JavaScript is required for our website accessibility to work properly. מואיז הקטן חוזר לקולנוע רקס בסרט אנימציה ישראלי חדש | זמן ישראל
  • קטע מהסרט "להתאהב ברקס" (צילום: באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס)
    באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס
  • קטע מהסרט "להתאהב ברקס" (צילום: באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס)
    באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס
  • קטע מהסרט "להתאהב ברקס" (צילום: באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס)
    באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס
  • קטע מהסרט "להתאהב ברקס" (צילום: באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס)
    באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס
  • קטע מהסרט "להתאהב ברקס" (צילום: באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס)
    באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס

מואיז הקטן חוזר לקולנוע רקס

"קולנוע רקס" היה מוסד ערבי-יהודי מיתולוגי בירושלים בתקופת המנדט, אשר נהרס בהפצצת האצ"ל והונצח במילות השיר "אני וסימון ומואיז הקטן" ● כעת, מואיז חוזר לרקס בסרט אנימציה קצר, שזכה השבוע בפרס בינלאומי נחשב ומתוכנן להפוך לסרט באורך מלא ● "זו הייתה תקופה מתוחה בעיר. אנשים נאבקו כל היום ואז נפגשו בערב כדי לראות ביחד סרטים. זו הייתה בועה של שפיות", מספר היוצר אלירן פלד

אני זוכר קולנוע רקס ביומיות
ומרחוק פעמונים של כנסיות
ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים
לעוף איתן רצינו עד לעננים…

עברו שנים מאז, עכשיו העיר גדולה
מסימון לא שומעים, אפילו לא מילה
ומואיז הקטן, לאן הוא נעלם
וגם קולנוע רקס כבר לא קיים…

(מתוך השיר "אני וסימון ומואיז הקטן", מילים יוסי בנאי, לחן חנן יובל)

סרט אנימציה קצר, ישראלי ושובה לב, על בית הקולנוע שפעל בירושלים בזמן המנדט הבריטי, והונצח בשירו המפורסם של יוסי בנאי, זכה לשבחים בפסטיבל האנימציה הבינלאומי אנסי בצרפת. "להתאהב ברקס" זכה השבוע בפרס סרט הילדים הטוב ביותר, CANAL+ Youth Award, מה שהופך אותו לסרט הישראלי הראשון שזכה בפרס במסגרת הפסטיבל השנתי, שנוסד ב-1960.

הסרט, שאורכו שש דקות, מספר על ילד יהודי וילדה ערבייה שהופכים לחברים דרך גילוי קסם הקולנוע. לפי הבמאי-השותף אלירן פלד, הסרט הוא "הוכחת היתכנות" לסרט אנימציה באורך מלא שכבר נמצא בתהליכי הפקה.

"אנחנו מתכננים להרחיב את הסיפור על בית הקולנוע המפורסם רקס ועל ירושלים של התקופה, מזווית הראייה של שני ילדים לזווית הראייה של קבוצה של חברים צעירים", אומר פלד, 28, לזמן ישראל.

"להתאהב ברקס" קרוי על שם בית הקולנוע שפעל בדרך הנסיכה מארי (היום רחוב שלומציון המלכה), על קו התפר בין מערב ירושלים למזרח העיר.

למרות שבתי קולנוע נוספים פעלו אז בירושלים, רקס היה היחיד בבעלות משותפת של ערבי ויהודי. "זו הייתה תקופה מתוחה בעיר. אנשים נאבקו כל היום ואז נפגשו בערב כדי לראות ביחד סרטים. זו הייתה בועה של שפיות", מספר פלד.

ב-1947, כשנתיים אחרי הפתיחה נאלצו השותפים ג'וזף פסקל אלבינה ומשה יונה פרידמן לראות את המוסד התרבותי שהקימו – וחלק קיר עם תחנת משטרה בריטית – מופצץ על ידי האצ"ל. בית הקולנוע שופץ חלקית, אבל בסופו של דבר נסגר בעקבות השרפה. הסרט האחרון שהוצג בו היה "שונא הציבור" המצרי.

קטע מהסרט "להתאהב ברקס" (צילום: באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס)
קטע מהסרט "להתאהב ברקס" (צילום: באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס)

"להתאהב ברקס" הוא הפרויקט הראשון של המפיק והבמאי פלד עם הבמאית השותפה מעין אנגלמן, אמנית ויזואלית שמתמחה בעיצוב דמויות ובקונספטים ליצירות אנימציה. אנגלמן, 35, עובדת כעת גם על פרויקט לנטפליקס.

אנגלמן ופלד הקימו את הסטודיו שלהם לטובת יצירת "להתאהב ברקס". הצוות שלהם כולל אנימטורים קלסיים של 2-D, שמתמחים באנימציה קלסית, במטרה ליצור את המראה הנוסטלגי שמזכיר את הסרטים המצוירים משנות ה-30 ועד שנו ה-60. "יש לו מין תחושה דיסנית כזאת", מציין פלד.

פלד התוודע לראשונה להיסטוריה של קולנוע רקס כאשר קרא כתבה עליו. אחרי ששיתף בסיפור את אנגלמן, בוגרת המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, השניים צללו למחקר מעמיק על בית הקולנוע ועל התקופה שבה פעל.

"שקענו במספר ארכיונים כדי ללמוד עוד על קולנוע רקס, ולמצוא נקודות מבט שונות על התקופה. איתרנו אפילו את הילדים והנכדים של הבעלים המקוריים, ראיינו אנשים שזוכרים שהלכו לקולנוע הזה כשהיו צעירים", אומר פלד.

מעין אנגלמן ואלירן פלד (צילום: מיכאל איל פלד)
מעין אנגלמן ואלירן פלד (צילום: מיכאל איל פלד)

במקור תכננו השניים ליצור סרט על בית הקולנוע מנקודת מבט מבוגרת, אך שינו את דעתם ובחרו לספר את הסיפור דרך עיניו של מואיז, הילד דובר העברית, ורנין, הילדה דוברת הערבית. "אנו מאמינים בכוחו של הקולנוע ובדו-קיום, והרגשנו שנוכל לבטא את האופטימיות שלנו טוב יותר דרך עיניים של ילדים", אומר פלד.

"שקענו במספר ארכיונים כדי ללמוד עוד על קולנוע רקס, ולמצוא נקודות מבט שונות על התקופה. איתרנו אפילו את הילדים והנכדים של הבעלים המקוריים, ראיינו אנשים שזוכרים שהלכו לקולנוע הזה כשהיו צעירים"

ואכן, הדמויות המבוגרות בסרט – אביו של הילד, המקרין של בית הקולנוע, ואמה של הילדה – לא יוצרות שום קשר. הילדים מבלים את הזמן שלהם ביחד בצפייה בסרטים, ומדמיינים את עצמם לוקחים חלק בהרפתקאות שהם רואים על המסך. בהמשך הסרט אוסרת אמה של רנין על בתה מכניסה לחדר המקרן.

קטע מהסרט "להתאהב ברקס" (צילום: באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס)
קטע מהסרט "להתאהב ברקס" (צילום: באדיבות מעין אנגלמן ואלירן פלד/ להתאהב ברקס)

אביו של הילד אומר לו שהוא לא יכול להיות חבר של ערבייה, ומסביר לו שהוא יבין כשיגדל. האב מוסיף שהוא פשוט צריך לעשות את מה שאומרים לו. מואיז ורנין מסרבים לציית להוריהם, ואהבתם לסרטים הופכת לשפה המשותפת שלהם.

מסקרן יהיה לראות מה יעשו מואיז, רנין וחבריהם בסרט באורך מלא שאנגלמן ופלד מקווים להפיק. מה שלא יהיה, ניתן לקוות שגם היצירה החדשה תעסוק בכוחה של האמנות לקרב בין אויבים לכאורה.

רחוב הנסיכה מארי בירושלים, בין 1940 ל-1946. ניתן לראות את קולנוע רקס מרחוק, מצד שמאל (צילום: ספריית הקונגרס באמצעות Wikicommons)
רחוב הנסיכה מארי בירושלים, בין 1940 ל-1946. ניתן לראות את קולנוע רקס מרחוק, מצד שמאל (צילום: ספריית הקונגרס באמצעות Wikicommons)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
עוד 592 מילים
סגירה
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק להתחברות מחכה לך בתיבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.