הכל אודות זואי

בלעדי מה גרם לדיפלומט ספרדי אנטישמי להציל את חייהם של יהודים מקדוניים בתקופת השואה? ● על פי עדויות חדשות, אשתו היוונייה של חוליו פלנסיה, זואי דרגומיס, היא זו שככל הנראה גרמה לו להנפיק ברגע האחרון דרכונים שבזכותם הצליח להוריד 150 איש מהרכבות – ולאמץ שתי ילדות יהודיות ● אביה של זואי היה אז ראש ממשלת יוון לשעבר ● ברנרד דיצ'ק, שהיה שותף לחשיפת הפרשה ולאיתור חלק ממשפחות הניצולים, מביא לראשונה את הסיפור המלא

תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
באדיבות ספריית גנדיוס
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914

הארכיונאית אלפתריה דלזיו נראתה נבוכה כששאלתי אותה במרץ 2019 אם בספריית גנדיוס ההיסטורית באתונה יש מסמכים הקשורים לזואי דרגומיס.

משפחת דרגומיס היא אחת המשפחות הידועות ביותר ביוון. סטפנוס דרגומיס היה ראש ממשלת יוון בתחילת המאה הקודמת, יון דרגומיס היה מהפכן אגדי, ובני משפחה אחרים היו מנהיגים פוליטיים וצבאיים בולטים. כשחצינו את אולם הקריאה העצום, דלזיו הצביעה על כמה היסטוריונים שעיינו במסמכים שנכתבו על ידי בני המשפחה רבת ההשפעה הזאת. אבל נראה שאף אחד מעולם לא ביקש מידע על זואי, אחת מבנותיו של סטפנוס, שהלכה לעולמה ב-1964.

יחד עם עמיתתי הקולנוענית שירי דוידוביץ', ניסיתי לפתור את תעלומת הצלתן של 28 משפחות יהודיות ממקדוניה במהלך השואה.

בחודש שעבר לפני 77 שנים, חיילים בולגרים פרצו לבתיהם של יהודים שהתגוררו במקדוניה, שהייתה אז תחת הכיבוש הבולגרי, והעבירו אותם למחסן מלוכלך במפעל של יצרנית הטבק "מונופול" בסקופיה. במהלך השבועות הבאים, 7,000 יהודים הועלו על רכבות שהובילו אותם למחנה ההשמדה טרבלינקה. רגע לפני שהרכבת האחרונה יצאה לדרכה, 28 משפחות שוחררו לפתע.

במהלך השנים הוצעו הסברים שונים לשחרור המשפחות. אבל רק לאחר שדלזיו מצאה קופסת קרטון ובה יומנה של זואי, לצד מכתביה, הסיפור השלם התגלה.

תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)

שמונה מדינות ב-30 שנים

הסיפור הזה מתחיל ב-1913, כשזואי התאהבה בחוליו פלנסיה, דיפלומט ספרדי נעים הליכות. שלא כמו 5 אחיותיה, זואי התנגדה לניסיונותיהם של הוריה להשיא אותה לאריסטוקרט אתונאי. זואי עמדה על שלה והתעקשה להתחתן מאהבה. לבסוף, כשהייתה בת 31, גיל מאוחר באותה תקופה, מצאה את הגבר שחיפשה.

לאחר חתונתם, זואי וחוליו עברו לקוסטה ריקה, שם חוליו הוצב כשגריר ספרד. במהלך שלושת העשורים הבאים, בני הזוג ניהלו חיים מהנים במקומות אקזוטיים נוספים בעקבות עבודתו הדיפלומטית, בהם שנחאי, דרום אפריקה ומרוקו.

אבל משהו היה חסר. כפי שכתבה זואי לאמה בצרפתית, שפתו של המעמד העליון ביוון: "על נישואיי לחוליו אני חשה אושר טהור. אני מבקשת מאלוהים רק שני דברים: שהאושר שלנו יימשך ושהוא ישלח לנו את הילד שאנחנו משתוקקים לו!".

תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)

ב-1936, עדיין ללא ילדים, זואי וחוליו התגוררו באיסטנבול בעת שפרצה מלחמת האזרחים בספרד. המלחמה קרעה את ספרד לשניים, ויותר מחצי מיליון בני אדם נהרגו. מתחילת הקרבות, חוליו תמך בכוחות הלאומנים בהנהגת הגנרל פרנקו. הדבר הוביל להתנגשות בינו לבין הקהילה היהודית בטורקיה, שהתנגדה לפרנקו.

