צריך להגיד בקול את מה שנרמז, נלחש או אפילו נאמר בגלוי  – על ידי שרי הממשלה, אנשי ביטחון ואנשי תקשורת: בנימין נתניהו החליט לא להשיב את החטופים, כי שלמות ממשלתו חשובה לו מהשבתם.

ההחלטה הזו היא לא מהיום – היא מהיום הראשון של המלחמה, כשדחה עסקה להשבת כולם תמורת אי פלישה לעזה, והוא פועל מאז במלוא המרץ לאי השבתם. זו ההחלטה והוא פועל להגשמתה בכל המישורים: הציבורי, הפוליטי, הצבאי.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

יום ג', 16 באוקטובר 2018, ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה את דרכו לביקור בקרית שמונה. הוא עמד אז בראש קואליציה ימנית דתית יציבה שכיהנו בה: משה כחלון ומשה בוגי יעלון, סילבן שלום ויובל שטייניץ. אפילו בני בגין, נסיך בית"רי, עיטר את הממשלה, עוד בטרם הפך ל"בוגד עלוב וזקן, אביך מתהפך בקברו" בפי רמי בן יהודה, זה שהחליף את בני בגין והפך לנסיך החדש של הליכוד.

זו הייתה ממשלה כמעט ממלכתית: מירי רגב, שמונתה לשרת התרבות, הייתה עוד בחיתוליה בכל הקשור לחלוקת ג'ובים לאנשי מרכז הליכוד. איילת שקד רק החלה את ההפיכה המשטרית, כשהסתערה על הוועדה למינוי שופטים יחד עם החבר הקרוב שלה – אפרים נווה. אף אחד עוד לא חזה שהשיטה של מירי רגב תאיים על מדינת ישראל ושהחברים הטובים של איילת שקד ישבו על ספסל הנאשמים.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

הטבח המחריד, המלחמה שפרצה בעקבותיו והשיתוק שאחז בשלטון הוציאו מהחברה בישראל את המיטב. הייתה התגייסות כללית של כל חלקי החברה הישראלית לסיוע לנפגעי הטבח, עזרה הדדית, מיזמים של חלוקת מזון, הציבור פתח את הלב ואת הכיס – סולידריות ישראלית במלוא הדרה. החברה האזרחית נכנסה לווקום השלטוני ומילאה את רוב תפקידי השלטון.

השיתוק שאחז בשלטון לא התבטא רק בחוסר תפקודו, אלא גם בשיתוק הכלי השלטוני העיקרי שלו – ההסתה. ושלטון בנימין נתניהו מבוסס רובו ככולו על הסתה, על פילוג, על שיסוי, על הפרד ומשול.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

אין יום עצמאות שבו כתב זריז לא יוצא אל השטח ושואל את האזרחים "מה ישראלי בעיניך?", השאלה האולטימטיבית לחג הכי ישראלי שיש, חג כחול לבן. והתשובות הן בהתאם: החל בחומוס וכלה בעזרה ההדדית.

אילו היו שואלים אותי מה ישראלי בעיניי הייתי עונה – קיצורי דרך. איך ללמוד אנגלית אוקספורדית בשתי דקות (אין דבר כזה, אלא אם אתם מחבבים את ההגייה של גרנדמייזר), איך לצלוח את צום יום הכיפורים בקלות (אין דבר כזה), איך ללדת ללא כאבים (אין דבר כזה, אלוהים ממש התכוון שבעצב תלדי בנים), איך לבשל ארוחה של שבע מנות לאורחים ללא מאמץ וגם להיראות כמו ג'וליה רוברטס לאחר מכן (אין דבר כזה, אלא אם אתם מגישים להם מנה חמה, או קונים – וגם כשקונים צריך לדעת איפה לקנות, לא כל רוטב אדום ושמנוני שנקרא "אוכל ביתי" ראוי למאכל) – בקיצור, קיצורי דרך זה הדבר הכי ישראלי שיש, צ'יק צ'ק, תיק תק, גומרים הולכים.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

המערכת הפוליטית והמערכת המשפטית כמרקחה. כולם עוסקים בדיון הצפוי מחר בבג"ץ בביטול עילת הסבירות, והכל במילים גבוהות כמו "חוקה" ו"סמכות מכוננת". כאילו מדובר בשאלה משפטית או מוסרית כבדת משקל, כמו למשל: "האם ראוי להוליד ילד מזרע של אדם מת", ולא בשאלה פשוטה להחריד של ניצול כוח שלטוני לרעה.

כי מתחת לכל המילים הגבוהות ולכל הפתוס שמנסים לשוות לנושא, עם ביטויים כמו "הכרעה דרמטית", "לראשונה בהיסטוריה הרכב של 15 שופטים" וכד', מסתתרת שאלה משפטית פשוטה למדי, כמעט שאלה בנאלית: האם התיקון לחוק יסוד השפיטה הוא תיקון חוקתי? והתשובה לשאלה פשוטה אפילו יותר – לא. לא ברור ומוחלט.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

מה לא היה נותן כעת חבר הכנסת משה גפני כדי להשיב את השד החרדי לבקבוק, שם הוא גדל, שגשג ופרח באין מפריע על חשבון הציבור החילוני, מה הוא לא היה נותן כדי שהבדלנות, הבטלנות, אי-השוויון שהוא מקדם לכאורה בחסות התורה – למעשה לטובת הכוח, הכסף והשליטה, יישארו מתחת לפני השטח.

אבל גפני, שיותר מכל מיוצג בפסוק "וישמן ישורון ויבעט", זה שלא יכול היה לעמוד בבופה שהציבור העובד והמשרת (כשר למהדרין) נתן לו חינם אין כסף, הכל כלול, כבר לא יכול להשיב את השד לבקבוק. בעוד המוח שלו נסתם מעודף סוכר והמחשבה הצלולה התעמעמה, המוח של הציבור העובד והמשרת הצטלל והמחשבה התבהרה.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

בניסיון להרגיע את עצמנו בעניין החקיקה הדרקונית שעברה השבוע, כאילו אין מדובר בסוף העולם, כאילו מדינת ישראל איננה על סף חורבן, כאילו השלטון איננו שיכור כוח, יהיר וזחוח באופן המסכן את עצם קיומנו, את ביטחוננו, את חיינו – בחרנו להשתמש בקלישאה "הם ניצחו בקרב אבל לא במלחמה".

כאילו אכן החקיקה שעברה היא קרב בודד, המנותק מהמלחמה על דמותה של מדינת ישראל וערכיה, כאילו כל האלימות, ההתבהמות, האדנות, רמיסת החוק, הניצול הכלכלי, הגניבה לפי החוק, רמיסת הזכויות, הפיכת עם שלם למחבלים ועם אחר לצדיקים, הלאומנות, המשיחיות וגלגול העיניים – לא הובילו ישירות לחקיקה.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

חיכיתי כל הלילה שדעתי תצטנן בטרם אכתוב על הביצה של ערוץ 14, לא בטוחה שזה עזר, כי דבריהם אתמול חרגו באופן קיצוני מהניצול הציני הרגיל של פיגועים ע"י הימין שהורגלנו בו, והרף גבוה במיוחד. כי הפעם לא היה מדובר בריקוד הרגיל על הדם. הפעם עברו ישירות להאשמת הקורבנות, אגב האשמת השמאל.

הוא יכול היה לומר שהאירוע מעורר שאלות שיש לבחון בקפידה, הוא יכול היה לומר שעל הצבא לערוך תחקיר מקיף ולברר כיצד קרה שלקח לצבא זמן כה ארוך לגלות את הפגיעה בחיילים, הוא יכול היה אפילו לומר שעל פניו נראה שהיה מחדל ויהיה צורך בהסקת מסקנות.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

באת הדברים הבאים אני מפנה ל-45 משפחות שיקיריהן קיפחו את חייהם במירון ולמשפחות הפצועים, במה שנראה לכאורה כגרימת מוות מסיבות פוליטיות. אתמול פורסם, כי בדו"ח שהזמינה המשטרה לאחר גרימת האסון נקבע כי אריה דרעי, אז שר הפנים, לא אישר את הסדרת ההר וקרא שלא להגביל את כמות המשתתפים.

את הדברים הבאים אני מפנה ל-45 משפחות הרוגי מירון ולמשפחות הפצועים, במה שנראה לכאורה כגרימת מוות מסיבות פוליטיות. בדו"ח שהזמינה המשטרה נקבע כי שר הפנים דאז דרעי לא אישר את הסדרת ההר

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

הסרט הנהדר "התנגדות" של הבמאי ג'ונתן יעקבוביץ', בכיבובו של ג'סי אייזנברג, עוסק בתנועת ההתנגדות לנאצים בצרפת, הרזיסטנס, ובחייו ובפועלו של מרסל מרסו, שחקן ופנטומימאי יהודי שהצטרף לתנועת ההתנגדות בצרפת והציל את חייהם של אלפי ילדים יהודים יתומים מידי המשטר הנאצי.

הסרט הנהדר "התנגדות" עוסק בתנועת ההתנגדות לנאצים בצרפת, הרזיסטנס, ובפועלו של מרסל מרסו, שחקן ופנטומימאי יהודי שהצטרף לתנועה והציל את חיי אלפי ילדים יהודים יתומים מהמשטר הנאצי

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.