על רקע סערת מינויו של מקורבו של ראש הממשלה, רומן גופמן, לראש המוסד, מן הראוי לקרוא את "הודעה גורלית – מאחורי מבצע הביפרים הנועז" מאת אדם פיין – שם מומצא.

מבצע הביפרים עצר את נשימתו של העולם כולו מול הגאונות, היוזמה והתושייה של המוסד, אשר לקח כלי קשר בנאלי כמו ביפר והפך אותו לכלי נשק שובר שוויון.

כאשר קוראים את הספר, על רקע החדשות המרצדות על מרקעי הטלוויזיה, חייבים לשאול: האם זאת שירת הברבור של המוסד? שמא הרוח החדשה שהפוליטיקה מחדירה למערכת הביטחון תסתום את הגולל על פרק מפואר בתולדות המודיעין הישראלי?

האם מבצע הביפרים זאת שירת הברבור של המוסד? האם הרוח החדשה שהפוליטיקה מחדירה למערכת הביטחון תסתום את הגולל על הפרק המפואר הזה בתולדות המודיעין הישראלי?

האם חלילה, יתברר שזו אכן הייתה שירת הברבור, והמוסד המפואר ילך בדרכה של המשטרה העלובה – כאשר למרבה הפלצות, אנו כבר רואים סימני קריסה גם של שב"כ? 

עטיפת הספר "הודעה גורלית"

קשה לבנות, לבנה על לבנה, מוסדות מפוארים. קל מאוד – כך מתברר – להרוס אותם.

אבל ראשית, מבצע הביפרים עצמו. לוחמת של המוסד יזמה וניהלה מאפס מבצע בו המוסד עצמו ייצר את הביפרים של חזבאללה, אחרי ששכנע את החברה הטייוואנית, הספקית של חזבאללה, לשלוח ללבנון את הביפרים – לא ישירות מטייוואן, אלא דרך חברת בת בטורקיה. המוסד גייס סוכנים משוטים, כלומר: סוכנים שאינם יודעים שהם סוכנים, ובוודאי שאינם יודעים שהם עובדים עבור המוסד.

המוסד שכנע אותם שדווקא המוצר שהוא מייצר הוא המוצר שחזבאללה צריך, למרות שהיה מגושם וכבד מן המוצר שארגון הטרור היה רגיל אליו.

מה שאולי מייחד את המוסד מארגוני ביון אחרים הוא, שלמרות שסוכניו היו משוטים, הוא דאג שלא יאונה להם רע, ופיצה אותם בעין יפה.

מול היתרונות של המוסד, אנו נחשפים לחולשות חזבאללה, שאנשיו היו מוכשרים מאוד, וגם להם לא הייתה חסרה תושייה וחשדנות בריאה. מה היה ההבדל העיקרי? חזבאללה היה ארגון שפעל בנוסח מה שקרוי אצלנו "משילות" – הטיל מורא על אנשיו, מה שדיכא בהם את רוח היצירתיות ונטע בהם חשש לומר את אשר על ליבם – וכמובן, היה נגוע בשחיתות. איך שכנעו את האחראי על הלוגיסטיקה לקנות דווקא מוצר שאינו מתאים? כסף בכיס.

חזבאללה פעל באופן הקרוי אצלנו "משילות" – הטיל מורא על אנשיו, מה שדיכא בהם את רוח היצירתיות ונטע בהם חשש לומר את אשר על ליבם – וכמובן, מושחת. אחראי הלוגיסטיקה קיבל כסף כדי לקנות מוצר לא מתאים

בכל זאת, חזבאללה חשד במוצר החדש, והחליט לשלוח לאיראן דגם כדי שייבדק. איש בחזבאללה לא חשד שמדובר במכשיר נפץ, אלא שהמכשיר מיועד לאפשר לישראל להאזין לשיחות פעילי חזבאללה בביפרים. הוא לא חיפש חומרי נפץ, אלא שבבי ציתות.

כאשר המכשיר נמסר לשגרירות האיראנית בביירות כדי להישלח לאיראן, במוסד הבינו שהשעון התחיל לתקתק לאחור, וכי מתקרב מועד הפעלת המכשירים – לפני שיתגלו.

אבל הסכנה למבצע לא הייתה רק מול סכנת הגילוי של חזבאללה, אלא גם ביריבויות ותחרות בתוך המוסד. אין רע בחילוקי דעות ובספקנות; להיפך, במערכת יצירתית כמו המוסד – ספקות, שאלות, תהיות והצגת אלטרנטיבות הן נשמת אפה של ההצלחה. אלא מה, לצד ספקנות בריאה שחייבה את מובילי המבצע לבדוק את עצמם ולמצוא תשובות, היו מכשולים אחרים. למשל, הטלת ספק בכך שאישה יכולה להוביל מבצע כזה, וענייני אגו וקנאה לשמם.

השוביניזם הגברי וענייני האגו הם סכנות של ממש האורבות לפתחו של המוסד, ומכאן חשיבות המנהיגות. ראש המוסד הוא שיקבע אם המוסד ימשיך במסורת היצירתיות והחופש לחשוב וליזום, או ייכנע לפוליטיקות פנימיות ולחוסר כבוד לנשים.

לעניין האגו יש חשיבות מיוחדת. שני מובילי המבצע, הלוחם והלוחמת, הקריבו קורבנות גדולים למען הצלחתו; מבחינתם המדינה באמת עמדה לפני הכול, ושניהם הקריבו את המשפחה ונאלצו להיפרד מילדיהם.

הסכנה למבצע לא הייתה רק מצד חזבאללה, אלא גם ביריבויות ותחרות בתוך המוסד. אין רע בחילוקי דעות ובספקנות בריאה, אך לצדם היו מכשולים כמו ענייני אגו וקנאה, והטלת ספק בכך שאישה יכולה להוביל מבצע כזה

אלה שניסו לחסום אותם עשו זאת למען עצמם, למען קידומם; רק הודות למנהיגות של ראש המוסד הוחזרו הלוחם והלוחמת להמשך העבודה. אלמלא זה, לא ברור אם היינו זוכים ליום הביפרים הגדול שהיטה את הכף לקראת הכרעת המלחמה.

הספר מכניס אותנו לא רק לתוך חדרי המוסד, אלא גם לשיחות עם "ראש הממשלה", אשר הספר אינו נוקב בשמו – אבל הניחוש שהיה זה בנימין נתניהו לא צריך להיות לגמרי מופרך.

ופה מתגלה איש "מורכב". מצד אחד, רב תושייה. אחרי שמסבירים לו שאת חזבאללה מבקשים לשכנע שהביפר שלנו קשיח ומותאם לתנאי קרב, הוא לקח את המכשיר והטיח אותו בקיר. נשמע קול פצפוץ אשר העתיק נשימה מאנשי המוסד. התברר שהקיר נסדק והביפר נשאר ללא פגע.

אבל מצד שני, היה מפתיע לגלות ש"ראש הממשלה" מאמין לספינים של עצמו. כאשר דיברו על האומץ שחזבאללה מקבל ומפגין מול ישראל, הוא ייחס זאת להסכם המים הכלכליים עם לבנון, מימי ממשלת לפיד, אשר המוסד תמך בו – ולא למאהל שחזבאללה הקים בתוך חוות שבעא, ואשר נתניהו נרתע מלסלק.

בשיחות של "ראש הממשלה" עם ראשי מערכת הביטחון הוא התקשה להשתחרר מדפי המסרים שלו, והשיא היה כאשר בישיבה על הביפרים הוא האשים אותם במחדל השבעה באוקטובר. הם ישבו מולו דוממים ולא ענו לו.

לפי הספר, בשיחות "ראש הממשלה" עם ראשי מערכת הביטחון, הוא התקשה להשתחרר מדפי המסרים שלו, והשיא היה כשבישיבה על הביפרים הוא האשים אותם במחדל השבעה באוקטובר. הם ישבו מולו דוממים ולא ענו לו

הספר מעלים את שמות הגיבורים, וגם שם המחבר "אדם פיין" הוא שם מומצא. השם היחיד המוזכר בספר הוא ראש המוסד האגדי מאיר דגן – הוא אשר הקים את המוסד הנועז, המתוחכם והיצירתי, שהביא לנו את מבצע הביפרים.

האם הפוליטיקה שלנו תביא לידי סיום את הפרק המפואר הזה? כפי שראינו במשטרה, ואנו מתחילים לראות בשב"כ – המנהיגות אולי איננה הכול, אבל היא כמעט הכול.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.