ל ערים לתופעה ועוקבים אחריה. לדבריו, "מדובר ברקטות שלא הבשילו מבצעית ואופרטיבית, אבל אנחנו לא מקלים ראש בזה".

בצה"ל אכן לא מקלים ראש, במיוחד לאחר אירועי 7 באוקטובר. אולם האחריות למנוע את האיום הזה אינה מוטלת בעיקרה על צה"ל, שתפקידו לסכל בפועל, אלא על שב"כ – עם הכיסוי המודיעיני שלו בגדה המערבית – ובעיקר על הדרג המדיני. שם נדרשות החלטות מורכבות, כמו למשל הגבלת השימוש בחומרים דו-שימושיים בגדה. אף ממשלה בשנים האחרונות לא קיבלה החלטה כזו, ורובן כלל לא דנו בכך.

המספרים מהחודש האחרון מעידים על האצה משמעותית בניסיונות לייצר רקטות המאיימות על גוש דן רבתי. ביום רביעי שעבר התגלתה רקטה ללא ראש קרב סמוך לטולכרם. ההערכה היא שלא נורתה אלא הונחה מראש בשטח פתוח, כמלכודת לפיגוע ירי או מטען.

בצה"ל לא מקלים ראש, אולם האחריות למנוע את האיום הרקטי אינה מוטלת בעיקרה על צה"ל, שתפקידו לסכל בפועל, אלא על שב"כ – עם הכיסוי המודיעיני שלו בגדה המערבית – ובעיקר על הדרג המדיני

שבועיים קודם לכן נעצרה במערב רמאללה חוליה שהייתה בשלבים מתקדמים של ייצור רקטות עם ראשי נפץ – דומות מאוד לרקטות הקסאם הראשונות מתחילת שנות ה-2000. די ברקטה כזו כדי לסגור את נמל התעופה בן גוריון ולהכניס מיליוני אזרחים בקו התפר לפניקה.

רקטה שאותרה בטולכרם ב-23 בספטמבר 2025 (צילום: דובר צה"ל)

מתברר שהחוליה ביצעה סדרת ניסויים מוקדמת באזור הכפר נועימה, ממזרח למודיעין, ושם נחשפה. בחיפושים נמצאה מעבדה מתקדמת עם חומרי גלם לכ-15 רקטות בשלבי ייצור שונים. ההערכה היא שרוב הידע הגיע מחיפושים ברשת.

חומר הנפץ שבו השתמשה החוליה היה מאולתר והורכב מדשנים חקלאיים, אצטון וחומרים כימיים מתחום הפארמה. בשב"כ ערים היטב לשימוש כזה בחומרים דו-שימושיים, ולכן מתקיים מעקב כללי אחרי כמויות החומרים שנכנסות לגדה, בתיאום עם המנהל האזרחי וגורמי מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש).

האכיפה, עם זאת, בעייתית. אין יכולת ממשית לעקוב אחרי הברחות של חומרים המותרים לכאורה לשימוש אזרחי, או לאתר זליגה ממשתמשי קצה לגיטימיים לידי גורמי טרור.

בשב"כ ובמתפ"ש הוציאו לאחרונה צו מרחיב המאפשר פיקוח על הכנסת חומרים כאלה לגדה והחזקתם. הצו כולל סמכויות אכיפה והחרמה בשטח. זהו צעד בכיוון הנכון, אך ספק אם הוא אפקטיבי

לשם כך, בשב"כ ובמתפ"ש הוציאו לאחרונה צו מרחיב המאפשר פיקוח על הכנסת חומרים כאלה לגדה והחזקתם. הצו כולל סמכויות אכיפה והחרמה בשטח. זהו צעד בכיוון הנכון, אך ספק אם הוא אפקטיבי, לנוכח הסחר הכמעט חופשי בין ישראל לגדה.

אמצעי לחימה שאותרו על ידי כוחות הביטחון באזור רמאללה, 19 בספטמבר 2025 (צילום: אתר צה"ל)

וכאן עולה שאלת האחריות של הדרג המדיני. ברצועת עזה יושמה במשך שנים מדיניות קפדנית של אכיפת איסור הכנסת חומרים דו-שימושיים, בעיקר הודות ליכולת של ישראל לשקף ולבדוק את המשאיות שנכנסו לרצועה.

רוב חומרי הנפץ וחומרי הגלם הגיעו לחמאס בצד המצרי בדרום הרצועה, דרך הברחות מאורגנות במעברי הגבול. את הדליפה המסוכנת הזו ישראל לא הצליחה למנוע. אבל בגדה המערבית – בניגוד לעזה – יש לה היכולת לעצור זאת, אך כנראה שאין לה הרצון, לפחות בשלב זה.

משמעות ההחלטה על בידוק סחורות הנכנסות לגדה היא הכפלת הבידוק במעברים. כיום הבידוק מתבצע בעיקר על סחורות הנכנסות לישראל, לא על אלה היוצאות ממנה לגדה.

משמעות ההחלטה על בידוק סחורות הנכנסות לגדה היא הכפלת הבידוק במעברים. כיום הבידוק מתבצע בעיקר על סחורות הנכנסות לישראל, לא על אלה היוצאות ממנה לגדה

הכפלת הבידוק כרוכה בעלות כספית כבדה – מעבר למחיר המדיני – וספק אם במצב הנוכחי של ישראל, ובשל הקשב הפוליטי של הממשלה, הנושא בכלל יעלה לדיון.

פלסטינים ממתינים במחסום עין סיניא בדרך לרמאללה, 29 בינואר 2025 (צילום: AP Photo/Nasser Nasser)

לכן, נכון לעכשיו, המאמץ הישראלי למנוע פיתוח יכולת רקטית בגדה נשען כמעט כולו על מודיעין וסיכול מבצעי נקודתי בכל פעם שמתקבלת אינדיקציה.

יש להדגיש: הגדה המערבית אינה דומה לעזה. הכיסוי המודיעיני והיכולת המבצעית של צה"ל ושב"כ להגיע כמעט לכל נקודה בגדה הם משמעותיים. אבל השבועיים האחרונים הראו שזה לא מספיק.

החוליה האחרונה נעצרה רק לאחר שהגיעה לבשלות מבצעית ראשונית – שלב שכבר היה עלול להוביל לאירוע שובר שוויון. אם רקטה כזו הייתה חוצה את גדר ההפרדה ונוחתת בנתב"ג, ישראל הייתה חוזרת כמעט מייד לסגר אווירי, לאחר מאמץ ממושך להסירו.

החוליה האחרונה נעצרה רק לאחר שהגיעה לבשלות מבצעית ראשונית – שלב שכבר היה עלול להוביל לאירוע שובר שוויון. אם רקטה כזו הייתה חוצה את גדר ההפרדה ונוחתת בנתב"ג, ישראל הייתה חוזרת כמעט מייד לסגר אווירי

הדבר מלמד עד כמה האיום הרקטי קורץ לגורמי טרור בגדה, ועד כמה ישראל חייבת להתייחס אליו אחרת לגמרי – דווקא עכשיו. זה כולל גם החלטות מצד הדרג המדיני, שבינתיים עסוק יותר בענישת הרשות הפלסטינית מאשר בהתמודדות מפוקחת עם חומרת האיום.