הטקסט הבא אינו מקורי. כי הוא שוב מתבאס מהעובדה שחמאס נותר על כנו ברצועה ואף עשוי להתחזק ומהעובדה הבלתי נתפסת שהממשלה בראשות בנימין נתניהו עדיין אתנו – ולא מתכוונת ללכת לשום מקום. לא רק עד הבחירות. אלא בכלל.

מאחר שהטקסט אינו מקורי, אתם ואתן מוזמנים שלא לקרוא אותו אלא פשוט לדפדף הלאה או לקרוא ספר או לראות סרט או לישון או לקרוא מאמר מקורי או ללכת לבית הכנסת או לאכול ארוחת שבת או לעשות ספורט, או לראות משחק כדורגל אם לא מפוצצים לכם את הדרבי. 

אבל למי שרוצה לקרוא – זה הטקסט:

קשה להיות אופטימי כשממשלת ממשיכי דרכו של כהנא חי בשלטון, כשההפיכה המשטרית מואצת בכל תחום בצורה מופרעת וללא כל ניסיון הסתרה, וכשמסע הדה-לגיטימציה לנשיא בית המשפט העליון וליועצת המשפטית לממשלה מגיע לשיאו הדוחה, במטרה שקופה למנוע כל לגיטימציה לוועדת חקירה ממלכתית ובהמשך גם לתוצאות הבחירות.

קשה להיות אופטימי כשההפיכה המשטרית מואצת וכשמסע הדה-לגיטימציה לנשיא העליון וליועמ"שית מגיע לשיאו הדוחה, במטרה שקופה למנוע לגיטימציה לוועדת חקירה ממלכתית ובהמשך לתוצאות הבחירות

קשה להיות אופטימי כשלשכת ראש הממשלה מגבירה את עוצמת מכונת הרעל שמסיתה נגד הורים שהעזו לבקר את הממשלה, אשר במשמרתה ותחת אחריותה התחולל ה-7 באוקטובר, ומאז בחרה לעשות הכול כדי להשאיר את בניהם החטופים בידי חמאס. קשה להיות אופטימי כשהממשלה משסה קהל משולהב נגד הורים אלה, וכשראש הממשלה משסה את מעט ההורים לחטופים ששייכים לימין הקיצוני בהורים הביקורתיים והאמיצים שנאבקו בקול נגד הפקרת אהוביהם ונטישתם בידי הממשלה והקואליציה, והתמקדו במכשול המרכזי להפקרה ולנטישה מטעמיו הפרסונליים והקרימינליים: נתניהו.

קשה להיות אופטימי כשהגדה בוערת מרוב אלימות ועוול ממוסד ואלים ועלולה להתפוצץ, כשהימין הקיצוני אוחז בכל מוסדות השלטון לרבות ראשות שב"כ, כשהמשטרה בידי איתמר בן גביר ופוגעת בשיטתיות בזכויות מפגינים. קשה להיות אופטימי כשהתקשורת מסתירה מעינינו מה באמת מתחולל בגדה, מה באמת מתחולל בבתי הכלא שבהם אנו מחזיקים עצורים ואסירים פלסטינים (התעללות בלתי פוסקת) ומה באמת התחולל ומתחולל ברצועה. בסוף השבוע, למשל, עברה משפחה פלסטינית את הקו הצהוב הדמיוני ששרטטנו ונורתה למוות באמצעות פגז: 11 מתים בני משפחה אחת בהם 7 ילדים ו-3 נשים.

קשה להיות אופטימי כשאנו סומכים ידינו על נשיא ארצות הברית המושחת והנבער. ושוב: לעולם נודה לו מעומק הלב על הסכם השבת החטופים והפסקתה (הזמנית?) של הזוועה ברצועה. נשיא שמקבל טובות הנאה מקטאר (מטוס), ומשפחתו ומקורביו מתעשרים בזכות הכסף שנשפך עליהם מהמפרץ רק כדי לחלות את פניו של דונלד טראמפ.

