בעוד העיניים נשואות לתעלולים של ישראל כ"ץ בביטחון, לא מוענקת תשומת לב מספקת לתעלולים לא פחות מסוכנים של השר אלי כהן בתחום האנרגיה. הכוונה היא לעיכוב, עד כדי סכנת ביטול, של הסכם הגז האסטרטגי של ישראל, שבמסגרתו אמורה ישראל לספק למצרים גז בהיקף של 35 מיליארד דולר.

הסכם זה אמור להכניס לקופתה של ישראל סכומי כסף משמעותיים מאוד, וגם לאפשר לחברת שברון האמריקאית להרחיב את הפקת הגז לאפיקים רווחיים נוספים שיאפשרו עסקאות נוספות, ולקדם את מעמדה של ישראל כספקית גז מרכזית בהיקפים אזוריים, אם לא עולמיים.

הסכם הגז עם מצרים אמור להכניס לקופת ישראל סכומי כסף משמעותיים, ולאפשר את הרחבת הפקת הגז באופן שיאפשר עסקאות נוספות, כדי לקדם את מעמד ישראל כספקית גז מרכזית בהיקפים אזוריים ובעולם

ואולם, אם חלילה תבטל ישראל את העסקה, אחרי שזו כבר נחתמה בראשי פרקים – לא זו בלבד שהיא תפסיד סכומי כסף הנחוצים לה מאוד לנוכח צורכי הביטחון הגוברים, אלא שהמוניטין שלה כמדינה מכבדת הסכמים יצנח. זה עלול לפגוע בסיכויי חתימת חוזים עם אירופה, שכבר נפגעה מהפרת חוזים של ולדימיר פוטין מסיבות פוליטיות. זה מביא אותנו לתהות על ההסברים של אלי כהן למכשולים שהוא מערים על העסקה: הוא רוצה תנאים טובים יותר לישראל, ויש לו חששות מן ההיערכות הצבאית של מצרים בסיני.

אלה כמובן הסברים סותרים – אם היערכות צבאית מצרית בסיני היא הסיבה, זה עניין ביטחוני, הסותר את ההסבר "הכלכלי". שכן אם הסיבה היא ביטחונית, מה עניין התנאים הכלכליים לפה? ואם הסיבה היא "כלכלית", האם בגלל בוקי סרוקי של "שיפור תנאים" נאבד את העסקה כולה?

האמת נעוצה כנראה "בהסבר הביטחוני" – וזה ממש קטארגייט. מה שמצוי כעת בליבת החקירה על פרויקט התודעה הפרו-קטארי זה, האם לכאורה אנשי לשכת ראש הממשלה פרסמו פייקים נגד מצרים, כאילו מצרים מתכננת מלחמה נגד ישראל, כדי לפסול את מצרים מתפקיד המתווכת הראשית ולקדם את תפקידה של קטאר כמתווכת עיקרית?

מכיוון שהחלטות אסטרטגיות בסדר גודל כזה לא מתקבלות במשרד האנרגיה אלא במשרד ראש הממשלה, נשאלת השאלה האם פרשת קטארגייט לכאורה חיה ובועטת למרות החקירות. 

אם חלילה תבטל ישראל את העסקה, אחרי שזו כבר נחתמה בראשי פרקים – לא זו בלבד שהיא תפסיד סכומי כסף הנחוצים לה מאוד לנוכח צורכי הביטחון הגוברים, אלא שהמוניטין שלה כמדינה מכבדת הסכמים יצנח

על מנת לברר סוגיה זאת, יש להבין את מאבקי הכוח במזרח התיכון גם על רקע התחרות על קווי האנרגיה, ובראשם הגז הטבעי, במזרח התיכון.

מצד אחד ישנה התוכנית, שעדיין איננה מגובשת, של חיבור הודו דרך חצי האי ערב, ירדן וישראל, כאשר היבט האנרגיה שלו יהיו צינורות גז ונפט מן המפרץ, סעודיה וירדן לישראל ומשם לאירופה.

