'המחלה ההולנדית', או 'קללת משאבי הטבע' הם מושגים המתארים תופעה שבה משאבי טבע הופכים ממקדם חיובי של צמיחה כלכלית, לנטל כלכלי. המושג 'המחלה ההולנדית' נטבע ב–1977 על ידי מגזין 'האקונומיסט', שתיאר את המצב במשק ההולנדי, את הירידה במגזר הייצור בהולנד לאחר גילוי שדה הגז הענק בחרונינגן במדינה ב-1959.

המושג 'המחלה ההולנדית' נטבע ב–1977 על ידי מגזין 'האקונומיסט', שתיאר את המצב במשק ההולנדי, הירידה במגזר הייצור בהולנד, לאחר גילוי שדה הגז הענק בחרונינגן ב-1959

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לפי האקונומיסט, הגידול בהכנסות ממטבע חוץ כתוצאה מיצוא הגז, שהחלו לזרום לקופת הולנד בשנות השישים של המאה העשרים, הביאו תוך שנים ספורות להתחזקות הגילדן ההולנדי, לירידה בכושר התחרות של התעשייה המקומית, לירידה ביצוא, ואז לירידה בפריון ובכושר התחרות, ולגידול באבטלה.

אבי בר-אלי במאמר חשוב בדה-מרקר כותב על איפיון נוסף של 'קללת המשאבים' — השחיתות. מצב בו הכסף הגדול בשירות אינטרסים עסקיים פרטיים מביא להשחתה של השירות הציבורי, להולדת תרבות שקר ושוחד, לפירור מוסדות השלטון — ולהכבדת הנטל על האזרח הפשוט.

בר-אלי מביא דוגמא: "תגליות גז טבעי ענקיות, גיוס חוב מהיר על סמך תזרים עתידי מנופח, רכש מיותר של כלי שיט לצורך אבטחת קידוחים ואסדות, משיכה שקטה של דיווידנדים לייעוד לא ברור, מעורבות שקטה של בכירי ממשל, ואז העמסת החוב המפלצתי על הקופה הציבורית — במחיר קיצוץ ההוצאה האזרחית. הרפרנס לישראל כאילו טוב מכדי להיות אמיתי".

בישראל, אפשר להוסיף לקללת השחיתות את 'קללת השימוש המוגבר'. בישראל, מקבלי ההחלטות – נתניהו, שטייניץ ואחרים, נגועים קשות במחלה זו. הם רואים צורך וחובה להגדיל את השימוש בגז בכל מחיר ובכל צורה. כאילו שהביזנס של הממשלה הוא הביזנס של הגז.

המחלה הזו, קללת השימוש המוגבר במשאבי הטבע בישראל, אינה תוקפת רק בתחום הגז. גם בפוספטים, ב'שדה בריר' ראינו תופעה דומה: הפוספט ישנו – חייבים לנצל אותו. וצריך לנצל אותו, גם אם לצורך זה יזיזו תושבים הגרים בסמוך ובתחום אזור הכריה המתוכן, וגם אם צריך יהיה לפגוע בבריאות של תושבי ערד.

אבי בר-אלי כתב על איפיון נוסף של 'קללת המשאבים' — השחיתות. כסף הגדול בשירות אינטרסים עסקיים פרטיים משחית את השירות הציבורי עם תרבות שקר ושוחד והכבדת הנטל על האזרח

אחזור לתחום הגז. בתוכנית של משרד האנרגיה מה-6 למאי, בכותרת "האצת פרויקטי תשתית במשק האנרגיה והמים לעידוד צמיחה כלכלית", מופיע סעיף "חיבור העיר אילת לרשת הגז הטבעי – פרויקט בהיקף מרבי של 700 מלש"ח, אשר יאפשר לעיר אילת ליהנות מגז טבעי".

אלא שחיבור העיר אילת לרשת הגז הטבעי מיותר לחלוטין, ואינו חזון אלא השקעה מיותרת, חזון בלהות. בישראל של היום ובשנים הבאות עלות ייצור חשמל מאנרגיה הסולארית נמוכה יותר מעלות ייצור חשמל מגז.

אזור אילת והערבה מגיע בימים אלה, עם סיום הקמת השדה הסולארי בתמנע, ל-100% ייצור חשמל סולארי בשעות היום. במקום להמשיך ולהרחיב תשתיות נקיות של אנרגיה מתחדשת באזור עם משאבי השמש הגדולים ביותר במדינה, ולהגיע בו לייצור של 100% אנרגיה סולארית ביום ובלילה, משרד האנרגיה מציע חלופה יקרה ומזהמת יותר – הרחבת ענק של תשתית הולכת גז ארוכה ומיותרת.

בנושא זה חשוב לשמוע לדורית בנט מנכ"לית אילת אילות אנרגיה מתחדשת, שיודעת על מה היא מדברת וכותבת:

"תוכנית הורדת הגז לאילת הנה טעות קשה. עלות של 700 מיליון ₪ עבור שימוש ב-0.1% מכלל הגז בארץ. פשוט יש הנחייה ממשלתית לעודד תשתיות גז בכל מחיר כדי לשאוב כמה שיותר גז ובתקווה מאילת גם למכור גז נוזלי לארצות המזרח דרך הנמל.
"הנזלת גז מזהמת מאד, יקרה ומחירי הגז בעולם רק יורדים, כך שאין שום הצדקה כלכלית, שלא נדבר על נזק סביבתי עצום.
"בהשקעה קטנה במאות מליונים אפשר לשדרג כמה תשתיות הולכה בערבה שיכולות להכפיל את ייצור החשמל הסולארי בערבה + אגירה לשעות החשיכה.
אכן אין צורך בגז, זו חלמאות והיתרון הגג הגדול באזור הוא השמש ששיך לכל אחד מהאזרחים שיכול לנצל אותו לחשמל".

במכתב לשר האנרגיה ולמנכ"ל משרד האנרגיה מציעה בנט להשקיע בתשתיות הולכת החשמל לאילת והערבה, לממש מיידית את התוכניות להגדלת תחנות המשנה – תחמ"ש יוטבתה ותמח"ש פארן.
לדברי בנט:

"תוכניות הפיתוח לתחמ"שים אלו קיימות ומאושרות, רק ששלב הפיתוח מיועד ל–2022 עד ל-2025. מימוש מיידי של תוכניות אלו יאפשר לחברת החשמל לאשר סיקרי חיבור למתקנים סולאריים עם אגירה באילת ובערבה, במכרז האגירה המפורסם בימים אלה ובמכרזים הבאים.
"ללא הגדלת התחמ"שים לא יוכלו החברות באזור להתמודד במכרזים ולייצר רווח מקומי לאזור ולמשק האנרגיה ככלל.
"נכון להיום קיימות באזור אילת והערבה תכניות שיאפשרו הכנסת עשרות מגו"ט לרשת, והמכשלה היחידה העומדת בפני פתרון זה, הנם התחמ"שים שהגיעו למיצוי הרף שנקבע (60%).
"יש לציין בהקשר זה כי האגירה יכולה לתת פתרון מיטבי באילת ובערבה, כך שרשת החשמל תוכל לקלוט אותם בשעות שאינה עמוסה".

אלא שחיבור העיר אילת לרשת הגז הטבעי מיותר לחלוטין, ואינו חזון אלא השקעה מיותרת, חזון בלהות. בישראל של היום ובשנים הבאות עלות ייצור חשמל מאנרגיה הסולארית נמוכה יותר מעלות ייצור חשמל מגז

אלא שמקבלי ההחלטות בישראל נגועים ב'קללת השימוש המוגבר במשאבים', 'שבויים' בקונספט שאבד עליו הכלח, לעודד תשתיות גז בכל מחיר כדי לשאוב כמה שיותר גז. אם יש כדאיות כלכלית לבנות צינור גז לאילת ומפעלי הנזלת גז באילת, יתכבדו היזמים הפרטיים ויממנו (לחברת נתגז), בנית צינור זה, כמובן לאחר שיתקבלו האישורים הרגולטוריים לכך שצריכים לקחת בחשבון את העלויות המוחצנות על הציבור כמו זיהום האויר ועלויות אחרות.

זה לא עסקה של הממשלה לבנות צינור גז לאילת כאשר יש חלופה מוכחת טובה בהרבה – אנרגית השמש.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.