רפורמים - בוא נדבר על זה

הרב אליעזר מלמד עם הרבה דלפין הורווילר ופרופ' גיל טרוי, צילום מסך מוועידת התפוצות הבינלאומית של מקור ראשון, 2020
הרב אליעזר מלמד עם הרבה דלפין הורווילר ופרופ' גיל טרוי, צילום מסך מוועידת התפוצות הבינלאומית של מקור ראשון, 2020

למיטב זכרוני מעולם לא סירבתי להזמנה לשיח. אני מסכים עקרונית שיש מקרים שבהם לא נכון לקיים שיח, או לפחות מפגש פומבי חשוף לקהל, אבל בעיני מדובר במקרים מעטים. וגם שם ההימנעות צריכה להתבסס על התנהלותו של המשוחח בשיחה או על מעשיו, ופחות על עמדותיו או קבוצת השיוך שלו.

אני זוכר שהוזמנתי לדבר בקולג', בית הספר לרבנות של התנועה הרפורמית, והיה שם רב אורתודוקסי שהסביר, כי אם היה יודע שיפרסמו בעיתון שהוא בא – הוא לא היה מגיע. הוא גם סיפר שלאחר שנודע לו כי זה יפורסם הוא אפילו ביקש אישור לא לבוא, אם כי סייג ואמר שמאחר שכבר הסכים, הוא מחוייב לכך, ורק אם מארחיו היו מוותרים על בואו הוא היה נשאר בישיבה שלו.

כמנהל מוסד קונסרבטיבי (מסורתי), לא פעם אני מתמודד עם השאלה, אילו רבנים אורתודוקסים יסכימו לבוא ולשוחח עם התלמידים שלי, או להשתתף ב"דרכים" – פרויקט הוידאו שלנו בפייסבוק, אשר נועד להציג שיש הרבה דרכים להיות יהודים.

במקרים מסויימים אנו אף מניחים מראש על אנשים מסויימים שיסרבו ולכן איננו פונים אליהם לכתחילה. ההנחה נובעת גם מן הפעמים האחרות בהם אנו זוכים לשמוע תשובות שליליות מובהקות יותר או פחות.

מסיבה זו שמחתי השבוע לראות את התכנית של ועידת "עם עולם", ועידת התפוצות הבינלאומית של מקור ראשון בכלל, ואת הבחירה של הרב אליעזר מלמד להיפגש עם הרבה הרפורמית מצרפת, דלפין הורווילר.

יש פערים גדולים בין תפיסת העולם שלי לתפיסת העולם הרפורמית, בעיקר סביב המושגים מצווה והלכה. אני גם תוהה על התועלת של החלטות חינוכיות שונות של קהילות ורבנים רפורמים. אבל אני שמח ונתרם כאשר אני פוגש רבות ורבנים רפורמים. אינני סבור כי הם הגורם לכך שיהודים מפסיקים להיות יהודים. או כפי שקראתי בניסוח בוטה ומכאיב ברשת "רבים חללים הפילה התנועה הרפורמית".

יש פערים גדולים בין תפיסתי לתפיסת העולם הרפורמית, אבל אינני סבור כי הם הגורם לכך שיהודים מפסיקים להיות יהודים. או כפי שקראתי בניסוח בוטה ומכאיב ברשת: "רבים חללים הפילה התנועה הרפורמית"

הניסוח הזה בוטה ולא הגון ואני דוחה אותו בשתי ידיים. יהודי, גם אם אינו נותר יהודי, הוא אדם חי לכל דבר ועניין, וכמעט תמיד אדם בעל תרומה לאנושות. לעומת זאת אני רוצה לחזור להתייחס לשאלה: האם בעקבות הפעולה של רבנים וקהילות רפורמיות – יהודים מפסיקים להיות יהודים?

בעיני מי שאומר את זה מתעלם מהסיפור האמיתי. מספר האנשים המזדהים כשייכים לדתות הוא בירידה באופן כללי, ומספר שומרי ההלכה היהודית מצוי בירידה. יש סיבות רבות לכך שכולן שייכות בדרך זו או אחרת למושג חילון ולעליית החילוניות. ערכים כמו החופש לבחור, חשיבה ביקורתית, האוטונומיה של הפרט, הם כמה מתפיסות העולם שקוראות תיגר על החשיבה הדתית שקדמה לעליית ההשכלה והחילון.

גם כאן בישראל, יותר אנשים שגדלו בבתים שומרי הלכה מצמצמים את שמירת ההלכה שלהם מאשר הפוך. כמעט כל דתי יוכל לספר לכם על מספר הדתיים שהוא מכיר אשר פחות מקפידים היום על שמירת הלכה מאשר בעבר, וכי מספר זה גבוה ממספר חבריו שמקפידים יותר על שמירת הלכה.

זה פחות ניכר במיפוי הכללי של החברה הישראלית בגלל שיעור הלידה הגבוה יותר אצל שומרי הלכה המפצה על כך, אבל חילון והזכות לבחור הם בהחלט מושגים דומיננטיים בכל החברות היהודיות בארץ ובעולם, ואני שמח על כך – למרות האתגר שערכים אלו מציבים לאורח החיים הדתי.

חילון והזכות לבחור הם בהחלט מושגים דומיננטיים בכל החברות היהודיות בארץ ובעולם, ואני שמח על כך – למרות האתגר שערכים אלו מציבים לאורח החיים הדתי

הרפורמה, כמו כל עבודה רבנית אחרת, מנסה להציע דרך להיות יהודי אל מול האתגרים האלו. היא מציעה הזדמנות לתפילה, לעבודת ה', וגם לקיום מצוות. נכון, הרפורמה לא דורשת מיהודי לשמור הלכה על מנת להיות יהודי, וגם מעמידה מול שמירת הלכה את חופש הבחירה כערכים שווי ערך, אבל היא בהחלט, לפחות בעיני כמתבונן מבחוץ, מונעת מהרצון ומהצורך להציע ליהודים דרך להמשיך להיות יהודים במאה ה-21.

יש מקרים בהם השיטה מצליחה, ואפילו משכילה לקלוט "לא יהודים" לתוך עולם החוויה והפרקטיקה היהודית, ולהפוך אותם ליהודים לפחות במובנים מסוימים (כן, גם במקרים בהם הם לא עברו גיור, מה שבעיני מותיר אותם במעמדם הקודם מבחינה הלכתית), ובמקרים אחרים היא נכשלת.

המציאות של יהודים בחברת רוב לא יהודית, בהחלט מגדילה את ההזדמנות של יהודים להפסיק להיות יהודים, ומותירה את הרבות, הרבנים והמנהיגות עם אתגר קשה לפיצוח, כיצד לקבל ולחבק את חופש הבחירה והביקורתיות, ומצד שני להסביר ולהבהיר מדוע כדאי ליהודי להיות דווקא עם יהודי, וכיצד לעודד את הזוגות הצעירים להקים בית שיהיו בו חיים יהודיים.

מבחינתי, כמי שבחר להיות רב ואיש חינוך יהודי, זה אחד הנושאים עליו אני חושב המון ומתווכח המון עם עמיתים מגוונים לדרך. כולנו בעיני מחפשים דרכים לסייע ליהודים לבחור להיות יהודים, ולבחור לחיות חיים יהודיים יותר משמעותיים.

במקרים מסוימים הדרכים שמציעים עמיתי מכל הזרמים, כולל הקונסרבטיבי אליו אני שייך, לא מדייקות באיתור הדרכים הנכונות. גם ברפלקציה על העשייה שלי אני מזהה מקרים בהם יכולתי לבחור דרך אחרת שהייתה אולי עוזרת ליותר יהודים לבחור להיות יהודים באופן יותר משמעותי וגם לשמור יותר הלכה.

הימצאות יהודים בחברת רוב לא יהודית מגדילה את סיכוייהם להפסיק להיות יהודים. האתגר המנהיגותי הוא לקבל ולחבק את חופש הבחירה והביקורתיות, ובמקביל לעודד יהודים לחיים יהודיים משמעותיים

בעיני זה אחד הנושאים עליהם ראוי מאד שנשוחח ולהתווכח, כי זו הדרך של כולנו ללמוד אחד מן השני. ולכן אני מאד שמח על הזדמנויות של למידה עם אנשים בעלי תפיסות יהודיות שונות כי הן מזכות את כולנו בהתבוננות עומק על המעשים שלנו ועל האתגרים שלנו, ומסיבה זו אני גם שמח מאד על מפגש הרבנים שהתקיים השבוע.

הרב אבי נוביס־דויטש שימש במשך שמונה שנים דיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר והוא פעיל חברתי. תחת הנהגתו, בית המדרש הפך לגורם חשוב ובולט בהכשרת פעילים חברתיים העובדים בשדה העשייה היהודית־חברתית בישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 830 מילים
סגירה