החודש צוין יום זכויות האדם הבינלאומי. הוא נקבע ל-10 בדצמבר מדי שנה, היום בו אימץ האו"ם בשנת 1948 את ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם.

זו הזדמנות לחשוב על דברים אשר הפוליטיקאים מתארים בלשון מכובסת כ"סטטוס קוו" בנושאי דת, כדי להצדיק את החרפה שבהתמשכותם. דברים המהווים פגיעה חמורה ורחבת היקף בזכויות האדם הבסיסיות שכל מדינה דמוקרטית מערבית מכבדת, אך בישראל הפכו להיות אמצעי תשלום למפלגות החרדיות במסגרת סחר הסוסים הכרוך במו"מ על קניית קולות המפלגות הדתיות.

אנחנו בחדו"ש נאבקים מזה שנים על מימושה המלא של מגילת העצמאות, המבטיחה "חופש דת ומצפון" ושוויון זכויות ללא הבדל דת. סקרים רבים שערכנו מוכיחים באופן עקבי וחד משמעי כי רוב הציבור תומך בכך, אבל עובדה זו אינה מטרידה רבים מהפוליטיקאים שלנו. במיוחד אלה המרכיבים קואליציות, שאינם מהססים למכור חירויות יסוד למפלגות הדתיות.

מסקרים שערכנו בחדו"ש עולה כי רוב הציבור תומך בעקרונות מגילת העצמאות: חופש דת ומצפון ושוויון זכויות ללא הבדל דת. אבל עובדה זו אינה מטרידה רבים מהפוליטיקאים, שימכרו חירויות יסוד למפלגות הדתיות

היום חשוב במיוחד להצביע על כך שאין מדובר רק בציניות פוליטית, אלא גם בפגיעה חזיתית בזכויות האדם הבינלאומיות.

סעיף 16, למשל, להכרזה האוניברסלית קובע כי "כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת".

אך ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם השוללת מאזרחיה את חירות הנישואין. אין המדובר בתיאוריה בלבד, או בעניין שולי וסמלי, אלא במציאות בה מאות אלפי אזרחים ישראלים אינם יכולים כלל להינשא כחוק, והם חייבים להסתפק במעמד של ידועים בציבור או לצאת לחו"ל ולהינשא שם בנישואין אזרחיים.

ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם השוללת מאזרחיה את חירות הנישואין. אין המדובר בתיאוריה בלבד, או בעניין שולי וסמלי, אלא במציאות בה מאות אלפי אזרחים ישראלים אינם יכולים להינשא כחוק

בראש רשימת הסובלים ממצב עניינים זה הם עולי בריה"מ לשעבר, אשר כ-400,000 מהם, שעלו ארצה (או נולדו לאימהות שעלו ארצה), שהם בני משפחה של יהודים (ילד, נכד או בן זוג) אך אמם אינה יהודייה. איש מהם אינו יכול להינשא במדינה, ובפועל הם מוצאים עצמם אזרחים סוג ב'.

כמוהם גם בני זוג מאותו מין. וגם אלה שמוחזקים ככוהנים ומבקשים להינשא לגרושות או גיורות (ולא משנה כלל אם יכריזו שהם אתאיסטים, די בעובדה ששמם כהן, כץ, אזולאי וכד' כדי לפסול אותם מלהינשא כחוק לבנות זוגם בישראל) ועוד רבים אחרים.

אליהם צריך להוסיף כמובן את הציבור הרחב  אשר נכפה עליו להינשא בנישואין דתיים אורתודוכסים בניגוד לרצונם. (על פי סקרי חדו"ש, למשל, 82% מהיהודים המגדירים עצמם חילוניים רוצים שלא להינשא ברבנות אם תינתן להם בחירה חופשית).

בראש רשימת הסובלים: עולי בריה"מ לשעבר, שאמם של כ-400,000 מהם אינה יהודיה. בני זוג מאותו מין, כהנים וגרושות או גיורות, איש מהם אינו יכול להינשא במדינה, ובפועל הם מוצאים עצמם אזרחים סוג ב'

הדבר לא נעשה בהסתר. סעיפי ההכרזה תורגמו לאמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, וישראל אשררה את האמנה בשנת 1991. אלא שהאשרור היה כפוף להסתייגות, לפיה הודיעה ישראל כי בה שולט הדין הדתי בענייני המעמד האישי של אזרחיה, ולפיכך בכל מקום בו קיימת סתירה או התנגשות בין הוראות האמנה לבין הדין בישראל – יגבר הדין הדתי על זכויות האדם המעוגנות באמנה.

בדומה לכך קובעת האמנה בסעיף 12 כי "לכל אדם .. הזכות לחופש התנועה" וכי זכות זו לא תהיה "כפופה למגבלות, מלבד אלו הקבועות בחוק אשר נחוצות להגנה על הביטחון הלאומי, הסדר הציבורי, בריאות הציבור,  המוסר הציבורי, או זכויות וחירויות של הזולת." ועם זאת, חופש התנועה של מיליוני ישראלים מוגבל שביעית מן הזמן בשל האיסור על תחבורה ציבורית בשבת, הפוגעת בעיקר בשכבות המוחלשות, בקשישים, בצעירים ובחולים.

ישראל אישררה ב-1991 אמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, אלא שהאשרור היה כפוף להסתייגות, לפיה בישראל שולט הדין הדתי בענייני המעמד האישי של אזרחיה, ובמקרה סתירה או התנגשות יגבר הדין הדתי

אך בל נטעה – בניגוד למצג שמנסים הפוליטיקאים ליצור, לפיו הם מייצגים נאמנה את רצון הציבור, ובעיקר את בוחריהם, וכי רוב הציבור הוא מסורתי וחפץ בשימור המסורת הדתית בנושאי המעמד האישי ושמירת שבת, הרי העובדות הן הפוכות.

לאלה המתעניינים בעובדות ולאלה הרואים בבחירות שהיו אך בספטמבר ואלה המתקרבות מחדש הזדמנות לחולל שינוי כיוון בסוגיות יסוד אלה בדרך של הקמת קואליציה אזרחית רחבה, חשוב להדגיש את ממצאי הסקר המיוחד לרגל יום זכויות האדם, שערכה לאחרונה חדו"ש באמצעות מכון סמית:

69% מהציבור היהודי הבוגר (שהביעו דעה) תומכים בחקיקה שתאפשר נישואין וגירושין אזרחיים בישראל לזוגות המעוניינים בכך. לעמדה זו שותפים 93% מהחילונים, 79% מהמסורתיים הלא-דתיים ו-66% מהמסורתיים הקרובים לדת. תומכים בכך רוב עצום של מצביעי כחול לבן (98%), ישראל ביתנו (96%) ואף רוב גדול של מצביעי הליכוד (64%), וכמובן – רוב מצביעי העבודה והמחנה הדמוקרטי.

69% מהציבור היהודי הבוגר (שהביעו דעה) תומכים בחקיקה שתאפשר נישואין וגירושין אזרחיים בישראל לזוגות המעוניינים בכך. לעמדה זו שותפים 93% מהחילונים, 79% מהמסורתיים הלא-דתיים ו-66% מהמסורתיים

71% תומכים בהתרת תחבורה ציבורית בשבת בישראל, רק 29% מתנגדים לכך. בין התומכים בכך 94% מהחילונים, 82% מהמסורתיים הלא דתיים ו-59% מהמסורתיים הקרובים לדת. תומכים בכך רוב עצום של מצביעי כחול לבן (95%) וישראל ביתנו (96%), וגם רוב גדול של מצביעי הליכוד (68%).

אורי רגב הוא רב (רפורמי) ועורך דין, העומד בראש עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון. הוא פעיל בזירה הציבורית, המשפטית והבינלאומית לחיזוק זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולמימוש מלא של הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון ולשוויון זכויות וחובות ללא הבדל דת