איראן כורעת תחת המתקפה האמריקאית, אבל גם סין חשה את הכאב. מנקודת מבטה של בייג'ינג, וושינגטון מדגימה כעת הרבה יותר מאשר את יכולתה לנהל מלחמה אזורית.

אם מעצמת-על יכולה להשתמש בכוח צבאי ובכלים פוליטיים כדי לעצב מחדש משטר יריב באזור מפתח, ולעשות זאת תוך שמירה על הסיכונים תחת שליטה, הרי שהמשמעויות חורגות הרבה מעבר לאיראן עצמה – ועלולות אף לפגוע באמינותה של סין כמעצמה עולה.

ברמה עמוקה יותר, המשבר באיראן מחזק לקח שבייג'ינג מפיקה מכמה אירועים מהעת האחרונה, ובהם ההתפתחויות בוונצואלה וההשתלטות הכפויה על נמלים המופעלים בידי חברות סיניות בפנמה: עוצמה כלכלית לבדה אינה מספיקה; עליה להיות מלווה בכוח צבאי משמעותי.

רק כאשר היכולות הצבאיות של המעצמות הגדולות יתקרבו לשוויון, יהיה קשה יותר לוושינגטון להטיל סנקציות או להפעיל לחץ כפייתי כמעט ללא התחשבות בהשלכות. ההבנה הזו צפויה לבצר את נחישותה של בייג'ינג להתעצם צבאית, במיוחד בכל הנוגע ליכולות תקיפה והקרנת עוצמה לטווחים ארוכים.

המשבר באיראן מחזק לקח שבייג'ינג מפיקה מכמה אירועים מהעת האחרונה: עוצמה כלכלית לבדה אינה מספיקה; עליה להיות מלווה בכוח צבאי משמעותי

איראן מתוארת לעיתים קרובות כבעלת בריתה של סין. בפועל, היחסים אינם כה קרובים כפי שנוטים להניח משקיפים מבחוץ. ובכל זאת, איראן משמשת כנדבך חשוב באסטרטגיה הסינית במזרח התיכון.

נשיא סין שי ג'ינפינג עם נשיא איראן לשעבר אבראהים ראיסי בבייג'ינג, 14 בפברואר 2023 (צילום: AFP PHOTO / HO / IRANIAN PRESIDENCY)

אם ארצות הברית תצליח למוטט את הנדבך הזה באזור שקשור בעבותות לאספקת האנרגיה של סין ולנוכחותה הדיפלומטית, ועוד במחיר נמוך יחסית, הנזק לא יוגבל רק לאינטרסים המיידיים של סין באזור.

באופן יסודי יותר, הדבר יגרום למדינות לשקול מחדש האם התקרבות לסין מספקת בכלל ערובה ביטחונית בעלת משמעות. לכן המשבר באיראן נוגע בעצב חשוף בבייג'ינג

באופן יסודי יותר, הדבר יגרום למדינות – ובייחוד לאלה שבדרום הגלובלי שאינן מרוצות מההגמוניה האמריקאית – לשקול מחדש האם התקרבות לסין מספקת בכלל ערובה ביטחונית בעלת משמעות. לכן המשבר באיראן נוגע בעצב חשוף בבייג'ינג.

התגובה החריפה של סין – כפי שבאה לידי ביטוי בביקורת הבוטה של שר החוץ ואנג יי על וושינגטון – צריכה להיות מובנת פחות כזעם אידיאולוגי, ויותר כהכרה מגוננת במציאות של התחרות בין המעצמות.

השפעתה של סין מעבר לים נשענת כיום בעיקר על נוכחות כלכלית ועל שיתוף פעולה פוליטי, ולא על בריתות צבאיות.

השפעה מסוג זה אכן יכולה להתרחב בתקופות של שלום יחסי, אך בתנאים של יריבות בין מעצמות היא חושפת חולשה קריטית: כאשר וושינגטון בוחרת להפעיל עוצמה צבאית, סין כמעט אף פעם אינה נמצאת בעמדה שמאפשרת לה להציע גיבוי ביטחוני שווה-ערך. ארצות הברית יכולה, פוטנציאלית, לעצב מחדש משטרים באזורים החשובים מבחינה אסטרטגית – דבר שכרגע לסין אין את היכולת לעצור.

שר ההגנה האמריקאי פיט הגסת' בהצהרה על איראן, 2 במרץ 2026 (צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)

אין זה סביר שבייג'ינג תישאר פסיבית לחלוטין לנוכח המלחמה באיראן. אך גישתה של סין, המוגבלת בשל מגבלותיה שלה ובשל הדימוי הדיפלומטי שטיפחה, לא תיראה כמו ברית צבאית הממהרת להגן על שותפתה. סביר יותר שהיא תפעל לפי היגיון ריאליסטי: סין לא תילחם את המלחמה של איראן, אך היא תנסה להעלות את המחיר של המאמץ האמריקאי לעיצובה מחדש של איראן.

הקו האדום האמיתי של בייג'ינג אינו השאלה האם המשטר האיראני ישרוד בסופו של דבר – דבר שלסין אולי יש מעט מאוד יכולת למנוע – אלא האם איראן תיבלע במהירות ובקלות אל תוך סדר אזורי בהובלה אמריקאית. נכון לעכשיו, זה נראה כמו תרחיש לא סביר, אך אם זה אכן יקרה, תהיה זו פגיעה אסטרטגית קשה יותר עבור סין מנפילתה של כל ממשלה בודדת.

במונחים מעשיים, תגובתה של בייג'ינג צפויה ללבוש צורה של התערבות מדורגת וגמישה. ראשית, סין עשויה לסייע בשימור מרחב הנשימה הכלכלי של איראן באמצעות המשך רכישות אנרגיה והסדרי סליקה חלופיים, ובכך למנוע מטהרן להיחנק מבחינה כלכלית בטווח הקצר.

שנית, סין תמשיך לערער על הנרטיב האמריקאי בזירות דיפלומטיות ורב-צדדיות, ותמסגר את המבצע של ארצות הברית כהפרת ריבונות וכמעשה המערער את היציבות באזור, ובכך תחליש את הלגיטימיות הבינלאומית שלו.

סין תמשיך לערער על הנרטיב האמריקאי בזירות דיפלומטיות ורב-צדדיות, ותמסגר את המבצע של ארצות הברית כהפרת ריבונות וכמעשה המערער את היציבות באזור, ובכך תחליש את הלגיטימיות הבינלאומית שלו

שלישית, סין עשויה לספק צורות של "מוצרים ציבוריים ביטחוניים" – כגון פעולות ליווי ימי, סיוע בפינוי אזרחים או צעדים רחבים יותר לשמירה על נתיבי השיט – ובכך להדגים שהיא מקיימת נוכחות באזור ואינה משמשת רק כשחקן כלכלי.

דיון חרום במועצת הביטחון של האו"ם בעקבות תחילת המתקפות של ישראל וארצות הברית על איראן, 28 בפברואר 2026 (צילום: CHARLY TRIBALLEAU / AFP)

רביעית, בייג'ינג עשויה להפעיל לחץ בזירות מדיניות ובאזורים אחרים, מה שיאלץ את וושינגטון לשלם מחיר אסטרטגי רחב יותר על פעולותיה במזרח התיכון.

ולבסוף, אם המלחמה תתארך ותהפוך לממושכת, אי אפשר לשלול לחלוטין את האפשרות שסין תספק לאיראן, דרך צדדים שלישיים, צורות מסוימות של תמיכה מעשית, ובהן גם ציוד מתקדם יותר הקשור לטילים או להגנה אווירית.

המטרה של צעדים אלו לא תהיה להבטיח את הישרדות המשטר האיראני, אלא להאט ולסבך את הניסיון של וושינגטון לעצב מחדש את הסדר האזורי, וכך לשמר את הגמישות של רשת השותפויות הרחבה יותר של סין.

המתחים המבניים שחשף המשבר באיראן יגלשו בהכרח אל מערכת היחסים הרחבה יותר שבין ארצות הברית לסין, והם עשויים לשנות את אופיו של ביקורו הצפוי של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בסין בסוף החודש. אף שהממשלה הסינית לא אישרה רשמית את הביקור, אלמלא המלחמה הנוכחית היה כמעט ודאי שהוא היה יוצא לפועל כמתוכנן.

המתחים המבניים שחשף המשבר באיראן יגלשו בהכרח אל מערכת היחסים הרחבה יותר שבין ארצות הברית לסין, והם עשויים לשנות את אופיו של ביקורו הצפוי של הנשיא טראמפ בסין בסוף החודש

כעת, בייג'ינג אולי עדיין תאפשר לביקור להתקיים, אך סביר שתנסה לצמצם את הרווח הפוליטי מאותה פסגה. פגישה שבימים כתיקונם הייתה עשויה להתמקד בחיכוכי סחר ובמיקוח, תעמוד כעת בצילם של חששות ביטחוניים ומתיחות אזורית.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ משוחח עם נשיא סין שי ג'ינפינג בעת לחיצת ידיים בתום פגישתם בבסיס חיל האוויר בבוסאן, דרום קוריאה, 30 באוקטובר 2025. (צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP)

סדר היום עשוי להשתנות מפסגת משא ומתן למעין דיאלוג לניהול משברים. הסידורים הטקסיים, הדימויים הפומביים וכל הצהרה משותפת יוגבלו ככל הנראה בזהירות רבה, כדי לא לספק לטראמפ נרטיב של עסקה מנצחת עם סין.

מבחינת בייג'ינג, הענקת ויתורים כלכליים או פוליטיים משמעותיים לוושינגטון בזמן ששני הצדדים שקועים במאבק אסטרטגי סביב איראן, תפגע הן במסרים מבית והן בדיפלומטיה הסינית כלפי הדרום הגלובלי. לפיכך, הגישה הסבירה ביותר של סין היא לשמור על קשר תוך הנמכת ציפיות. זו תהיה פגישה שנועדה לנהל מתחים, ולא פריצת דרך שנועדה לחגוג שיתוף פעולה.

מבחינת בייג'ינג, הענקת ויתורים כלכליים או פוליטיים משמעותיים לוושינגטון בזמן ששני הצדדים שקועים במאבק אסטרטגי סביב איראן, תפגע הן במסרים מבית והן בדיפלומטיה הסינית כלפי הדרום הגלובלי

סין נתונה מזה זמן רב לסנקציות אמריקאיות, בין היתר בגלל אסימטריה בעלויות: הנטל הכלכלי של הסנקציות יכול להתפזר ברחבי העולם, בעוד שמחיר התגובה הנגדית נופל לעיתים קרובות ביתר שאת על סין עצמה.

אילו היו לסין יכולות הקרנת כוח עולמיות ויכולות תגמול רב-זירתיות הדומות לאלו של ארצות הברית, מבנה העלויות הזה היה משתנה. במצב כזה, היה לוושינגטון קשה יותר להתייחס לסנקציות כאל כלי זול שניתן להסלים כרצונה.

הסנקציות לא היו נעלמות, אך התקרה שלהן הייתה מוגבלת באמצעות הרתעה. ארצות הברית הייתה נאלצת להפעיל אותן באופן בררני יותר, בשכבות, ועם מסלולי יציאה ברורים יותר.

דגלי סין וארצות הברית באולם כנסים שבו התקיימו שיחות הסחר בין שתי המעצמות בבייג'ינג, פברואר 2019 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

אותו היגיון חל גם על מאמציה של סין להגן על רשת השותפים שלה: ללא עוצמה צבאית זמינה לפריסה, קשה למנוע מצב שבו שותפים מעוצבים מחדש בעלות נמוכה על ידי כוח חיצוני.

בלי יכולת תגמול רב-זירתית, קשה לשנות את החישוב האסטרטגי שמאחורי ההתערבות. חיזוק הכוח הצבאי ובניית חוסן מול סנקציות הופכים אפוא, מבחינת בייג'ינג, לא רק לסוגיות של הגנה אלא גם למרכיבים מהותיים של אמינות.

בלי יכולת תגמול רב-זירתית, קשה לשנות את החישוב האסטרטגי שמאחורי ההתערבות. חיזוק הכוח הצבאי ובניית חוסן מול סנקציות הופכים, מבחינת בייג'ינג, לא רק לסוגיות של הגנה אלא גם למרכיבים מהותיים של אמינות

בסופו של דבר, המשבר באיראן חושף פרדוקס עמוק יותר בעלייתה של סין: ככל שהאינטרסים שלה מעבר לים מתרחבים, כך הם נעשים פגיעים יותר ללחץ בעולם של יריבות בין מעצמות. ההגנה עליהם מחייבת לא רק יכולת כלכלית אלא גם עוצמה צבאית אמינה וחוסן מוסדי.

ההתאמות ארוכות הטווח של בייג'ינג הולכות ומתבהרות: חיזוק הנוכחות הימית שלה במים עמוקים והקרנת העוצמה לטווחים ארוכים כדי להבטיח אספקת ביטחון מתמשכת באזורים מרכזיים; בניית מנגנונים פיננסיים ושרשראות אספקה חלופיים כדי לצמצם את הפגיעות לסנקציות; ופיתוח יכולות הרתעה רב-זירתיות שמעלות את מחיר הניסיונות לעצב מחדש את שותפיה של סין.

סין אינה צריכה להילחם במלחמות בשם שותפיה. אבל היא כן צריכה לשכנע את העולם החיצון ששיתוף פעולה איתה אינו מותיר מדינות בחלל ביטחוני ריק.

נשיא איראן מסעוד פזשכיאן (שני מימין) ושר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י (שלישי מימין) בפגישה עם נשיא סין שי ג'ינפינג בבייג'ינג, 2 בספטמבר 2025 (צילום: Parker Song/Pool via AP)

אם וושינגטון תנסה למוטט את עמודי התווך החיצוניים של סין, עליה לצפות לשלם על כך מחיר אסטרטגי רחב יותר. רק כאשר הציפייה הזו תהפוך לאמינה, יזכו האינטרסים של סין מעבר לים ורשת השותפויות שלה ליציבות אמיתית.

בעידן של יריבות מחודשת בין מעצמות, אינטרסים מעבר לים ואמינותן של שותפויות אינם יכולים להישען רק על נוכחות כלכלית או על הצהרות פוליטיות. בסופו של דבר, הם חייבים להיתמך ביכולות שאחרים מאמינים שניתן יהיה להפעילן.

דנג יוון הוא סופר, עיתונאי וחוקר סיני