האם ישראל ויתרה על הנורמליזציה עם מדינות ערב?

נשים סוריות צופות באופרת סבון לרמדאן, ארכיון, 2010 (צילום: AP Photo/Bassem Tellawi)
AP Photo/Bassem Tellawi
נשים סוריות צופות באופרת סבון לרמדאן, ארכיון, 2010

כבכל שנה, במהלך חודש הרמד'אן משודרות סדרות בעולם הערבי (שחלקן) מפיצות שטנה ביחס לישראל והיהודים. וכמו בכל שנה ישנם גורמים בישראל שמפגינים זעזוע עמוק מהעובדה שדווקא תעשיית התרבות במצרים היא זו שחתומה על מרבית סדרות אלו, אשר משודרות לכלל מדינות ערב.

שידורן של סדרות אלו הוא רק ביטוי לתופעה רחבה יותר ועמוקה ביותר שבבסיסה נכונותם של מנהיגי העולם הערבי, בדגש על מנהיגי מדינות ערב המתונות ובראשן מצרים, להעלים עין מההסתה כנגד ישראל והיהודים למרות הסכם השלום אשר קיים בין ישראל למדינות אלו.

שידור הסדרות הרמדאניות הוא ביטוי לתופעה רחבה ועמוקה יותר, שבבסיסה נכונות מנהיגי העולם הערבי, בדגש על המדינות המתונות ובראשן מצרים, להעלים עין מההסתה כנגד ישראל והיהודים למרות הסכם השלום ביניהן

לרוב, גם התגובה הישראלית מבטאת השלמה עם מצב זה, ולמרות שמספר גורמים ישראלים מביעים חוסר שביעות רצון מכך, ונראה שתופעה זו איננה פוגעת באופן עמוק במערכת היחסים (הבטחונית) בין ישראל למצרים. אותה מערכת יחסים אשר לפי פרסומים זרים (ובראשם זה של הניו יורק טיימס משנת 2018) נמצאת אולי בשיא של כל הזמנים, על רקע המערכה המשותפת כנגד פעילי דאע"ש באיזור סיני, המסכנים את האינטרסים הישראלים והמצרים באיזור.

האמביוולנטיות הישראלית ביחס למצרים נעוצה במדיניות רחבה יותר שישראל מקיימת מול מדינות ערב, ובראשן מצרים וירדן – יחסים אלו שמובלים בראש ובראשונה על-ידי הקהילה הביטחונית בישראל, מאופייניים אמנם בקרבה ביטחונית ואישית בין ראשי המדינות, אבל זו לא מחלחלת לאוכלוסייה הכללית (שעשרות שנים לאחר הסכם השלום והמלחמה האחרונה בין המדינות עדיין רואה את ישראל כאויב).

כך נוצר מצב שלמרות התקרבות עמוקה בין ישראל לשכנותיה ברובד הבטחוני, זו נשארת נחלתם של מספר בכירים אשר בוחרים ביודעין שלא לשתף את הציבור שלהם בהתקרבות זו.

בין אם זה האיום של גורמים קיצוניים על המשטרים במצרים ובירדן, ובין אם זה האיום האיראני על מדינות המפרץ, נראה כי כוחה המודיעיני והטכנולוגי של ישראל מושך את מדינות ערב להידוק היחסים עימה כדי שזו תסייע להם בהתמודדות עם בעיותיהם הביטחוניות.

ישראל – הרואה בכך עדות לכוחה במזה"ת ולמוכנות של מנהיגי המדינות לקבל אותה כחלק אינטגרלי מהאזור, ממהרת להדק את היחסים הבטחוניים עם אותם מדינות, מבלי לכרוך זאת בהידוק היחסים האזרחיים בין המדינות.

הקרבה הביטחונית והאישית בין ראשי המדינות לא מחלחלת לאוכלוסייה הכללית, שעשרות שנים לאחר הסכם השלום והמלחמה האחרונה עדיין רואה בישראל אויב

כאמור, עובדה זו בולטת בעיקר ביחסיה של ישראל עם מצרים וירדן. למרות הסכם השלום בין המדינות אין כמעט כל סממן של נורמליזציה בין המדינות (וכל סממן שכבר היה בעבר הולך ודועך עם השנים). היחסים בין המדינות מאופיינים כיום בשגרירויות מבוצרות וקטנות, תיירות זניחה והסכמים כלכליים בעלי השפעה מוגבלת, שת"פ תעופתי מוגבל, ללא שת"פ תרבותי כלשהו, ופגישות (פומביות) נדירות בין מנהיגי המדינות. כן, יש שת"פ כלכלי מוגבל, אבל זה ממש לא ממצה את הפוטנציאל הקיים של היחסים.

מעל לכל אלו, עידוד מודע של השלטונות במדינה את אזרחיה שלא להדק את היחסים עם "החברה האזרחית" בישראל וראיית כל גורם במדינתם המוכן לכך כמרגל. במקביל לכך שת"פ בטחוני שלא רק שלא נפגע אלא לעיתים מועצם בהתאם לאיום הנשקף למדינות אלו בפן הבטחוני.

הסיבות להימנעותן של מדינות ערב המתונות מהידוק היחסים עם מדינת ישראל ידועות – חשש מתגובת האוכלוסייה במדינתן להידוק יחסים אלו, לצד רצון אמיתי לשמר את "האויב הישראלי" כדי להסית ולהסיט כיסי התנגדות שלטונים לכיוונה של ישראל; צידוק בטחוני להמשך בנין הכוח של צבאות אלו, וחשש שללא פתרון הסוגיה הפלסטינית כל אירוע בשטחים עלול לפגוע בהן ולכן עליהם לפחות פומבית להציג מדיניות דוגמטית מול ישראל.

אולם נראה כי לישראל נוח לשחק את המשחק הזה. נראה כי מבחינתה היחסים הביטחוניים הם הכרח אולם כל שאר הסוגיות האזרחיות הן "NICE TO HAVE", ואם ראש הממשלה או בכירי המערכת הבטחונית יכולים להרים טלפון או להפגש (ללא פרסום) עם מקביליהם, אזי הדבר מספק.

נראה כי התפיסה הנוכחית בישראל היא שאין לשליטים במדינות ערב באמת יכולת ו/או רצון להתקדם בסוגיה זו וייתכן שמהלכים כאלו אף עתידים לסכן את השליטים במדינות אלו. מנגד, מדיניות זו מאשררת לאותן מנהיגן במדינות ערב שאין באמת צורך להתמקד בסוגיות נורמליזציה ושישראל "תספק את הסחורה בפן הבטחוני" בכל מקרה, שכן השארותם בשלטון משרתת את אינטרסיה.

אולם מוכנותה של ישראל לקבל את תנאי המשחק הללו הופכת את הסכמי השלום והיחסים החמים שהיא הצליחה לפתח עם שאר מדינות ערב המתונות – לתלויי מנהיגים ולא תלוי עמים, ובפועל מערכת היחסים זו מאפיינת יותר הסכמי "אי לוחמה" ופחות הסכמי שלום בין המדינות. ולכן, אין זה מפתיע שכאשר התרחש שינוי עמוק במשטר במצרים (עם הפלתו של מבארכ ובחירת מרסי), עלו שאלות רבות בישראל ביחס לעתיד הסכם השלום עם מצרים. הגם ששלום זה לא נפגע, עצם החשש העיד שיותר מישראל חשבה שיש לה שלום עם מצרים היא הניחה שיש לה שלום עם מבארכ וקציני צבא הבכירים במצרים בלבד.

מוכנות ישראל לקבל את תנאי המשחק הללו הופכת את הסכמי השלום והיחסים שהצליחה לפתח עם שאר מדינות ערב המתונות לתלויי מנהיגים ולא תלויי עמים, ומאפיינים יותר הסכמי "אי לוחמה" מהסכמי שלום

באשר ליחסים המתפתחים עם מדינות המפרץ אשר התפתחו משמעותית לאור עלייתו של האיום האיראני וחוסר הנכונות (לכאורה) של ארה"ב להתמודד באופן ישיר עם איום זה, נראה שגם פה הדגש הינו בטחוני גרידא.

ייתכן שישראל מעריכה (בצדק) שלא ניתן לקדם יחסים אלו ללא התקדמות כלשהי במערכת היחסים בינה לבין הפלסטיניים (התקדמות שאין בכוונתה לעשות) אולם דווקא סדרות הרמדאן ששודרו במפרץ מעידות כי קיים שינוי מחשבתי באשר למקומה של ישראל באיזור המזה"ת במדינות כמו סעודיה, ולכן חוסר השילוב של סוגיות אזרחיות במקביל לאלו הביטחוניות עשוי להיות פספוס היסטורי.

ועוד נקודה אחת שחשוב לציין בהקשר זה – בשונה מירדן ובעיקר מצרים, שלחמו מול מדינת ישראל ותושביה "צרובים" ממלחמות (הגם שהדור הצעיר במצרים לדוגמא לא ידע מלחמה עם ישראל), דווקא תושבי מדינות המפרץ לא ידעו מלחמות כאלו. לאור מערכת היחסים הקרובה (בעיקר התרבותית) בין ירדן ומצרים למדינות המפרץ, התקדמות בתהליכי נורמליזציה של ישראל עם מדינות אלו יכולה להשפיע לחיוב דווקא על תושבי מצרים וירדן, אשר אפשר שיקנאו ביחסי ישראל עם אותן מדינות, או שאלו יעזרו להם להבין כי "השד איננו נורא". לכן ייתכן שהפתרון לבעיית הנורמליזציה טמון בכלל במערכת היחסים המתפתחת בין ישראל למדינות המפרץ.

יתרה מזאת, מכיוון שמערכת היחסים הזו נשענת בעיקר על איומים משותפים, החלשותם של תאי דאעש בסיני ומנגד ירידה אפשרית באיום שאיראן מקרינה אל מול מדינות המפרץ, יכולים לפגוע במערכת היחסים של ישראל עם מדינות אלו, בעיקר אם הסוגיה הפלסטינית תחזור לכותרות. ברור שמדינות ערב לא מתעניינות בגורלו של העם הפלסטיני כבעבר, אולם אל לנו לחשוב שמהלכים משמעותיים באיזור הפלסטיני (סיפוח כדוגמא) לא יכולים להשפיע באופן עמוק על מערכות היחסים הקיימות והמתהוות ולו בשל החשש (גם אם לא מבוסס) של אותם שליטים כי מהלכים אלו עתידים לסכן את יציבותם.

דווקא סדרות הרמדאן ששודרו במפרץ מעידות כי קיים שינוי מחשבתי באשר למקומה של ישראל באיזור המזה"ת במדינות כמו סעודיה, ולכן אי שילוב סוגיות אזרחיות במקביל לביטחוניות עלול להיות פספוס היסטורי

ולכן – אם ישראל רוצה להעמיק שורש ביחסיה עם מדינות ערב, עליה לבצע מספר פעולות משמעותיות ובראשן:

  • העברת מרכז הכובד של מערכות היחסים עם מדינות הללו לגורמים האזרחיים שיתכללו את השיקולים והצרכים הבטחוניים והמדיניים במשותף.
  • דרישה להתקדמות בשת"פ האזרחי כתנאי להעמקת השת"פ הבטחוני.
  • הקפאת פעולות דרמטיות בזירה הפלסטינית שעלולות להציב את אותם מנהיגי ערב על קרני הדילמה, ומנגד נכונות להתקדם (גם אם באופן מוגבל) בתהליך המדיני מול הפלסטינים כדי לא לספק למנהגי ערב את התירוץ בדבר אי התקדמות בנורמליזציה. חשוב לציין כי למרות ההתקדמות הרבה ביחסי ישראל עם מדינות ערב המתונות שאין לה יחסים דיפלומטים עימה, אלו מקפידים שלא להפגין שום ביטויי נורמליזציה ומתרצים זאת בסוגיה הפלסטינית. צעדים דרמטיים בסוגיה הפלסטינית לצד ירידת האיום האיראני עשויים לפגוע גם ביחסים אלו ולהפוך את ירח הדבש הנרקם בין ישראל ומדינות המפרץ לקצר מועד (והעליות והמורדות ביחסיי ישראל ומדינות המפרץ מעידות כי לא לעולם חוסן).
  • ומעל לכל – היציבות השברירית של השלטון במצרים ובירדן מחייבת את ישראל לגוון את משענותיה במדינות אלו. אמנם מדובר בתוכנית מורכבת בעלת מכשולים רבים שסיכויי הצלחתה לא גבוהים, אך אם היא לא תשכיל לעשות כן (בטווח רחוק) כל שינוי בהרכב השלטון במדינות אלו עלול לאיים באופן ישיר על הסכמי השלום.

בשורה התחתונה, אם ישראל תמשיך בויתור המודע למדינות ערב בנושא הנורמליזציה, אזי יותר משהיא תורמת להידוק יחסיה עם מדינות ערב המתונות, היא פוגעת בהן.

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. דני בוגר תואר שני ביחסים בינ"ל מהאוניבסיטה העברית, וכיום ראש האקדמיה הדיגיטלית של חברת Cobwebs technologies. מתגורר ברחובות ומתעניין (מאוד) בהתפתחויות אסטרטגיות במזרח התיכון, בדגש על המערכה כנגד איראן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,257 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 7 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ח"כ ניצן הורוביץ: "הסיפוח הוא פשע מלחמה"

לפיד: "אני נגד סיפוח חד צדדי. אני חושב שזה ספין" ● דיווח: נתניהו וגנץ הסכימו על הקמת פורום שרים מצומצם לעניינים מדיניים-בטחוניים רגישים ● ח"כ ג'בארין: "קורא לשר אוחנה להפסיק את המדיניות הגזענית של התעלמות מהפשיעה בחברה הערבית"

22:47 עריכה

השר רפי פרץ: "כשהשמאל הצוני נמחק ומאבק את השפיות הוא מאבד את דגלי האויב. עצוב שזה מה שנהיה מהשמאל בישראל".

22:40 עריכה

ח"כ מיקי זוהר (ליכוד): "תמונה מההפגנה היום בתל אביב. דגלי פלסטין וקריאות נגד מדינת ישראל. כפי הנראה מדובר בחבורת אנשים מנותקים מהמציאות, מלאים בשאננות יתר שהביאה עלינו את אסון אוסלו וההתנתקות. בע״ה נמשיך לפעול למען ארץ ישראל וריבונותה בכל הכוח ובמלוא העוצמה".

22:33 עריכה

בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו על ההפגנה: "החברים של ימינה מפגינים נגד החלת הריבונות".

22:28 עריכה

ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) על ההפגנה בכיכר רבין: "יש כאן גיס חמישי שמייחל המהומות בארה"ב יגיעו לכאן. לא מפתיע שרבים מהם נמצאים בהפגנה בתל אביב שנראית כמו הפגנה עזתית ולא של ישראל מודאגים".

22:02 עריכה

ח"כ משה בוגי יעלון (יש עתיד-תלם): "ספין 'הסיפוח' גם נועד להסיט את תשומת הלב מחקיקה דרקונית שהופכת את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה".

 

22:01 עריכה

ח"כ מרב מיכאלי (העבודה) מההפגנה נגד הסיפוח: "אני כאן בשביל להגיד – לא נוותר. זה אפשרי. הגעתי הערב להפגנה נגד הסיפוח בשם כל חברות וחברי…ומיליון וחצי שהצביעו לגנץ שהבטיח אלטרנטיבה לנתניהו".

20:48 עריכה

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ החליטו להקים פורום מצומצם בו יתקיימו הדיונים המדיניים והבטחוניים הרגישים בנושאים כמו תוכנית הסיפוח או הגראין האיראני – כך דיווח ברק רביד בחדשות 13.

לדברי הבכירים עמם שוחח, הסיבה לכך היא העובדה שבפורום של 20 שרים לא ניתן לנהל דיון רגיש ולא כל שכן לקבל החלטות. ההערכה היא כי בפורום החדש יהיו שמונה שרים, עם חלוקה שווה בין שני הגושים בממשלה.

20:18 עריכה

יו"ר מרצ, ח"כ ניצן הורוביץ בהפגנה נגד הסיפוח: "הסיפוח הוא פשע מלחמה. פשע נגד השלום, פשע נגד הדמוקרטיה, פשע שיעלה לנו בדם. תאוות כוח משיחית מכאן התלכדה עם חזיונות משיחיים משם, המתנחלים מצאו את האוונגליסטים, וההזיות האלה ממיטות עלינו אסון, על כולנו – יהודים וערבים".

20:18 עריכה

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה בהפגנה בכיכר רבין נגד תכנית הסיפוח כי אפשר לעצור את זה.

"ביחד ערבים ויהודים עוד נביא את השלום והדמוקרטיה", אמר בהקלטה ח"כ עודה מהבידוד לאחר שח"כ סמי אבו שחאדה ממפלגתו נדבק בקורונה. "יש פה קהל מגוון ולא תמיד נסכים על הכול אבל נסכים על העיקר. אם לא, נאבק ביחד להסכים לחוד".

19:46 עריכה

יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד הערב ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 12 התייחס לפגישה שלו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אנחנו תמיד מתנהגים באופן מכבד. הפגישה שלנו עסקה רק בענייני ביטחון". 

לפיד התייחס לשבועות הראשונים של הממשלה: "אנחנו שלושה שבועות מאז שהממשלה הזאת הוקמה. ההחלטות היחידות שהם עשו זה להקים משרדים מיותרים עם שרים מיותרים, חוק נורבגי, עוד ג'ובים, עוד לשכות, עוד נהגים. זה הדבר היחיד שהם עשו".

"לכחול לבן אין שום יכולת לעצור שום דבר שהם הבטיחו שהם יעצרו. ההודעות שלהם רפויות. הם שם כדי להלבין את ההתקפה על מערכת המשפט. הם שם כי הם פחדו וכדי לייצר משרדים לכולם במצב של משבר חמור", הוסיף.

על תוכנית הסיפוח אמר: "הודעתי שאני תומך בה, אני נגד סיפוח חד צדדי. אני חושב שזה ספין. אין מפות, האמריקאים עסוקים גם במהומות שלהם וגם בקורונה. רק לפני יומיים צה"ל התחיל להיערך. נתניהו כמו נתניהו הבין שהקורונה והשיח על הקריסה הכלכלית לא טוב לו – והבין שאם ידברו על הסיפוח מצבו יהיה טוב".

"זו לא ממשלת אחדות, לא תהיה רוטציה. הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה כי היא לא עוזרת לאזרחים ולעסקים הקטנים. והיא לא מוסרית. קורה פה משהו חמור".

19:32 עריכה

כאלף בני אדם מפגינים כעת בכיכר רבין בתל אביב נגד כוונת הממשלה לספח את שטחי יו"ש, זאת לאחר שהמשטרה חזרה בה אמש מהאיסור לקיים את ההפגנה בטענה שהיא נוגדת את תקנות הקורונה.

19:14 עריכה

ח"כ עאידה תומא-סלימאן נמצאת בבידוד ולכן לא תוכל להגיע להפגנה שמתוכננת הערב בכיכר רבין בתל אביב נגד תוכנית טראמפ: "יושבת בבידוד ומחכה לשידור ישיר מכיכר רבין לצפות באלפי היהודים והערבים אשר ינהרו להפגין נגד הכיבוש והסיפוח".

16:02 עריכה

הערב ב-19:00 תתקיים הפגנה בכיכר רבין שבתל אביב נגד סיפוח יהודה ושומרון.

15:58 עריכה

שר הכלכלה עמיר פרץ על מעגל האבטלה: "המבחן המשמעותי של הממשלה הינו ההיערכות לחגי תשרי שיכולים להפוך לימים נוראים עבור מאות אלפי אזרחים שא ישובו לעבודה. מצב שעלול לקבע תרבות של אבטלה שהיא מחלה מסוכנת כלכלית וחברתית. חייבים לאמץ את המודל הגרמני במשק הישראלי, דבר שיאפשר להחזיר עד כ-50%  מהמובטלים לעבודה".

15:54 עריכה

בעקבות הרצח המשולש היום בלוד, תקף ח"כ יוסף ג׳בארין (הרשימה המשותפת) בחריפות את חוסר האונים של המשטרה והממשלה: "הרצח המחריד בלוד שוב חושף את המחדל של רשויות אכיפת החוק בהתמודדות עם תופעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. העבריינים מרגישים שיש להם יד חופשית לפעול, כל עוד קורבנותיהם הם ערבים. הגיע הזמן לסיים את 'האוטונומיה' של גורמי הפשיעה בחברה הערבית. אני קורא לשר לביטחון פנים אמיר אוחנה להפסיק את המדיניות השערורייתית והגזענית של התעלמות מהפשיעה בחברה הערבית".

15:52 עריכה

מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, משה בר סימן טוב, מתריע בשיחות סגורות: "אנחנו בהתפרצות שהיקפה לא ידוע".

לחדשות 12 אמר: "אני לא חושב שצריך להיות גל שני בישראל אם נתנהל נכון, אבל אנחנו בעלייה בתחלואה והיא מובהקת, אמיתית ומוחשית וייקח זמן עד שנבין את מלוא היקפה".

עוד 16 עדכונים

הקהילה היהודית במדינות בריה"מ לשעבר הכריזה על מבצע שאפתני: טאבלט לכל קשיש ● זאת, לאחר שמבוגרים רבים נותקו מהעולם החיצון בעקבות מגבלות הקורונה ● בינתיים גויסו תרומות לארבעה מכשירים בלבד, אך אחד מהם עומד לשנות את חייה של אירינה, החולמת לשוחח באמצעותו עם חברתה, שעלתה לארץ ● "היינו כמו אחיות, אבל אני לא יכולה לדבר איתה יותר, בגלל שיקר לי מדי להתקשר אליה"

עוד 941 מילים

פרויקט צילומים "זה יותר קשה מהפיגוע במגדלי התאומים"

הצלם ג'ונתן אלפיירי יצא למסע לתוככי בית לוויות יהודי בניו יורק, שם, למרבה הצער, הובילה הקורונה לפריחה בעבודה ● דומיניק קרלה, מנהל בית הלוויות גוטרמן, אומר שלא ראה מספר כזה של מתים ב-30 שנות הקריירה שלו – והוא מעולם לא רצה לראות ● תיעוד מיוחד

עוד 343 מילים ו-1 תגובות

בירושלים הסטטוס קוו מתערער ● בדמשק נערך קונצרט היסטורי ● בוושינגטון מאיימים על אסד ● במצרים סוחרים במסכות משומשות ● בלוב מכנים את ברק אובמה "עבד" ו"טיפש" ● ואיזה אירוע נורא קרה בעיראק ביוני 1941 ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 917 מילים

לא ידענו מאיפה נשלם שכירות, שכר לימוד, אפילו כיצד נרכוש אוכל

עכשיו, כשהעניינים כנראה מתחילים לחזור למסלולם, אפשר לבחון את מה שעברנו. אז איך זה היה להיות סטודנטית בתקופת קורונה? אותו דבר כמו להיות סטודנטית בתקופה רגילה, רק עם יותר בכי, התקפי חרדה, עומס, דאגות כלכליות ואי-ודאות משוועת.

הקורונה הכתה בנו כמו הודעה של מרצה על שיעור השלמה ביום שישי. צפוי, אבל אף אחד לא תכנן לקחת בזה חלק עד שהוא הודיע על נוכחות חובה, או במקרה שלנו בידוד.

איך זה היה להיות סטודנטית בתקופת קורונה? אותו דבר כמו להיות סטודנטית בתקופה רגילה, רק עם יותר בכי, התקפי חרדה, עומס, דאגות כלכליות ואי-ודאות משוועת

זה קרה ממש בתחילתו של סמסטר ב', אני זוכרת את המרצה מדברת איתנו על תוכנה בשם “zoom”, ושרוב הסיכויים נעבור ללמוד למידה מקוונת, מהבית. בהתחלה שמחתי, איזה כיף, נלמד מהמיטה, לא נצטרך להתעורר מוקדם יותר או לבשל מראש או ללבוש בגדים אמיתיים שהם לא פיג'מה.

אך עד מהרה מאוד החלום הפך לסיוט.

העומס הלימודי גדל בטענה ש"גם ככה אנחנו לא עושים כלום", לפתע סילבוסים שלמים השתנו והתהפכו, נוספו מטלות רבות, הדרישות עלו. וללמוד במיטה זה לא באמת נוח אז אין ברירה, את יושבת על כיסא מול מסך 12 שעות ביממה.

ההבנה העמוקה שישראל היא כנראה לא אומת הייטק גדולה כי בכל זאת כל שיעור השאלה הכי נפוצה הייתה "שומעים אותי?".

דברים שנקלטו במצלמות וידאו שאולי היה עדיף שלא היינו רואים. התמודדות עם קריוקי בעשר בבוקר של השכנים.

ובכל זאת, שום דבר לא הכין אותנו לגזירה הנוראית מכל. ולא, אני לא מדברת על ביטול הפאנג'ויה או ימי הסטודנט אלא על הודעת היציאה לחל"ת. קחו לנו את הקפה, את הסיגריות, את החומוס בבניין רפואה, אבל אל תקחו לנו את הפרנסה.
הקושי הכלכלי בתקופה זו הביא אותי ואת חבריי  לספסל הלימודים לנקודות אפלות ופחדים אמיתיים.

שום דבר לא הכין אותנו לגזירה הנוראית מכל. ולא, אני לא מדברת על ביטול הפאנג'ויה. קחו לנו את הקפה, את החומוס בבניין רפואה, אבל לא את הפרנסה. זה הביא אותנו לנקודות אפלות ופחדים אמיתיים

חלקנו לא ידענו מאיפה נשלם שכירות, שכר לימוד, או אפילו כיצד נרכוש אוכל. בעקבות כך לא הייתה ברירה מלבד לחזור לגור אצל ההורים. ענין שיש לו השלכות משלו, הן רגשיות, הן נפשיות והן פיזיות.

בנוסף, רוב גדול של הסטודנטים מסתמכים על מלגות שבוטלו או לא המשיכו להתקיים במתכונת רגילה עקב המציאות החדשה.

הדבר היחידי שקצת נתן לי אוויר לנשימה זו המלגה שקיבלתי מקרן אייסף, אבל לצערי זה לא מספיק. אני ממש מקווה שהמדינה תבין שציבור שלם של סטודנטים נמצא בבעיה קשה, ויוכלו לסייע לנו כדי שלא נאלץ חלילה לנשור מהלימודים.

לסיכום, אינני יודעת מה יותר גרוע: גל החום המכה בנו, המצב הכלכלי של הסטודנטים, ריבוי השרים בממשלה או העובדה שתקופת המבחנים ממש קרובה. אבל מה שאני כן יודעת זה שרובנו מבינים שהסמסטר הזה די אבוד. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד בהקשר ללמידה מקוונת ודווקא כסטודנטית לחינוך אני מבינה כמה הוראה טכנולוגית היא העתיד.

עדן בן אור לומדת לתואר דו-חוגי בחינוך שנה ב', ותרבות צרפת וצרפתית שנה א', באוניברסיטת תל-אביב,  מלגאית קרן אייסף

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 439 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

הדילמה של הקהילה היהודית בעיר הבוערת

הקהילה היהודית במיניאפוליס - שם החלו המהומות בארצות הברית, בעקבות הריגת ג'ורג' פלויד בידי שוטר - חצויה ● מצד אחד, חברי הקהילה נחושים להגיש עזרה לעיר הבוערת ● מצד שני, הם חוששים להפוך בעצמם למטרה

עוד 654 מילים

תיעוד מיוחד הסינים מראים לזרים את הדרך החוצה

בתי עסק ומקומות ציבוריים מגרשים אותי בזה אחר זה ● במקביל, הסינים מתקרבים לדת אחרי שנים של התרחקות כפויה, ומתחילים להבין שהנזק האמיתי והעמוק לכלכלה עוד לפניהם ● ואני מתחילה להתכונן לפרידה שלי משגנחאי ● הפרק הרביעי ביומנה של יפעת פרופר, המתעדת את עידן הקורונה בסין

עוד 3,460 מילים

שר האנרגיה יובל שטייניץ כינס השבוע את התקשורת כדי להציג את היעדים האנרגטיים של ישראל לעשור הקרוב ● היעד: 30% אנרגיות מתחדשות בישראל ב-2030 ● אפשר להיות חמוצים ולומר שזה לא מספיק, ואפשר להטיל ספק אם זה יתממש, אך עצם העובדה ששטייניץ מדבר על 2030 במדינה שהפכה את החלטורה וחוסר התכנון למקצוע, ראויה להערכה ● פרשנות

עוד 739 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
זַעַם

הזעם מורגש בכל פינה. גולמי, מופרז, רושף. רותח ועולה על גדותיו. רגש ראשוני, קדום, לא מעובד, לא מרוסן, לא מעודן. מעורר חרדה לא פחות משהוא מספק פורקן ● יכול להיות שהצלחנו לשטח את עקומת התפשטות הקורונה; ספק רב אם נצליח לחמוק מגלי הזעם שעוד יגאו בעקבותיה

עוד 1,065 מילים ו-1 תגובות

ישראלים ששוהים בארה"ב ללא ויזה חוששים לקבל סיוע בקורונה

מהגרים ישראלים בקליפורניה שאיבדו את עבודתם במשבר הקורונה, חוששים לבקש סיוע ממשלתי שעשוי לסכן את זכאותם לגרין קארד ● "אחרי שהחברה שבה אני עובד נסגרה לפרק זמן בלתי ידוע, רעדתי מפחד. אני דואג למצבי הפיננסי, דואג לבריאות, אבל בעיקר לכסף", מספר גיא, שחי בארה"ב עם משפחתו ● אך הוא מסרב לבקש עזרה

עוד 1,139 מילים

גנץ: "נשמור על חירות הפרט והדמוקרטיה גם בזמן חירום"

השר רפי פרץ: יש בתוכנית הסיפוח סעיפים שלא נוכל לקבל ● מנדלבליט: ישנה דחיפות לחוקק את חוק הקורונה, כי תקנות החירום יפקעו בקרוב ● נציבות שירות המדינה אישרה את מינוי פרופסור חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות ● ועד רשות שדות התעופה הפסיק את שביתת הפתע בנמל התעופה בן-גוריון, לאחר שנקבעה פגישה בעניינו בין שרת התחבורה רגב ושר האוצר כ"ץ

עוד 22 עדכונים

"נתניהו מנתק את ארץ ישראל מהיהודים"

ראיון הקרע במחנה הימין סביב החלת הריבונות רק הולך ומחמיר ● בראיון לזמן ישראל, אומר עירא רפפורט, מי שהיה חבר במחתרת היהודית: "צריך להילחם בזה בצורה חריפה מאד" ● כמו רבים מחבריו ביו"ש, הוא תוקף בחריפות את טראמפ ונתניהו ● "כשאתה מוסר את ארץ ישראל לאויבים, זה החטא הגדול ביותר. אבל כשאתה גם מנתק את היישובים - זה עוון לא פחות גדול" ● אבל, הוא מרגיע, זה לא יזלוג לאלימות: "מה שהיה טוב בזמנו, לא נכון להיום"

עוד 987 מילים

פטר אקשטיין קובקס הגן על מיעוטים ברומניה במשך עשרות שנים ● וגם הוביל את מאבק הלהט"ב שם ● למרות שאביו היה יהודי, הוא מעולם לא שקל לעלות לארץ ● האם המורשת הליברלית שלו תשרוד שלו את גל הלאומנות באזור, שאותו מוביל השכן מהונגריה, ויקטור אורבן? ● ראיון

עוד 1,244 מילים

ציוץ אחד יכול לעצור את הדהירה לסיפוח חד-צדדי

פרשנות לפני כארבעה חודשים הציג נשיא ארה"ב את תוכנית המאה - "משלום לשגשוג: חזון לשיפור חייהם של הפלסטינים והישראלים" ● משפט אחד שאמר טראמפ בנאומו באותו יום, אשר עומד בניגוד גמור לתוכנית הכתובה והמושקעת, איפשר לנתניהו לחתור תחת התוכנית ולהפוך אותה למסך עשן עבור פעולת הונאה חד-צדדית - שתפגע קשות במרקם היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל ● האם טראמפ יתערב לפני שיהיה מאוחר מדי?

עוד 3,152 מילים ו-1 תגובות

רוב הישראלים ציפו מבג"ץ לפסול את נתניהו

סקר מדד השלום מעלה כי רק 35% מהישראלים תומכים בפסיקת בג"ץ שאיפשרה לנתניהו לכהן כראש ממשלה, לעומת 51.5% שציפו מבג"ץ לפסול אותו ● לתמיכה הרחבה באקטיביזם שיפוטי במקרה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים שותפים מצביעי ימין רבים ● קמפיין הליכוד להחרבת שלטון החוק פוגע אנושות גם בבני גנץ, העלול להיפלט מהפוליטיקה מוקדם מהצפוי ● פרשנות

עוד 854 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה