ליסבת הנק לא רק מוציאה לאור ספרי זיכרונות מהשואה – היא גם עוקבת בזמן אמת אחר האופן שבו העולם קורא אותם. ומאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, מה שהיא רואה במספרים השתנה באופן דרמטי.

כבעלים של ההוצאה לאור הגדולה ביותר באירופה לספרי זיכרונות של ניצולי שואה, הנק חיה ונושמת סיפורים של אכזריות איומה מחד, ושל חוסן אנושי מאידך, לנוכח רצח 6 מיליון היהודים בידי הנאצים.

כ-14 שנה אחרי שהקימה את Amsterdam Publishers כמסע צלב של אישה אחת המבקשת לחולל שינוי, יש לה כבר הרבה יותר מסתם אינטואיציה טובה לגבי סוגי הסיפורים שאנשים מוכנים לקנות, ואילו מסרים ומנופים רגשיים פוגעים בצורה החזקה ביותר.

היום, יש לה נתונים שמוכיחים זאת.

"באמזון בלבד, אני יכולה לראות שאנשים קראו 73 מיליון עמודים [של ספרי זיכרונות מהשואה] בספרי קינדל אלקטרוניים, וזה עוד מעבר לכל מה שנקרא בדפוס הרגיל"

"באמזון בלבד, אני יכולה לראות שאנשים קראו 73 מיליון עמודים [של ספרי זיכרונות מהשואה] בספרי קינדל אלקטרוניים, וזה עוד מעבר לכל מה שנקרא בדפוס הרגיל", אמרה הנק בשיחת וידאו שערכה עם זמן ישראל. "כל אחד מהם הוא עמוד שנקרא על ידי אדם כלשהו, איפשהו ברחבי העולם, עמוד אחר עמוד".

ספרים על השואה שיצאו בהוצאת Amsterdam Publishers בבעלות ליסבת הנק (צילום: Amsterdam Publishers)

הנק, נוצריה המתגוררת באמסטרדם, הוכשרה במקור כהיסטוריונית של אומנות. בעבר היא ניהלה אוספי אומנות יוקרתיים בבתי מכירות פומביות גדולים, ואף עבדה צמוד עם משפחת המלוכה ההולנדית. אך בשלב מסוים, היא בחרה לעזוב את התחום בחיפוש אחר משמעות עמוקה יותר.

"היו תקופות שבהן לא הייתי מסוגלת אפילו להסביר לעצמי מה בעצם עשיתי כל היום, כי העבודה הזו פשוט לא הניעה אותי בשום צורה", היא מספרת. "כיום אני לא עושה שום דבר מלבד לחלום על השואה, על ספרים, ועל עריכה. אני מוצאת בזה הרבה יותר ערך ומשמעות".

כיום, הנק מונעת מהרצון והדחף לבנות את מה שהיא מגדירה בתור המאגר הגדול ביותר האפשרי של עדויות מתקופת השואה – לפני שיהיה מאוחר מדי.

להוצאת הספרים שלה יש כיום כ-130 ספרי זיכרונות מודפסים במספר שפות, וזאת לצד כותרים נוספים שאזלו מן השוק או עברו לטיפולן של הוצאות אחרות.

להוצאת הספרים שלה יש כיום כ-130 ספרי זיכרונות מודפסים במספר שפות, וזאת לצד כותרים נוספים שאזלו מן השוק או עברו לטיפולן של הוצאות אחרות

אך מאחר שלפי נתוני ועידת התביעות נותרו כיום בחיים פחות מ-200 אלף ניצולים יהודים ברחבי העולם, חלון ההזדמנויות לתעד ולשתף את סיפוריהם הולך ונסגר במהירות מבהילה.

ליסבת הנק בחדר העבודה שלה באמסטרדם, הולנד (צילום: באדיבות המצולמת)

במקביל, על רקע העובדה שהביקוש לסיפורי שואה צונח בחדות מאז השבעה באוקטובר לנוכח העלייה הדרמטית באנטישמיות והעיוות הנרחב של תולדות השואה ברשת, הנק סבורה שהמאמץ שלה לתעד את רצח העם של 6 מיליון היהודים הפך כיום לדחוף יותר מאי פעם.

לקרוא את השואה

הנק עובדת מסביב לשעון ליד שולחנה, שבעה ימים בשבוע, וללא עובדים תחתיה. ("בשנה שעברה היו לי שלוש עוזרות, אבל בפועל מצאתי את עצמי מפרסמת פחות ספרים", היא מעירה). היא מוציאה לאור כ-20 כותרים חדשים מדי שנה, ואף אחד מהם אינו בעל אופי אקדמי.

"אנחנו לא מתעסקים בספרים מחקריים", היא מבהירה. "אני מאמינה בכוחו של סיפור. אין שום דבר שמשתווה לכוח של עדות אישית, כי היא זו שיוצרת אמפתיה. וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים היום".

הבנת המניעים שמושכים קוראים מלכתחילה אל ספרי זיכרונות של ניצולי שואה היא אתגר בוער ומורכב. בגדול, היא מסבירה, אנשים מחפשים למצוא בספרים הללו אחד משני דברים.

"חלק מהאנשים מגיעים אל הספרים האלה מתוך משיכה וסקרנות לשאלה האפלה ביותר: איך בני אדם יכולים לעשות דבר כזה לבני אדם אחרים? הם רוצים להבין כיצד בני אדם מסוגלים להיות כה מרושעים זה כלפי זה"

"חלק מהאנשים מגיעים אל הספרים האלה מתוך משיכה וסקרנות לשאלה האפלה ביותר: איך בני אדם יכולים לעשות דבר כזה לבני אדם אחרים?" היא אומרת. "הם רוצים להבין כיצד בני אדם מסוגלים להיות כה מרושעים זה כלפי זה".

ארכיון המסמכים במוזאון "יד ושם" בירושלים, יולי 2024 (צילום: AP Photo/Maya Alleruzzo)

עם זאת, אחרים – ובפער ניכר מדובר בקבוצת הקוראים הגדולה יותר – נמשכים אל הסיפורים הללו מסיבה שהיא כמעט הפוכה לחלוטין.

"רוב האנשים מתחברים דווקא לחוסן האדיר, לתקווה ולעוצמתם של גיבורי הסיפורים, שהצליחו לשרוד בתנאים כה לא אנושיים", מפרטת הנק. "יש כל כך הרבה יופי אמיתי בסוגים האלה של סיפורים".

"רוב האנשים מתחברים דווקא לחוסן האדיר, לתקווה ולעוצמתם של גיבורי הסיפורים, שהצליחו לשרוד בתנאים כה לא אנושיים. יש כל כך הרבה יופי בסוגים האלה של סיפורים"

לדבריה, סיפורים שמסופרים בגוף ראשון מצליחים להשפיע הרבה יותר מאלה שמסופרים מפי אחרים. לראיה, עדויות של ניצולים בגוף ראשון מוכרות ומצליחות באופן עקבי הרבה יותר מסיפורים של בני דור שני ושלישי. "ככל שהטקסט קרוב יותר לקול המקורי, כך ההשפעה שלו חזקה יותר", היא פוסקת.

אלא שהיצע כתבי היד שנכתבו על ידי הניצולים עצמם הולך ופוחת עם השנים. כתבי היד שמגיעים לשולחנה כיום הם לעיתים קרובות תרגומים מעברית או מפולנית, המטפטפים פנימה עשרות שנים אחרי שנכתבו במקור לראשונה.

הנק מציינת כי היא מקבלת מדי פעם כתבי יד מניצולי ילדות שהוסתרו בשנות המלחמה בבלגיה או בהולנד – קבוצה צעירה מעט יותר מזו שעברה את זוועות המחנות. כאשר היא מקבלת כתב יד פגום מבחינה תחבירית ממישהו מאותו הדור, היא לרוב תשלח אותו לעורך מקצועי שינסה לעבד אותו לכדי טקסט שניתן יהיה לפרסם.

אוולין יוסף גרוסמן, מחברת הספר "חבויה בברלין, עם אמה (צילום: Amsterdam Publishers)

עם זאת, רוב כתבי היד שמונחים על שולחנה כיום נכתבים בפועל בידי ילדיהם ונכדיהם של אותם ניצולים. "גם הספרים האלה עדיין יכולים להימכר היטב, בתנאי שמדובר באמת בסיפור טוב", היא אומרת. "למעשה, חלק מהם הפכו לרבי-המכר שלנו".

בין אלה ניתן למצוא את הספר "הג'ינג'ית מאושוויץ" (The Redhead of Auschwitz), ספר זיכרונות של בת הדור השלישי נחמה בירנבאום, המגולל את סיפורה של סבתה, רוזי, שהחליטה בבהירות גמורה ובנחישות כי היא מתכוונת לשרוד את התופת.

רוזי שמה לב שמקעקע המספרים במחנה הריכוז עושה עבודה מרושלת. בתגובה, היא פשוט עברה לתור אחר, מתוך מחשבה שלפחות יהיה לה קעקוע מסודר להראות לאחר מכן. "הגישה הזאת היא פשוט יוצאת דופן", אומרת הנק בהתפעלות. "היא הייתה אישה נחושה לחלוטין".

למרות ההצלחות, הנק מזהה ירידה ברורה בעניין שמגלים ניניהם של הניצולים – בני מה שמכונה הדור הרביעי – בתיעוד הסיפור המשפחתי. "הם פשוט רחוקים מדי מהסיפור המקורי", היא מסבירה. "הם לא מחוברים אליו באותה הצורה, ולכן אנחנו חייבים לפעול עכשיו, באופן מיידי, כדי להפיץ את הדברים".

למרות ההצלחות, הנק מזהה ירידה ברורה בעניין שמגלים ניניהם של הניצולים – בני מה שמכונה הדור הרביעי – בתיעוד הסיפור המשפחתי. "הם פשוט רחוקים מדי מהסיפור המקורי", היא מסבירה

הכול עניין של מיתוג

בנוסף, הנק הבחינה במהלך עבודתה גם במגמות קריאה אחרות ומפתיעות יותר. לדבריה, ספרים שהמילה "אושוויץ" מופיעה בשמם כמעט תמיד יימכרו טוב יותר לעומת אחרים. נתון מפתיע נוסף חושף כי אזרחים גרמנים קוראים יותר ספרי שואה מאשר כל בני לאום אחר.

מחנה הריכוז אושויץ-בירקנאו בפולין, ינואר 2025 (צילום: AP Photo/Czarek Sokolowski)

"אני חושבת שהם פשוט למדו את הלקח שלהם", טוענת הנק. "אני מוציאה הרבה מאוד ספרים בגרמנית, משום שהם קוראים את הסיפורים האלה בהיקפים גדולים הרבה יותר מאשר בעולם דובר האנגלית".

לדבריה, קריאת ספרים מודפסים נותרה הדרך המועדפת על רוב האנשים לצרוך את סיפורי השואה, וזאת גם בעידן שבו ספרי שמע (Audiobooks) ופודקאסטים צוברים פופולריות אדירה בעולם ההוצאה לאור.

"אני פשוט לא רואה אנשים מאזינים לספר קולי על השואה בזמן שהם שוטפים כלים או נוהגים לעבודה. הסיפורים האלה דורשים סוג אחר ורציני יותר של תשומת לב, והרגשות של בני אדם פשוט לא עובדים בצורה כזו"

"אני פשוט לא רואה אנשים מאזינים לספר קולי על השואה בזמן שהם שוטפים כלים או נוהגים לעבודה", היא מציינת. "הסיפורים האלה דורשים סוג אחר ורציני יותר של תשומת לב, והרגשות של בני אדם פשוט לא עובדים בצורה כזו".

נרטיב משתנה על השואה

מבחינת הנק, הסוגיה הדחופה והמיידית ביותר כיום בתחום הוצאת הספרים על השואה היא האופן הקיצוני שבו השוק קרס, מאז שחמאס הצית את המלחמה בעזה ב-7 באוקטובר 2023.

מאז פרצה המלחמה, היא אומרת, כל הנרטיב העולמי השתנה. היקף המכירות נמצא בירידה מתמדת. חנויות ספרים ומוסדות תרבות שבעבר קיבלו בזרועות פתוחות סופרים של זיכרונות שואה, מסרבים להם כעת יותר ויותר.

מפגינים באמסטרדם תובעים שממשלת הולנד תפעל נגד ישראל בעקבות המלחמה בעזה, 5 באוקטובר 2025 (צילום: AP Photo/Peter Dejong)

מעבר לכך, הנק חושדת שקוראים נרתעים היום יותר ויותר מלעסוק בחומרי קריאה על השואה בפומבי ובגלוי, וזאת נוכח האיום ההולך וגובר של תגובת נגד אנטישמית כלפיהם.

"אנשים שנוסעים בתחבורה ציבורית או הולכים ברחוב לא רוצים שיראו אותם קוראים ספר על השואה", היא אומרת בעצב. "יש כיום סטיגמה איומה סביב כל מה שקשור בלהיות יהודי, והמונח 'שואה' מנוצל לרעה בשיח בצורה נרחבת ומקוממת".

"אנשים שנוסעים בתחבורה ציבורית או הולכים ברחוב לא רוצים שיראו אותם קוראים ספר על השואה. יש כיום סטיגמה איומה סביב כל מה שקשור בלהיות יהודי, והמונח 'שואה' מנוצל לרעה בשיח בצורה נרחבת ומקוממת"

בחודשים שאחרי השבעה באוקטובר, הנק עצמה החלה לקבל שיחות טלפון מטרידות בשעות הלילה המאוחרות – שיחות חוזרות ונשנות, דוממות, ללא כל קול בקצה השני של הקו. בעקבות האיומים, היא מעידה כי היא נמצאת כעת תחת הגנת המשטרה.

"בהתחלה קצת פחדתי מזה", היא מודה. "זה פשוט מטורף שאני מקדישה את עצמי כדי לנסות לעזור לאנשים ללמוד מלקחי ההיסטוריה, ועכשיו באים ואומרים לי, כמו"לית, שאני נמצאת בצד הלא נכון של ההיסטוריה".

אך כיום, לדבריה, הסביבה העוינת סביבה רק חיזקה את תחושת השליחות והאחריות שלה. "אנשים שואלים אותי מתי כבר אפרוש, אבל ההתקפות האלה רק נותנות לי עוד יותר נחישות להפיץ את המסר", היא מצהירה. "עכשיו, יותר מאי פעם, אני פשוט לא יכולה לעצור".