מול התוכנית הזאת, קטאר הקדימה תוכנית מגובשת, הקרויה תוכנית NABUCCO, להוביל את הגז שלה, בשותפות עם איראן, דרך סעודיה וסוריה לטורקיה, ומשם לאירופה. התוכנית הקטארית אמורה להפוך את טורקיה למעצמת אנרגיה בלי שיש לה שדה אנרגיה אחד.

בשאר אל-אסד בזמנו, התנגד לתוכנית נאבוקו הקטארית, ויש סברה כי זאת הסיבה שקטאר תמכה, ואולי אפילו יזמה, את המרד הסוני נגד המשטר העלווי. אבל כעת, אחרי נפילת אסד, והשתלטות טורקיה על המודיעין של סוריה, גברה המוטיבציה לממש בכל זאת את הפרויקט.

הבעיה – כדי להגיע מקטאר לסוריה, הצינורות צריכים לעבור דרך סעודיה וירדן. והמדינות הללו לא יסכימו לכך. כמו שהפילו את אסד בשביל הצינורות האלה, יש סכנה לחתרנות קטארית בתוך סעודיה וירדן.

מול התוכנית לחיבור הודו, עם צינורות גז ונפט מהמפרץ, דרך סעודיה וירדן לישראל ומשם לאירופה – קטאר הקדימה תוכנית מגובשת להובלת הגז שלה, בשיתוף איראן, דרך סעודיה וסוריה לטורקיה ומשם לאירופה

ירדן חשה בסכנה, והיא מחריפה את צעדיה נגד תנועת האחים המוסלמים בתחומה. לחאלד משעל, האויב המושבע של ירדן, קשרים עמוקים עם האחים המוסלמים בירדן, והוא האיש שאמיר קטאר מינה על קידום פרויקט האחים המוסלמים בעולם הערבי. החדשות כעת הן שהוא יושב לצדו של אחמד א-שרע (מוחמד אל ג'ולאני) בדמשק, ומשקיף משם על ירדן. יש לזכור כי משעל סייע לג'ולאני בצעדיו הראשונים בהקמת א-נוסרה בשירותה של קטאר.

אז איך זה קשור להסכם הגז המתנודד בין ישראל למצרים? הקשר הוא טורקיה. זה לא סתם שטורקיה כל כך משתוקקת לתקוע יתד בעזה. היא רוצה את הנמל. ולמה היא רוצה את הנמל? כדי לתת בסיס טורקי במזרח הים התיכון, כדי לחבל בשותפות האנרגיה הישראלית-מצרית-קפריסאית-יוונית.

האמריקאים לוחצים על ישראל לאשר את ההסכם עם מצרים ובהקדם, משום שההסכם אמור להבטיח למצרים ביטחון אנרגיה, שבלעדיו השלטון של עבד אל פתאח א-סיסי עלול להיקלע לקשיים גוברים. למותר לציין כי יציבות המשטר המצרי חיונית לשימור הסכם השלום, שגם הוא נכס אסטרטגי של ישראל. נכס אשר קטארגייט כביכול הייתה אמורה לזעזע.

אם כך, ערעור השלטון המצרי הוא אינטרס של קטאר במסגרת קידום פרויקט האחים המוסלמים, ושל טורקיה אשר שואפת להחזיר לקהיר את שלטון האחים המוסלמים. שלטון שצבא מצרים הדיח כדי להביא את א-סיסי.

השאלה היא – מה האינטרס של ישראל בקידום תוכניות האנרגיה של קטאר וטורקיה, על חשבון האינטרסים של ישראל? האם האינטרסים של המדינה והאינטרסים של הממשלה עומדים בסתירה אלה לאלה?

השאלה היא – מה האינטרס של ישראל בקידום תוכניות האנרגיה של קטאר וטורקיה, על חשבון האינטרסים של ישראל? האם האינטרסים של המדינה והאינטרסים של הממשלה עומדים בסתירה אלה לאלה?

השאלה הזו תקפה לא רק בנושא האנרגיה. בכלל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.