עד הרגע האחרון ניסה אתמול בני גנץ לרכב על גל החסינות של בנימין נתניהו. "תודיע שלא תסתתר מאחורי החסינות כדי שנוכל למצוא פתרון ולהרכיב ממשלה", הצהיר גנץ. מעולם לא נשמעה קריאה כל כך מאוחרת, נאיבית וחסרת מעוף. לא מפליא שנתניהו ניער את גנץ בקלילות בסחריר משלו. "אחרי 80 ימים הגיע הזמן שיום אחד, לטובת מדינת ישראל, נדון בהקמת ממשלת אחדות רחבה", השיב ראש הממשלה.

מובן שנתניהו לא אמר מילה וחצי מילה על החסינות עצמה. הוא גם לא יאמר. לפני שישה ימים, בליסבון, שאלתי אותו האם הא מתכוון לבקש חסינות. "אני לא עונה על שאלות אישיות", ענה נתניהו. ניסיתי להסביר לו שהחסינות שלו היא לא עניין אישי, אלא יסוד פוליטי שמסובב את כל המדינה קרוב לשנה שלמה. ראש הממשלה לא השתכנע.

נתניהו לא יאמר. הוא רק יגיש בקשה לחסינות ב-1 בינואר, המועד האחרון שקבוע בחוק, 30 יום מאז שהיועץ המשפטי לממשלה הציג את כתב האישום המלא נגדו.

אם נתניהו לא יבקש חסינות, כתב האישום יוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים וזה הדבר האחרון שנתניהו רוצה וצריך עכשיו ובכלל. הוא הרי פיזר את הכנסת ב-30 במאי כי היו לו רק 60 מנדטים, וזה לא מספיק לחסינות. הוא ניסה להשיג 61 מנדטים לגוש הימין בבחירות ב-17 בספטמבר, אבל גם אז נכשל. עכשיו הוא ינסה להשיג את 61 המנדטים המיוחלים בבחירות ב-2 במרץ 2020.

לפי הסקרים שפורסמו אתמול ושלשום, נתניהו עדיין רחוק מהמשימה הזו, אבל מה אכפת לו? ראשית, הבחירות הללו דוחות את פתיחת המשפט: אין כנסת ואין ועדת כנסת שיכולה לדון בבקשת החסינות שיגיש. כל העסק נדחה עד שתוקם, אם תוקם, ממשלה וקואליציה אחרי הבחירות לכנסת ה-23.

שנית, נתניהו עדיין מאמין שהוא יכול להוציא את מצביעי הליכוד שנשארו בבית בכמויות אדירות, אם להשתמש בלשונו. ביומיים האחרונים הוא נועד במשך שעות רבות עם ראשי ערים ורשויות של הליכוד. נתניהו ניסה להניא אותם מתמיכה בגדעון סער, אבל גם נועץ בהם איך להביא את הליכודניקים לקלפי בבחירות הבאות. זו הדרך היחידה שלו לנצח בבחירות האלה. ברור שהקמפיין יהיה אמוציונלי, ויעסוק ברדיפה ובמסע הציד אחרי נתניהו.

גנץ מצידו ניסה לאתגר את נתניהו בנאום הרפה שלו: "אל תגיש חסינות ונוכל להיכנס למשא ומתן. אסור להפוך את הכנסת לעיר מקלט". נראה לכם? אילו אני גנץ, הייתי מכריז שכחול-לבן תתמוך בנתניהו, ותגיש לו עוד היום, ברגע האחרון, את 33 החתימות של חברי הכנסת במפלגה. במקרה כזה יהיו לנתניהו הרבה יותר מ-61 חתימות לטובת הרכבת הממשלה בשבועיים הבאים. התנאי הוא, מן הסתם: ויתור על החסינות. נתניהו היה מסרב, כמובן. זה היה יכול להיות קלף תעמולה מנצח של גנץ ויאיר לפיד.

אבל נתניהו מתוחכם יותר. עכשיו הוא צריך לעבור את היום הזה בשלום, בלי ממשלת אחדות חלילה ובלי שטויות, כדי שהכנסת תפזר את עצמה לדעת הלילה בחצות ותלך לבחירות חדשות שמהן הוא מקווה לקום לתחייה.

בינתיים יש לראש הממשלה פריימריז על הראש, מול יריב עיקש שצובר תאוצה. בסקרים שפורסמו אתמול ושלשום עולה כי גדעון סער אינו רחוק מנתניהו במספר המנדטים שהוא מביא לליכוד, והוא גם מגדיל את גוש הימין. "אני לוקח קולות מכחול-לבן, נתניהו לוקח קולות למפלגות הימין. זה ההבדל", אמר אתמול סער בשיחה עם זמן ישראל.

אנשי נתניהו מיהרו לטעון כי הסקרים אינם אמינים, וכי מדובר בספינים של סוקרים ועיתונאים אנשי שמאל שונאי ראש הממשלה. בינתיים, נתניהו מינה את ישראל כ"ץ לראש המטה שלו בפריימריז, מה שיכניס הרבה יצרים למרוץ, אם לא היו חסרים.

היום בצהריים יכנס אביגדור ליברמן מסיבת עיתונאים וינסה למזער את האחריות העצומה שלו למשבר הפוליטי ולבחירות החוזרות והנשנות. בעוד שבועיים יתקיימו הפריימריס בליכוד, אם ח"כ דוד ביטן לא יצליח לטרפד אותן. ובעוד שלושה שבועות יגיש נתניהו את בקשת החסינות. שעמום לא יהיה כאן, רק דיכאון.