ביום שלישי בשעה 14:00, ברגע שנפתח שיעור הגאגא בזום, הצטרפו אליו 612 אנשים מכל העולם. "היי, אני מהודו", כתבה מישהי. "מצטרף מברזיל", כתב מישהו אחר. היו שם גברים ונשים, מישראל, מרוסיה, מצרפת ומארצות הברית. הם היו בחדרי השינה שלהם ובסלון, בחדרי סטודיו מחופים מראות ובחללי מרתפים.
חלקם היו רקדנים, חלקם סתם אנשים רגילים. כולם היו שם כדי לזוז, להניע את גופם בשפה המוכרת כגאגא, שפותחה על ידי כוראוגרף הבית של להקת המחול בת שבע והמנהל האמנותי שלה לשעבר, אוהד נהרין.
שפת הגאגא קיימת כבר יותר מ-25 שנה, ויש לה קהל מעריצים מסור בעולם, אבל היא תמיד נלמדה באולמות מחול, שמגבילים את מספר המשתתפים. כשהקורונה הכתה, האנשים שמנהלים את השיעורים החליטו לקיים אותם אונליין, וכעת מועברים מדי יום 8 שיעורים על ידי מורים בניו יורק ובתל אביב, בכל יום בשבוע.
"אנחנו עדיין די המומים ממספר האנשים שמצטרפים אלינו", אומרת אנה הרמון, לשעבר רקדנית בבת שבע, שמנהלת את התכנית של גאגא בתל אביב. "אנחנו מרגישים שזה ממש מצליח אונליין בגלל הרגע שאנחנו נמצאים בו, הבידוד, הצורך להרגיש הנאה בשגרת היומיום ובאמת לרקוד ולהשתעשע".
זו הייתה מהות החוויה בשיעור של 14:00 ביום שלישי, שארך 45 דקות; רוב השיעורים האחרים נמשכים חצי שעה. המשתתפים הונחו להתחיל להתנועע לאט, לבודד חלקים שונים של גופם בתנועה, כל אחד לעצמו.
"אל תסתכלו על עצמכם, תסתכלו עליי", אמרה יעל, המורה, מחדרה בתל אביב, כשמאחוריה מיטה מסודרת בקפידה. "תקבלו את השרפה בשריר, תשמרו על עיניים פקוחות". הפניות והפיתולים נעשו מהירים יותר, בכל חלקי הגוף, וכל זה תוך כדי הקפדה על לסת רפויה. זה נעשה יותר קשה, אבל יותר אינטואיטיבי.
"אל תסתכלו על עצמכם, תסתכלו עליי", אמרה יעל, המורה, מחדרה בתל אביב, כשמאחוריה מיטה מסודרת בקפידה. "תקבלו את השרפה בשריר, תשמרו על עיניים פקוחות". הפניות והפיתולים נעשו מהירים יותר, בכל חלקי הגוף
הגאגא צמחה מהסקרנות ומהמחקר ארוכי השנים של נהרין לגבי תנועה. בשנות ה-90 הוא החל לקיים שיעורים שבועיים עם רקדני ההרכב, ואז הרחיב את המעגל לכל הצוות של בת שבע, לחברים ולבני משפחה.
השיעורים נפתחו לקהל הרחב ב-2001, ושנה לאחר מכן רקדני הלהקה ביקשו להפוך את הגאגא לצורה העיקרית של האימון היומי שלהם. השם גאגא הומצא בסביבות 2003, והשיעורים בדרך כלל נחלקים ל"גאגא/אנשים" ול"גאגא/רקדנים", לפי הקהל שהם מיועדים לו. תל אביב וניו יורק הן מרכזי גאגא גדולים, אומרת הרמון, אבל גם ברלין ופריז, וגם לונדון והחוף המערבי של ארצות הברית.
כרגע יש 148 מורי גאגא מוסמכים ברחבי העולם, והרמון היא אחת מהם. הרמון, שלמדה בלט קלאסי בבוסטון, הגיעה לישראל דרך תכנית "מסע מחול" של קיבוץ געתון. בהמשך היא רקדה בכמה להקות אחרות בארץ, וכך התוודעה לשיטה.
"הרבה להקות משתמשות היום בגאגא", אומרת הרמון. "קשה למדוד את ההשפעה של אוהד, הוא באמת הצליח לחלחל לקהילת המחול בארץ".
הרמון עבדה במחלקת הפיתוח של בת שבע, ואז החלה לעבוד בגאגא, לנהל את המורים, הסדנאות והשיעורים שמתקיימים באוניברסיטאות, באולמות מחול ובמרכזים קהילתיים בכ-40 מדינות. אבל שיעורי אונליין לא היו עדיין ממש בתכנית, עד תחילת מרץ והופעתה של מגפת הקורונה.
"הדיון על זה לא נמשך הרבה זמן", אומרת הרמון. "הוא בטח היה נמשך שנים בכל נסיבות אחרות, אבל זה רגע כזה שבו הכול עובר לפלטפורמת האונליין החדשה הזאת. ידענו שזה יביא אנשים לחוות את הגוף שלהם ולהתחבר מרחוק. הנסיבות האלה היו רגע שבו פשוט נראה הגיוני לעשות את זה".
למרות שזה לא היה מתוכנן, זה בהחלט היה הזמן הנכון להביא את גאגא לפלטפורמת אונליין, מסכים סער הררי, המנהל האמנותי של גאגא. "המטרה שלנו תמיד הייתה להביא את הגאגא לאנשים, ואז העולם השתנה והיינו צריכים להשתנות כדי לעשות זאת", אומר הררי. לדבריו, העובדה שמדי יום מועברים שמונה שיעורי גאגא לכ-5,000 אנשים מציעה גם הזדמנות יוצאת דופן למחקר.
"להיות בחדר עם המורה תמיד היה החלק העיקרי של זה, אז העניין הוא כמה אנחנו יכולים להיות ברורים עכשיו",אומר הררי. "המטרה תמיד הייתה להיות ברורים ומדויקים בזה ככל האפשר".
ישנם יתרונות לחוויית האונליין, אומרת הרמון. היא מאפשרת לאלה שהיו מתביישים בנסיבות אחרות להתנסות בשיעור גאגא בפומבי לעשות את זה מהנוחות של ביתם.
אין הגבלת גיל, למרות ששיעורי גאגא בדרך כלל פתוחים לבני 16 ומעלה. גאגא מציעה שיעורים למשפחות עם ילדים ושיעורים בישיבה לקשישים ולמי שמתקשה לעמוד, ומנהלי התכנית עובדים כעת על הכללת אפשרויות אלה בשיעורי האונליין.
אין הגבלת גיל. גאגא מציעה שיעורים למשפחות עם ילדים ושיעורים בישיבה לקשישים ולמי שמתקשה לעמוד, ומנהלי התכנית עובדים כעת על הכללת אפשרויות אלה בשיעורי האונליין
הרמון מתחברת לאפליקציה למשך חלק מכל שיעור כמעט, כדי לבדוק כיצד הוא מתנהל ולוודא שרוב המשתתפים פעילים ולא רק צופים.
המשתתפים מתבקשים להקליק על speaker view בזום כדי לראות על רוב שטח המסך את המורה, ולא את עצמם זזים. הרעיון הוא תמיד להניח להנחיות להוביל את הגוף, ולא להסתכל איך אתם נראים כשאתם מבצעים את התנועות. "בקורונה, כולנו נשארים בבית", אומר הררי. "אבל בגאגא, הבית האמיתי הוא הגוף".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם