גוש גדול או מפלגה גדולה. זה הנושא שהעסיק את המפלגות בשלוש מערכות הבחירות האחרונות. מה עדיף?

זה מה שהעסיק גם את הבוחרים. האם להצביע אסטרטגית או אידאולוגית. האם מפלגה גדולה תוכל להרכיב גם קואליציה יציבה, או רק גוש גדול יוכל לעשות זאת מרגע שהשיג רוב?

באו הבחירות האחרונות והצביעו על מצב מורכב ופתרונות מורכבים.

הליכוד הוא המפלגה הגדולה אבל בגוש הקטן יותר, וכחול-לבן היא אמנם המפלגה השנייה בגודלה, אבל בגוש הגדול יותר.

למרבה הפלא, צריך אם כן גם וגם. גם גוש גדול וגם מפלגה גדולה. אבל צריך יותר מזה. הפוליטיקה של הבחירות האחרונות מסמנת אמנם ניצחון של הגוש הגדול, אבל כזה המורכב ממפלגות שקשה להן להתחבר ובכל זאת ולמרות זאת הן מהוות גוש בעל אינטרס משותף. ישראל ביתנו והרשימה המשותפת משני הקצוות של הקשת הפוליטית לכאורה, שותפים לרצונן של כחול לבן והעבודה-גשר-מרצ (עג"מ) להעיף ולהחליף את בנימין נתניהו במשרד ראש הממשלה.

הפוליטיקה של הבחירות מסמנת אמנם ניצחון של הגוש הגדול, אבל כזה המורכב ממפלגות שקשה להן להתחבר. ובכל זאת ולמרות זאת, הן מהוות גוש בעל אינטרס משותף

בכל נושא אחר, חילוקי הדעות בין אביגדור ליברמן לאיימן עודה הם תהומיים.

ואולי לא? אולי מבט אחר על החיבורים של מפלגות לגוש, יכול לפתור את הכאוס הפוליטי והשיתוק שכפה עלינו נתניהו?

אולי בעצם בנושאים האזרחיים ליברמן ואיימן הם בעצם שותפים טבעיים?

תחבורה ציבורית בשבת, הפסקת השליטה החרדית בוועדת הכספים ובתקציבי המדינה, חלוקה שוויונית של תקציבים לנושאים אזרחיים כמו לנושאים דתיים, שירות לאומי שוויוני, מאבק בפשיעה ובאלימות, ועוד נושאים שאינם קשורים לסכסוך הישראלי פלסטיני, יכולים לחבר ולא להפריד בין חלקים בלתי אפשריים לכאורה בגוש המרכז-שמאל.

בגוש הימין-חרדים, מסתבר שלא מספיק שהליכוד יהיה המפלגה הגדולה כדי להביא שלטון. זוהי בעצם נקודת ארכימדס של השותפות עם נתניהו. ואם הוא לא מצליח להביא שלטון, מדוע שהחרדים לא יחברו לכחול-לבן ועג"מ? השלטון הוא הרי החמצן שלהם.

גם הליכוד מבין כעת ששתיית הקולות של ימינה ואולי מנדט אחד מליברמן, לא הועילו לו. הליכוד אמנם עלה בשלושה-ארבעה מנדטים אבל הפסיד את גודל הגוש כולו. לכן החיבורים של הליכוד למפלגות שיתנו לו גוש מנצח שגם מסוגל להשיג שלטון, צריכים גם הם ריענון וחשיבה חדשה.

אילולי נתניהו המחזיק את חבריו כשבויי מלחמה במחנה צפון קוריאני, אין ספק שגלעד ארדן, יריב לוין, ישראל כ"ץ, גדעון סער ויולי אדלשטיין היו יכולים להתחבר למשה יעלון, גבי אשכנזי, בני גנץ ויאיר לפיד, ואפילו לעמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס. הגוש הזה היה יכול להקים ממשלה ללא בעיות אידאולוגיות רבות.

גם חיבור בין מפלגות הימין-חרדים למפלגה המשותפת הערבית, יכול להתבצע בחשיבה מחדש על בסיס נושאים מוסכמים תוך הנחת הנושאים שבמחלוקת בהקפאה לזמנים אחרים. הליכוד כבר מצא בערביי ישראל שותפים להקדמת הבחירות ולמינוי מבקר המדינה, בוועדות הכספים והפנים יש שותפות בין אחמד טיבי למשה גפני, וש"ס מצליחה לקבל הרבה קולות דווקא בכפרים ערביים.

גם חיבור בין מפלגות הימין-חרדים למפלגה המשותפת הערבית, יכול להתבצע בחשיבה מחדש על בסיס נושאים מוסכמים תוך הנחת הנושאים שבמחלוקת בהקפאה לזמנים אחרים

ובכן, הפוליטיקה הישראלית חייבת היום לחשב מסלול מחדש. זה לא רק גודל הגוש וגודל המפלגה, אלא גם ההרכב בתוך הגושים והסכמה על סדרי עדיפויות של אינטרסים משותפים.

שלטון החוק, שוויון אזרחי, טיפול במערכת הרפואה נגועת הקורונה, שיקום מערכת החינוך המפגרת והשקעות עתק בתחבורה הציבורית הפקוקה, מימוש רצונם של מרבית אזרחי ישראל לחופש מדת וחופש דת, שחרור מכפייה דתית בחיי הפרט, שינויים בשיטת הממשל ואף בחוקי הבחירות, שוויון בין יהודים לערבים – כל אלה הם מצע נוח לחיבורים חדשים.

הנושאים המפרידים – כגון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והכיבוש – יוקפאו לפרק זמן שבו תשתחרר ישראל מהפלונטר הפוליטי. פשוט אין ברירה אחרת.

אלא שכדי לצאת מהכאוס, צריך קודם לטפל בנגיף אחד שהגושים לא מצליחים להיפטר ממנו. נגיף המחולל שמות בשיח הציבורי, בדמוקרטיה, גורר חוסר אמון בשומרי הסף ומערער על סמכותם, מעודד אלימות נגד מי שמתנגד לו ומאיים בשריפת כל ערכי הדמוקרטיה במדינה אם לא ישחררו אותו לפני משפטו, מכתבי האישום הפליליים שלו.

הנגיף הזה גם לא יאפשר שום גמישות של מעבר מפלגות בין הגושים. הוא הצמיד אליו בחגורת נפץ את גוש הימין-חרדים ומוכן להתאבד יחד איתו.

הנגיף הזה גם לא יאפשר שום גמישות של מעבר מפלגות בין הגושים. הוא הצמיד אליו בחגורת נפץ את גוש הימין-חרדים ומוכן להתאבד יחד איתו

הכינוי "נגיף" להתנהגותו של ראש ממשלת המעבר והנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, אולי אינו פוליטקלי קורקט, אבל מעיד על התנהגותו של האיש: פגיעה אנושה במערכת החיסונית הדמוקרטית והתנגדות לכל ניסיון להבריא אותה באמצעות שקרים.

אמש בשידור חי שהוא הגדיר כ"כנס חירום", נתניהו המשיך לנסות לצרוב תודעה ציבורית של מנצח. לטענתו, הוא קיבל את תמיכת יותר משני מיליון בוחרים ואילו בגוש השני, היהודים קיבלו פחות. שוב הנגיף מחסל את השיטה הפרלמנטרית כדי לעצב תמונת מציאות לנוחותו. מוחק 20% מאזרחי ישראל ומצהיר על ניצחון למרות שאין חיה כזאת. אין בבחירות דמוקרטיות ניצחון "יהודי" או "ניצחון ציוני".

כדי להיפטר מהנגיף האלים הזה נדרש הרכב בין-גושי חדש ואמיץ. ואולי בהיעדר יכולת לפירוק הגושים, צריך הגוש הגדול להתחבר אד הוק בין מרכיביו הקיפודיים, רק כדי להילחם בנגיף. עם סילוקו, יתחיל המשחק הפוליטי דמוקרטי מחדש.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.