מחולצות מעוטרות צלבי קרס שלבש סיד וישס לפני חצי מאה, ועד להערצתו ארוכת השנים של קניה ווסט לאדולף היטלר, אינספור כוכבי פופ ורוק שיחקו בארגז החול של הרייך השלישי. מעטים מהם ספגו נזק מתמשך לקריירה שלהם בשל הפטישיזציה של הנאציזם.
הספר "This Ain't Rock 'n' Roll: Pop Music, the Swastika, and the Third Reich", שראה אור בחודש פברואר (באנגלית), מציע את הסקירה ההיסטורית המקיפה הראשונה של האובססיה של תעשיית המוזיקה לנאציזם.
לצד מצעד של איקונים שאימצו את "צעד האווז", המחבר דניאל רייצ'ל שזר "נרטיב מקביל כדי להסביר את המשמעות המקורית של הסמלים, האירועים והמונחים הנאציים", כפי שהוא מספר לזמן ישראל.
"הספר לא ממהר להפנות אצבע מאשימה כלפי מוזיקאים ולהוקיע אותם כאנטישמים, אלא יותר מציג היסטוריה. הספר אומר: הנה העובדות, זה מה שהאומנים האלה אמרו או עשו. ההיסטוריה נמצאת לעין כל"
"הספר לא ממהר להפנות אצבע מאשימה כלפי מוזיקאים ולהוקיע אותם כאנטישמים, אלא יותר מציג היסטוריה", מסביר רייצ'ל. "הספר אומר: הנה העובדות, זה מה שהאומנים האלה אמרו או עשו. ההיסטוריה נמצאת לעין כל".
Kanye West Wears Swastika T-Shirt in Public After Declaring He's a Nazi | Click to read more ???? https://t.co/uqpUaILLYS
— TMZ (@TMZ) February 28, 2025
בלב התזה של רייצ'ל, היסטוריון מוזיקה עטור פרסים, עומדת הטענה שמוזיקאי רוק ופופ זוכים ל"פטור" או "כרטיס חופשי" כשהם מנכסים את צלב הקרס וסמלים פשיסטיים אחרים.
בעוד שהאדרת הנאציזם זוכה בדרך כלל לגינוי חריף וגוררת ענישה בצורות אומנות אחרות, מסביר רייצ'ל, "הרוקנרול שיחזר מרצונו צלבי קרס ודימויים של הרייך השלישי מאז היווסדו. לעיתים מעשיהם של האומנים זוכים לביקורת, אבל לרוב לא", הוא אומר.
בעוד שהאדרת הנאציזם זוכה לגינוי חריף וגוררת ענישה בצורות אחרות, "הרוקנרול שיחזר מרצונו צלבי קרס ודימויים של הרייך השלישי מאז היווסדו. לעיתים מעשיהם של האומנים זוכים לביקורת, אבל לרוב לא"
צלב הקרס, שאומץ על ידי אדולף היטלר בשנת 1919, נועד במפורש להיות אנטישמי, כפי שכתב הדיקטטור לעתיד בספר הזיכרונות שלו. ובכל זאת, אומר רייצ'ל, הקשר של צלב הקרס לאנטישמיות "אינו מזוהה באופן נרחב עם הסמל, וזה עוזר להסביר את ה'פטור' שהם מקבלים", לדבריו.
המשיכה לאסתטיקת העיצוב של הרייך השלישי הואצה בזכות סרטה של הבמאית לני ריפנשטאהל "ניצחון הרצון", שיצא לאקרנים ב-1935. בסרט, ששימש כמעין פרסומת ממושכת ועתירת טכנולוגיה להיטלר ולהתעוררותה של גרמניה, ריפנשטאהל גרמה לעצרות נירנברג של המפלגה הנאצית להיראות כמו מופע הרוקנרול הראשון בהיסטוריה, אומר רייצ'ל.
"זה יוצא מהפה של דייוויד בואי, ג'ין סימונס ומיק ג'אגר", מדגיש רייצ'ל. "כוכבים במעמד הזה ראו את ההקבלה, ואז החלו לאמץ רעיונות דומים בלבוש ובעיצוב הבמה שלהם. באמצע שנות ה-70 בואי אפילו ביקש מהמעצב שלו לעצב את במת ההופעה שלו כמו עצרות נירנברג".
