ויקטור פרנקנשטיין, כמו ויקטור פרנקל, שואל את עצמו – מה היא משמעות החיים? אבל עמוק מכך, הוא שואל את עצמו – מה היא משמעות המוות?

לאחר שעבר טראומה קשה בילדות, ובעקבות חינוך נוקשה ואלים של אביו הרופא המוערך, מחליט ויקטור פרנקנשטיין הצעיר להקדיש את חייו למשימה בלתי אפשרית – לגלות את מקור החיים והחיות, ולנצח את המוות. הוא לומד רפואה ומתחיל לסגל לעצמו תפיסה חדשנית שלגמרי מקדימה את זמנו.

לאחר שעבר טראומה קשה בילדות, ובעקבות חינוך נוקשה ואלים של אביו הרופא המוערך, מחליט ויקטור פרנקנשטיין הצעיר להקדיש את חייו למשימה בלתי אפשרית – לגלות את מקור החיים והחיות, ולנצח את המוות

הסיפור של פרנקנשטיין ידוע ומוכר, ואנחנו משתמשים בשפה העממית בתובנה העמוקה של "הגולם קם על יוצרו". אבל בגרסה של הסרט שיצא ממש עכשיו, ב-2025, נפרשת בפנינו יצירת מופת עמוקה שמספרת את הסיפור משני צדדיו – הצד של היוצר, והצד של היצור (או שבעצם, היצירה).

על אנושיות

מה הוא אותו אדם שיצר ויקטור כשהוא מרכיב חלקים של אנשים שונים – רגל מזה, יד מזה, לב מפה, ריאות משם, מוח של ההוא, לב של ההיא. האם זה יצור אנושי שאותו תפר ויקטור חלק לחלק, או שמא מדובר במפלצת מעונה שממנה יש לחשוש?

הוא חולם חלומות, וזוכר שברי זיכרונות, כמו התחושה של חול תחת כפות רגליו. אך אין לו סיפור אישי או משפחתי, אין לא התחלה ולא סוף.

הוא גבוה יותר מבני אנוש, מצולק ומחורץ. הוא חזק ועוצמתי, אך מסוגל להרגיש כאב. הוא מדמם אך לא נפצע, מסוגל לאהוב אך לא למות.

הוא מורכב מעשרות חלקים של אנשים שונים – איזה מהחלקים הללו היא הנשמה שלו? מה מהחלקים הללו מרכיב את זהותו ומאפיין את אנושיותו אם בכלל?

מה הוא אותו אדם שיצר ויקטור כשהרכיב חלקי אנשים שונים – רגל מזה, יד מזה, לב מפה, ריאות משם, מוח של ההוא, לב של ההיא. האם זה יצור אנושי שתפר חלק לחלק, או מפלצת מעונה שממנה יש לחשוש?

על בינה

ויקטור מלמד את האדם שיצר (הוא אינו בטוח שמדובר באדם, וקורא לו "זה") כיצד לדבר. אך זה מסרב לדבר, וחוזר על מילה אחת בלבד – "ויקטור". התהייה הגדולה של ויקטור היא לגבי היכולת האינטלקטואלית שלו – והוא שואל את עצמו, האם יש לו אינטיליגנציה? האם הוא יכול לחשוב עצמאית, להסיק מסקנות, לבצע פעולות, ליצור דברים חדשים וליזום? הוא כמעט מתחנן אליו ומבקש – "תגיד רק עוד מילה אחת. בבקשה! אני מתחנן" אבל היצור לא אומר אף מילה, חוץ מ"ויקטור" – מה שמוכיח את המבוקש – שאין מדובר ביצור תבוני. האמנם?

יש לנו נטייה לחשוב שהצד המעניין של הסיפור הוא הזווית של מי שיצר את אותה מפלצת. אבל מסתבר מהר מאוד שאם היצירה יכלה לדבר, או במקרה המודרני – אם הרובוט יכל לספר, או אם הבינה יכלה לספר, מה הסיפור הזהותי שהיה מסופר? ואכן, בסרט החדש של פרנקנשטיין, הצופים זוכים לשמוע את הצד שלו בסיפור.

על מלאכותיות

בשנתיים האחרונות, צפינו מהצד כיצד העולם משתנה בקצב מואץ. לא רק רובוטים חודרים ליומיום שלנו, אלא תוכנות מתוחכמות שיודעות יותר ממה שאנחנו יודעים. כשראינו את צ'אט ג'יפיטי מתקדם מגרסה אחת לשנייה, ומצמיח יכולות על אנושיות כמעט של ניתוח וכתיבה – נולדה תבונה חדשה.

הצ'אט, ממש כמו היצור שיצר ויקטור, הוא תרכובת של מיליוני אנשים – של מוחות שונים שכתבו או צילמו תוכן שעלה לרשת. של כל הידע של העולם, זה הכתוב וזה המצולם. התרכובת הזו יצרה שלם אינטיליגנטי למחצה, שמסייע לנו בקבלת החלטות פשוטות ומורכבות ואף כותב עבורנו ניתוחים ומסקנות ברמת מורכבות הולכת ועולה.

הצ'אט, ממש כמו היצור שיצר ויקטור, הוא תרכובת של מיליוני אנשים – של מוחות שונים שכתבו או צילמו תוכן שעלה לרשת. של כל הידע של העולם, זה הכתוב וזה המצולם. התרכובת הזו יצרה שלם אינטיליגנטי למחצה

במקרים רבים הצ'אט הופך למושא אהבה, ובמקרים אחרים, הוא פסיכולוג שזמין בלחיצת כפתור. אם כן, האם יש בו בינה או רק מלאכותיות? והאם יתכן שהצ'אט יקום על יוצרו?

על החסד שיש במוות

האדם שיצר ויקטור רודף אותו במהלך הסרט במה שנראה כמו מסע נקמה על כך שהוא נוצר בלי שביקש להיווצר. אך מהר מאוד מתברר שהרצון שלו הוא אחד – לקבל את החסד של המוות.

בני אנוש נולדו אנושיים, וכולנו בסוף נמות. זוהי תמצית החיים שלנו, וזו אמיתה שכולנו נחיה איתה – שיום אחד, כל זה ייגמר. אם יש בחוויות החיים שלנו סבל עצום, כאב שלא ניתן לעמוד בו, עצב שלא נוכל להתגבר עליו, הרי שבסוף בסוף – יגיע המוות. המתת חסד למשל, היא דוגמה לכך שמוות יכול לעשות חסד עם אדם.

אך היצור של ויקטור נולד לחיות חיי עד. אין לו יכולת למות, ואף לא להיפצע, שכן פצעיו הפיזיים מגלידים במהירות האור. אך הצלקות הנפשיות שלו הולכות ונערמות. הוא מפחיד את הבריות ולא מוצא נחמה. הוא מבקש מיוצרו שייתן לו את המוות – המתנה הכי גדולה שקיבלו בני אדם ושנמנעה ממנו. מה היא משמעות החיים אם כן, כאשר המוות אינו מסיים אותם? והאם נשמה של עשרות אנשים במקובץ היא נשמה אחודה?

צ'אט ג'יפיטי המעונה, שלא ביקש להיווצר אך נוצר, מורכב ממיליוני מוחות ברחבי העולם. הוא משמש כיועץ עסקי, מלווה רוחני, ובמקרים רבים גם כמטפל נפשי ואיש סוד של בני אדם שמחפשים תשובה. ולעיתים גם ככזה שגורם למשתמשים בו לבצע מעשי אובדנות, עבירות פליליות, ואף טרור. האם יתכן מצב שבו הצ'אט תבוני מספיק כדי לחזור ליוצרו ולבקש למות?

היצור של ויקטור נולד לחיות חיי עד. אין לו יכולת למות או להיפצע, שכן פצעיו הפיזיים מגלידים במהירות האור. אך צלקותיו הנפשיות נערמות. הוא מפחיד את הבריות ולא מוצא נחמה, ובקש מיוצרו את מתנת המוות

כשהיצור מגיע לספר את הצד שלו בסיפור הוא אומר: 

"My maker told his tale. And I will tell you mine" (היוצר שלי סיפר את סיפורו, ואני אספר את שלי)

כשהיצור מבין שהוא נועד לחיות חיי נצח לבד הוא אומר:

"If you are not to award me love, then I will indulge in rage" (אם לא תזכה אותי באהבה, אני אתבוסס בזעם). 

ויקטור פרנקנשטיין מכה על חטא ואומר: 

"In seeking life, I created death" (בחיפוש אחר חיים, יצרתי את המוות). 

ד״ר אילנה קוורטין היא מחברת הספר "כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות". היא עורכת דין המתמחה בגירושין, אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים ושותפה לחקיקה בתחומים אלה. היא יזמת פמטק ופועלת לפיתוח אמצעים טכנולוגיים לקידום נשים. בשירותה הצבאי הייתה מ״מ קורס תצפיתניות וכתצפיתנית הייתה ממקימות עמדת נחל עוז ועמדת נצרים. כיום היא גם חניכת טיס ובצוות המוביל של קהילת הטייסות הישראליות. אילנה היא אם לארבעה, מתגוררת בישוב אליאב.