קשה להיות אופטימי כשהגדה בוערת מרוב אלימות ועוול ממוסד ואלים, ועלולה להתפוצץ, כשהימין הקיצוני אוחז בכל מוסדות השלטון לרבות ראשות שב"כ, כשהמשטרה בידי איתמר בן גביר ופוגעת בשיטתיות בזכויות מפגינים

קשה להיות אופטימי כשחמאס נותר שולט ברצועת עזה וכעת הוא טובח במי מהחמולות ששיתפו פעולה עם ישראל, כשחמאס מצטייד שוב בעשרות טנדרים, במאות רובים ובמקלעים ישראלים, שסופקו מטעמנו בטמטום המוחלט לחמולות היריבות שלו. וזאת כשממשלת הימין הקיצוני מתעקשת שהרשות הפלסטינית לא תיכנס לרצועה ובכך שבה לחזק את חמאס. כשממשלת ישראל ממשיכה בהשתלטות אפרטהיידיסטית על הגדה ובכך גם מתעללת וגם שבה לחזק את חמאס. כשממשלת ישראל מתעמרת באסירים ובעצורים הפלסטינים ונמנעת משחרורם במשא ומתן מדיני עם הרשות ונאלצת לשחררם בהמוניהם (בצדק) רק כשחמאס חוטף ושובה (וגם זאת רק אם הדבר נכפה עליה) ובכך שוב משפילה את הרשות ושוב מחזקת את חמאס. בדרך מדינית זה לא ילך לכם, מדינת ישראל אומרת לפלסטינים. רק בכוח. זהו מסר נורא.

קשה להיות אופטימי כשגופותיהם של מעל 2000 ישראלים מוטלות לפנינו, חוץ מגופות החללים שעדיין חובתנו להשיב מהרצועה. וזאת כשלפחות 70 אלף גופות פלסטיניות מוטלות מולנו ורבות עוד קבורות תחת ההריסות, כשהרצועה חרבה ותשתיותיה חרבות, כשיש עשרות אלפי פצועים ישראלים ומאות אלפי פצועים פלסטינים, כשמשפחות רבות ברצועה ומספר משפחות ישראליות נמחקו וילדים רבים ברצועה נותרו יתומים או קטועי גפיים או גם וגם.

קשה להיות אופטימי כשיש כמעט 2 מיליוני עקורים שחוזרים למקומות ללא בתים, כשקטאר וטורקיה מקבלות מעמד ברצועה במקביל לדחיקת הרשות הפלסטינית וכשממשלתנו מחריבה כל היבט וכל מוסד וכל תחום. כ-260 נרצחים מתחילת 2025. בהיבט הפלילי בלבד. אף מילה על ההיבט הלאומני.

ההפיכה המשטרית פירושה לא "רק" החרבת המשטר הדמוקרטי וחיסול שאריות ההגנה על זכויות האדם והאזרח. ההפיכה המשטרית פירושה החרבת הביטחון הלאומי של כולנו. וטראמפ, בניגוד לקודמיו, אינו חש מחויב לישראל בשל ערכים משותפים (ערכים דמוקרטיים אמיתיים או מוצהרים בצביעות כפי שהצהירו נשיאים קודמים מארצות הברית. צביעות רבה, כי הן ארצות הברית והן ישראל לא באמת שמרו על זכויות האדם בחצרות האחוריות שלהן. רחוק משם. ועדיין). טראמפ חש מחויב רק למי שמעניק לו יותר מבחינת האינטרס והכסף. לכן קטאר וערב הסעודית יתחזקו כעת (ונראה שגם טורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן אוהדת חמאס). לכן ישראל המנודה והמצורעת שתלויה רק בטראמפ עלולה להיות בסכנה עצומה ומוחשית. לכן סבלם של הפלסטינים עלול רק להתעצם.

ההפיכה המשטרית פירושה לא "רק" החרבת המשטר הדמוקרטי וחיסול ההגנה על זכויות האדם והאזרח. פירושה גם החרבת הביטחון הלאומי של כולנו. וטראמפ, בניגוד לקודמיו, לא חש מחויב לישראל בשל ערכים משותפים

אך גם בלי אופטימיות יתרה ועם ריאליות, נותר בכל זאת להתעקש להיאבק: על דמוקרטיה. על ביטחון. על זכויות אדם. על כבוד אנושי. על חיים סבירים לכל בני ובנות הארץ הזו.

לשם כך יש לפעול. ברחובות, בעתירות, במאמרים, במפגשים, בתקשורת, ברשת החברתית, בהרצאות ובקשרים בינלאומיים. וגם בהתארגנות לבחירות שנתניהו מתכוון לנסות לפגוע בכשרותן.

קשה להיות אופטימי אבל צריך לנסות לשנות.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.