הבעיה בקידום הפסקת האש בעזה לקראת "היום שאחרי" נעוצה בהבדלי הגישות בין ארצות הברית לישראל. בעוד שארצות הברית חושבת במונחים של אסטרטגיה אזורית וגלובלית, ישראל חושבת במושגים של פוליטיקה פנימית, ו"קמפיין" של שנת בחירות. זאת, בנוסף לקושי של ראש הממשלה בנימין נתניהו להתנתק מן הקשר המיוחד שלו עם קטאר, המוביל אותו לקשר תמוה ובעייתי עם טורקיה.

התוצאה – סעודיה והאמירויות, שאמורות לשלם עבור שיקום עזה, מתרחקות מן המרכבה האמריקאית, בעוד שטורקיה וקטאר קובעות עובדות בעזה. האם בעידוד או בתמיכה שקטה של ישראל? תהא התשובה אשר תהא – העובדות הן שסעודיה בחוץ וטורקיה בפנים.

סעודיה והאמירויות, שאמורות לשלם על שיקום עזה, מתרחקות המרכבה האמריקאית, בעוד שטורקיה וקטאר קובעות עובדות בעזה. האם בעידוד או בתמיכה שקטה של ישראל? העובדות הן שסעודיה בחוץ וטורקיה בפנים

בימים שסעודיה נעדרת, מצרים מנסה להיכנס עם התוכנית שלה. הבעיה של מצרים – יש לה תכניות, אבל אין לה כסף לממן אותן. הכסף נמצא בסעודיה והאמירויות, אבל הן בחוץ.

לסעודיה יש שתי בעיות – היא לא מוכנה להיכנס כל עוד חמאס מחזיק בנשקו, והיא לא רוצה להיות מקושרת לממשלה ישראלית שיש בה שרים כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. כניסתן של קטאר וטורקיה בפועל לרצועה מרחיקה את סעודיה עוד יותר, ויש חשש שכל חלום הנורמליזציה עם סעודיה יירד לטמיון.

איך ראינו זאת? נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ניסה לבוא למפרץ להסביר את עמדתו כלפי עזה, אבל סעודיה והמפרץ סירבו לקבל את פניו.

מצרים לא רוצה להחמיץ את ההזדמנות שסעודיה והמפרץ נעדרות כדי להיכנס ברווח שנפער, אבל שתי הדרישות של המפרץ מתנגשות עם עמדת מצרים, אשר לא מעמידה את פירוק חמאס מנשקו כתנאי לקידום ההסדרים.

אדרבה, מצרים נתנה משכן בקהיר לג'יהאד האסלאמי, וליתר אירגוני השמאל הפלסטיניים, אשר ברחו מסוריה של אחמד א-שרע. מצרים מקווה שהארגונים האלה יתמכו בה בשאיפותיה בעזה, וגם קשר זה עם אירגוני "מוקאוומה" מובהקים, לא מאפשר למצרים לתמוך בעמדת סעודיה של פירוק חמאס מנשקו.

בימים שסעודיה נעדרת, מצרים מנסה להיכנס עם התוכנית שלה לרצועת עזה. הבעיה של מצרים היא שיש לה תכניות, אבל אין לה כסף לממן אותן. הכסף נמצא בסעודיה והאמירויות, אבל הן בחוץ

בינתיים, לצד ההופעה המרשימה של ארגונים טורקיים בעזה, יש גם ניצני שיתופי פעולה בין חמאס לרשות הפלסטינית, על פי התוכנית המצרית. ראינו בעזה ארגון בריאות הקשור ברשות הפלסטינית, EMS – Emergency Medical Services (בעברית: שירותי רפואת חירום) פעיל בעזה בהסכמת חמאס, והופיעו ידיעות כי חמאס כבר בירך על רשימת מועמדיו לוועדת המומחים שתנהל את עזה יחד עם רמאללה – אבל לא שמענו שרמאללה נתנה את רשימת מועמדיה. כלומר: אם כבר יש ניצני שיתוף פעולה הם ממש בראשיתם, אם בכלל.

בינתיים, דגלי טורקיה מונפים בעזה, אבל לא ברור אם פעילים טורקים נכנסו בגופם, או שטורקיה מפעילה עזתים תחת דגלה. מבחינת הפרהסיה העזתית, זה אותו הדבר, מה שלא מעודד את סעודיה להתגבר על ספקותיה ולהצטרף למרכבה.

סעודיה סירבה לקבל את פניו של ארדואן, כאיתות לסטיב ויטקוף ולג'ארד קושנר שהם צריכים להחליט בינה לבין טורקיה. מבחינת סעודיה, העובדה שטורקיה כבר תקעה יתד בעזה, פירושה שישראל מעדיפה את טורקיה – ואת חמאס – על פניה. כמטפורה אפשר לומר כי מעבר כרם שלום הוא קטאר-גייט, ומעבר כיסופים שמיועד לשמש את טורקיה הוא טורקיה-גייט.

ומה עם ישראל? כאמור, ישראל שוקלת את שיקוליה בשנת בחירות, ונתניהו צריך לשמור את ממשלתו ולחסל את משפטו. לפיכך, בניגוד גמור להכרזותיו של נתניהו כי הוא נגד כניסתה של טורקיה לעזה, בפועל היא נכנסת. מדוע?

כי כניסתה של טורקיה מבססת את חלוקת עזה לשניים, כאשר הקו הצהוב מחלק את השליטה בין ישראל לבין חמאס וקטאר עם טורקיה. זה מאפשר לנתניהו לתחמן את סמוטריץ' כאילו עדיין יש אופציה לחידוש ההתנחלויות בצד הישראלי.

עבור סעודיה, תקיעת היתד הטורקית בעזה פירושה שישראל מעדיפה את טורקיה וחמאס על פניה. כמטפורה אפשר לומר, שמעבר כרם שלום הוא קטאר-גייט, ומעבר כיסופים שנועד לשימוש טורקיה הוא טורקיה-גייט

זה גם מדגים מדוע סעודיה לא תתחבר למהלך עם ממשלה ישראלית מן הסוג הזה. לא זו בלבד שאין סיכוי שנתניהו ייפרד לשלום משני שותפיו הבעייתיים, אלא שאנו רואים כי הוא דווקא מתחבר אליהם בהלחמה הרמטית, שלא תאפשר שום ניתוק. נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' הם כעת יישות אחת מהודקת שלא ניתנת לפירוק.

השאלה כעת היא, האם סעודיה ממתינה לחילופי הממשלה בישראל? כנראה שכן, וזה תלוי עכשיו באופוזיציה – לקחת מנהיגות ולהפיל את הממשלה, לפני שהיא תפיל את האסטרטגיה של טראמפ – על כל המשמעויות הקשות ליחסי ארצות הברית וישראל הנובעות מכך. 

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.