בזמן שבישראל רוב הסיקור סביב בחירת זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק מתמקד בהיותו "מוסלמי אנטי־ישראלי", "סכנה לקהילה היהודית" ו"תומך BDS", בארה"ב מתרחשת דרמה לא פחות משמעותית – אלא שבמרכזה ניצב תחום אחר לגמרי: הכלכלה.

בעוד שהתקשורת הישראלית עסוקה בעיקר בסכנת "ברית האדום־ירוק" – כלומר, שילוב של שמאל רדיקלי ואסלאמיזם – בארה"ב ממדאני הצית מלחמת מעמדות בלב המרכז הפיננסי של העולם.

האג'נדה שמרתיעה את וול סטריט

אז מה כל כך מפחיד את המגזר העסקי בממדאני? למעשה, כמעט הכול. ממדאני הוא סוציאל־דמוקרט מוצהר ולא שגרתי. בין הבטחותיו: הקפאת מחירי שכר הדירה, השקעה מסיבית בדיור ציבורי, אוטובוסים עירוניים בחינם, מעונות יום אוניברסליים בחינם ופתיחת מרכולים עירוניים ללא מטרת רווח.

ממדאני כבר הצהיר ש"לא צריך להיות דבר כזה מיליארדרים", והציע להעלות את שיעור המס השולי המשולב – עיר ומדינה – לעשירים לרמה של 16.8%. לשם השוואה, השיעור הנוכחי, 14.8%, הוא כבר הגבוה בארה"ב

הדברים הללו נשמעים נהדר – אך דורשים תקציבים עצומים. אז איך מממנים אותם? ממדאני מבקש לבצע העלאות מיסים אגרסיביות, בעיקר אצל העשירים. לפחות חלק מהצעדים הללו ידרשו אישור של מדינת ניו יורק, וספק אם יתקבל.

ממדאני כבר הצהיר ש"לא צריך להיות דבר כזה מיליארדרים", והציע להעלות את שיעור המס השולי המשולב – עיר ומדינה – לעשירים לרמה של 16.8%. לשם השוואה, השיעור הנוכחי, 14.8%, הוא כבר הגבוה בארה"ב. וזה עוד לפני המס המוגדל על חברות שהוא מתכנן, והדיווחים מתקופת הקמפיין על העלאת מס של כ־0.2% לעשירים ויעדי הכנסה חדשים מחברות.

"התפוח האדום": הכותרת הראשית של ה"ניו יורק פוסט" ביום ניצחונו של זוהרן ממדאני במרוץ לראשות עיריית ניו יורק, 4 בנובמבר 2025 (צילום: AP Photo/Ted Shaffrey)

המושלים הרפובליקאים מריחים דם סוציאליסטי

המגזר העסקי והמיליונרים לא נשארו אדישים. סוכני נדל"ן בפלורידה כבר מתריעים מפני תופעה חדשה, שזכתה לכינוי "הגירת ממדאני": לטענתם, מייד לאחר הבחירות נרשמה קפיצה של כ־50% בחיפושי נדל"ן בפלורידה, בעיקר מצד ניו־יורקרים אמידים.

אבל הטורפים האמיתיים בסיפור הם מושלי המדינות ה"אדומות" – המדינות הרפובליקאיות. הם מנצלים את החשש שהצית ממדאני כדי לנסות ולשאוב אליהם עסקים והון, תוך מינוף המצב לצורכי תעמולה למדיניות השוק החופשי – לעתים מדי – שהם מובילים.

יום לאחר הבחירות, מושלת ניו המפשייר שלחה משאית עם שלטי חוצות דיגיטליים להסתובב במנהטן. המסר: "מודאגים מסוציאליסט בראש התפוח הגדול? ברחו לניו המפשייר […] – מה שניו יורק הייתה פעם"

כך, יום לאחר הבחירות, מושלת ניו המפשייר קלי איוט שלחה משאית עם שלטי חוצות דיגיטליים להסתובב במנהטן. המסר היה חד: "מודאגים מסוציאליסט בראש התפוח הגדול? ברחו לניו המפשייר […] בטוחה, משגשגת, חופשית – מה שניו יורק הייתה פעם".

מושל טקסס גרג אבוט הכריז כי טקסס היא כעת "המטה הבלתי מעורער של הקפיטליזם בארה"ב". בפועל, זו לא אמירה ריקה, חברת "ג'יי פי מורגן צ'ייס" מעסיקה כיום יותר עובדים בטקסס מאשר בניו יורק, ו"גולדמן זקס" בונה בדאלאס קמפוס חדש בעלות של 500 מיליון דולר – עם דיווחים עדכניים המצביעים על השקעות גדולות בהרבה.

בניין המשרדים הראשיים של ג'יי פי מורגן צ'ייס בניו יורק (צילום: AP Photo/Bebeto Matthews)

מושל פלורידה רון דה־סנטיס פועל לפתות חברות פיננסיות באמצעות תמריצים כספיים וגם באמצעות חקיקה "אנטי־ווק", שמושכת מנהלי הון המעדיפים סביבה עסקית נטולת דרישות חברתיות נרחבות. קרן הגידור הענקית "סיטאדל" של קן גריפין כבר השלימה את המעבר למיאמי.

גם קנטקי וטנסי במרוץ. מושל טנסי ביל לי פנה ישירות לעסקים בניו יורק מייד לאחר בחירת ממדאני והזכיר להם שטנסי "פתוחה לעסקים" עם מיסוי נמוך. מזכיר המדינה של קנטקי צייץ: "חברות מניו יורק […] בואו למקום שלא מתנכל לקפיטליזם!"

מה שאנחנו רואים הוא לא רק עזיבה אפשרית של כמה מיליארדרים – אלא האצה דרמטית במאבק בין־מדינתי על המגזר העסקי

המלחמה הקרה של הכלכלה האמריקאית

מה שאנחנו רואים הוא לא רק עזיבה אפשרית של כמה מיליארדרים – אלא האצה דרמטית במאבק בין־מדינתי על המגזר העסקי של ארה"ב.

מצד אחד ניצבות המדינות ה"כחולות", הסוציאל־דמוקרטיות יותר, כמו ניו יורק וקליפורניה. מודל הפעולה שלהן נשען על מיסוי גבוה, רגולציה הדוקה, חוקים חזקים להגנה על עובדים והשקעה ציבורית מסיבית בשירותים חברתיים.

מצד שני, המדינות ה"אדומות" – הקפיטליסטיות – בהן טקסס ופלורידה. המודל שלהן הפוך כמעט לחלוטין: מס הכנסה מדינתי זניח או אפסי, רגולציה מינימלית, חוקי עבודה שמחלישים איגודים וסביבה עסקית אוהדת במיוחד.

סוחר בבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE), 3 בינואר 2024 (צילום: ANGELA WEISS / AFP)

בחירתו של ממדאני לא יצרה את התחרות הזו, אך האיצה אותה. הבחירה מעניקה למדינות ה"אדומות" את "התחמושת" המושלמת: הן יכולות להצביע על ניו יורק ולהזהיר בנקי השקעות וחברות ענק – הם הולכים לקחת לכם את הכסף; אצלנו אתם מוגנים. כך נוצר מצב שבו, אף שניו יורק עדיין מחזיקה בנוכחות משמעותית של החברות המובילות, מרכזי פעילות חדשים מוקמים מחוץ לה.

כך הפוליטיקה הקוטבית השוטפת את העולם בכלל ואת ארה"ב בפרט חודרת גם אל תוך נבכי המערכת העסקית – ומפצלת את אמריקה לשני מודלים כלכליים.