לכן, אין זה מפתיע שרבים מהמוזיקאים – בין אם במולדתו בריטניה ובין אם בארצות הברית – מבולבלים בנוגע לניכוס צלב הקרס על ידי היטלר, מציין רייצ'ל.
"עד היום, ביותר ממחצית מהמדינות בארצות הברית לא מלמדים על השואה. בבריטניה החלו ללמד עליה רק משנת 1991 – יותר מ-40 שנה אחרי גילוי מחנות המוות", הוא אומר.
כדי שחינוך על השואה יהיה אפקטיבי, מוסיף רייצ'ל, המורים חייבים לשמש כ"מקורות מהימנים".
"עד היום, ביותר ממחצית מהמדינות בארצות הברית לא מלמדים על השואה. בבריטניה החלו ללמד עליה רק משנת 1991 – יותר מ-40 שנה אחרי גילוי מחנות המוות"
"כאשר אנשים צעדו בשרלוטסוויל וקראו 'יהודים לא יחליפו אותנו', סביר מאוד שלרובם לא הייתה הבנה אמיתית של מה הייתה השואה. זה מסביר הרבה", אומר רייצ'ל.
רייצ'ל מודאג במיוחד מבני נוער וצעירים, שרבים מהם סופגים טרופים ומוטיבים אנטישמיים דרך המוזיקה הפופולרית. לעיתים קרובות מדי, לדבריו, המוטיבים הללו עוברים ללא ערעור ומבלי שיזוהו כלל כדברי שנאה.
"אני ממש לא רוצה להיות הסיימון ויזנטל של הרוקנרול", אומר רייצ'ל. "אבל היקף האומנים שהיו מעורבים בפלירטוט עם הרייך השלישי הוא פשוט בלתי נתפס".
"להחזיר לעצמנו את הנרטיב"
בעוד שחלק מהמוזיקאים טוענים לבורות לאחר שהשתמשו בסמלים נאציים, אחרים – ובהם ג'ון לנון – היו מומחים מוצהרים, לדבריהם, להיטלר ולתנועה הרצחנית שלו.
כילד, לנון נהג לצייר סקיצות של היטלר ואסף תגים נאציים כדי להחליף אותם עם חבריו. חבר להקת "הביטלס" לעתיד אף כינה את עצמו ג'ון "אדולף" לנון.
בשיא תהילתו, לנון ספג ביקורת על כך שהצדיע במועל יד, ובמהלך כמה ביצועים של השיר "Baby, You're a Rich Man" הוא אף שינה את המילים ל-"Baby, You're a Rich Jew"
בשיא תהילתו, לנון ספג ביקורת על כך שהצדיע במועל יד בנוסח היטלר, ובמהלך כמה ביצועים של השיר "Baby, You're a Rich Man" הוא אף שינה את המילים ל-"Baby, You're a Rich Jew".
כיום, כמעט חצי מאה לאחר מותו, לנון אינו מזוהה באופן הדוק עם היטלר או עם הנאצים. כמו אצל רוב כוכבי הפופ והרוק שעושים שימוש בסמלים נאציים, הביקורת שהופנתה כלפי לנון על כך שאזכר את הרייך השלישי כמעט שלא חרגה מעבר לרמת הרכילות.
"כשהדברים מוצגים בפופ, אני חושב שנוצרת הפרדה בין הזוועה האמיתית לבין המחזה התיאטרלי. יש תחושה שזה פשוט מגניב לעשות את זה, שזה ללכת נגד המיינסטרים"
"כאשר הדברים מוצגים במוזיקת הפופ, אני חושב שנוצרת הפרדה בין הזוועה האמיתית לבין המחזה התיאטרלי. יש תחושה שזה פשוט מגניב לעשות את זה, שזה ללכת נגד המיינסטרים", מסביר רייצ'ל.
לצורך התחקיר לספר, הקדיש רייצ'ל שנתיים מחייו לחקר ההיסטוריה של מוזיקאים שהשתעשעו באסתטיקה נאצית. כמה מהאומנים שחקר – ובהם "הביטלס" ובוב דילן – היו אהובים עליו מימים ימימה, בעוד ששיריהם של אמנים אחרים – בהם "אינדיגו גירלז" (Indigo Girls) וליידי גאגא – היו חדשים יחסית לאוזניו.
"חזרתי לספרים, לסרטים ולסרטי התעודה על הרייך השלישי עם נקודת מבט רעננה, כדי להבין כיצד ליישם בצורה הטובה ביותר את הרעיונות הללו על התנהגותם של מוזיקאים, שפלרטטו עם רעיונות ודימויים נאציים במשך 80 השנים האחרונות", מציין רייצ'ל.
רייצ'ל, שגדל בבית יהודי פרוגרסיבי בעיר ברמינגהם, מספר כי הרייך השלישי ריתק אותו עוד מימי ילדותו.
"לצורך התחקיר לספר הזה, יצאתי לבדי למסע מקיף במחנות ההשמדה הנאציים בפולין וברבים ממחנות הריכוז בגרמניה. לראות במו עיניי את הטופוגרפיה של הרייך השלישי הייתה חוויה עוצמתית ומרגשת עמוקות", הוא משתף.
בשנים האחרונות תעשיית המוזיקה החלה להתמודד ביתר דחיפות עם כמה מהדעות הקדומות המושרשות בתוכה, מציין רייצ'ל. עם זאת, לדבריו, עדיין "אין שום הכרה" בכך ששנאת יהודים צריכה להיחשב כפסולה באותה המידה כמו דעות קדומות אחרות.
"הרוקנרול עושה צעדים גדולים ומשמעותיים בהתמודדות עם גזענות ומיזוגיניה. עכשיו התעשייה חייבת להכיר גם בעברה המורכב, ולהחזיר לעצמה את הנרטיב מתוך המוטיבים של הרייך השלישי"
"הרוקנרול עושה צעדים גדולים ומשמעותיים בהתמודדות עם גזענות ומיזוגיניה, במיוחד מאז רצח ג'ורג' פלויד (שהוביל למחאת Black Lives Matter) ופרוץ תנועת #MeToo. עכשיו התעשייה חייבת להכיר גם בעברה המורכב, ולהחזיר לעצמה את הנרטיב מתוך המוטיבים של הרייך השלישי", אומר רייצ'ל.
על רקע מה שהוא מכנה "עלייה עולמית של הפשיזם", רייצ'ל מדגיש כי תעשיית המוזיקה "צריכה להתמודד עם מגרעותיה, לעמוד איתן נגד רדיפה ולטפל בכישלונות ההיסטוריים שלה". אחרת, מזהיר רייצ'ל, הרוקנרול פשוט "לא יישאר בחזית הרוח המהפכנית".
התעשייה "צריכה להתמודד עם מגרעותיה, לעמוד איתן נגד רדיפה ולטפל בכישלונות ההיסטוריים שלה". אחרת, הרוקנרול פשוט "לא יישאר בחזית הרוח המהפכנית"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
עצם המושג "תעשיית המוזיקה" מעיד על עצמו.
מדובר במערך של תעמולה ושטיפת מוח, שהגורם העיקרי שעמד מאחוריו הוא מכון טביסטוק בלונדון. שם הונדסו אמנים ולהקות, כולל הביטלס והרולינג סטונז, ומשם הושקה "הפלישה הבריטית" לארה"ב בשנות ה-60.
לאותו מכון היה גם חלק בפיתוח של תאוריות וניסויים בהנדסה חברתית, שמצאו את דרכם גם לתאוריות ולניסויים של הנאצים.
רבים מ"כוכבי" הרוק והפופ האמריקאים של שנות ה-60 וה-70 באו מלורל קניון בלוס אנג'לס (או הגיעו לשם), והיו צאצאיהם של אנשי צבא וביון.
כל האמנים המוזכרים כאן היו/הינם עובדי שטן ו/או חברים באגודה סודית כלשהי.
ישנו שפע של סימבוליקה אוקלטית במילים, ב"מוזיקה", בלבוש, בתפאורה, בסימני הידיים והאצבעות ("קרני השטן", 666) וסימון ה-All seeing eye.
כמו בהשתוללות הנוכחית של משפיעני רשת למיניהם שהופכים את דעותיהם, וחלק אף עושה "רוויזיה היסטורית" להיטלר ולגרמניה הנאצית – חלק מהעניין הוא לשחק את הצד שיועד להם בתסריט הכאוס החברתי שהבוסים שלהם רוצים לייצר.