חוליו כתב לשר החוץ של ספרד מכתב חריף צבוע באנטישמיות:

"אנחנו חייבים לנקוט פעולה נגד הציבור הזה, עם הגווים הכפופים שלהם, הידיים הרועדות והעיניים הפוזלות… מכיוון שספרד של פרנקו תמיד צודקת…".

הפעולה שחוליו איים לנקוט נגד יהודי טורקיה הייתה החרמת הדרכונים שקיבלו מספרד בשנות ה-20. אז, כדי להשיג דריסת רגל כלכלית באימפריה העותומאנית המתפוררת, ספרד הציעה אזרחות ליהודים ממוצא ספרדי. כ-5,000 יהודים ספרדים, בכלל זאת בטורקיה ובמקדוניה היוגוסלבית, נענו להצעה.

מלחמת האזרחים בספרד הסתיימה ב-1939 מבלי שאזרחות היהודים נשללה מהם, ושנה לאחר מכן חוליו הוצב בבולגריה, שם גישתו השתנתה ללא הסבר.

לאחר חתונתם, זואי וחוליו עברו לקוסטה ריקה, שם חוליו הוצב כשגריר ספרד. בהמשך, בני הזוג ניהלו חיים מהנים במקומות אקזוטיים נוספים בעקבות עבודתו הדיפלומטית, בהם שנחאי, דרום אפריקה ומרוקו

הדגל הנאצי נישא על פני הארמון הבולגרי בסופיה, במצעד חגיגי בעקבות השבת חבל דרום דוברוג'ה מרומניה לבולגריה, 8 בספטמבר 1940 (צילום: AP)
הדגל הנאצי נישא על פני הארמון בסופיה, במצעד בעקבות השבת חבל דרום דוברוג'ה מרומניה, 1940 (צילום: AP)

מאחורי כל גבר מצליח…

בולגריה לא הפכה רשמית לבעלת בריתה של גרמניה הנאצית עד אפריל 1941, אבל רדיפת היהודים על ידי הממשלה החלה עוד לפני כן. יהודים אולצו לענוד טלאי צהוב וסולקו מהאוניברסיטאות, וחשבונות הבנק שלהם עוקלו.

כשזואי צעדה ברחובות סופיה בדרך לשגרירות יוון כדי לשלוח למשפחתה סלילי צמר לסריגה, היא חצתה שדרה שנקראה כעת על שמו של היטלר, וראתה שלטים בכניסה לפארקים ולמסעדות שהכריזו: "אין כניסה ליהודים". סבלם של היהודים נגע ללבה; היא כתבה שהמראה שלהם הותיר אותה "שבורה ועצובה עד מוות".

תנועותיה של זואי ברחבי סופיה תועדו היטב, היות שללא ידיעתה היא הייתה נתונה במעקב של סוכני השירות החשאי של בולגריה. ראש ממשלת בולגריה בוגדן פילוב, שהיה מודע לכך שכמה מבני משפחת דרגומיס הנהיגו את יוון במלחמותיה נגד בולגריה, היה משוכנע שהיא מרגלת יוונייה.

תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)

תנועותיה של זואי ברחבי סופיה תועדו היטב, היות שללא ידיעתה היא הייתה נתונה במעקב של השירות החשאי הבולגרי. ראש ממשלת בולגריה היה מודע לכך שכמה מבני משפחתה הנהיגו את יוון, והיה משוכנע שהיא מרגלת

זואי אולי לא הייתה מעורבת בפעולות ריגול, אבל היומן שלה מבהיר כיצד היא חשה כלפי בולגריה, שהניחה לגרמנים לחצות את שטחה כדי לפלוש ליוון. "הלוואי שבולגריה תושמד", היא כתבה. "ושאני אושמד יחד איתה".

ייאושה גבר כששמעה דגל צלב הקרס הונף מעל האקרופוליס:

"הכול מחשיך, זה נגמר בשבילי. לעולם לא אראה שוב את יוון כפי שהייתה. יקיריי, האם אזכה לראות אתכם שוב בבתיכם? מה תעשה, אלוהים? האם זה סופה של יוון שלי?". היא גם ציינה שיש "רדיפות קשות של יהודים… שנלקחים בקרונות ונשלחים לשלושה אזורים בבולגריה, שמהם יישלחו למחנות ריכוז בפולין. רבים מתאבדים".

נראה שהאהדה שלה כלפי היהודים, שנבעה מהסבל שחזתה בו הן אצל היהודים והן אצל היוונים, השפיעה מאוחר יותר על מעשיו של חוליו.

עמוד מתוך היומן של זואי דרגומיס, שנכתב בין 1941 ל-1943 ופורסם ב-2002 תחת הכותרת "מסופיה בחרדה" (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
היומן של זואי, שנכתב בין 1941 ל-1943 ופורסם ב-2002 תחת הכותרת "מסופיה בחרדה" (באדיבות ספריית גנדיוס)

שינוי עמדה

נראה שהסימן הראשון לשינוי עמדתו של חוליו כלפי היהודים היה בקשתו מממשלת פרנקו להתערב לטובת היהודים בעלי האזרחות הספרדית:

"אני מרהיב להציע בכבוד רב להוד מעלתך כי ספרד, מרכז של ציוויליזציה ותרבות, היכן שנולדו מיימונידס, אברואס ועזרא מטודלה (הרמב"ם, אבן רושד ואברהם אבן עזרא). לא תניח ליהודים להיחשב כצאן לטבח".

למרות המברקים והמכתבים החוזרים ששלח לו חוליו, פרנקו לא השיב.

בתחילת 1943, בולגריה הגבירה את התעמרותה ביהודים. המשטרה הבולגרית עצרה שני חברים בולטים בקהילה היהודית של סופיה, ליאון ורפאל אריה, בעליו של מפעל לסבונים ומוצרי קוסמטיקה, בהאשמות שווא של הפקעת מחירים.

לאחר מכן, הממשלה ערכה תכנית לגירוש כל היהודים הן מבולגריה והן משטחי מקדוניה היוגוסלבית ותראקיה (צפון יוון), שאותם מסר היטלר לבולגריה במסגרת הברית הגרמנית-בולגרית.

ראש ממשלת בולגריה בוגדן פילוב, במרכז, עם מנהיג איטליה בניטו מוסוליני, מימין, ברומא, 1941 (צילום: רשות הציבור)
ראש ממשלת בולגריה פילוב, במרכז, עם מנהיג איטליה מוסוליני, מימין, ברומא, 1941 (צילום: רשות הציבור)

יישום התכנית החל ב-11 במרץ 1943, כשחיילים בולגרים ריכזו כ-7,000 יהודים במקדוניה וכ-5,000 יהודים בתראקיה. הם כלאו את היהודים המקדונים במחסן של מפעל טבק שעמד בסמוך לתחנת הרכבת של סקופיה.

היהודים בעלי הדרכון הספרדי התעקשו כי יש לשחרר אותם משום שהם מחזיקים באזרחות של מדינה שהייתה ניטרלית במלחמה. אבל הבולגרים דחו את בקשתם וטענו כי הדרכונים שלהם הם "חסרי ערך" משום שהונפקו ביוגוסלביה.

כשנודע על כך לחוליו, הוא שלח רכב להביא שני נציגים של מחזיקי הדרכונים הספרדיים לשגרירות ספרד בסופיה. שם הוא המיר את הדרכונים הספרדיים היוגוסלביים הישנים שלהם בדרכונים חדשים שנשאו את החותמת "הונפק בבולגריה". הבולגרים נאלצו להכיר בדרכונים הללו ושחררו 28 משפחות שכללו כ-150 נפשות, היות שהנשים והילדים היו רשומים בדרכוני הגברים.

חוליו המתין עד שהרכבת האחרונה תצא מסקופיה לפני שיידע על כך את מדריד. לפי הנהלים הדיפלומטיים, היה עליו לבקש היתר מממשלת ספרד לפני שפעל.

מלך בולגריה בוריס, בלבוש אזרחי, משמאל, עם אדולף היטלר ויואכים פון ריבנטרופ, מימין, ב-14 במאי 1941 (צילום: AP)
מלך בולגריה בוריס, בלבוש אזרחי, משמאל, עם אדולף היטלר ויואכים פון ריבנטרופ, מימין, ב-14 במאי 1941 (צילום: AP)

ה"חטא" ועונשו

הסיפוק שחוליו וזואי אולי חשו מהצלת המשפחות ההיהודיות היה קצר מועד.

זמן לא רב לאחר מכן, ראש ממשלת בולגריה בוגדן פילוב התפאר בפני חוליו כי הוא מתכנן לגרש את כל קהילת יהודי בולגריה, שמנתה 50,000 איש. כדי לשבור את רוח היהודים, פילוב המשיך את משפט הראווה של ליאון ורפאל אריה, באופן דומה לפרשת דרייפוס. השניים הורשעו בתוך זמן קצר ונתלו בכיכר העיר בסופיה.

זואי וחוליו ערכו ביקור תנחומים אצל משפחת אריה האבלה. בשיחת טלפון שערכתי לאחרונה עם אחיינו של ליאון אריה, הוא סיפר לי על הרגע הדרמטי שבו זואי וחוליו הגיעו להביע את תנחומיהם.

זואי וחוליו ערכו ביקור תנחומים אצל משפחת אריה האבלה. בשיחת טלפון שערכתי לאחרונה עם אחיינו של ליאון אריה, הוא סיפר לי על הרגע הדרמטי שבו זואי וחוליו הגיעו להביע את תנחומיהם

"ישבנו שבעה, ופתאום הגיעה לימוזינה שחורה, מחזה נדיר באותם הימים", נזכר רנה ערב. "יצאו ממנה חוליו וזואי, לבושים באלגנטיות, כדי להציע תנחומים".

תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)

האהדה שגילו זואי וחוליו כלפי משפחת אריה לא הסתכמה בביקור הזה. כשנראה היה שגירושם של יהודי בולגריה קרב, זואי וחוליו החליטו לעשות כפי יכולתם כדי להציל את שתי בנותיו הבוגרות של ליאון אריה. הם הלכו למנהל האזרחי בבולגריה, ואימצו באופן רשמי את רנאטו וקלאודיה אריה. מששמותיהן של שתי הבנות הופיעו בדרכון של חוליו, לא היה אפשר עוד לגרש אותן.

התגובה הבולגרית לא איחרה לבוא. פילוב הנזעם הכריז על חוליו כאישיות בלתי רצויה וגירש אותו מהמדינה. עקב כך, חוליו וזואי נאלצו לחזור בחופזה לספרד.

ממשלת ספרד זעמה באותה מידה. חוליו הורד בדרגה ולא הוצעו לו עוד משרות שגריר. הוא מת ב-1952 כמנודה. זואי, מאוכזבת מהמדינה שבעלה שירת בנאמנות 40 שנה, קברה אותו הרחק מספרד, בחלקה של משפחת דרגומיס באתונה.

ממשלת ספרד זעמה באותה מידה. חוליו הורד בדרגה ולא הוצעו לו עוד משרות שגריר. הוא מת ב-1952 כמנודה. זואי, מאוכזבת מהמדינה שבעלה שירת בנאמנות 40 שנה, קברה אותו הרחק מספרד, בחלקה המשפחתית באתונה

סיפור הצלתם של יהודי מקדוניה לא סופר במשך כמה עשורים. בדרכם חזרה לספרד, זואי וחוליו עצרו ברומניה, שם השאירו את קלאודיה ורנאטו אצל אחד מדודיהן. קלאודיה נהרגה זמן קצר לאחר מכן בהפצצה אמריקאית, ורנאטו היגרה לבסוף לארגנטינה, שם היא נפטרה ללא ילדים ומבלי לפרסם את הסיפור שלה.

שוטרים בולגרים מפקחים על גירושם של יהודי מקדוניה למחנות המוות הגרמניים במרץ 1943 בסקופיה, שהייתה תחת כיבוש בולגרי (צילום: איי-פי/מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, באדיבות המוזיאון להיסטוריה יהודית בבלגרד)
שוטרים בולגרים מפקחים על גירושם של יהודי מקדוניה למחנות המוות הגרמניים במרץ 1943 בסקופיה, שהייתה תחת כיבוש בולגרי (צילום: איי-פי/מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, באדיבות המוזיאון להיסטוריה יהודית בבלגרד)

חשיפת סיפור ההצלה

ההנחה הייתה שכל יהודי מקדוניה הושמדו בטרבלינקה. אפילו ב-2011, כשהמרכז להנצחת שואת יהודי מקדוניה נחנך בסקופיה, לא היה בו זכר לסיפור ההצלה. אך גילוי מקרי של היסטוריונית אדריכלות ממקדוניה הוא שהוביל לחשיפת הסיפור.

בזמן שחקרה את ההיסטוריה של הרובע היהודי לשעבר של סקופיה, יסמינקה נמיצבה מצאה בארכיון העירוני 28 מעטפות של הבנק הלאומי של בולגריה שהוטמנו בארכיון העירוני. על המעטפות היו רשומים שמות יהודיים, והן הכילו תכשיטים ומטבעות. נמיצבה גילתה שלפני שהיהודים הועלו לרכבות, הבולגרים לקחו מהם את חפציהם האחרונים ואמרו להם שהם יישמרו בבנק. המעטפות, שהיו שייכות ליהודים בעלי דרכון ספרדי, ולא הושבו להם מעולם.

כשפגשתי את נמיצבה ב-2013, התחלנו לעבוד יחד כדי לאתר את המשפחות ששמותיהן הופיעו על המעטפות. בסופו של דבר הצלחנו לאתר את צאצאיהן של כ-12 משפחות בישראל ובמדינות אחרות. התאכזבנו לגלות שחלק מצאצאי הניצולים קיבלו מידע חלקי בלבד על ההצלה. רבים מהם הניחו שפרנקו הוא שהציל את חייהם של הוריהם או של הורי הוריהם.

הפרטים האמיתיים עלו רק לאחר שיצרנו קשר עם ההיסטוריון הספרדי חוזה אנטוניו ליסבונה, שמצא עדויות ארכיוניות לכך שחוליו פלנסיה הוא שהנפיק את הדרכונים שהצילו את חייהן של 28 משפחות מקדוניות, בניגוד לדעתו של פרנקו.

אולם ליסבונה לא פתר את הסתירות בהתנהגותו של חוליו. מה גרם לו להפוך מאנטישמי שביקש לשלול מיהודי טורקיה את אזרחותם הספרדית לאדם שמוכן להקריב את הקריירה שלו כדי לעזור להם? כפי שאומרים, חפשו את האישה.

אזכור קצר בספרו של ליסבונה על ספרדים שהצילו יהודים במלחמה, שלפיו חוליו פלנסיה היה נשוי לאישה ממשפחת דרגומיס המפורסמת, הוביל אותי בסופו של דבר לרגע האאורקה בארכיון של אתונה.

אזכור קצר בספרו של ליסבונה על ספרדים שהצילו יהודים במלחמה, שלפיו חוליו פלנסיה היה נשוי לאישה ממשפחת דרגומיס המפורסמת, הוביל אותי בסופו של דבר לרגע האאורקה בארכיון של אתונה

ייתכן שלעולם לא ניתן יהיה לומר בוודאות באיזו מידה השפיעה זואי על החלטותיו של חוליו, אבל כמה דברים ברורים:

  • כתביה של זואי משרטטים תמונה של אישה בעלת מחשבה עצמאית, אסרטיבית, שהיה לה עניין בנושאים פוליטיים עוד מהימים שבהם עבדה במשרד של אביה כאשר כיהן כראש הממשלה.
  • ההחלטה לאמץ את בנותיו של אריה לא הייתה מתקבלת ללא מעורבותה הפעילה, וסביר להניח שהדבר נעשה ביוזמתה. מעורר השראה לחשוב כיצד אימוצן של שתי הבנות מימש בסופו של דבר, באופן סמלי, את משאלתם של זואי וחוליו להפוך להורים, גם אם לזמן קצר בלבד.
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)
תמונה מתוך האוסף של חוליו פלנסיה וזואי דרגומיס, שהוצבו בשמונה מקומות שונים בעולם, בכללם קוסטה ריקה, סין, דרום אפריקה, טורקיה ובולגריה, בשנים 1943-1914 (צילום: באדיבות ספריית גנדיוס)

כעת, משהפרטים החדשים על חייה של זואי יצאו לאור, יש לקוות שיד ושם יכירו בה סוף סוף, יחד עם חוליו, כחסידת אומות העולם.

בקשה להענקת התואר לחוליו הוגשה לפני כמה שנים על ידי הקרן על שם ראול ולנברג, אבל נדחתה על ידי יד ושם, ככל הנראה בשל עברו המוכתם באנטישמיות.

לא זו בלבד שזואי וחוליו הצילו את חייהן של 28 משפחות מקדוניות, הם גם אימצו את שתי בנותיו של אריה ברגע שבו חייהם של כל יהודי בולגריה היו בסכנה. הם לא ידעו שממשלת בולגריה, בעקבות מחאתן של כמה קבוצות בולגריות, תעצור את המשלוחים.

יש גם לקוות שיומנה של זואי, שפורסם בינואר תחת הכותרת "מסופיה בחרדה", יזכה אותה במקום שהיא ראויה לו בפנתיאון ההיסטוריה של יוון והשואה.

הסיפור שלה משמש דוגמה כואבת לאופן שבו היסטוריונים הזניחו לעתים כה קרובות את תפקידן של נשים. כפי שסיכמה זאת באופן קולע השחקנית נטליה דרגומיס, הנכדנית של זואי, באירוע השקת היומן: "אין ספק שאם זואי לא הייתה אישה, הסיפור הזה היה ידוע כבר לפני זמן רב".

עוד 1,804 מילים
סגירה