בזמן שישראל ממשיכה להתמודד עם מציאות ביטחונית מורכבת, הכנסת אישרה את תקציב 2026 כאילו מדובר בתקופה של שגרה. במקום לבנות מסגרת כלכלית שמתאימה למלחמה ממושכת וצורך בשיקום, הממשלה מציגה תקציב המבוסס על הנחות ישנות ומקווה שהמספרים יסתדרו בהמשך.

תקציב המדינה לשנת 2026 עומד על כ־700 מיליארד ש"ח הוצאה ממשלתית (לא כולל החזר חובות), עם יעד גירעון של כ-5.1% מהתוצר עם צפי שיעלה אף מעבר לכך.

אחד המרכיבים הכלכליים המשמעותיים של תקופת המלחמה הוא מערך המילואים. שירות מילואים נתפס לרוב כחובה אזרחית, אך בפועל מדובר גם במנגנון כלכלי רחב היקף.

אחד המרכיבים הכלכליים המשמעותיים של תקופת המלחמה הוא מערך המילואים. שירות מילואים נתפס לרוב כחובה אזרחית, אך בפועל מדובר גם במנגנון כלכלי רחב היקף

תגמולי המילואים משולמים לפי השכר, בתוספת של כ-40%. נכון לראשית 2026, התשלום נע בין כ-329 שקל ליום לכ-1,730 שקל ליום. בפועל, המדינה מפצה עובדים על ימי העבודה שהם מפסידים ובכך רוכשת ביטחון במחיר כלכלי משמעותי.

נתוני מבקר המדינה ממחישים את היקף העלות, כ-318 אלף אזרחים גויסו בעשרת חודשי הלחימה הראשונים שנבדקו ובתוך פחות משנה שולמו כ-20 מיליארד שקל כתגמולי מילואים. אך העלות הישירה היא רק חלק מהסיפור, כל יום מילואים הוא גם יום עבודה שאובד למשק, כלומר ירידה בפריון ואובדן תוצר, שבנק ישראל מגדיר כמרכיב כלכלי משמעותי בתקופות לחימה.

מכאן עולה מסקנה רחבה יותר: מודל כוח האדם של המדינה איננו רק סוגיה ביטחונית, אלא גם סוגיה כלכלית. במציאות של מלחמה ממושכת, שירות אוניברסלי, צבאי או אזרחי אינו רק ערך חברתי, אלא תנאי בסיסי ליציבות כלכלית. מודל כזה יכול לכלול, לצד השירות הצבאי, גם שירות אזרחי בתחומים חיוניים וגם ורטיקל חדש ונדרש לא פחות: מסלול מילואים ניהולי.

המלחמה חשפה פערים משמעותיים ביכולת הביצוע של חלק מהמערכות הציבוריות, החל מתיאום בין רשויות ועד לניהול משאבים בזמן חירום. דווקא משום שההון הניהולי של המגזר העסקי הוא אחד הנכסים הגדולים של ישראל, הגיע הזמן להפעיל אותו גם לטובת המדינה באמצעות מסלול מילואים נוסף: שירות ניהולי למדינה.  

במסגרת מסלול כזה ניתן יהיה לגייס לתקופות מוגדרות מנהלים בכירים מהמשק, מנכ"לים, סמנכ"לים ומנהלי פרויקטים ולהציבם במשרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגופי תשתית, במטרה לשפר תהליכי תכנון, תיאום וביצוע.

דווקא משום שההון הניהולי של המגזר העסקי הוא אחד הנכסים הגדולים של ישראל, הגיע הזמן להפעיל אותו גם לטובת המדינה באמצעות מסלול מילואים נוסף: שירות ניהולי למדינה 

אלא שבמקביל לשיקום שיידרש ולגידול הבלתי נמנע בהוצאות הביטחון, הצטיידות מחדש וחיזוק מערכי ההגנה, התקציב לא השתנה בכל מה שנוגע להוצאות מגזריות.

בתקציב הנוכחי מוקצים כ-5.2 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים ביניהם רשתות החינוך החרדיות שצפויות לקבל תוספות של מעל 1 מיליארד שקל, ו-77 מיליון לתמיכה בתרבות חרדית. במקביל כבר יקוצצו 600 מיליון שקל מהתחבורה, 193 מיליון שקל מהחינוך 150 מיליון ₪ משיקום הצפון ועוד.

כאשר ההוצאה התקציבית הולכת ומתרחבת אך מקורות המימון מוגבלים, השאלה איננה רק היכן לקצץ אלא גם כיצד לממן השקעות חיוניות בלי להכביד עוד על הגירעון.

אחד ממקורות ההון הגדולים בישראל נמצא דווקא מחוץ לתקציב, בגופים המוסדיים. קרנות הפנסיה, קופות הגמל וחברות הביטוח הוכיחו יציבות גם בשנות המלחמה. שוק ההון המשיך לפעול, מניות הפיננסים עלו והמערכת הבנקאית הציגה רווחי שיא.

בשנת 2025 הסתכמו רווחי חמשת הבנקים הגדולים בישראל בכ-32 מיליארד שקל. בנק לאומי הרוויח כ-10.3 מיליארד שקל, בנק הפועלים כ-9.8 מיליארד שקל ומזרחי-טפחות כ-5.6 מיליארד שקל. גם בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי הציגו רווחים של מיליארדי שקלים.

אחד ממקורות ההון הגדולים בארץ נמצא מחוץ לתקציב, בגופים המוסדיים. קרנות פנסיה, קופות גמל וחברות ביטוח הוכיחו יציבות במלחמה. שוק ההון פעל, מניות הפיננסים עלו והמערכת הבנקאית צמחה

הרווחיות הזו מתורגמת גם לחלוקת דיווידנדים רחבה. למשל, בנק הפועלים חילק בשנת 2025 כ-4.1 מיליארד שקל כדיווידנד ואילו בנק לאומי חילק דיווידנדים בהיקף של כ-6 מיליארד שקל.

הנתונים הללו מדגישים נקודה חשובה, ההון קיים בתוך הכלכלה הישראלית. השאלה היא האם חלק גדול יותר ממנו יכול להיות מופנה להשקעות ארוכות טווח במשק.

מודל של מסלול תשתיות לאומי, למשל, יכול לאפשר לגופים המוסדיים להשקיע בפרויקטים כמו אנרגיה, רשתות חשמל, אגירת אנרגיה ושיקום אזורים שנפגעו במלחמה, מודל שכבר הוכיח את עצמו בפרויקטים כמו כביש חוצה ישראל. במודל זה גוף פרטי מקים ומפעיל את הפרויקט, המדינה מתחייבת להסדרה, לעיתים גם להכנסה מינימלית או מנגנון תשלום קבוע, והגופים המוסדיים מממנים דרך אג"ח תשתית ארוכות טווח או השקעה ישירה.

בסופו של דבר, כלכלת מלחמה מחייבת התאמה של המדיניות התקציבית למציאות החדשה. המשמעות היא מסגרת פיסקלית שמכירה בעלויות הביטחון, צמצום הוצאות שאינן תורמות לצמיחה או להשתתפות בכוח העבודה והרחבת מודל השירות כך שיחלק את נטל הביטחון והמשק על בסיס רחב יותר של האוכלוסייה.

כלכלת מלחמה מחייבת התאמה של המדיניות התקציבית למציאות החדשה. המשמעות: מסגרת פיסקלית שמכירה בעלויות הביטחון, צמצום הוצאות שלא תורמות לצמיחה או לכוח העבודה והרחבת מודל חלוקת נטל השירות

שילוב של משמעת תקציבית, הרחבת בסיס השירות והפניית הון פנימי להשקעות יצרניות יכול לעזור למשק לשאת את עלויות הביטחון הגבוהות מבלי לפגוע ביציבות המקרו־כלכלית ובפוטנציאל הצמיחה של השנים הבאות.

ד"ר יעל בנבנישתי היא דוקטור לבריאות ורווחה ומשנה למנכ"ל אינשורטק ישראל. מומחית לחדשנות פיננסית וטכנולוגית בצומת שבין בריאות, פנסיה, רווחה ושינויים דמוגרפיים.