בנימין נתניהו בוחן את מפות האזור בביקור באריאל ב-24 בפברואר 2020 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)
"צריך להיות מטומטם כדי להאמין שאפשר לקיים גבול כמו שטראמפ מציע"

איפה הגבול?

פרק 14

הדיבורים על "המפה הסודית" של הסיפוח נשמעים כאילו נשלפו מסיפורי אגדות ● אומרים שכמה מתנחלים זכו לראות אותה ● מספרים שנתניהו נתן לגנץ להציץ בה בחטף ● ימים ספורים לפני ה-1 ביולי, לא מתקיים דיון ציבורי פתוח על החלטה שתשנה את חיינו לדורות, כי אף אחד לא יודע איך נראית המפה ● אמיר בן-דוד נפגש עם שאול אריאלי, אחד המומחים הגדולים בעולם בגיאוגרפיה של הסכסוך, לשיעור חשוב על גבולות הסיפוח

הדיבורים על "המפה הסודית" של הסיפוח נשמעים כאילו נשלפו מסיפור הרפתקאות לילדים. המפה עצמה נשמרת כסוד כמוס לחמור ולסוס, כשהסוד הכמוס הוא של ראש הממשלה בנימין נתניהו והחמורים והסוסים הם הישראלים והפלסטינים, שהמפה הזאת תעצב את חייהם ואולי גם את מותם.

ובכלל לא בטוח שיש בכלל מפה סודית כזאת, למרות שחלק מהמתנחלים מעידים שהם ראו אותה; מספרים שביבי מחזיק אותה עמוק כל כך בכספת, שאפילו ראש הממשלה החלופי שלו עוד לא זכה להציץ בה. ומטבע הדברים עוד לא ברור מה המפה הזו כוללת, כמה שטח היא מייעדת לסיפוח, איפה יעברו הגבולות ואיך ישתנו חייהם של כל מי שחיים בשטח המסופח.

בצל הגל השני של הקורונה שמתרגש על ראשנו ועל ראשי הפלסטינים, גם ה-1 ביולי של הסיפוח הולך ומתקרב במהירות. על המפה הסודית הזו אמור היה להתקיים עכשיו דיון ציבורי נוקב, רציני ומעמיק. הרי מדובר בהחלטה היסטורית, שתשנה את חיינו לדורות. אבל דיון כזה לא מתקיים, כי אף אחד לא יודע איך נראית המפה. לשאול אריאלי ברור שהעמימות מכוונת.

אריאלי הוא אחד המומחים הגדולים בישראל, במזרח התיכון ובעולם כולו בכל מה שנוגע למחלוקת על הגבולות בין הישראלים לפלסטינים. כאלוף-משנה בצה"ל, אשר שירת כראש החטיבה הצפונית ברצועת עזה וכראש "מינהלת השלום" – כשלשלום עוד הייתה מינהלת – הוא היה שם, בחדרי המשא ומתן, ומכיר לעומק את עמדות הצדדים, את הדילמות ואת הפערים.

שאול אריאלי (צילום: באדיבות המצולם)
שאול אריאלי (צילום: באדיבות המצולם)

הדוקטורט שלו בגיאוגרפיה עסק בנושא גבולות ישראל. בשנות התשעים – תחת ראשי הממשלה יצחק רבין, שמעון פרס, נתניהו ואהוד ברק – הוא היה אחראי על עבודת המטה למשא ומתן עם הפלסטינים. אחרי שפרש מצה"ל ב-2001, הוא היה מיוזמי ומובילי "יוזמת ז'נבה" וחבר ועדת ההיגוי של מפקדים למען בטחון ישראל.

רק מהספרים שאריאלי כתב על הנושא אפשר היה לבנות את חומת ההפרדה בין ישראל לפלסטין. עמדותיו הן לא סוד כמוס – שמות הספרים שלו מסגירים אותן. "תפסת מרובה לא תפסת – גישות במאבק על גבולותיה של מדינת ישראל", "עוון ואיוולת – על ההצעות להעביר לפלסטין ישובים ערבים מישראל", "חומה ומחדל – גדר ההפרדה, ביטחון או חמדנות?". ספרו האחרון והמקיף ביותר  – "כל גבולות ישראל" – ראה אור ב-2018.

הדבר המדהים ביותר, ואולי גם המאכזב ביותר, הוא שאחרי כל הספרים, המאמרים, השידורים המיוחדים מהפסגות המדיניות ההיסטוריות (כשעוד היו כאלה), הדיונים האינסופיים בכנסת ובתקשורת על המתווים השונים שעלו ונפלו, הסעירו לרגע ואז נשכחו כמעט לחלוטין – רובו המכריע של הציבור הישראלי מגלה גם היום בורות מביכה ממש בכל מה שנוגע לגדה המערבית.

כמעט לכולם יש דעה נחרצת כזו או אחרת על הסכסוך, הסיפוח, הריבונות, ירושלים וכן הלאה. אבל מעטים בכלל מכירים את העובדות הבסיסיות ביותר שנוגעות לנושא.

"נעשו על כך לא מעט מחקרים", אומר אריאלי, "מחקרים שבהם נתנו לישראלים רבים, כאלה שגרים בתוך השטחים וכאלה שגרים מחוץ לשטחים, למשל לסמן את הקו הירוק. ואתה רואה שמה שהם מציירים בכלל לא דומה לקו הירוק. אפילו לא בצורה הכללית שלו. פשוט לא יודעים.

"נתנו לישראלים רבים – כאלה שגרים בתוך השטחים וכאלה שגרים מחוץ לשטחים – לסמן את הקו הירוק. ואתה רואה שמה שהם מציירים בכלל לא דומה לקו הירוק. אפילו לא בצורה הכללית שלו. פשוט לא יודעים"

"אני אספר לך סיפור קטן, שממחיש את זה. בדרך כלל, אחרי שכנסת חדשה נבחרת פונים אלי שאעשה סיור לחברי כנסת מהמפלגות השונות. פוליטיקאים, חברי כנסת, אפילו שרים – אין להם מושג לגבי רוב ההתנחלויות. אני לא מדבר על ההיסטוריה שלהן. לא יודעים איפה הן ממוקמות, למי הן שייכות, מה נמצא בפנים ומה לא בפנים. פגשתי פוליטיקאים שלא ידעו להבדיל בתצפית בין ירושלים לרמאללה וכאלה שלא ידעו איזה יישובים שייכים לגוש עציון".

ואם זה המצב אצל מקבלי ההחלטות, לא מפתיע שזו גם התמונה בציבור.
"נכון. אני מלמד בבינתחומי. השנה נתתי להם עבודה – תבחרו התנחלות בשטחים ויישוב פלסטיני שצמוד אליה. ונתתי להם מספר קריטריונים, שיערכו השוואה בין שני היישובים. השלב הראשון הוא אישור העבודה: הסטודנטים צריכים לבוא אלי עם ההצעה כדי שאאשר להם אותה. קרוב לשליש מהסטודנטים הציעו יישובים שנמצאים בכלל בתוך ישראל".

"המנטרה היחידה היא שאין פרטנר"

אחרי שנים של דיונים מסובכים שהובילו שוב ושוב למבוי סתום שבו התייצבו אלה מול אלה זורקי בקבוקי תבערה פלסטינים וצלפים ישראלים, זה לא מפתיע שרוב הציבור הישראלי לא מוצא את הידיים והרגליים בין המפות השונות ובמקביל איבד כמעט לחלוטין את האמון בצד השני. "תהליך השלום" עצמו הפך עם הזמן לשם נרדף לטקס עקר וחסר סיכוי.

אריאלי, שמעיד על עצמו שפגש בעשורים האחרונים "עשרות אלפים, ואולי אפילו מאות אלפים, בהרצאות, ימי עיון, סטודנטים וכן הלאה" מכיר את הבלבול הזה מקרוב.

"בסקרים של המכון למחקרי ביטחון לאומי אתה יכול לראות שתי תופעות מדהימות", הוא אומר, "האחת שעדיין 55% מהציבור היהודי, כלומר רוב הציבור היהודי, תומך בפתרון שתי המדינות. ומצד שני – 74% מהיהודים לא מאמינים שיש פרטנר בצד השני. ואת אותן תוצאות אתה מוצא גם בחברה הפלסטינית.

"אותי מטרידים שני דברים קשים מאוד, שעולים מהסקרים האלה. אחד – שרוב הציבור אמנם מתנגד לסיפוח חד-צדדי, אבל אם יתרחש סיפוח, 78% מהציבור היהודי מעדיף שיהיה אפרטהייד מאשר לתת לפלסטינים אזרחות. ולא רק אזרחות. חלק גם לא מוכנים לתת לפלסטינים שיסופחו תושבות.

"והדבר השני, שהכי-הכי מטריד אותי, זה מה שרואים כשמסתכלים על הסקרים האלה לפי גילאים. התמיכה בפתרון שתי המדינות עולה דרמטית ככל שעולים עם הגיל. בגיל 15-25 התמיכה בפתרון שתי המדינות היא אפסית. למה? כי זה בדיוק העשור האחרון של ביבי. בעשור הזה, שמבחינתם קרה בגיל שבו אדם מגבש את דעתו הפוליטית, זה כל מה שהם שמעו".

"התמיכה בפתרון שתי המדינות עולה דרמטית ככל שעולים עם הגיל. בגיל 15-25 התמיכה בפתרון שתי המדינות היא אפסית. למה? כי זה בדיוק העשור האחרון של ביבי"

מה ישראלים לא מבינים כשמדברים איתם על מפת השטחים, או כשמדברים איתם על מפת הסיפוח?
"ישראלים, ככלל, לא יודעים מה היה עד היום במשא ומתן עם הפלסטינים. מבחינתם, המנטרה היחידה היא שאין פרטנר. הם בטוחים שהפלסטינים לא הציעו מעולם כלום. הם לא יודעים שהיה משא ומתן שבו הוצגו מפות על ידי שני הצדדים, וכן הלאה.

"זה חוזר בכל פעם שאני מציג לישראלים את המפה הפלסטינית מאנאפוליס ב-2008 (מפה 1) ואת המפה הישראלית משם (מפה 2) ומראה להם כמה ההבדלים ביניהן קטנים. אנשים בשוק כשאני מראה להם את זה. ואז הם תמיד אומרים לי – אבל אולמרט הציע לאבו מאזן ואבו מאזן אמר לו לא. ואני עונה להם: 'אני יודע דבר אחר. שאבו מאזן הציע לאולמרט חבילה מדהימה ואולמרט אמר לו לא'. אומרים לי 'לא יכול להיות'".

מפה 1: ועידת אנאפוליס 2008 ההצעה הפלסטינית (צילום: שאול אריאלי)
מפה 1: ועידת אנאפוליס 2008 ההצעה הפלסטינית (צילום: שאול אריאלי) – לחצו להגדלה
מפה 2: ועידת אנאפוליס 2008 ההצעה הישראלית (צילום: שאול אריאלי)
מפה 2: ועידת אנאפוליס 2008 ההצעה הישראלית (צילום: שאול אריאלי) – לחצו להגדלה

אריאלי מדגים את מה שהוא עושה בשלב הזה בכל ההרצאות שלו כדי להמחיש לשומעיו את הפערים. הוא מצייר את הספרה 9, מניח אותה בינינו ושואל אותי מה אני רואה. אני עונה '9' ואז הוא שואל 'ומה אני רואה?'. והתשובה, כמובן, 6.

"אז מי צודק? העובדה שאתה צודק כשאתה אומר 9 לא הופכת אותי לטועה כשאני אומר 6. את זה הציבור לא מבין. הוא לא מבין שיש שתי חבילות, עם פרספקטיבות שונות, על אותם דברים. במשא ומתן באנאפוליס הייתה הצעה פלסטינית והייתה הצעה ישראלית, המרחק ביניהם היה קטן מאוד, וכל צד לא קיבל את ההצעות של הצד השני. וזה לגיטימי".

ועל זה אולמרט חוזר ואומר בכל הזדמנות שאם היו לו עוד ארבעה חודשים הוא היה מגיע להסכם.
"וודאי. וגם אבו מאזן אומר את אותם דברים. אולמרט בעצמו אומר שוב ושוב 'גם אם אלף פעמים יגידו לכם שהפלסטינים דחו את ההצעות שלנו, זה פשוט לא נכון'. ואולמרט אמיץ בצורה בלתי רגילה בעניין הזה".

"אולמרט בעצמו אומר שוב ושוב 'גם אם אלף פעמים יגידו לכם שהפלסטינים דחו את ההצעות שלנו, זה פשוט לא נכון'. ואולמרט אמיץ בצורה בלתי רגילה בעניין הזה"

רק שבינתיים הוא איבד את כל הקרדיט הציבורי שלו, מסיבות אחרות, ולכן לא מקשיבים לו.
"נכון. אבל זה לא משנה את העובדה שהדיון הזה חייב לחזור תמיד לאותה נקודה, שאותה כל אחד צריך לברר עם עצמו. בכל ההרצאות שלי והמפגשים שלי עם אנשים אני שואל אותם תמיד: באילו תנאים תהיה מוכן לפתרון שתי המדינות?".

כלומר, אתה מוציא מראש את אלה שמבחינתם אין בכלל על מה לדבר, כי חובתנו לגאול את ארץ ישראל ולממש את ההבטחה האלוהית.
"איתם אין מה לדבר. אבל הם מיעוט. אמנם מיעוט שמעצב את השיח, אבל מיעוט. אני לא מדבר עליהם אלא על אלה שמדברים על זה ש'אין פרטנר'. או על אלה שמדברים על בקעת הירדן כגבול הביטחון של ישראל. במקרים האלה – כשאתה פותח את הנושאים האלה, אני הרבה פעמים מצליח להפוך לאנשים את הראש, כי אם הם נמצאים איתי במישור הרציונלי, העובדתי, של הדיון, הם לא יכולים להתמודד עם הטענות שלי. ואני אומר את זה בגאווה".

אבו מאזן ואהוד אולמרט בוועידת אנאפוליס, ב-27 בנובמבר 2007 (צילום: AP Photo/Gerald Herbert)
אבו מאזן ואהוד אולמרט בוועידת אנאפוליס, ב-27 בנובמבר 2007 (צילום: AP Photo/Gerald Herbert)

ב-1988 נפל לפלסטינים האסימון

מבין שלל המפות שמסתובבות עכשיו, אריאלי מציג שלוש מפות: מפת הסיפוח של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שהוצגה בינואר 2020 (מפה 3), וכוללת בסופו של דבר סיפוח של כ-30% משטחי הגדה המערבית; המפה "המינימליסטית" (מפה 4) שהציג נתניהו במסיבת עיתונאים בעשרה בספטמבר 2019, וכוללת סיפוח של כ-20% משטחי הגדה, בעיקר בבקעת הירדן; ומפה שגיבשה איילת שקד (מפה 5) שמציעה סיפוח של כ-23% מהגדה, בבקעת הירדן ובעוטף ירושלים.

מפה 3 – חזון השלום של טראמפ 2020 – מובלעות ישראליות (צילום: שאול אריאלי)
מפה 3: חזון השלום של טראמפ 2020 – מובלעות ישראליות (צילום: שאול אריאלי) – לחצו להגדלה
מפה 4 – סיפוח הבקעה לפי תוכנית נתניהו מספטמבר 2019 (צילום: שאול אריאלי)
מפה 4: סיפוח הבקעה לפי תוכנית נתניהו מספטמבר 2019 (צילום: שאול אריאלי) – לחצו להגדלה
מפה 5: הצעת איילת שקד לסיפוח שטחים ביהודה ושומרון (צילום: שאול אריאלי)
מפה 5: הצעת איילת שקד לסיפוח שטחים ביהודה ושומרון (צילום: שאול אריאלי) – לחצו להגדלה

המשותף לכל המפות האלו, אומר אריאלי, הוא שאין להם שום סיכוי להתקבל על דעת הפלסטינים, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית, ולכן לא רק שהן בהכרח יותירו את הסכסוך על כנו, הן גם ירחיקו – אולי לצמיתות – את האפשרות לפתור את הסכסוך בעתיד בהסכמה.

כי אם עדיין מקווים לפתור את הסכסוך בהסכמה, חייבים להביא בחשבון גם את העמדה הפלסטינית, שבה רוב הישראלים בכלל לא מתעניינים.

"בשבוע שעבר דיברתי על זה עם שלושה שרים שונים", מספר אריאלי, "אמרתי להם: אם אתם רוצים הסכם עם הפלסטינים אתם צריכים להבין שמבחינת הנרטיב של הפלסטינים הם כבר עשו את כל הוויתורים האפשריים.

"מה אומר הנרטיב הפלסטיני? – וזה יהיה הדבר הכי חשוב שאני אגיד לך בפגישה הזאת, ושאותו רוב הישראלים פשוט מסרבים להבין – הנרטיב הפלסטיני הולך ככה: מ-1917, מהצהרת בלפור, ועד 1988, במשך 71 שנה הפלסטינים נצמדו לטענה שכל הארץ שלהם. למה? כי נגזלה מהם הזכות להגדרה עצמית. ובזה גם העולם מודה. העולם מודה בדו"ח החלוקה, שנגזלה מהפלסטינים הזכות להגדרה עצמית, שניתנה רק לעם היהודי, שהיה אז רק מיעוט בארץ ישראל".

בזמן הצהרת בלפור וכתב המנדט שקראו להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, חיו בין הים לירדן כ-675 אלף ערבים וכ-83 אלף יהודים. 90% ערבים, 10% יהודים. הערך המצטבר של הרכוש היהודי בתחומי ארץ ישראל באותן שנים עמד אז על פחות מאחוז אחד. לכן הפלסטינים סירבו אז לכל הצעה בינלאומית לחלק את הארץ וטענו שכולה שלהם, והרגישו שהקהילה הבינלאומית לא סופרת אותם וקשובה רק לטענות היהודים. בדיעבד, ברור שזו הייתה טעות היסטורית הרת אסון מבחינתם.

"במשך 71 שנה הפלסטינים בעצם הדירו את עצמם מהקהילה הבינלאומית בזה שהם דחו את כל ההחלטות הבינלאומיות. ב-1988 נפל להם האסימון. הם הבינו שהסיכוי היחיד שלהם לקבל מדינה עצמאית הוא להיכנס לקהילה הבינלאומית על ידי אימוץ ההחלטות הבינלאומיות. וזה בדיוק מה שהם עשו ב-1988 בהצהרת העצמאות הפלסטינית. הם קיבלו למעשה את החלטות האו"ם 181 ו-242 שמה הן אומרות? שהפלסטינים זכאים רק ל-22% מפלסטין ההיסטורית. מבחינתם, בזה הם עשו את הוויתור על 'המולדת ההיסטורית'".

"ב-1988, הפלסטינים קיבלו למעשה את החלטות האו"ם 181 ו-242 שמה הן אומרות? שהפלסטינים זכאים רק ל-22% מפלסטין ההיסטורית. מבחינתם, בזה הם עשו את הוויתור על 'המולדת ההיסטורית'"

זו גם תשובה לטענה שנשמעת גם עכשיו לא מעט – שלוותר על התנחלויות מבודדות בגדה המערבית זה בדיוק כמו לוותר על שייח' מוניס או על חניתה.
"בדיוק. על אלה הפלסטינים עצמם כבר ויתרו. ברגע שהם קיבלו את ההחלטה הזו ב-88', הם מיוזמתם ויתרו על כל הטענות האלה. מבחינתם – מכאן והלאה הם דורשים לקבל רק את מה שמגיע להם על פי ההחלטות הבינלאומיות. ולכן, אמרתי לשרים שדיברתי איתם: אם אתם רוצים ליישב את הסכסוך, זו המסגרת. אין ולא יכולה להיות מסגרת אחרת. אתם מוכנים לקבל את זה?

"ברור שצריך לעשות התאמות בתחום הביטחון, בתחום חילופי שטחים וכל הדברים האלה. אבל זו המסגרת. זאת נוסחת הבסיס. או שתקבל אותה, או שתדחה אותה. אם אתה דוחה אותה – אל תחשוב על שום אפשרות של השגת הסכם עם הפלסטינים. לכן התוכנית של טראמפ היא מטומטמת לחלוטין, כי אין לה שום סיכוי. לא בעולם הפלסטיני ולא בעולם הערבי.

יאסר ערפאת באו"ם ב-1988 (צילום: AP Photo/Rudi Blaha)
יאסר ערפאת באו"ם ב-1988 (צילום: AP Photo/Rudi Blaha)

"אתה רוצה להגיע להסכם? קבל את הנוסחה הזאת. ואז הפלסטינים יהיו מוכנים לעשות את השפגאטים הנדרשים, כל זמן שהם נשארים בתחום ההחלטות הבינלאומיות. הם כבר הסכימו לחילופי שטחים, שיאפשרו לנו להשאיר את מקסימום המתנחלים. 80% מהמתנחלים יישארו בתחומי ישראל. אתה יכול לקבל את השכונות ואת המקומות הקדושים בירושלים. לא יהיה מימוש של זכות השיבה, אלא משהו סימלי כזה, חסר משמעות. על כל אלה כבר הסכמנו".

מנגד נשמעת טענה – שאותה שמעתי לאחרונה בשיחה בין פרופ' אבי בראלי מאונ' בן-גוריון, לד"ר גדי טאוב מהאוניברסיטה העברית – שחייבים לספח עכשיו את הבקעה, כדי למנוע מצב שפליטים פלסטינים ואחרים יציפו את שטחי הרשות הפלסטינית החלשה, ייגרמו שם לכאוס ובסופו של דבר יגיעו גם למותניים הצרות של ישראל.
"עכשיו הרגת אותי. זו טענה פשוט מופרכת. אני לא מכיר שום תנועה של פליטים בעולם, או של הגירה בעולם, שאתה הולך למדינה שלא מסוגלת לקלוט אותך. אפילו התנועה הציונית – עם כל הפרעות והפוגרומים והדברים הקשים שעברו עליה, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 – 70% מהעליות ברחו מהארץ בגלל המצב הכלכלי שהיה על הפנים.

"אז מה, הפלסטינים ינהרו במאות אלפים? מי ינהר? מאיפה? 50% מהפליטים הפלסטינים גרים בירדן וברור שהם לא מתכוונים לבוא. זה חוזר בכל סקר שנעשה.

"אני בקשר הדוק עם כל הצמרת הפלסטינית. אני מכיר את המספרים שהם רואים. אני יודע מה אמ"ן אומר, וכן הלאה. הפליטים הפלסטינים בירדן לא מתכוונים לבוא, כי הם יודעים שהם לא ישפרו את מצבם הכלכלי ומעדיפים להישאר בירדן.

"יחזרו כמה בעלי אדמות שגנבנו להם בבקעת הירדן? אוקיי, זה לא משנה הרבה. וחוץ מהם – 40% מהפליטים כבר ממילא חיים פה. יש בסך הכול עוד 10% שנמצאים מחוץ לגדה, לעזה ולירדן. מיהם? קצת לבנון וקצת סוריה. במצרים הם כבר נטמעו, וממילא רק אחוז אחד מהפליטים חי במצרים. זהו. אז מי אמור לבוא לפה?

"הפליטים הפלסטינים בירדן לא מתכוונים לבוא, כי הם יודעים שהם לא ישפרו את מצבם הכלכלי ומעדיפים להישאר בירדן. יחזרו כמה בעלי אדמות שגנבנו להם בבקעת הירדן? אוקיי, זה לא משנה הרבה"

"בכל הסקרים שעשו במחנות הפליטים, כששואלים מי רוצה לחזור לפלסטין – אני מדגיש, לפלסטין, לא לישראל – מדובר על 11%-13%. אז כמה יגיעו? מאה אלף? 200 אלף? 300 אלף? איזה אסון אפשר לראות פה? אני יכול להגיד לך שכל התוכניות הפלסטיניות להשבת פליטים – לתחומי הרשות הפלסטינית – הם בסדרי גודל של 250 אלף. לא יותר. לישראל אף אחד לא חוזר. מקסימום כמה אלפים במסגרת הסדרים מיוחדים.

"ה-250 אלף פליטים האלה שהם מדברים עליהם, שרובם בלבנון וסוריה, בכלל לא רוצה להגיע לפלסטין. אבל הם חושבים שבגלל מצבם הקשה של הפליטים הללו, הם מחויבים לעשות למענם משהו. הפליטים בירדן לא מתכוונים לחזור".

אבל אז אנחנו רואים תופעות כמו דאעש וכמו הכאוס בסוריה והמעורבות האיראנית בלבנון, ואפשר להבין למה ישראלים חוששים שכל הרעות האלה יתקרבו בסוף אלינו.
"אני מכיר את הטענות האלה ומדהימה אותי רמת הבורות בעניין הזה. לטעון טענות כאלה, זו הוכחה שאתה לא מכיר את הפרטים ולא מכיר את העובדות. דאעש זה קשקוש. הם כבר כמעט נעלמו. וגם הטענה 'הם יכניסו את האיראנים לכאן' היא קשקוש.

יצחק רבין וחוסיין מלך ירדן בעקבה לפני החתימה על הסכם השלום, ב-26 באוקטובר 1994 (צילום: יעקב סער/לע"מ)
יצחק רבין וחוסיין מלך ירדן בעקבה לפני החתימה על הסכם השלום, ב-26 באוקטובר 1994 (צילום: יעקב סער/לע"מ)

"לישראל יש סעיף בהסכם השלום עם ירדן שאומר את הדבר הבא: לירדן אסור לחתום בריתות צבאיות עם מדינות או ארגונים עוינים לישראל, אסור לה לתת לכוחות כאלה לעבור בשטחה או לחנות בשטחה. מה שזה אומר זה שגבול הביטחון של ישראל זה לא נהר הירדן המצחיק אלא הגבול המזרחי של ירדן עם עיראק.

"הסכם השלום אומר שלירדן אסור לחתום בריתות צבאיות עם מדינות או ארגונים עוינים לישראל, אסור לה לתת לכוחות כאלה לעבור או לחנות בשטחה. זה אומר שגבול הביטחון של ישראל זה הגבול המזרחי של ירדן עם עיראק"

"זו בדיחה גרועה להניח שסונים מהממלכה ההאשמית יתנו לשיעים מאיראן להיכנס. זו בורות במה זה המזרח התיכון. ואם זה יקרה, ישראל יכולה – על פי ההסכם עם ירדן – להפעיל את כל כוחותיה במרחק 350 קילומטר מהגבול. מותר לה לפעול בתוך ירדן. זה עומק אסטרטגי מותנה. ככה זה נקרא בהסכם השלום".

כלומר, מה שיש לנו עם ירדן זה בפועל ברית הגנה הדדית שאותה אנחנו מסכנים עכשיו עם הסיפוח.
"ודאי. כל חציה של כוח זר את הגבול המזרחי של ירדן הוא קזוס בלי (עילת מלחמה מוכרת) מבחינת ישראל. את אותו סעיף לקחנו ושמנו בטיוטה שלא נחתמה בסוף עם הפלסטינים, אבל את הסעיף הזה הפלסטינים קיבלו, גם באנאפוליס ועוד קודם בקמפ דיוויד. הם קיבלו את העיקרון הזה, כמו שהם קיבלו את העיקרון שהם יהיו מדינה מפורזת. אז איך יגיעו לכאן ארגונים עוינים? הרי זו תהיה הפרה של עקרונות יסוד של ההסכם. ישראל יכול לפעול ברגע שזה מתחיל. ולכן כל הסיפור הזה הוא בלוף אחד גדול".

תסכים שהפחד שהרשות הפלסטינית הענייה, המושחתת והמפולגת, תתפרק בסופו של דבר בסגנון מה שראינו בסוריה, הוא לא פחד מופרך.
"אחד הדברים המרכזיים שלקחנו בחשבון בכל המשאים ומתנים הוא שלא יהיה מצב שאם המדינה הפלסטינית קורסת בגלל מלחמת אחים, אנחנו ניפגע מזה. איך דאגנו לזה? שמנו המון הגבלות ביטחוניות.

"המדינה הפלסטינית מפורזת, אין לה שום יכולת להניע פתאום טנקים או חיל אוויר כנגד ישראל. מה היא כן יכולה לעשות? נגיד שהיא תבריח או תייצר רקטות. קודם כל, יהיה לה קושי גדול, כי יהיו כוחות בינלאומיים שישבו לאורך הגבולות וצה"ל יהיה שם בעשר השנים הראשונות להסכם. וזו תהיה הפרה של ההסכם. אם המדינה הפלסטינית הזו תחליט שהיא משבשת את החיים בישראל, ישראל תוכל להגיב".

ברחוב הישראלי מסתכלים על מה שקרה בעזה ובעוטף עזה, וחוששים שזה בדיוק מה שצפוי לנו גם במרכז הארץ, אם נתפנה משם.
"זה כי אנשים לא מבינים שהנסיגה מעזה לא הייתה בהסכם. היא לא תואמה עם הרשות הפלסטינית. הנסיגה מעזה הייתה זריקת המפתחות וקיבינמט מה שיקרה שם. למה ישראל לא יכולה באמת להגיב בעזה? כי אין לה לגיטימציה עולמית לעשות את זה. מבחינת העולם ישראל היא עדיין הכוח הכובש בעזה, הכוח שמטיל סגר, ולכן היא לא באמת יכולה לפעול שם בכל הכוח שיש לה.

"הנסיגה מעזה הייתה זריקת המפתחות וקיבינמט מה שיקרה שם. למה ישראל לא יכולה באמת להגיב בעזה? כי אין לה לגיטימציה עולמית לעשות את זה. מבחינת העולם ישראל היא עדיין הכוח הכובש בעזה"

"למה במלחמת לבנון השנייה ישראל קיבלה את כל הגיבוי העולמי נגד חיזבאללה, כולל מהעולם הערבי? לא רק כי זה חיזבאללה ואיראן. גם זה. אבל גם כי ישראל עמדה בכל הדרישות של החוק הבינלאומי. מה שאין לנו בעזה. מבחינת הרוב המכריע של העולם, עזה היא עדיין שטח כבוש ולכן מה שקורה שם הוא התקוממות. ואתה לא יכול להגיד שעזה היא לא שטח כבוש. אתה שולט להם בכל המעברים, היבשתיים והימיים".

הזדמנות לנכבה שניה

הדבר שהכי מקומם את אריאלי הוא הגבול הבלתי אפשרי שמוצג עכשיו בהצעת טראמפ, ומוכיח עד כמה ההצעה הזו נעשתה בחובבנות. "צריך להיות מטומטם כדי להאמין שאפשר לקיים גבול כזה. על פי המפה הזו זה יהיה גבול של 1800 קילומטר! (מפה 3) אין מדינה בעולם שזה היחס בין השטח לבין הגבול שלה. 1800 קילומטר זה פי שלוש מהגבול של ישראל עם ירדן, סוריה לבנון ומצרים ביחד. זה חוסר מקצועיות תהומי.

מפה 6: גבול יציב הצעה לחילופי שטחים 2020 (צילום: שאול אריאלי)
מפה 6: גבול יציב הצעה לחילופי שטחים 2020 (צילום: שאול אריאלי) – לחצו להגדלה

"כשאתה קובע גבול בין שתי ישויות, אתה צריך לקבוע את הגבול באופן כזה שהוא יהיה יציב. אחרת אתה זורע את זרעי הפורענות לסכסוך הבא. מה קובע את היציבות של גבול? אתה בודק כיצד התוואי החדש של הגבול ישפיע על קבוצות האוכלוסייה השונות שיושפעו מהגבול. המפה שאנחנו הצענו (מפה 6) היא מפה כזאת, שגובשה אחרי בדיקות.

"צריך להסביר למה אני מתכוון כשאני אומר שבדקתי. כשאתה בא לבדוק איך הגבול ישפיע על מרקם החיים הפלסטיני, זה סיפור מהתחת. כמה אדמות יש, איזה אובדן יהיה מבחינת העבודה וכושר ההכנסה. אתה צריך לבדוק את הפגיעה ביכולת התנועה שלהם. אתה בודק את קשרי המשפחה בין הכפרים. אתה בודק את השירותים השונים – איפה יש מרפאות? האם פלסטיני יוכל לנסוע למרפאה שלו בחצי שעה או בחמש שעות?

"כשאתה קובע גבול בין שתי ישויות, אתה צריך לקבוע את הגבול באופן כזה שהוא יהיה יציב. אחרת אתה זורע את זרעי הפורענות לסכסוך הבא. אתה בודק כיצד התוואי החדש של הגבול ישפיע על קבוצות האוכלוסייה השונות"

"בצד הפלסטיני מי שעשה לי את העבודה, אלה סטודנטיות פלסטיניות, שאני שכרתי, שעברו כפר-כפר, כדי לבדוק את כל מרקם החיים. ברמה הזאת. הכול. איפה עובדים, כמה אנשים מכל משפחה עובדים בכל מקום, לאיזה כפר יש קשרי משפחה עם הכפר השכן, איך הם נוסעים אליו.

"אותו דבר בדקתי בצד הישראלי – מועצה אזורית אחרי מועצה אזורית. אשכול, שער הנגב, בדקתי איתם מה הם מגדלים בכל דונם, כמה זה ישפיע על הקיבוץ אם יילקחו ממנו האדמות האלה? אותו דבר לגבי המתנחלים. כמה פיצוי הם רוצים? איפה הם רוצים לגור? איפה מקומות העבודה שלהם? מתי ובאילו תנאים הם יהיו מוכנים להתפנות ללא התנגדות? כל הדברים האלה נבדקו עם המון קבוצות עבודה. ומצאנו את זה. ככה גיבשנו את המפה שלנו.

"האנשים שמתעסקים עם זה עכשיו – אין להם מושג. פשוט אין להם מושג. זה לא מעניין אותם. הם לא מתעניינים בשאלה איך לקבוע גבול יציב. מה שמעניין אותם זה רק האינטרס הישראלי. אבל המסקנות מכל המחקרים על הנושא הזה בעולם – ועל זה גם עשיתי את הדוקטורט שלי – הן שאם אתה קובע גבול רק על פי האינטרס של הצד החזק, אתה הופך את הגבול הזה מראש לגבול בלתי אפשרי.

"לכן מייצרים עכשיו מפות הזויות, שלא מתיישבות לא עם ההחלטות הבינלאומיות, לא עם הנרטיב הפלסטיני, לא עם מרקם החיים, לא עם כלום. לכן אין להם סיכוי.

"אבל אני חוזר ואומר לך שבפחות מ-2% מהגדה שצמוד לקו הירוק, עם הסכמה פלסטינית, אני יכול לספח בקלות 60% מהישראלים שגרים ביהודה ושומרון. בלי לפגוע במרקם החיים של הפלסטינים. בלי לפגוע באדמות שלהם. עם יכולת לממש את הריבונות בצורה מלאה.

"הבעיה היא שזה לא הפתרון שביבי או המתנחלים רוצים. למה? כי לא זה מה שמעניין אותם. מעניין אותם רק דבר אחד: למנוע הקמה של מדינה פלסטינית. זה מה שהם רוצים. ותמיד להשאיר את המצב בלתי מסוכם בהסכם. כי ככה מבחינתנו אנחנו יכולים להמשיך בסיפוח הזוחל".

כשהתקווה הכמוסה, שמעטים בימין מעיזים להגיד אותה בקול, היא שמתישהו תהיה לישראל הזדמנות לנכבה שניה?
"בדיוק. יש מי שמדברים בדיוק על זה ומכוונים בדיוק לשם".

* * *

בפרק הבא: איך נראה הסיפוח דרך העדשה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5
הקיצור גודל הסיפוח לפי המצב המשפטי ולעזזל מה טוב לישראל. לדעתי למען שלום מותר להזיז גם כמה ישובים ליד רצועת עזה שיושבים שם מלפני 67. אבל בכל מקרה זה נושא ראוי לדיון ציבורי ולא לקביעה ש... המשך קריאה

הקיצור גודל הסיפוח לפי המצב המשפטי ולעזזל מה טוב לישראל.
לדעתי למען שלום מותר להזיז גם כמה ישובים ליד רצועת עזה שיושבים שם מלפני 67. אבל בכל מקרה זה נושא ראוי לדיון ציבורי ולא לקביעה של אדם או 2

שאול מילים כדורבנות. המשנה הסדורה שהצגת לא מצליחה כבר שנים לשכנע את מצביעי הימין בארץ לתמוך בה ולהשפיע על מנהיגנו. לדעתי יש לבסס התמיכה בתוכנית זו על לחץ מסיבי של האיחוד האירופאי, מדינו... המשך קריאה

שאול מילים כדורבנות. המשנה הסדורה שהצגת לא מצליחה כבר שנים לשכנע את מצביעי הימין בארץ לתמוך בה ולהשפיע על מנהיגנו.
לדעתי יש לבסס התמיכה בתוכנית זו על לחץ מסיבי של האיחוד האירופאי, מדינות המפרץ , ירדן ומצרים שתחילה ישפיעו על ההתנהלות האמריקאית ולאחריו על ממשלת ישראל.

מתברר שביבי מומחה ב"פייק סודות" - קודם הסוד העלום באישור מכירת צוללות מתקדמות למצרים שלשר הביטחון, לרמטכ"ל ולראש המוסד לא היה סיווג מתאים לדעת מהו (אבל כן לנגל, שימרון, גנור ועוד כמה...... המשך קריאה

מתברר שביבי מומחה ב"פייק סודות" – קודם הסוד העלום באישור מכירת צוללות מתקדמות למצרים שלשר הביטחון, לרמטכ"ל ולראש המוסד לא היה סיווג מתאים לדעת מהו (אבל כן לנגל, שימרון, גנור ועוד כמה…) ועכשיו המפה הסודית של הסיפוח בה ביבי מתעלה אפילו על עצמו ורק לו מותר לדעת איך היא נראית…

זה מאמר מרתק, שכדאי גם לפשט אותו ואם אפשר גם קצת לקצר ולהפיץ אותו, בכל דרך אפשרית, בתפוצה הכי רחבה, שאפשר, ובכל הרשתות החברתיות וכך גם הסערה שיחולל, תביא אותו, גם לחדשות בטלביזיה ועם ... המשך קריאה

זה מאמר מרתק, שכדאי גם לפשט אותו ואם אפשר
גם קצת לקצר ולהפיץ אותו, בכל דרך אפשרית, בתפוצה הכי רחבה, שאפשר, ובכל הרשתות החברתיות וכך גם הסערה שיחולל, תביא אותו,
גם לחדשות בטלביזיה ועם ניסיון לפשט ולקצר,
זה יכול לשנות את התפיסה, השקפת העולם והמאזן
בציבור הישראלי, ביחס לפתרון הרצוי.
המידע הזה, אם יופץ בלי הפסקה ובכל צינורות התקשורת עשוי לשנות, את עמדות רוב הציבור הישראלי, רק להעזר, באיש מקצוע, שיודע להנגיש ולפשט ולקצר את דבריו, של שאול אריאלי
ולהפוך אותם, לתנ״ך, של פתרון הסיכסוך,
ביננו ובין הפלשתינאיים.

כמה יהירות וביטחון מופרז באדם אחד, אריאלי בטוח שהוא יודע - לא רק מה היו המפות - אלא גם מה תהיה התנהגות הפלסטינים, הפליטים הפלסטינים, והירדנים - בכל תרחיש ותרחיש. בדיוק סוג הביטחון שמדלי... המשך קריאה

כמה יהירות וביטחון מופרז באדם אחד, אריאלי בטוח שהוא יודע – לא רק מה היו המפות – אלא גם מה תהיה התנהגות הפלסטינים, הפליטים הפלסטינים, והירדנים – בכל תרחיש ותרחיש. בדיוק סוג הביטחון שמדליק נורה אדומה אצל הקורא. ודרך אגב, ההבדל בין שתי מפות אנאפוליס הוא משמעותי ביותר. אמיר בן-דוד, תודה על סדרת כתבות מעניינות, אבל מה עם נקודות מבט קצת אחרות, כי כשכל הכתבות נצבעות באידאולוגיה של הכותב – ולא משנה את מי הוא פוגש – להכול יש את אותו צבע: אפור ועבש כמו מצע מרץ, שלמעשה רק מנציח את שליטתנו הצבאית בעם אחר, כבר 53 שנים.

עוד 3,379 מילים ו-5 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 9 באוגוסט 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מחאת בלפור זוכה לרוח גבית מפרקליטות המדינה

לפני שלוש שנים, התייצבה הפרקליטות בבג"ץ והצהירה כי תדרוש רשיון לכל הפגנה, ולא תאפשר הפגנות מול ביתו של היועמ"ש ● השבוע הפתיעה הפרקליטות בעמדה הפוכה לגמרי, בתשובה לעתירת דיירים באזור בלפור, המבקשים להגביל או להעביר את פעולות המחאה שמתקיימות שם ● פרשנות

עוד 852 מילים

הרוצח מסית לרצח נוסף

טענתו המפורסמת של יונה אברושמי הייתה שאמנם ידו היא שזרקה את רימון היד הרצחני על מפגיני שלום עכשיו בלילה הנורא של 10 בפברואר 1983, אך המוח מאחורי היד הזו, לא היה שלו. הוא טען שמוחו נשטף בהסתה פוליטית. לכן רצח את אמיל גרינצוויג ז"ל.

ובכן, הגיע הזמן להבהיר: באותה תקופה אכן התחוללה הסתה חמורה נגד מפגיני שלום עכשיו בפרט ונגד השמאל הישראלי בכלל.

טענתו המפורסמת של יונה אברושמי הייתה שאמנם ידו היא שזרקה את רימון היד הרצחני על מפגיני שלום עכשיו בלילה ה-10 בפברואר 1983, אך המוח מאחורי היד הזו לא היה שלו. הוא טען שמוחו נשטף בהסתה פוליטית

זאת לאחר שהשמאל התקומם נגד מלחמת השולל שכפו בגין ז"ל ושרון ז"ל על אזרחי מדינת ישראל, תוך ששרון מסתיר גם מבגין את מטרותיו האמיתיות והסופיות: המלכת נשיא-בובה נוצרי על לבנון לצורך הפיכתה למדינת חסות של מדינת ישראל ויצירת סדר פוליטי חדש במזרח התיכון (הנשיא ג'ומייל שהוכתר לנשיא בחסות הצבא הישראלי ונרצח).

המחאה התמקדה בכך שניסיון ההתנקשות בחיי שגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב ז"ל (הוא נפצע ושותק בשל ההתנקשות. נפטר לפני מספר שנים) מטעם פלג פלסטיני קיצוני וקטן בראשות אבו נידאל (אויבו המושבע של ערפאת) שימש תירוץ לפתיחת מלחמת השולל. הטענה כאילו מדובר ברצון לקטוע את המטרת הקטיושות על אזרחי צפון מדינת ישראל הייתה פשוט כוזבת: לאורך 11 החודשים שקדמו לפלישה הישראלית ללבנון, לא הומטרה רקטה אחת מלבנון על אזרחינו, מאחר שאש"פ כיבד את הפסקת האש שהשיג המתווך מארצות הברית, הדיפלומט פיליפ חביב בשנת 1981.

המוחים אפוא ביקשו להפגין באופן דמוקרטי נגד הקרבת מאות חיילי צה"ל על מזבח תוכנית מדינית כוזבת, מופרכת ומסוכנת וכן נגד מותם של אלפי פלסטינים ולבנונים (בסופה של מלחמת לבנון הראשונה בשנת 2000 נמנו 1250 ישראלים הרוגים וכן 20 אלף לבנונים, פלסטינים וסורים הרוגים) בחסות כזב נורא.

ולאחר הטבח המחריד שביצעו הפלנגות הנוצריות במחנות הפליטים הפלסטינים (סברה, שתילה ובורג'-אל-בראג'נה) בעקבות רצח הנשיא ג'ומייל, תוך העלמת עין מצד צה"ל והתעלמות ראש אמ"ן יהושע שגיא, הרמטכ"ל רפאל איתן ושר הביטחון שרון מההתראות בדבר כוונת בני בריתנו לבצע טבח (כולל התראות ממוקדות מפי רב סרן עמוס גלעד מחטיבת המחקר של אמ"ן) – התמקדה המחאה משמאל גם באחריות הישראלית העקיפה לרצח ההמוני של 800 עד 1000 פעוטות, ילדים, נשים, גברים בלתי חמושים וזקנים פלסטינים במחנות הפליטים סברה ושתילה.

המוחים ביקשו אפוא להפגין באופן דמוקרטי נגד הקרבת מאות חיילי צה"ל על מזבח תוכנית מדינית כוזבת, מופרכת ומסוכנת וכן נגד מותם של אלפי פלסטינים ולבנונים

בחזרה ליונה אברושמי: לאחר הפגנת 400 אלף ישראלים בכיכר מלכי ישראל בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת נסיבות הטבח בסברה ושתילה, ולאחר הגשת מסקנות ועדת חקירה ממלכתית זו בראשות נשיא בית המשפט העליון המנוח כהן במסגרתן, הומלץ לממשלה להדיח את אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון ולא למנותו עוד לתפקיד זה לעולם – הפגינו אנשי שלום עכשיו בירושלים בקריאה לפטר את שרון וגם בדרישה מבגין ליטול אחריות על מלחמת השולל האיומה. היה זה בערב של יום 10 בפברואר 1983. תאריך שייזכר לדראון עולם.

ההסתה נגדם גברה. הם צעדו ממרכז העיר עד למתחם משרד ראש הממשלה בגבעת רם. לאורך הדרך ספגו מכות קשות, קללות, איומים ויריקות. המשטרה התקשתה לשמור עליהם. ובתום התהלוכה וההפגנה ליד משרד ראש הממשלה, התחולל הנורא מכל:

אברושמי השליך רימון יד משוחרר ניצרה ורצח את אמיל גרינצוויג ז"ל תוך שהוא פוצע מפגינים נוספים, בהם אברהם בורג ויובל שטייניץ.

אין ספק שהייתה הסתה שקדמה לרצח. אפילו בגין ז"ל כינה את המפגינים "בוגדים". ההסתה נפלה על קרקע פוריה. ופעמים רבות הסתה מפי בכירים וחזקים מולידה שכנוע בקרב אדם ממעמד סוציו אקונומי מוחלש.

אבל אחריותו של אברושמי למעשהו הנורא היא מוחלטת.

חשוב לחזור ולהדגיש: אברושמי אחראי למעשהו הן מוסרית והן משפטית. הוא היה בגיר שלא היה במצב פסיכוטי. אין ספק שהושפע מאחרים. אין ספק שמצוקה כלכלית ורגשית היא כר פורה לזעם. אך אחריותו מוחלטת. היד שזרקה את הרימון לא הייתה אוטומט. היא לא עשתה כן מפני שמוח של אדם אחר הורה לה לעשות זאת או כפה עליה לעשות זאת. אברושמי החליט לרצוח. בלב שלם. בהכרה צלולה. בכוונה להמית.

אין ספק שהייתה הסתה שקדמה לרצח. אפילו בגין ז"ל כינה את המפגינים "בוגדים". ההסתה נפלה על קרקע פוריה. ופעמים רבות הסתה מפי בכירים וחזקים מולידה שכנוע בקרב אדם ממעמד סוציו אקונומי מוחלש

לכן נידון למאסר עולם. לכן נקצב עונשו בידי נשיא המדינה בשנות ה-90, עזר ויצמן ז"ל, ל-27 שנים. לכן שוחרר רק בשנת 2010 מהעונש בו נשא מאז 1983. עליו לקחת אחריות על מעשהו המחריד. ואנו אכן סברנו שהוא נטל אחריות. מתברר שטעינו. טעות חמורה.

לקיחת אחריות חייבת לבוא לידי ביטוי גם בהכרה שביצע את הנורא מכל. וכן בהכרה מובהקת שכשם שאסור היה לו לקרוא למפגינים דאז "חיידקים" כפי שסיפר בחקירתו כחשוד במשטרת ישראל בשנת 1983, כך על אחת כמה וכמה היה עליו להימנע מכל הסתה לאחר שביצע את הנורא מכל.

והנה: עשור לאחר שחרורו מהכלא, 37 שנים לאחר שרצח אדם ופצע אחרים וגם 25 שנים לאחר רצח ראש הממשלה רבין לאחר הסתה חמורה נגדו, אנו צופים ברוצח אברושמי ונדהמים: הרוצח מסית לרצח נוסף.

דבריו בחדשות ערב שבת בחדשות 12 שלפיהם המפגינים נגד ראש הממשלה נתניהו הם מפיצי מחלות ועוכרי ישראל ובעיקר דבריו המחרידים שהוא עצמו לא יילך לבלפור, אך ישנם צעירים שיגיעו לשם והם יודעים מה צריך לעשות, הם בבחינת הסתה מזוויעה לרצח הבא.

והנה: עשור לאחר שחרורו מהכלא, 37 שנים לאחר שרצח אדם ופצע אחרים וגם 25 שנים לאחר רצח ראש הממשלה רבין לאחר הסתה חמורה נגדו, אנו צופים ברוצח אברושמי ונדהמים: הרוצח מסית לרצח נוסף

אכן, חופש הביטוי הוא זכות יסוד חוקתית במשטר דמוקרטי. הוא מונח בתשתית המשטר הדמוקרטי והשיח הדמוקרטי. חופש הביטוי הפוליטי מצוי בליבת חופש הביטוי. אך גם חופש הביטוי אינו מוחלט. כמו כל זכות יסוד חוקתית, גם הוא כפוף למגבלות. אין להעמיד לדין בגין כל התבטאות מקוממת חלילה. רחוק משם. הכי רחוק. אולם כאשר מדובר בפרסום שמסית לאלימות (כלומר: לרצח או לפגיעה גופנית חמורה) וכאשר ישנה אפשרות ממשית שהאיום יתממש בפועל, יש להעמיד את המסית לדין.

סעיף 144ד2(א) לחוק העונשין הוא סעיף זהיר מאד בניסוחו: רק כאשר תוכן הדברים טומן בחובו הסתה לאלימות ורק כאשר הנסיבות שבהן בוצע הפרסום, מניחות תשתית לאפשרות ממשית לביצוע מעשה אלימות חמור, יש להעמיד לדין.

העונש על הפרסום המסית יכול להגיע עד 5 שנות מאסר. פתיחה בחקירה בגין עבירה זו מותנית באישור היועץ המשפטי לממשלה בשל הצורך להגן על חופש הביטוי.

כשמדובר בדברים שבקעו מפי רוצח נתעב ומפורסם, כשמדובר בדברים שבקעו מפי שכבר ביצע את הנורא מכל, כשמדובר בדברים של מי שעלול להשפיע באופן שלילי על צעירים חמומי מוח, וכשמדובר בדברי זוועה על הפצת מחלות ועוכרי ישראל, וכל זאת במסגרת פריים טיים במהדורת החדשות הנצפית בישראל ועל רקע המתח הפוליטי העצום שמלבה ראש ממשלה משסה ומופקר, ברור שמדובר בפרסום מסית שנסיבותיו מניחות תשתית לאפשרות ממשית לביצוע הרצח הפוליטי הבא.

כשמדובר בדברים שבקעו מפי רוצח נתעב שכבר ביצע את הנורא מכל, שעלול להשפיע על צעירים חמומי מוח, בפריים טיים, ברור שמדובר בפרסום מסית שמניח תשתית אפשרית לביצוע הרצח הפוליטי הבא

לכן פניתי מטעם העיתונאית, הסופרת והלקוחה שלי, אריאנה מלמד, בבקשה ליועץ המשפטי לממשלה, להורות למשטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית נגד אברושמי בחשד להסתה לאלימות. זה בהול. זה קריטי. זה חיוני.

חייבים לעצור את הרצח הפוליטי הבא. הוא נמצא כבר באוויר

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,101 מילים

בנט הוא הכוכב העולה היום ברחובות הימין: בכמה סקרים הוא מקבל בין 16 ל-19 מנדטים ● אבל בנט באמת לא רוצה בחירות עכשיו ● הוא יודע שהוא תמיד מצטיין בסקרים, אבל בפועל נתניהו שותה לו את המנדטים ככל שמתקרבים לבחירות ● כדי למנוע זאת, בנט צריך להפוך לאלטרנטיבה ● אך בניגוד ללפיד, הוא עדיין לא מוכן להצהיר על עצמו כמועמד לראשות הממשלה ● פרשנות

איש אינו יודע עדיין על מה יהיו הבחירות בנובמבר, אם יהיו, אבל קמפיין ההאשמות התחיל עוד לפני שהגענו ל-24 באוגוסט ולפיזור הממשלה בגלל שהתקציב אינו עובר. כל הלילה, למשל, התנצחו הליכוד וכחול-לבן סביב השאלה מי אשם בביטול התקדימי של ישיבת הממשלה הבוקר (ראשון), ולמה התוכנית לסיוע והאצה לאוכלוסיות מיוחדות אינה עולה לדיון.

הקרע בין המפלגות הגדולות רק ילך ויתרחב. ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה בחירות, זה ברור. כחול-לבן לא רוצה בחירות, אבל אין לה ברירה. אם היא תסכים לתקציב חד-שנתי היא משחקת לידיו של נתניהו, ומעניקה לו נקודת יציאה לבחירות. זו הסיבה שבני גנץ אינו מתפשר. הוא פשוט ממולכד מכל כיוון. חבל רק על השרים של כחול-לבן שיוכלו לציין ברזומה שלהם שכיהנו פעם באיזו ממשלת מעבר, אבל את הטענות הם יוכלו להפנות רק לעצמם.

נתניהו היה מכן לוותר על בחירות בנובמבר או בכלל רק בתנאי אחד, שיש לו עכשיו ממשלת 61 שאיתה הוא יכול לעשות רצונו. לשם כך הוא מנסה להמיר את דתם הפוליטית של כמה בכירים בכחול-לבן, אחרי שגייס לליכוד את גדי יברקן. נתניהו נפגש ל"שיחות מקצועיות" עם השרות פנינה תמנו שטה ועומר ינקלביץ'. גם אם יצליח להעביר אותן לצדו (והוא לא) אין לו ממשלת 61: יו"ר ימינה נפתלי בנט לא מוכן לבוא, ובלי בנט אין לנתניהו כלום.

נתניהו נפגש ל"שיחות מקצועיות" עם השרות פנינה תמנו שטה ועומר ינקלביץ'. גם אם יצליח להעביר אותן לצדו (והוא לא) אין לו ממשלת 61: יו"ר ימינה נפתלי בנט לא מוכן לבוא, ובלי בנט אין לנתניהו כלום

בנט הוא הכוכב העולה היום ברחובות הימין. בכמה סקרים הוא מקבל בין 16 ל-19 מנדטים, מספרים שהוא לא חלם עליהם. דיברתי אתו בסוף השבוע. בנט באמת לא רוצה בחירות, ולא רק בגלל שמדובר בטירוף לאומי ברור.

ראשית, בנט עדיין אחוז בטראומה מאפריל 2019, אז הוא לא עבר את אחוז החסימה; שנית, בנט יודע שהוא תמיד מצטיין בסקרים, אבל בפועל נתניהו יודע לשתות לו את המנדטים ככל שמתקרבים לבחירות.

זו גם הסיבה שבנט, בניגוד ליאיר לפיד, לא ממהר להכריז על עצמו כמועמד לראשות הממשלה. מעבר לאי הוודאות ביחס לכוחו האמיתי, בנט לא יכול לתקוף את נתניהו חופשי ובכל נושא, כמו לפיד.  בנט יכול לדבר על הקורונה, וזה הקלף המנצח שלו ברגע זה – אבל אסור לו לומר מילה על השחיתות ועל המשפט של נתניהו, מכיוון שגם המפלגה שלו, ימינה, מנהלת קמפיין נגד המערכת המשפטית ומריצה בכל הזדמנות את פסקת ההתגברות.

בנט יכול לדבר על הקורונה, וזה הקלף המנצח שלו ברגע זה – אבל אסור לו לומר מילה על השחיתות ועל המשפט של נתניהו, מכיוון שגם המפלגה שלו, ימינה, מנהלת קמפיין נגד המערכת המשפטית

לפיד, לעומת בנט, קופץ לזירה בכל הכוח. יו"ר האופוזיציה הכריז אתמול (שבת) בראיון מהוקצע לערוץ 13 כי הוא רואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה. נתניהו שמח לשמוע את הבשורה ואפילו מעודד את הסיטואציה, כפי שראינו בשבוע שעבר בכנסת. מבחינת נתניהו, לפיד הוא משקל נוצה, וכך גם הסקרים מראים בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה.

בהפגנה אתמול בכיכר פאריז, אולי הגדולה שהתקיימה עד עתה מול בית ראש הממשלה, הניפו הצעירים את השלט "רוצים לגדול בדמוקרטיה". הבחירות בנסיבות האלה לא באות מתוך חיוב לאומי, אלא מתוך צורך אישי ומשפטי של איש אחד בימים של אסון בריאותי, כלכלי וחברתי. זו לא הדמוקרטיה שהם מבקשים.

עוד 496 מילים

חברי כנסת מהליכוד נערכים לפריימריז לרשימת המפלגה לקראת בחירות רביעיות

באופן חריג: ישיבת הממשלה לא התקיימה הבוקר ● יהדות התורה מזהירים מפירוק גוש הימין ● בני גנץ בשיחה סגורה: לא יודע מתי יהיו בחירות ● כץ: גנץ נמצא בקמפיין ● ניסקורן: נתניהו רוצה לפרק את הממשלה ● אלקין: מישהו עלה על עץ ולא יודע איך לרדת ממנו ● יו״ר ארגון מנהלי בית הספר: ל-40% מהתלמידים אין ציוד ללמידה מרחוק

10:35 עריכה

פרשנית ערוץ 12 דפנה ליאל מספרת כי  בסביבת נתניהו סבורים שממשלת  החילופים עם כחול לבן תקל מאוד על השופטים להחמיר עם נתניהו במשפטו כי להרשעתו לא תהיה כמעט משמעות פוליטית, וראש הממשלה החליפי יוכל להיכנס לתפקידו כמעט מבלי לגרום זעזועים.

מצד שני, במקרה של ממשלה צרה, החלטת השופטים להרשיע את נתניהו תוביל בהכרח לעוד בחירות והם מעריכים שיהיה להם יותר קשה לעשות זאת. בנוסף, לנתניהו תהיה במצב הזה שליטה במינויים בתוך מערכת המשפט.

לכן לשיטתה נתניהו החליט כבר שלא לקיים את הסכם הרוטציה – ושגנץ לא יהיה ראש ממשלה לעולם

10:26 עריכה

ביהדות התורה לא רוצים ללכת לבחירות ומעלים אפשרות שעשוייה להציב את נתניהו בבעיה – פירוק גוש הימין. כך, במצב דומה להיום, נתניהו היה יכול להיות מודאג משיתוף פעולה עם כחול לבן.

מצד שני, דברים מעורפלים שאמר בכיר במפלגה לערוץ 7 מסמנים שלא יהיה כל כך פשוט עבור המרכז שמאל להקים ממשלה עם החרדים.

"אנחנו מאד מאוכזבים ממנו. אנחנו מבינים שאין לנו עתיד פוליטי עם השמאל הישראלי כפי שהוא נראה עכשיו, אבל אני מאמין שאם נתניהו יוביל לבחירות אנחנו נהיה משוחררים מכל התחייבות כלפיו ונתנהל על פי השיקול האישי בלבד. הלויאליות שהפגנו כלפיו – תיסדק".

10:06 עריכה

יודעים משהו שאנחנו לא? על פי הדיווח חברי הליכוד מתכוננים למאבק שלפני הקרב.

09:50 עריכה

שנת הלימודים הבאה בסכנה: ב-ynet פרסמו כתבה המתארת חוסר מוכנות קיצונית ללימודים בצל הקורונה. מנשה לוי, מנהל תיכון "מעיין שחר" במועצה האזורית עמק חפר ויו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים:

"השנה הבאה תהיה אבודה עבור רבים מתלמידי ישראל, בגלל הכאוס שיצרה הקורונה במערכת החינוך. ל-40% מהתלמידים אין ציוד ללמידה מרחוק.
משרד החינוך הצהיר כי במחצית ינואר יגיעו מחשבים, אני מאמין שבמקרה הטוב הם יסופקו רק אחרי פסח כשכבר נהיה אחרי חצייה הראשון של השנה. מדינת ישראל מתפארת במערכת חינוך שנותנת שוויון הזדמנויות לכל התלמידים, אלא שזה פשוט לא נכון. השנה, איכות החינוך שיקבל כל תלמיד ותלמיד תלויה יותר מאי פעם במצב הסוציו-אקונומי של המשפחה שאליה נולד".

09:30 עריכה

השר זאב אלקין דיבר ברשת ב׳ על המשבר הקואליציוני "ביטול ישיבת ממשלה זה לא אירוע של כל יום. אני לא מבין מה ההיגיון של כחול לבן להסלים את המשבר. לא משחקים בסיוע, בוודאי לא לשכבות החלשות. כרגע התקציב היחיד שמוכן הוא לשנת 2020, אם אנחנו עוצרים את התהליך, המשמעות היא שגם התקציב לשנה הזו יאושר רק בדצמבר אין סיבה להחזיק כבני ערובה המון אזרחים רק בגלל שמישהו עלה על עץ ולא יודע לרדת ממנו".

בנימין נתניהו וזאב אלקין, ארכיון, 2016 (צילום: Miriam Alster/Flash90)
בנימין נתניהו וזאב אלקין, ארכיון, 2016 (צילום: Miriam Alster/Flash90)
08:52 עריכה

שרת הקליטה פנינה תמנו שטה נפגשה עם ראש הממשלה והיא מתעקשת שזה במסגרת תפקידה ולא בכוונה לעבור לליכוד, והיא מתקיפה:

"בליכוד התרגלו לאורך השנים לנהל את ענייני המדינה לבד. צריך להזכיר להם שממשלה איננה עסק פרטי", בנוסף אמרה בגלי צה״ל על דברי ישראל כץ כי זו ״זעקת הקוזק הנגזל״. 

08:39 עריכה

כצפוי, השר כץ מאשים את כחול לבן בפרפורי הגסיסה של ממשלת האחדות. ״בני גנץ כבר נמצא בקמפיין בחירות", הוא אמר בהתייחס להקלטה של גנץ מיום שישי.

כץ תכנן להעביר היום בממשלה תכנית כללית לפיתוח תשתיות – דבר שלא יקרה כי ישיבת הממשלה לא תתקיים באופן תקדימי.

״גנץ פוגע בציבורים הכי נזקקים״, אמר כץ. ״זה לא מתאים לו, אבל הבוקר זה מה שהוא עושה".

08:11 עריכה

יובל שטייניץ, שר האנרגיה צייץ זעזוע על דברי הרוצח יונה אברושמי בחדשות 12. שטייניץ מזכיר שגם הוא היה ונפצע בהפגנה בה נרצח אמיל גרינצוויג ודורש לעצור את אברושמי ש-״מתיר את דמם של מפגיני השמאל״ ואז מאזן מיד עם גינוי ל-״קריאות לרצח ראש הממשלה״ שעל קיומן סיפר נתניהו.

07:44 עריכה

שר המשפטים אבי ניסקורן מאשים כמובן את הליכוד במשבר הפוליטי. גם הוא, בדומה לגנץ בשיחה סגורה בשישי, מדגיש שזה עדיין לא בסדר המצב המשפטי של ראש הממשלה אך שלא הייתה ברירה. הוא אמר לתכנית הבוקר הזה – ״אחרי 3 סבבי בחירות וקיפאון חשבנו שצריך להירתם ולשים דברים בצד"

ניסקורן אמר גם כי ההתעקשות של רה"מ לאשר תקציב חד-שנתי "תמוהה" וכי אין דרך להסבירה חוץ מהרצון לפרק את הממשלה.

07:34 עריכה

גדעון סער מודה שצריך לקיים הסכמים קואליציוניים, אך לא נכנס חזיתית בנתניהו.

סער מאמין שעוד אפשר להימנע מבחירות.

07:20 עריכה

המשבר הקואלציוני: בליכוד טוענים שכחול לבן מעכבים הצבעה על תוכניות עזרה כלכלית. בגלי צה״ל מפרסמים שיחות סגורות של גנץ עם פעילים בסוף ביום שישי בזום.

גנץ אמר בין השאר:

״לא בסדר שיש ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום. אמרתי את זה. אני לא משנה את דעתי״. 

 

על הבחירות אמר גנץ: ״לא יודעים מתי יהיו בחירות. יש פרצות בהסכם, לטובת החברה הישראלית עדיף כמה שיותר מאוחר״.

על עמדותיו אמר גנץ: ״בנושא המדיני קצת ימינה. מבחינה חברתית אנחנו לא נשאיר מאחור אנשים״.

07:01 עריכה

4 עצורים בלבד הלילה בהפגנות נגד ראש הממשלה באזור המעון בבלפור. השלושה נעצרו לאחר תם הזמן החוקי. במשטרה אומרים שאין שינוי מדיניות מבחינת אכיפת הסדר אלא ״הידברות עם המפגינים״.

על פי המשטרה להפגנה הגיעו 15 אלף איש. מפקד מרחב ציון, עופר שומר, אמר  "הפגנה זה דבר מורכב, ולשמחתי היא הסתיימה בצורה שקטה".

כ-2000 איש הפגינו מול הבית של ראש הממשלה בקיסריה ומאות בצמתים ברחבי הארץ.

בישראל היום בחרו להצניע את ההפגנות נגד ראש הממשלה ולשים דגש על ההפגנות בלבנון.

עוד 12 עדכונים

מחדל התקציב גנץ משתף פעולה עם ההונאה של נתניהו

בעוד נתניהו מבקש להימנע מפסיקה של בג"ץ על יציאתו לנבצרות, גנץ עדיין מקווה להגיע לרוטציה נגד כל הסיכויים ● בינתיים הם מנהלים ריקוד טנגו סוער, שנועד להסתיר מהציבור את העובדה כי הדיון על התקציב הוא הכל מלבד כלכלי-מקצועי ● חברי ועדת הכספים בעבר מבהירים כי מי שמפסיד מכך הוא הציבור הישראלי ● ובין לבין, הקואליציה רומסת את חוק יסוד הכנסת ● פרשנות

עוד 1,660 מילים

למקרה שפיספסת

אני טקסט פוליטי

המחאה נגד הנאשם בנימין נתניהו היא מחאה עממית בלי מנהיג. אין מקום שהעממיות הזו באה לידי ביטוי טוב יותר מאשר בפרץ היצירתיות והביטוי האישי בשלטים שמייצרים בעצמם המפגינות והמפגינים. השלטים נישאים בגאווה במעל 260 גשרים וצמתים מדרום עד צפון, בקיסריה, תל אביב, ויותר מכל – מול מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים.

בתוך קרנבל המחאה התוסס, בין מקצבים מרהיבים ספונטניים שמתהווים במשך שעות מתופים, סירים ומחבתות, מחיאות כפיים, משרוקיות וקריאות לדמוקרטיה, קשה להבחין שיש בשלטים מוטיבים.

שופרות הימין מנסים לייצר עכשיו תמונה מעוותת של המחאה שמדירה מעיניהם שינה, מה שאראל סג״ל כינה ״וודסטוק של שנאה״.

אבל הם לא היו שם. הם לא ראו את המכלול, וגם לא תיעדו את המכלול, וגם לא עשו ניתוח איכותני שמשקף את המציאות של אנשים אמיתיים.

האמת היא שמניתוח המוטיבים החוזרים בשלטים עולה סדר יום חברתי ופוליטי שאף אחד לא מנצח עליו, אבל מאחד עכשיו את העם הישראלי. המוטיבים היו יכולים להיות התחלה של מצע של מפלגה שצומחת מלמטה למעלה.

האמת היא שמניתוח המוטיבים החוזרים בשלטים עולה סדר יום חברתי ופוליטי שאף אחד לא מנצח עליו, אבל מאחד עכשיו את העם הישראלי. המוטיבים היו יכולים להיות התחלה של מצע של מפלגה שצומחת מלמטה למעלה

להלן המוטיבים העיקריים שזיהיתי מהתבוננות ותיעוד בין 35 אלף המפגינים בבלפור בשבת האחרונה. אלו מוטיבים שחזרו על עצמם בתדירות גבוהה אך תוך ביטוי אישי:

תקווה

הצטרפות הצעירים למחאה הביאה שיח מאוד שונה מזה שהיה מוכר מהפגנות בכיכר גורן או מחאת היחידים, שהתמקדו בשחיתות שלטונית. מדובר ב״ילדי נובמבר 95׳״, צעירות וצעירים שנולדו והתבגרו בשנים שאחרי רצח רבין, בצל אותו אירוע טראומטי. הם נולדו למציאות חברתית ופוליטית שבה לא מדברים בכלל על העתיד במונחים של תקווה.

שלט ״דור שלם דורש עתיד״ מהדהד את הסיסמה של תנועת ״דור שלום״ שקמה בעקבות רצח רבין, ובו זמנית מזכיר גם את המחאה החברתית של 2011. המציאות הפוליטית שילדי נובמבר 95׳ מכירים היא של שיח מקוטב, פילוג חברתי ועיסוק אובססיבי באיומים מבחוץ ומבפנים. זה בעצם לא כל כך מפתיע שהם מבקשים וחולמים על משהו שפעם היה לנו (ילדי חורף 73, נולדנו לשלום) ונעדר מחייהם – תקווה לעתיד בטחוני וכלכלי טוב יותר שבא לידי ביטוי בשיח ובעשייה הפוליטית.

שלט בהפגנה בבלפור, דור שלם דורש עתיד (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, דור שלם דורש עתיד (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, יש בי תקווה והיא תנצח (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, יש בי תקווה והיא תנצח (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, תקווה, דרוש תיקון כללי (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, תקווה, דרוש תיקון כללי (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, מהפכה של תקווה (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, מהפכה של תקווה (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, אנחנו האנשים שלהם חיכינו (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, אנחנו האנשים שלהם חיכינו (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, תקווה (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור, תקווה (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור: תקוה (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור: תקוה (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)

אהבה

בהמשך למוטיב התקווה, הצעירים וצעירות מציפים את בלפור בשלטים שעוסקים באהבה. "תנו לאהבה לחדור", "רק האהבה תנצח", "מהפכה של אהבה" ו"אהבת חינם".

ניצן ויסברג
ניצן ויסברג

גם כאן אפשר לזהות כמיהה עמוקה של ״ילדי נובמבר 95״ למשהו שונה לגמרי מהמציאות הפוליטית שהם מכירים. מציאות שהמנוע שלה הוא שנאה.

נראה שצעירות וצעירים מגיעים לבלפור עם שלטים על אהבה כי הם מבקשים להחזיר אנושיות ואמפתיה לתקשורת שלנו בחברה הישראלית.

שלט צנוע ועליו ״הקם לאהבך השכם לאהבו״ מקבל משמעות עוצרת נשימה כאשר אנחנו מבינים למי השלט הזה פונה: לאלו שמכנים את המחאה של המפגינה וחבריה הצעירים ״וודסטוק של שנאה״, ומשמרים את כוחם ומעמדם תוך ליבוי איבה.

אני טקסט פוליטי (צילום: ניצן ויסברג)
אני טקסט פוליטי (צילום: ניצן ויסברג)
אני טקסט פוליטי (צילום: ניצן ויסברג)
אני טקסט פוליטי (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)

מי אתה שתקרא לי אנרכיסט

מוטיב מרתק במיוחד של שלטים עוסק בכינוי הגנאי שקיבלו מפגינות ומפגינים מפי הנאשם נתניהו ושופריו – ״אנרכיסטים״. גברים ונשים השקיעו והכינו שלטים, ונסעו איתם על חשבונם עד לירושלים על מנת לבטא את העלבון שלהם. בשלטים כגון ״מורה אנרכיסטית״ בולט האבסורד שבכינוי הגנאי החלול. ה״אנרכיסטים״ מחזיקים את מערכת החינוך, מערכת הבריאות, הצבא, הכלכלה. השלטים האלו משלבים עלבון, זעם עם רגש של גאווה פטריוטית חדשה. במשך שנים הנאשם נתניהו התיחס אל השקפות חברתיות ופוליטיות מנוגדות לשלו כבגידה, והפך את המילה ״שמאל״ לקללה.

השלטים האלו משלבים עלבון, זעם עם רגש של גאווה פטריוטית חדשה. במשך שנים הנאשם נתניהו התיחס אל השקפות חברתיות ופוליטיות מנוגדות לשלו כבגידה, והפך את המילה ״שמאל״ לקללה

השלטים שמתקוממים נגד הכינוי ״אנרכיסטים״, שהוא המשך של אותה רטוריקה של דה-לגיטימציה, לראשונה מטיחים אותה בפניו של הנאשם חזרה. יש פה אמירה גאה ובטוחה בעצמה. תקרא לי מה שבא לך, זה לא מזיז לי. אין לך סמכות לעשות לי דה-לגיטימציה.

שלט במחאת בלפור: ערכיסטים, מנפצי שחיתות (צילום: ניצן ויסברג)
שלט במחאת בלפור: ערכיסטים, מנפצי שחיתות (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)

הסתה

בהמשך, מספר שלטים עסקו בצורות שונות במכניקה של ההסתה של הנאשם נתניהו. שלטים כמו ״לא משנה מה אכתוב פה ביבי יאמר שזו הסתה נגדו״ מבטאים היטב, עם הומור אבל גם חומרה, את החוויה של רטוריקה חלולה שמנצלת את האזרחים עצמם והכאב שהם מבטאים, כדי לייצר חומרי תעמולת הסתה. שלט דל במיוחד במראה מצהיר כי ״שלט זה מומן על ידי האיחוד האירופי, הקרן החדשה, ג׳פרי אפשטיין, הגירים של הבן שלי, הקרטוניה הסמוכה״ לועג לנרטיב ה״ממומנים״ וגם הוא מבטא באמצעות הומור ואירוניה זעם כבוש על הניצול השקרי של האזרחים המוחים כחומר לתעמולת ההסתה נגדם.

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט מההפגנה בבלפור, 1.8.2020 (צילום: ניצן ויסברג)
שלט מההפגנה בבלפור, 1.8.2020 (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)

סולידריות וכפירה בבעלות פוליטית על זהויות

עוד מוטיב מרתק הוא הכמיהה לסולידריות חברתית וכפירה בבעלות שהנאשם ושופריו לוקחים על זהויות שונות בחברה הישראלית. שלטים כמו ״מזרחי עצמאי אשקלוני דמוקרטי״, ״תוניסאים נגד שחיתות״ ו״גם לדוסיות נמאס״ משחקים על הדעות הקדומות שהושרשו כאילו יש קשר הכרחי ומובן מאליו בין מזרחיות או דתיות ובין תמיכה בנתניהו.

בהמשך, שלטים כמו ״לא באנו להתחיל למלחמת אחים באנו לסיים אותה״ או ״הפילוג – עבר, האחדות הגיעה״ מבטאים כמיה עמוקה לסוף השיח המפלג.

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)

דו-קיום יהודי ערבי

שלטים רבים עוסקים בדו-קיום יהודי ערבי, בין אם זה דרך כיתוב במקביל בעברית וערבית או תכנים כמו ״צדק לאיאד״. שלטים אלו כמו שלטי ה״תקווה״ ו״אהבה״ נישאים בידי צעירים, כאשר עבורם דו-קיום ושיוויון לכל אזרחי ישראל הוא הביטוי המובן מאליו של דמוקרטיה.

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)

נשים

מוטיב חזק בהפגנה האחרונה היה נשים ובפרט מנהיגות נשית. שלטים שציטטו את האמירה העלובה של הנאשם נתניהו על ״רמזור אדום״ כתגובה לשאלה מדוע אין נשים בצוות הקורונה חזרו על עצמם, כמו גם שלטים שקוראים להנהגה נשית כחלופה כמו ״נשים לשם שינוי״.

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנת בלפור (צילום: ניצן ויסברג)

כלכלה

שלטים מגוונים עוסקים בכלכלה, וביניהם בפרט בלטו שלטי ״חרטא״ (מאזכרים את צחי הנגבי) שמבטאים לא רק מצוקה כלכלית, אלא הניתוק של הממשלה מהמצוקה וכאב האמיתיים של ציבור במשבר כלכלי חסר תקדים.

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)

דמוקרטיה ודיקטטורה

שלטים רבים עוסקים גם בדמוקרטיה וגם בהפך, דיקטטורה. כמה מהשלטים שהביעו פחד מדיקטטורה נישאו על ידי מפגינים ומפגינות שעלו לארץ מדיקטטורות. בשיחה של עם עולים מרומניה, אוקראינה וארגנטינה עלו זכרונות ילדות קשים מדיקטטורה, חרדה ואכזבה שישראל נמצאת לתפיסתם על סף דיקטטורה בגלל ההתנהלות של הנאשם נתניהו.

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)

שחיתות

אם בעבר בלטו השלטים שעניינים שחיתות, בין אם זה כתבי האישום או פרשת הצוללות עם הצעירים הצטרפו אליהם שלטים שמתמקדים גם בתרבות השחיתות של מפלגת הליכוד. שלטים כמו ״ליכוד מושחת״ או ומשחקים שונים על 3 ה-״כ״ של מיקי זהר מסמנים שהמפגינים ומפגינות הצעירים מבקשים להטיל אחריות על השחיתות השלטונית על התרבות של מפלגת הליכוד כולה.

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)

ביבי הביתה

לצד אמירות ערכיות יש שלטים שפונים ישירות לנתניהו בדרישה להתפטר או לצאת לנבצרות. שלטים כמו ״שלח נא את עמי״ או ״צא דיבוק צא״ מבטאים רצון עז לשחרור ממערכת יחסים לא מאוזנת שהפכה אזרחים לעבדים ואת החברה לאחוזת דיבוק.

יש שלטים שפונים ישירות לנתניהו בדרישה להתפטר או לצאת לנבצרות. ״שלח נא את עמי״ או ״צא דיבוק צא״ מבטאים רצון עז לשחרור ממערכת יחסים לא מאוזנת שהפכה אזרחים לעבדים ואת החברה לאחוזת דיבוק

מאחורי שלטים כאלה, למרות שהם לכאורה יותר זועמים מהשלטים שמבקשים סולדריות, יש את אותה משאלה לשוב למצב שהיה ואבד. מעניין במיוחד לשים לב גם שכמו לא מעט שלטים שעוסקים בשחיתות, הם שואבים מעולם דימויים יהודי מסורתי. הסנטימנט הוא לא מהפכני, אלא של שיבה למקורות.

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)
שלט בהפגנה בבלפור (צילום: ניצן ויסברג)

בשלטים שהמפגינות והמפגינים מכינים ונושאים, אפשר לקרוא את החלומות, הרגשות והערכים שבלב המחאה. ניתוח המוטיבים מגלה שהמחאה מונעת גם מזעם אבל גם מתקווה לעתיד טוב יותר, ושלמרות שיש גם שלטים שעוסקים בנאשם עצמו, רובם בעצם לא כל כך טרודים בו אלא בעיצוב קולקטיבי של חברה שיוויונית, סולידרית, הגונה, מכבדת ואוהבת אדם, חופשית וצודקת.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,114 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

"בהנצחת היהודים שנרצחו, אכפר מעט על הפשעים של משפחתי"

ספרם של אפרים זורוף ורוטה ונאגייטה עורר סערה בליטא ובישראל, כאשר חשף את הזוועות שביצעו אזרחים ליטאים נגד יהודים במהלך השואה ● עכשיו, המסע העולמי שלהם מגיע לשיאו עם פרסום הספר באנגלית ● בשיחה עם זמן ישראל הם מדברים על הניסיונות המתסכלים לשכנע את הליטאים להכיר בפשעי אבותיהם - וגם על מערכת היחסים המיוחדת שהתפתחה ביניהם במהלך העבודה המשותפת ● ראיון זוגי

עוד 2,179 מילים

כ-20 אלף מפגינים בירושלים; מעל אלף מפגינים גם בקיסריה

חילופי האשמות בין הליכוד וכחול-לבן על ביטול ישיבת הממשלה ● נתניהו: "ערוץ 12 עושה הכל כדי לעודד את הפגנות השמאל הקיצוני של לפיד ואיימן עודה, שמסיתות לרצח נגד ראש הממשלה ומשפחתו" ● גנץ: לא אתפשר בנושא התקציב ● ינקלביץ' ותמנו-שטה מכחישות כי בכוונתן לערוק לממשלת ימין צרה ● תנועת "קריים מיניסטר" הגישה תלונה למשטרה נגד יונה אברושמי בגין הסתה לרצח

עוד 14 עדכונים

ראיון וופי גולדברג עולה למתקפה

"בארצות הברית אנחנו צריכים להזכיר לאנשים שחיים של שחורים נחשבים, משום שזה קל מדי לסיים חיים של שחורים, קל מדי לירות בהם ברכב. אף אחד לא משתגע מזה, כי זה סוג של 'אה, הם שוב כועסים'" ● "טראמפ גילה חוסר שפיות בנוגע לקורונה, אפשר היה לחסוך את זה מאיתנו" ● השחקנית והמנחה וופי גולדברג היא כבר סבתא-רבתא, והיא רוצה שהנינה שלה תגדל באמריקה אחרת ● בראיון אישי היא מספרת על החיים החדשים שלה

עוד 1,923 מילים

אם לבנון תמשיך לשקוע בבוץ, מדינות רבות נוספות יידרדרו בעקבותיה ● העיראקים סובלים פעמיים: מגל חום חסר תקדים, ומהמיליציות הנאמנות לאיראן ● בולדוזרים עולים על עיר המתים העתיקה והמיתולוגית בקהיר ● לאיראן יש גיבור-על חדש, אבל לא כולם בטהרן מפרגנים ● היזידים מציינים 6 שנים לטבח בני עמם ● והעולם נזכר במלחמת המפרץ ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 938 מילים

ראיון ממלזיה באהבה

מלזיה הרשמית נחשבת למבקרת חריפה של ישראל, והמנהיג המיתולוגי שלה ידוע באנטישמיות שלו ● אבל מחקר שמבוסס על שיחות אישיות עם מלזים צעירים מגלה תמונה אחרת ● הם סקרנים להכיר ישראלים ויהודים, ונתקלים בבעיות דומות מול שלטון דתי ולאומני, הפועל להגבלת חירויות הפרט שלהם ● החוקרת מארי איינסלי מספרת על "המלזים החדשים", ושופכת אור על התרבות הפוליטית הייחודית במדינה שישראלים מעטים ביקרו בה

עוד 2,093 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
חַיְזָרִים

מי שידוע בקמצנותו החולנית לא יוכל להאמין שאנשים מוכנים להשקיע מזמנם, ממרצם ומכספם בהתנדבות למען עקרונות שהם מאמינים בהם. מבחינתו, חייבת להיות אחרי הפגנה לפחות ארוחת בוקר במלון יוקרה, ובלי ספק גם מימון נדיב מבעלי הון זרים. אחרת, למה שיעשו זאת?

עוד 1,124 מילים ו-2 תגובות
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 88 ימים לבחירות

הרפובליקאים שמנסים להיפטר מטראמפ, או לפחות לשגע אותו

קבוצת רפובליקאים מצליחה בימים אלה לעשות את מה שאף דמוקרט לא הצליח: להוציא את דונלד טראמפ משלוותו ● פרויקט לינקולן, שהושק על ידי פעילים רפובליקאים בולטים, משחרר פרסומות ויראליות בקצב מסחרר במטרה להעיף את טראמפ מהבית הלבן ולהחזיר את המפלגה למסלול השמרני ● ספק אם זה ישפיע על הבחירות ● וספק אם המפלגה של ימי רייגן עדיין קיימת

עוד 1,253 מילים

סקר: הליכוד יורד במנדט, בנט מצמצם את הפער מנתניהו

מיקי זוהר: אם כחול-לבן יסכימו לתקציב חד שנתי לא יהיו בחירות ● ניר ברקת: לכ"ץ אין קשב, האגו שלו גדול מדי ● מאות הפגינו בבלפור ובקיסריה ● פייסבוק הסירה שלושה חשבונות שפורסמו בהם דברי הסתה נגד נתניהו ● "מעיין נובע של חכמת ישראל": הפוליטיקאים ספדו לרב עדין שטיינזלץ שמת הבוקר

עוד 28 עדכונים

נתניהו מביט קדימה לנובמבר ובעיני רוחו רואה את גוש הימין זוכה ב-61 מנדטים לפחות ● הוא מדמיין כיצד יבצע סוף סוף את המהפכה שלו - יועמ"ש חדש, פסקת ההתגברות, חוק צרפתי, וכל מה שצריך כדי למחוק/לעכב/לדחות את המשפט שאין לו סיכוי רב לצאת ממנו בשלום ● את הפנטזיות האלה, לא המפלגות החרדיות, לא כחול-לבן ואפילו לא בכירי הליכוד יכולים לעצור ● פרשנות

עוד 448 מילים

הממונה התעמר, ההנהלה התעלמה

מעקב זמן ישראל עשרות בני נוער והוריהם מוחים על התנהלות משפילה בתחנת מד"א ברחובות, תחת ניהולו של ציון בוארון ● תלונות שהוגשו למנכ"ל מד"א טופלו בכפפות של משי או טויחו, אף שחלקן נמצאו מוצדקות ● "ראיתי ילדים בוכים בתחנה מהאגרסיביות של ציון. הם פשוט לא מצליחים להתמודד עם האימה הזאת", אומר הורה של אחת המתנדבות בתחנה ● מד״א בתגובה: "הטענות החדשות שהגיעו לידי מד"א יבדקו באופן מעמיק"

עוד 1,398 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה