בשבעה באוקטובר השתנתה החברה הישראלית באופן מובהק, זאת לנוכח הטראומה חסרת התקדים. כתוצאה ישירה מכך, המערכת הפוליטית הישראלית, שמעולם לא הצטיינה בשיח אזרחי מפותח, דחקה גם את המעט שהיה לקרן זווית, כשהשיח הצבאי הפך לכמעט מונופוליסטי, לרבות במרכז הישראלי.

הימין מנכס לעצמו את השיח הביטחוני, למרות שהמסקנות הברורות מהכישלון של ה-7 באוקטובר הן שמדיניות כושלת של הימנעות מהסדר, הובילה לתפיסה מעוותת של "חמאס הוא נכס". תפיסה זו, ביחד עם הכישלון הצבאי והמודיעיני ששורשיו נוטעים באותה מדיניות – הביאו לכך שבהיעדר הסדרים מדיניים אפילו הצבא המתוחכם שלנו לא יכול לספק ביטחון, ולכך שממשלת ה"ימין על מלא" מדברת הרבה על ביטחון אבל אינה מספקת אותו.

הימין מנכס לעצמו את השיח הביטחוני, למרות שהמסקנות הברורות מהכישלון של ה-7 באוקטובר הן שמדיניות כושלת של הימנעות מהסדר, הובילה לתפיסה מעוותת של "חמאס הוא נכס" ולכישלון הצבאי והמודיעיני

גם המנהיגות של מפלגות המרכז מצטופפת סביב מדורת השבט הצבאית, חוששת לדבר על הפתרון המדיני, שמא הדבר ימעיט מתפיסת "ביטחון מעל לכל" שהיא מבקשת לשדר לציבור. כך הולך והופך השיח הישראלי למאוד חד גוני, 50 גוונים של ירוק זית, כשכל טיעון שנזרק לחלל האוויר ישר מולבש במדים מטאפוריים, שמא אחרת לא "יעבור" את הציבור הישראלי.

המרכז-שמאל הישראלי התברך במנהיגים משכמם ומעלה שהגיעו משורות הצבא – יאיר גולן, נמרוד שפר, גדי איזנקוט,  נועם תיבון – כולם קצינים אמיצים שהפכו, או שהם בדרך להפוך, למנהיגים אזרחיים. דווקא משום שהגיעו משורות הצבא, הם מבינים את הצורך בהרחבתו של השיח הביטחוני, שבשנים האחרונות הלך ונעשה צר וממוקד לאלמנטים הצבאיים. זאת מפני שהם מבינים, אולי יותר מאחרים, שאין בטחון ללא אסטרטגיה מדינית. הם יודעים שעוצמה צבאית לבדה לעולם לא תוכל לספק ביטחון מלא. ללא חזון מדיני – לחימה צבאית, גם אם הכרחית, לעולם לא תשיג את מטרותיה, אם לא נלווית לה פעולה מדינית, היינו דיפלומטיה.

היה זה אלוף במיל' נמרוד שפר שאמר בצדק, שבתפיסת הביטחון הישראלית חסר מרכיב הכרחי. התפיסה שניסח דוד בן גוריון, הכוללת – הרתעה, התראה והכרעה וועדת מרידור שהוסיפה הגנה – החמיצה את המרכיב המשמעותי ביותר שהוא הסדרים. כבר עשרות רבות של שנים שההסדרים המדיניים עם מצרים וירדן מוכיחים יום יום שהם מעניקים לישראל הרבה יותר ביטחון מהמלחמות כנגדן.  

שיח ההפחדה הביטחוני היה מאז ותמיד תעודת הביטוח של בנימין נתניהו. בכל פעם שהוא חש שהתמיכה בו מתערערת, היה יוזם עוד הפחדה, עוד נאום בלהות, על "הגרעין האיראני" ועל טבעת האיומים מסביבנו. מרוב שעסק בהפחדה הפקיר את הביטחון ולכן במשמרת שלו, כתוצאה ישירה ממדיניותו, אירע האירוע הנורא ביותר בתולדות המדינה ואיראן הפכה למדינת סף גרעין צבאי.

שיח ההפחדה הביטחוני היה תמיד תעודת הביטוח של נתניהו. כאשר חש כי התמיכה בו מתערערת, יזם עוד הפחדה, עוד נאום בלהות, על "הגרעין האיראני" וטבעת האיומים סביבנו. מרוב שעסק בהפחדה, הפקיר את הביטחון

נתניהו הוא בדיוק ההיפך מ"מר ביטחון". הפירוק המכוון והשיטתי שלו ושל שריו את הלכידות הישראלית הוא פגיעה ביטחונית באחד הנכסים המשמעותיים ביותר לביטחון המדינה. דה הלגיטימציה המתמשכת לישראל בקרב מדינות אירופה, שפוגעת בביטחון ובחוסן הלאומי, היא תוצאה ישירה של המדיניות שהוא אחראי לה.

חרף ההישגים הצבאיים, באף זירה העימות לא הסתיים בהסדר והוא מאיים להתלקח שוב במוקדם או במאוחר. מצבה האסטרטגי של ישראל תלוי כולו באדם אחד ששמו דונלד טראמפ.  זהו ההיפך מביטחון – זו החלשה של ישראל על ידי מי שרוממות הביטחון בגרונו.

ממשלות הימין בראשות נתניהו הובילו אותנו למציאות מדממת מבחוץ ומבית –לא רק טבח השבעה באוקטובר, אלא גם עוד ועוד פשיעה בחברה הערבית ולא רק בה, שהולכת וגוברת נוכח ההזנחה המכוונת וחוסר האכפתיות של הממשלה.

חוסר הביטחון מתבטא גם בעוד ועוד הרוגים ופצועים בדרכים, בנרצחות באלימות במשפחה, באלימות ברחוב ועוד. למרות הצבא החזק ומערכות ההגנה המתקדמות בעולם – האזרחים הישראלים מעולם לא היו כל כך חסרי ביטחון כפי שהם היום.

הטרור היהודי המשתולל ללא מענה אינו רק עניין הפוגע אנושות בפלסטינים, אלא גם מוביל למשבר ביטחוני בגדה המערבית ולהבנה עולמית גוברת שישראל לא מקיימת את החובות שלה, וזהו עוד משבר שיתפוצץ לנו בפנים.

חרף ההישגים הצבאיים, באף זירה העימות לא הסתיים בהסדר, ומאיים להתלקח שוב. מצבה האסטרטגי של ישראל תלוי כולו באדם אחד – טראמפ. זהו ההיפך מביטחון – זו החלשה של ישראל על ידי מי שרוממות הביטחון בגרונו

אך כדי לאפשר למסר הזה לשקוע בתודעת האזרחים, חשוב שכל מנהיגי המרכז שמאל, ולא משנה באיזו דרגה סיימו את הצבא, יפעלו כדי להרחיב את השיח, ובמסגרתו לחזור ולהבהיר לאזרחי המדינה המבולבלים והמותשים, שלא רק שנתניהו ואנשיו הביאו על המדינה חוסר ביטחון מחוץ, הם גם מפוררים את הביטחון מבית.

לכן חשוב שיתקיים שיח שמרחיב את הגדרת הביטחון ועוסק בכל החוליים המאיימים על הביטחון של כולנו – מאיומי הג'יהדיסטים של חמאס וחזבאללה, אבל גם של הטרור היהודי נגד קהילות חקלאים פלסטיניות בשטחי הגדה המערבית וטרור ארגוני פשע נגד אזרחי ישראל הערבים.

השיח הפוליטי צריך לעסוק בצורך בביטחון במובנו הרחב, בביטחון שמוענק לכולם ולא רק ליהודים. שיח כזה, המשדר אכפתיות ואחריות לחוסר הביטחון האישי של חמישית מאוכלוסיית המדינה, חייב להיות מרכזי בשיח הביטחוני מדיני שכל כך נחוץ כאן.

זאת גם הדרך לחזק את היכולת של אזרחי ישראל הערבים להרגיש חלק מהשיח הישראלי. ייעודו – להבהיר גם לפלסטינים המתונים, שהם לא האויב אלא שותף פוטנציאלי בדרך להסדר, שהוא ורק הוא יבטיח פה ביטחון אמיתי.

נדרש שיח המרחיב את הגדרת הביטחון ועוסק בכל החוליים המאיימים על ביטחוננו – מאיומי הג'יהדיסטים של חמאס וחזבאללה, אבל גם של הטרור היהודי נגד קהילות חקלאים פלסטיניות בגדה וטרור ארגוני הפשע נגד ערביי ישראל

רוב הפורשים בדרגות בכירות מהצבא, המוסד ושב"כ מבינים את זה. כך עולה, למשל, ממסמכי העמותה "מפקדים לביטחון ישראל", שמסבירים מדוע פעולה מדינית לקידום הסדרים אזוריים, שכוללים מדינה פלסטינית מפורזת, יתרמו לביטחון מדינת ישראל יותר מהמדיניות המסתגרת של הימין. זאת בנוסף לכך שזאת הדרך להציל את נשמתה וזהותה של ישראל כבית הדמוקרטי הלאומי של העם היהודי.

ישנו גם שיח אחר של קבוצת אנשי צבא, המכנים את עצמם ה"ביטחוניסטים".  מי שמקשיב להם יגלה שהם מדברים על ביטחון במושגים טכנו-טקטיים, ללא ראייה אסטרטגית כוללת שיש לה חזון למדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. במהות, תפיסתם של "הביטחוניסטים" היא שעוד כוח צבאי יפתור כל בעיה, וזאת למרות שההיסטוריה שלנו ושל שאר העולם מראה בדיוק ההיפך.

האלטרנטיבה הפוליטית לממשלה הקיימת חייבת, לכן, לשנות את השיח ולהבהיר שהתשובה לאתגרי הביטחון שלנו אינה בימין, לא אצל נתניהו ובוודאי לא אצל שותפיו המושחתים, המשיחיים או המשתמטים.

התשובה היא בציונות המדינית, שלצד צבא חזק היא שואפת – ואף פועלת הלכה למעשה – להשלמת המהלך הצבאי בהסדרים מדיניים עם השכנים, ובראשם הפלסטינים. זו מדיניות שאפיינה את ממשלות השמאל הציוני וגם את ממשלת מנחם בגין, אחרי שהתפכח מהצהרות ה"אף שעל" וחתם על ההסדר עם מצרים – המדינה הערבית הגדולה וחזקה בעולם.

ממסמכי העמותה "מפקדים לביטחון ישראל" עולה מדוע פעולה מדינית לקידום הסדרים אזוריים, שכוללים מדינה פלסטינית מפורזת, יתרמו לביטחון מדינת ישראל יותר מהמדיניות המסתגרת של הימין

על הציבור כולו להבין ש"קיר הברזל" אינו יכול להיות רק צבאי. הוא חייב להיות גם, ובעיקר – מדיני.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.