הנורמות החברתיות שמעבר לדין הפלילי

צילום מסך מתוך קלטת יאיר נתניהו המסרסר בחברתו, ערוץ 12
צילום מסך מתוך קלטת יאיר נתניהו המסרסר בחברתו, ערוץ 12

אין מי שלא מכיר את הסצנה הזו – על דוכן העדים ניצב עד הנחקר בחקירה נגדית, ועורך הדין המנהל את החקירה מבקש מהעד לענות לו תשובות בכן או לא בלבד.

ככלל, חקירה נגדית תפקידה להפריך את גרסת העד, למצוא בה פרצות, לפגוע באמינות העד. אחת השיטות הידועות היא לצמצמה לשאלות של כן או לא, נכון או לא נכון, אמת או שקר. צמצום השאלה לתשובה סגורה מבלי יכולת לתת לעד להרחיב אותה משרת את עורך הדין, כך שגם דברים מורכבים יהפכו בעזרת התשובה הסגורה לדברים פשוטים, שלא לומר מוחלטים.

חקירה נגדית תפקידה להפריך את גרסת העד, למצוא בה פרצות, לפגוע באמינות העד. אחת השיטות הידועות היא לצמצמה לשאלות של כן או לא, נכון או לא נכון, אמת או שקר

העד אינו יכול לטעון 'כן אבל', העד אינו יכול לטעון 'לא אבל', הוא נדרש רק לאשר או להכחיש. חקירה כזו מונעת עיסוק בשאלות שעורך הדין אינו מעוניין לעסוק בהן – ועורך דין טוב יכול, בעזרת שאלות אלה, לא רק לנתב את הדיון לפי רצונו -אלא גם לקבוע את התוצאות שלו. חקירה כזו יכולה למשל לטעת את הספק הסביר הנדרש לזיכוי בהליך הפלילי. חקירה כזו יכולה למוטט עדויות שלמות – מדובר בטכניקה מנצחת.

הטכניקה הזו איננה שמורה רק להליכים משפטיים – אפשר ליישם אותה בכל מקרה בו עולות שאלות מורכבות, שאלות בהן יש משתנים רבים ושהדרך לענות עליהן היא לבודד את המשתנים, להפוך את השאלה המורכבת לסדרה של שאלות קלות עם משתנה אחד בהן קל יותר לעסוק. כאשר הסברה היא שפתרון לכל אחת מהשאלות הקלות יוביל לפתרון השאלה הקשה.

מדענים וחוקרים עושים שימוש בטכניקה הזו – כשהצלחה בשימוש בה תלויה כמובן במציאת השאלה עליה מבקשים לענות. כך למשל עורך דין השואל חשוד: "האם נכון שהיית ביום ראשון בשעה שמונה בערב במועדון בו שהתה הקטינה X שנאנסה" ממקמת את העד במקום האירוע במקרה שהוא טוען שלא נכח במקום.

ומדוע אני כותבת באריכות על צמצום שאלות ארוכות לשאלה אחת קצרה? כי השבוע עלה על סדר היום הציבורי מקרה של קשר מיני בין כדורגלנים לבין נערות קטינות והמשטרה בודקת חשדות לניצול הקטינות בידי הכדורגלנים. אין זו הפעם הראשונה שמתפרסם סיפור עם חשד לניצול מיני של קטינות בידי ידוענים, כזה היה המקרה של אייל גולן.

הן במקרה של הכדורגלנים והן במקרה של אייל גולן יש עיסוק רב בשאלה האם הם ידעו או לא ידעו את גיל הנערות – ולא רק שיש עיסוק בשאלה הזו, אלא ששאלת ידיעת הגיל הפכה לשאלה הקרדינלית היחידה, וממנה גם נגזרת ההנחה שמידת אשמתם תלויה אך ורק בשאלה הזו. ידעו את גיל הקטינות – אשמים, לא ידעו את גיל הקטינות – צחים כשלג.

ולא רק שיש עיסוק בשאלת ידיעת הגיל, אלא שזו הפכה לשאלה הקרדינלית היחידה, וממנה נגזר שמידת אשמתם תלויה רק בה. ידעו את גיל הקטינות – אשמים, לא ידעו את גיל הקטינות – צחים כשלג

מהעיסוק בשאלה הזו לא רק נגזרת אשמתם או חפותם אלא שהאחריות מועברת לקטינות עצמן – הן היו צריכות ליידע את הכדורגלנים ואת אייל גולן על גילן ומשלא עשו כן, האשמה מוטלת עליהן לפחות באותה המידה בה היא מוטלת על הכדורגלנים ועל גולן אם לא למעלה מזה.

כמה הוטלה האשמה עליהן? נשות הכדורגלנים ואוהדיהם הפכו את הנערות למופקרות, לפתיניות, לנצלניות – והגברים הפכו באחת לגבר התנ"כי שחוה השיאה אותו לאכול מן התפוח שבגן עדן – היא פיתתה אותו והוא פותה – אין עליו כל אחריות.

ראשית, צמצום השאלה לשאלת ידיעת הגיל נועדה מלכתחילה להשאיר את הדיון בשאלה הפלילית בלבד, לגרום לכך שנחשוב שאם אין מדובר באירוע פלילי, הרי שהוא מותר או לפחות לא אסור.

אלא שטענה זו איננה נכונה – לכל חברה יש נורמות של התנהגות, של כללי עשה ואל תעשה, של כללי נכון ולא נכון, של כללי מותר ואסור שאינם חלק מהדין הפלילי והם מסדירים את החיים בחברה, ובלעדיהם חברה איננה יכולה להתנהל באופן תקין.

כמה הוטלה האשמה עליהן? נשות הכדורגלנים ואוהדיהם הפכו את הנערות למופקרות, לפתיניות, לנצלניות – והגברים הפכו באחת לגבר התנ"כי שאכל מן התפוח. היא פיתתה והוא פותה – אין עליו כל אחריות

לא כל איסור קבוע בדין הפלילי, ויתרה מכך, לא היינו רוצים שכל איסור יישפט רק דרך הדין הפלילי. גם כי זה יסרבל את החיים בחברה וגם כי זה יהפוך את החברה לחברה רעה. שהרי לא חסרות נורמות שאינן עולות כדי עבירה פלילית ובכל זאת החברה מתייחסת אליהן כאל נורמות אסורות. כזה הוא למשל ניצול קשישים לחתימה על עסקאות רכש טלפוניות בידי משווקים זריזים. המשווקים יכולים לטעון כי הקשיש נשמע רציונלי וכי הם לא חשדו כי מדובר בקשיש שאינו כשיר – אך החברה מסתייגת ממעשים אלה גם אם המשווק לא עבר כל עבירה פלילית. כזה הוא ניצול נערות למעשים מיניים בידי גברים שהם סלב – ניצול החורג מהעבירה הפלילית גרידא של מין עם קטינה ועובר לעבירה על נורמות התנהגות שאיננה קשורה רק לגיל הנערות.

שנית, גם כאשר אנחנו נשארים בתחום הפלילי, הרי שהדין הפלילי עצמו איננו פוטר מאשמה רק בשל חוסר ידיעה. יתרה מכך – בדין הפלילי ידועה דוקטרינת עצימת העיניים, המהווה תחליף למודעות. כאשר אדם טוען שלא היה מודע לנסיבות (במקרה זה גיל הקטינות) אך חשד בקיומן – הרי הוא מודע לקיום הנסיבה. כלומר אם הכדורגלנים חשדו שמדובר בקטינות אך נמנעו מלברר את גילן – הרי שמבחינת החוק הדבר משול למודעות, כך שלא ניתן להשתמש בחוסר המודעות כתרופה לפגם אי הידיעה.

ואחרון – חברה המעבירה את השיפוט מהזירה החברתית לבית המשפט בכל עניין ועניין, יכולה להביא לידי כך שיינתן הכשר למעשים בזויים רק כי הם אינם עולים כדי עבירה פלילית. בחברה כזו, לא רק שאייל גולן אינו משלם מחיר על מעשיו, אלא הוא זוכה לפרס על תרומתו לזמר העברי מידי בית המחוקקים, משל מדובר בגיבור תרבות.

באותה החברה נשמע את בנו של ראש הממשלה מנסה לסרסר בנערה, ולא רק שאינו משלם מחיר על ניסיון הסרסור לכאורה, אלא שאביו מטיף לנו על כך שפגענו בפרטיותו.

באותה החברה נשמע את בנו של ראש הממשלה מנסה לסרסר בנערה, ולא רק שאינו משלם מחיר על ניסיון הסרסור לכאורה, אלא שאביו מטיף לנו על כך שפגענו בפרטיותו

בחברה כזו, לכדורגלנים, לאייל גולן וליאיר נתניהו לא תהיה סיבה להיזהר או לשנות מהתנהגותם, כיוון שמבחינתם הם בסדר רק כי הם לא עמדו לדין פלילי.

ללא הוקעה חברתית של מי שסטה מנורמות התנהגות שנקבעו על ידי החברה – נראה יותר ויותר מעשים כגון אלה המעוררים שאט נפש, ושקיבלו תו תקן "לא פלילי", ואף נראה שמי שלא הוקע חברתית יעז להטיף מוסר לחברה או אף לתבוע את מי שיעז לבקר אותו.

ואת שתי התופעות האלה ראינו הן במקרה של אייל גולן והן במקרה של יאיר נתניהו. לכן אין לצמצם את הדיון במעשי הכדורגלנים לשאלת גיל הנערות והמודעות לגיל – להתנהגות הכדורגלנים ולהתנהגות אייל גולן אמור להיות מחיר חברתי כבד.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,030 מילים
סגירה