בנימין נתניהו (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90

מעל שנה שהמדינה מתנהלת תחת צלו הכבד של משפט נתניהו ● השיח השליט הוא בתחום הפלילי, האווירה היא משפטית, המהלכים הלאומיים נועדו אך ורק להבריח את ראש הממשלה מאימת הדין ● עכשיו, משהגיע המועד להתייצב באולם ג' בבית המשפט המחוזי בירושלים, נתניהו הולך כאסח ● ההתקפות בוטות יותר, האיומים מפורשים יותר ● וזוהי רק ההתחלה ● פרשנות

ישיבת הממשלה ביום ראשן הקרוב, הראשונה של ממשלת נתניהו החמישית בצירוף כחול-לבן, נקבעה משום מה לשעה 11:00 לפני הצהריים, ולא לשעה 10:00 כמקובל. פתיחת משפטו הפלילי של בנימין נתניהו נקבעה לשעה 15:00.

מה יקרה אם הדיון בממשלה יתמשך? אם יחליטו לדון שם על ענייני הסייבר הדחופים, בעקבות מתקפה איראנית למשל? נתניהו יחתוך מהממשלה וייסע לבית המשפט המחוזי, או שהוא יעמיד את השופטים בדילמה, אחרי שהכריחו אותו לבוא לשלב הקראת כתב האישום?

סביר להניח שזה לא יקרה, והשיירה של ראש הממשלה תחצה בסירנות את מזרח העיר בדרך לרחוב צלאח א-דין ולדיון בבית המשפט – אבל עד אז ובכלל, האינטרס של נתניהו הוא לשמור על אווירה של עימות חריף.

בית המשפט המחוזי ירושלים (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
בית המשפט המחוזי ירושלים (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

ראשי מדינה ושרים לשעבר שעמדו לדין, שמרו על כבוד כלפי המערכת המשפטית, גם כי הניחו שזה יעזור להם. הייתי באולמי הדיונים בכל המשפטים החשובים שהתקיימו כאן בשנים האחרונות: תיקי משה קצב, אהוד אולמרט, אריה דרעי, אביגדור ליברמן וצחי הנגבי.

כולם (חוץ מהנגבי) תקפו את המשטרה והפרקליטות לכל אורך הדרך, אבל בבית המשפט הפכו לשיא של עדינות ונימוס. אהוד אולמרט טרח לקוד קידה עמוקה בפני שלושת השופטים במחוזי ירושלים בכל פעם שקם מספסל הנאשמים. פסק הדין שקיבל שם היה נוח, יחסית.

נתניהו הולך כאסח. בשנה וחצי האחרונות המדינה מתנהלת תחת הצל הכבד של המשפט שלו. השיח השליט בפוליטיקה הישראלית הוא בתחום הפלילי, האווירה היא משפטית בוטה, המהלכים הלאומיים נועדו אך ורק להבריח את ראש הממשלה מאימת הדין, אם זה באמצעות מערכות בחירות פעם אחת פעם, שינויי חוקים, או חילופים ועריפות ראשים של גורמים עוינים במשטרה ובפרקליטות. הכל כשר.

הרכב שרי הליכוד בממשלה ובקבינט החדשים לא בנוי על כישורים והתאמות מיניסטריאליים, אלא על עוצמת המתקפות שלהם על הפרקליטות וגם על השופטים, אם יש צורך.

הרכב שרי הליכוד בממשלה ובקבינט החדשים לא בנוי על כישורים והתאמות מיניסטריאליים, אלא על עוצמת המתקפות שלהם על הפרקליטות וגם על השופטים, אם יש צורך

ברגע זה, למשל, צריך להרוס את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, כדי שכל המשפט ייראה מגוחך. לכן מינו את דן אלדד לממלא מקום פרקליט המדינה, והוא החזיר את פרשת הרפז לסדר היום, שהביכה את מנדלבליט.

אתמול, בראיון לגלי צה"ל, יצא השר דודי אמסלם למתקפה חסרת תקדים על היועץ, וכינה אותו עבריין לכאורה, משבש חקירה שתפר לראש הממשלה תיקים הזויים. אמסלם הבטיח גם שהשופטים ירשיעו את נתניהו, כי אפשר למצוא הרשעות בכל קייס, "גם על מה שמפרסמים על נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות".

אמסלם הוא השר הראשון שפורע את השטרות לנתניהו אחרי המינוי הבכיר שקיבל. ראש הממשלה הפקיד בידיו שלושה תחומי אחריות בעלי נפח עצום: הסייבר, רשות החברות ונציבות שירות המדינה. הוא גם השר המקשר בין הממשלה לכנסת.

דוד אמסלם (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
דוד אמסלם (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הפכנו לסיציליה. הלקסיקון הציבורי לקוח מסרטי מאפיה. שלשום התראיין אביגדור ליברמן ברשת ב'. ליברמן שונא את נתניהו הרבה יותר מאשר את המשטרה והפרקליטות שמיררו את חייו במשך 20 שנה. הוא טען שנתניהו צריך להתייצב למשפט, כמו בוזגלו וליברמן.

"מה אתה אומר!", צייץ בתגובה יאיר נתניהו. "גם על פרשת המיליונים של בתך, על אלה של בניך, מרטין שלאף, שטחי אש, שישה עדים מתים, עדות פאינה קירשנבאום, השוחד נעשה לשביעות רצונו. אילו היה כאן מבחן בוזגלו אתה וילדיך הייתם אמורים להיכנס למאסרי עולם".

מה זה באמת אומר? שכל חיינו כאן מתנהלים סביב יחסים אפלים בצמרת המדינה, סכסוכים כמעט אלימים, מזימות וחוקרים פרטיים. שום קשר לטובת המדינה.

באפריל 2019 הלכנו לבחירות מועד א', ובהמשך התגלגלנו למועדים נוספים שעלו מיליארדים למשק הישראלי רק בגלל מלחמת הדמים המשפחתית בין הנתניהוז והליברמנים. הסבירו לנו שזה בגלל חוק גיוס? גיור? יחסי דת ומדינה? חרדים? לימודי ליבה? האקדח מת מצחוק.

עוד 540 מילים
סגירה