נשים מוחלשות הן נשים שמגיעות מרקע סוציו-אקונומי נמוך. ובמלים פשוטות: עניות. הן נולדו למשפחה ענייה, לא התחתנו עם בן זוג ממשפחה עשירה, לא זכו בהשכלה אקדמית (שגם היא כמובן אינה מבטיחה כיום היחלצות ממעגל העוני) וחלקן (לא כולן) גם הביאו לעולם ילדים רבים בשל דפוס מסורתי שהוטמע בהן.

הן מצויות במצוקה קיומית על פי רוב. לא מצויים בידיהן חסכונות. פעמים רבות הן נאלצות ללוות סכומים גדולים במחיצת בני זוגן כדי להתקיים. הן יכולות רק לחלום על דירה בבעלותן, ומכאן שחלק עצום משכרן הזעום עובר לידי בעל הדירה השכורה בה הן גרות או לסניף הבנק בו נטלו משכנתא גדולה אם בכלל התמזל מזלן לקנות דירה.

הלחץ הנפשי מענה. הלחץ הכלכלי ניכר. הלחץ הקיומי הוא עובדה מוצקה ובלתי מוצדקת. חלקן חרדיות. חלקן ערביות. חלקן מהפריפריה היהודית-מסורתית והיהודית-חילונית. ובמדינת ישראל של העשור האחרון הן שייכות גם למה שהיה בעבר מעמד הביניים.

הלחץ הנפשי, הכלכלי והקיומי מענה. חלקן חרדיות. חלקן ערביות. חלקן מהפריפריה היהודית-מסורתית והיהודית-חילונית. ובמדינת ישראל של העשור האחרון הן שייכות גם למה שהיה בעבר מעמד הביניים

הנשים בהן אני מתמקד יכולות להיות חרדיות שאינן צורכות חדשות באמצעות כלי התקשורת הכלליים. הן יכולות להיות נשים מוחלשות מרקע לא חרדי שאינן מודעות לעוצמת הפרסומים אודות התעמרותה של שרה נתניהו בעובדות ובעובדים.

ייתכן שלא שמעו על פסקי הדין בבית הדין לעבודה שניתנו בעקבות תביעותיהם של מני נפתלי וגיא אליהו (ייצגתי את מני נפתלי. לא בבית הדין לעבודה אלא כאשר נעצר במהלך ההפגנות שהוביל בפתח תקווה וכן במסגרת 2 עתירות לבג"צ בנושא חופש ההפגנה בכיכר גורן). וייתכן ששמעו על חלק מהדברים אך התקשו להאמין שהם נכונים. בכל מקרה, הן התקבלו לעבודה במעון ראש הממשלה בבלפור בתפקידי מנקה או מבשלת.

הנשים שנבחרות לעבודות הללו אפוא הן נשים מוחלשות. חלקן סיפרו בדיעבד על רצון עז לעבוד במעון ראש הממשלה. על תחושת כבוד שפיעמה בקרבן כשהתקבלו לעבודה. ועל מוטיבציה להשקיע.

הנשים שנבחרות לתפקידי המנקה או המבשלת בבלפור הן נשים מוחלשות. חלקן סיפרו בדיעבד על רצון עז לעבוד במעון רה"מ. על תחושת כבוד שפיעמה בקרבן כשהתקבלו לעבודה. ועל מוטיבציה להשקיע

אך בכל פעם התגלתה מציאות בלתי אפשרית. השבוע העידה שרה נתניהו בבית הדין לעבודה במסגרת בירור תביעת הפיצויים מטעם שירה רבן. היא הסבירה שמגורים במחיצת עובדים יכולים להיות סיוט מבחינתה. שהיא חוששת לא אחת. ושהכי קל לעובד שפוטר או התפטר להעליל עליה עלילות שווא בדבר התעמרות שלא הייתה ולא נבראה.

אלא ששורת עובדות (ועובדים) שחלקן הגדול לא הכירו זו את זו, העידו על דפוסים זהים לאורך שנים רבות מדי: מטפלת שטענה שנזרקו עליה נעליים בשנות ה-90. עובדת סיעודית שטיפלה באביה המנוח של נתניהו תיארה השפלות מילוליות איומות. אב בית שתיאר כיצד התקשרה אליו שרה נתניהו לפנות בוקר מפני שקנה חלב בשקית ולא בקופסה. מנקות ועובדות שתיארו השפלות מילוליות איומות, הלחצה בלתי נסבלת, אווירת טרור של ממש, מסדרי ניקיון, תובענות אינסופית ודרישות מופרכות. ובאמת שמדובר רק בתמציתם של דברים.

אב בית, מנקות ועובדות תיארו השפלות מילוליות איומות, הלחצה בלתי נסבלת, אווירת טרור של ממש, מסדרי ניקיון, תובענות אינסופית ודרישות מופרכות

כאשר מדובר במשפט פלילי שבו נאשם פלוני בעבירות מין כלפי נשים רבות (להבדיל אלפי הבדלות כמובן), מתגלה לא אחת דמיון נורא בין תוכן המעשים עליהן מדווחות הנשים שכלל אינן מכירות זו את זו. הדבר מוכר במסגרת המשפט הפלילי כ"עדות שיטה" והוא מחזק מאד את התשתית שנדרשת להרשעת הנאשם.

אז להבדיל אלפי הבדלות וללא קשר לתוצאת ההליך המשפטי שמתקיים בבית הדין לעבודה (אין לנו מושג מה ייפסק), חשוב להדגיש הן לאור פרסומי העבר האינסופיים והן לאור תוצאות הליכים קודמים בבית הדין לעבודה – מצעד הנשים והגברים שהעידו על מעשיה של שרה נתניהו, סיפרו בעצם על דפוס נמשך. על שיטתיות קבועה. הדמיון בין העדויות מדהים. מדובר בעצם במעין עדות שיטה.

לאור פרסומי העבר ותוצאות הליכים קודמים בביה"ד לעבודה – מצעד הנשים והגברים שהעידו על מעשיה של שרה נתניהו סיפרו על דפוס נמשך. על שיטתיות קבועה. הדמיון בין העדויות מדהים. מדובר בעצם במעין עדות שיטה

העובדה שמדינת ישראל ממשיכה לאפשר לשרה נתניהו לרדות בעובדות ובעובדי מעון ראש הממשלה, היא חרפה. העובדה שראש הממשלה בפרט ומוסדות המדינה בכלל, אינם עושים דבר כדי להפריד בין שרה נתניהו לבין שורת עובדות מוחלשות שסובלות מגיהנום בלתי אפשרי, היא עובדה חמורה מאד.

היא מלמדת – בצורה קיצונית במיוחד – על יחסה של מדינת ישראל בעשור נתניהו כלפי אוכלוסיות מוחלשות, כלפי עובדים קשי יום וכלפי עובדות מוחלשות שמבקשות פרנסה סבירה וחיים ראויים אך מוצאות עצמן במציאות בלתי נסבלת.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.