• אסתר (צילום: כל הזכויות שמורות – דקלה לאור)
    כל הזכויות שמורות – דקלה לאור
  • בת-שבע (כל הזכויות שמורות – דקלה לאור) (צילום: כל הזכויות שמורות – דקלה לאור)
    כל הזכויות שמורות – דקלה לאור
  • ציפורה (כל הזכויות שמורות – דקלה לאור) (צילום: כל הזכויות שמורות – דקלה לאור)
    כל הזכויות שמורות – דקלה לאור
  • מלכת שבא (כל הזכויות שמורות – דקלה לאור) (צילום: כל הזכויות שמורות – דקלה לאור)
    כל הזכויות שמורות – דקלה לאור
  • בנותיו של איוב (כל הזכויות שמורות – דקלה לאור) (צילום: כל הזכויות שמורות – דקלה לאור)
    כל הזכויות שמורות – דקלה לאור
  • רבקה (כל הזכויות שמורות – דקלה לאור) (צילום: כל הזכויות שמורות – דקלה לאור)
    כל הזכויות שמורות – דקלה לאור
  • רחל ולאה (כל הזכויות שמורות – דקלה לאור) (צילום: כל הזכויות שמורות – דקלה לאור)
    כל הזכויות שמורות – דקלה לאור

אמנות פוליטית גם רחל ולאה לא זזות מרמת הגולן

פרויקט צילומי הנשים המקראיות של האמנית דקלה לאור עולה מדרגה ● המטרה: להנציח את כל הנשים שמוזכרות בשמן בתנ"ך - בגולן

קל להתבלבל ולחשוב שהתצלומים של דקלה לאור הם ציורים.

המחוות הדרמטיות, התאורה השופעת, התלבושות הצבעוניות והמשתפלות – הדימויים רבי הרושם הללו מזכירים את עבודותיהם של המאסטרים הגדולים מתקופת הבארוק. אך עבודות האמנות של לאור צולמו בשנים האחרונות באמצעות מצלמה דיגיטלית ברמת הגולן.

לאחרונה, תצלומיה של לאור – המתארים דמויות נשיות מסיפור יציאת מצרים, בהן בת פרעה, אשתו המדיינית של משה, ציפורה, והמיילדות שפרה ופועה, יחד עם עשרות נשים אחרות מהתנ"ך – הפכו להיות זמינים במלואם בספר חדש.

"נשים בתנ"ך בנופי הגולן" מכיל את 42 היצירות הראשונות בפרויקט מתמשך, השואף ליצור דימויים של כל הנשים הנזכרות במקרא. הספר הוא שיאו של השלב הראשון של הפרויקט, שנכלל בכמה תערוכות. לאור, שהחלה בפרויקט ב-2013, מעריכה שהיא כיסתה עד כה רק כשליש מהנשים המוזכרות בשמן בתנ"ך.

דקלה לאור (צילום: מודי לאור)
דקלה לאור (צילום: מודי לאור)

ללאור, 42, מצפה עוד עבודה רבה – והמשימה רק הולכת ונהיית קשה יותר: הפרשנויות הרבניות הקלאסיות שבהן היא משתמשת כמקור מידע והשראה לדמותן של הנשים המקראיות אינן מתייחסות לכולן.

בחלק מהמקרים, המידע היחיד שמספק הטקסט המקראי הוא שמה של האישה, מה שדורש מלאור להמציא את הפרשנות הוויזואלית שלה לגמרי מהתחלה.

"הגולן הוא הבית שלי"

לאור, שהייתה יכולה לצלם את רוב התצלומים המרשימים שלה באתרים שבהם התרחשו הסיפורים המקראיים המתוארים בהם, בחרה שלא לעשות זאת.

היא מצלמת אך ורק באתרים שונים ברמת הגולן, שם היא מתגוררת עם בעלה ושלושת ילדיהם בגבעת יואב.

"הגולן הוא הבית שלי. אני אוהבת אותו, והוא מאתגר אותי טכנית ואמנותית", היא מסבירה. "יש לי שם רקע ייחודי ומגוון: היובש מייצג את המדבר, הירוק מייצג את הפוריות והנעורים, והרים חשופים לחלוטין מתחברים לסופיות של המוות".

עבור כל צילום, לאור מאתרת את המיקום המושלם ומחשבת את העונה והשעה המתאימות ביותר למטאפורה הוויזואלית שהיא רוצה ליצור ולסיפור שהיא שואפת לספר. היא מתכננת כל פרט קטן מראש, מכינה את התלבושות בעצמה, מניחה בדים משתפלים על הדוגמניות ומהדקת אותם בסיכות.

לאור, אשר מעוניינת יותר להציג את הנשים המקראיות בסגנון רנסנסי מאשר לגרום להן להיראות כמו נשים מהמזרח התיכון, אינה מחפשת דיוק היסטורי.

בתחילה היא גייסה חברות וקרובות משפחה לשמש כדוגמניות. לאחרונה, מאגר הדוגמניות התרחב. הצלמת אף גייסה אישה שפגשה כשרכביהן של השתיים התנגשו קלות, כמלכת שבא. באחד התצלומים, לאור עצמה, בחצאית כחולה משתפלת, מגלמת את חנה, אמו העקרה של שמואל הנביא.

לאור מספרת כי הצילומים המאתגרים ביותר היו אלו שכוללים בעלי חיים. "אני תמיד מסיימת אותם עם שריטות וחבורות, אבל זה שווה את זה", היא אומרת.

עבור הצילום של בת שבע, לאור נאלצה לחכות שנה שלמה עד שעורב פצוע הגיע לפינת חי מקומית. היא רצתה שהעורב (שלא יכול היה לעוף) יעמוד על סלע בתמונה – אזכור לאגדה שלפיה הציפור הגיעה לבחון את דוד המלך. הצילום של חווה, הכולל נחש במשקל 70 ק"ג, היה האתגר הגדול ביותר שלה עד כה.

"פרויקט ראוי להערכה"

ד"ר איימי קלמנופסקי, דיקנית בית הספר ללימודי יהדות בקולג' אלברט איי ליסט ופרופסורית לתנ"ך בסמינר התיאולוגי היהודי (JTS), אומרת כי "ההצגה הפומבית של הנשים בתנ"ך ראויה להערכה רבה, בייחוד של הנשים הפחות מוכרות".

קלמנופסקי אומרת כי היא אוהבת את האופן שבו הצילומים של לאור לוכדים את החיוניות של הנשים המקראיות ואת הסיפורים שלהן, וכך מביעים את התפקיד המהותי שמילאו נשים בתנ"ך.

"יש בתורה הבדלים מגדריים והיררכיה, אך הטקסט משתמש בנשים באופן מכוון. הן דמויות חזקות ומשמעותיות. נשים נמצאות במרכז של סיפורי התנ"ך. האתגר עבור הקורא המודרני הוא להשאיר את הדעות הקדומות בצד", היא אומרת.

ד"ר איימי קלמנופסקי (צילום: באדיבות הסמינר התיאולוגי היהודי)
ד"ר איימי קלמנופסקי (צילום: באדיבות הסמינר התיאולוגי היהודי)

על פי קלמנופסקי, חמשת חומשי התורה וספרי הנביאים המוקדמים מכילים דמויות נשיות חזקות רבות. בספרים אלו, יחידת החברה הבסיסית היא המשפחה, כך שלנשים יש כוח אדיר. עם זאת, עם המעבר של ישראל למערכת ריכוזית – מונרכיה – נשים איבדו את התפקיד החשוב שלהן.

ללא קשר לספר שבו הן מופיעות בתנ"ך, לאור מציגה את הדמויות הנשיות כחזקות וחיוביות. לעתים הפעולה כוללת תוספות לטקסט המקראי, כמו הצגתה של דבורה הנביאה רכובה על סוס. במקרים אחרים, לאור מתירה לעצמה חופש אמנותי גדול אף יותר, כמו בהצגתה של איזבל כאישה עצמאית, חזקה וחיובית.

"בתצלום אין סימן לכך שאיזבל היא דמות של נבל כפי שהתנ"ך מציג אותה. בטקסט, היא מהווה איום משמעותי עבור אליהו, האויב הגדול שלה. היא דמות הבעל מול האלוהים", מציינת קלמנופסקי.

לדברי קלמנופסקי, הפרשנות של לאור היא לא רק יצירתית, אלא גם לגיטימית. כחוקרת, הפרשנויות של קלמנופסקי תמיד חוזרות לטקסט המקורי, אך ללאור, כאמנית, יש את החופש ליצור פרשנויות המתחילות בטקסט ואז מתרחקות ממנו: "היא יוצרת מדרש משל עצמה, הרואה את הנשים בעוצמה וביופי שלהן".

בהצגת הנשים לבדן – אין בתמונות דמויות גבריות, למעט נער צעיר פה ושם במידת הצורך – לאור מזמינה את הצופים ליישם את הרגישויות הפמיניסטיות המודרניות שלהם על הפרשנות המקראית הוויזואלית שלה. "לא הייתה לי כוונה לצאת בהצהרה פמיניסטית. זה פשוט צץ מהתצלומים עצמם", היא אומרת.

הכתבה פורסמה במקור ב-Times of Israel

עוד 713 מילים
סגירה