השורה התחתונה של פרשת הפצ"רית היא אולי המדאיגה ביותר: הרמטכ"ל אייל זמיר איבד אמון בדרג המשפטי הכפוף לו. לא בכדי סגנה של יפעת תומר־ירושלמי לא מונה לממלא מקומה, שכן גם הוא חשוד שהיה בסוד הפרשה.
לא מן הנמנע שכבר השבוע יחליטו הרמטכ"ל ושר הביטחון על מחליפה או מחליף, שלא בהכרח יגיעו משורות הצבא. גורמים בסביבת הרמטכ"ל לא שוללים שכפתרון ביניים ייקרא לדגל אחד מהפצ"רים לשעבר. שוחחנו עם מועמד בולט בסוף השבוע; בשלב זה הוא אמר כי לא קיבל טלפון מאף אחד.
הדלפות הן נשמת אפה של העיתונות – בלעדיהן הציבור לא יידע מה מתרחש במחשכים – וכעיתונאים אנו מחויבים להגן על מקורותינו. אלא שההדלפה לגיא פלג מחדשות 12 איננה לב הפרשה. כמעט כל עיתונאי היה מפרסם את החומר הנפיץ הזה.
תומר־ירושלמי אולי טעתה בדרך – אולי היא הייתה צריכה להתייצב מול המצלמות ולהסביר את האירועים והנסיבות מבלי לפגוע בהליך המשפטי. אך במטרה היא לא טעתה: חיזוק כיפת הברזל המשפטית של ישראל בעולם
הסיפור כאן בנוי ממספר רבדים. ראשית, יש לומר כי הפצ"רית שגתה כששיקרה לרמטכ"ל ולשר הביטחון כשנשאלה מי עומד מאחורי ההדלפה. אחר כך הלכה והסתבכה, עד כדי מעורבות לכאורה בתצהיר שקרי לבג"ץ. התפטרותה הייתה מחויבת המציאות: אלופה בפורום מטכ"ל ששיקרה ביודעין לממונים עליה – זו חציית קו אדום שצה"ל אינו יכול לעבור עליה בשתיקה.
נכון, יש כאן סתירה – כעיתונאים אנו מגינים על ההדלפה, אך כאזרחים אנו מגנים את השקר שבא בעקבותיה.
את מניעיה פירטה האלופה תומר־ירושלמי במכתב ההתפטרות. לדבריה, ביקשה "להדוף תעמולה שקרית" נגד הפרקליטות וגורמי אכיפת החוק בצה"ל. יש לזכור את הנסיבות המורכבות שבהן עמדה סביב פרשת שדה תימן: מעצרם של חיילי מילואים החשודים בהתעללות חמורה גרר מתקפה פוליטית ופריצה לבסיס שדה תימן בידי עשרות פעילי ימין, יחד עם כמה חברי כנסת.
ימים אחדים לאחר מכן, את דיון המעצר של החשודים בבית הדין הצבאי בבית ליד אבטח כוח גדול של סיירת צנחנים שהובא במיוחד למקום, מחשש להמון זועם. את העובדות הללו אסור לשכוח כשבוחנים את נסיבות הפרשה.
לולא חקירת המשטרה הצבאית (ובהמשך, בהתאם לממצאים, גם הגשת כתב אישום), הפרשה הייתה עלולה להגיע לטריבונל משפטי בינלאומי – ושם כבר ידוע כיצד זה מסתיים
תומר־ירושלמי אולי טעתה בדרך – אולי במקום להדליף את הסרטון, הייתה צריכה להתייצב מול המצלמות ולהסביר את האירועים והנסיבות מבלי לפגוע בהליך המשפטי. אך במטרה היא לא טעתה: חיזוק כיפת הברזל המשפטית של ישראל בעולם.
לולא חקירת המשטרה הצבאית (ובהמשך, בהתאם לממצאים, גם הגשת כתב אישום), הפרשה הייתה עלולה להגיע לטריבונל משפטי בינלאומי – ושם אנחנו יודעים כיצד זה מסתיים.
אין זה המקום לפרט או לפרש את העליהום הפוליטי של סוף השבוע על הפצ"רית. נדגיש: היא טעתה, וטוב שהתפטרה. אך אלה המבקשים להחמיר עם מי שהדליפה חומרים שגרמו נזק לישראל צריכים להבין את רוחב היריעה. בימים אלה מתנהלת חקירה חוצת יבשות על הדלפה אחרת – של חומר מסווג שהועבר לכאורה מלשכת ראש הממשלה, לכאורה בידיעתו, לעיתון הגרמני "בילד".
מטעמי צנזורה לא ניתן לפרט את היקף הנזק האדיר שנגרם למערך המודיעין של צה"ל, אך גורמים ביטחוניים הגדירו אותו כעצום, וכחשיפת יכולות מודיעין ישראליות שהאויב לא היה מודע להן.
בפרשת ההדלפה לעיתון הגרמני "בילד" לא רק שאין מתפטרים – חלק מהמעורבים מתעקשים להמשיך בעבודתם, הכוללת חשיפה לחומרים מסווגים
נאמר זאת בעדינות: מעיין המודיעין הזה יבַש. בפרשה זו לא רק שאין מתפטרים – חלק מהמעורבים מתעקשים להמשיך בעבודתם, הכוללת חשיפה לחומרים מסווגים. לכן, מי שמבקש לקבוע סטנדרט מחמיר במיוחד בפרשת הפצ"רית, ההדלפה, השקרים וההתפטרות – מוטב שיהיה מודע גם להשלכות הרוחב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו