למה מכחישים עוני בישראל?

בנימין ושרה נתניהו חוגגים את המימונה באור עקיבא, ב-27 באפריל 2019 (צילום: פלאש90)
פלאש90
בנימין ושרה נתניהו חוגגים את המימונה באור עקיבא, ב-27 באפריל 2019

צחי הנגבי, שר ללא תיק, טען בטלויזיה ש"השטויות האלה שאין לאנשים מה לאכול זה חרטא".

בנתיים התנצל, אבל ההתנצלות שלו הייתה חרטא:

"רציתי לומר למראיינים שביקורתם המוקצנת והבוטה כלפי הממשלה מייצרת חרדה בציבור במקום תקווה".

בנתיים התנצל, אבל ההתנצלות שלו הייתה חרטא: "רציתי לומר למראיינים שביקורתם המוקצנת והבוטה כלפי הממשלה מייצרת חרדה בציבור במקום תקווה"

זה נאמר פחות משבועיים אחרי שוועדת הכספים החליטה לשלם מקופת המדינה את חובו של נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים למס הכנסה, רטרואקטיבית, 11 שנה אחורה. כפי שמיקי זוהר הסביר:

"אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו ראש הממשלה לא יוכל לגמור את החודש".

אבל מה הם בעצם מכחישים?

עוני הוא מצב שבו לאדם ולקבוצות אין את האמצעים לתת מענה על צרכיהם הבסיסיים. מה הם בדיוק צרכים בסיסיים, על זה אפשר להיות חלוקים.

יש את מי שסבורים שמדובר במינימום ההכרחי כדי לא למות, ויש את ההגדרה הדינמית היותר מקובלת כיום, שאומרת שעוני הוא היעדר האמצעים לחיות ברמת החיים המקובלת חברתית. למשל, בחברה אחת כדי להשיג עבודה מספיק ביגוד ומזון, בחברה אחרת צריך גם טלפון חכם ורכב כדי להשיג עבודה.

ה-OECD מחשב את קו העוני כמחצית מההכנסה החיצונית לנפש במשק בית. ב-2016, קו העוני למשק בית יחיד בישראל היה 3,260 ש"ח. זוג עם שני ילדים תלויים צריך להרוויח 10,000 ש"ח נטו לחודש כדי להשאר מעל קו העוני בישראל.

ב-2016, קו העוני למשק בית יחיד בישראל היה 3,260 ש"ח. זוג עם שני ילדים תלויים צריך להרוויח 10,000 ש"ח נטו לחודש כדי להשאר מעל קו העוני בישראל

אנחנו נוהגים להתגאות בכלכלה חזקה, אבל בו זמנית, תופעת העוני בישראל הולכת ומחמירה, בעיקר בהשוואה למדינות המערב.

בישראל, יש לנו אחוז עניים-עובדים גבוה, ומשפחה עם ילדים תתקשה לצוף מעל קו העוני עם הורה אחד עובד בלבד, ואפילו עם שני הורים עובדים במשק בית עם 4 או יותר ילדים.

טבלה המראה כי העוני בקרב ילדים גבוה בעוד שהנסיונות לגבור עליו מעטים
טבלה המראה כי העוני בקרב ילדים גבוה בעוד שהנסיונות לגבור עליו מעטים

יש בישראל פריון עבודה נמוך בעיקר בגלל הציבור החרדי, אבל לא רק. היעדר השקעה בתחבורה ציבורית מייצר עומס על הכבישים ומעלה משמעותית את מחיר הכניסה לשוק העבודה, כך שיש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לצאת לעבוד או לעבוד בעבודה יותר מכניסה.

חסכים חמורים בהשכלה, הן של הציבור החרדי והן של הציבור הערבי, משמרים את האוכלוסיות האלו בתוך מעגל העוני, עם ניידות חברתית מוגבלת מאוד. כיום מחצית מילדי ישראל לא לומדים ליבה, או לומדים ברמה מאוד נמוכה, ולכן אנחנו נראה את התופעה הזו תופחת למימדי ענק ללא התערבות נחרצת של הממשלה.

טבלה המראה שמי שאין לו השכלה נשאר במעגל העוני. הפערים בישראל הם תוצר של היעדר או רמה מאוד נמוכה של לימודי ליבה בקרב חרדים וערבים
טבלה המראה שמי שאין לו השכלה נשאר במעגל העוני. הפערים בישראל הם תוצר של היעדר או רמה מאוד נמוכה של לימודי ליבה בקרב חרדים וערבים

בהשוואה לעולם, הממשלה שלנו משקיעה הרבה פחות בהתמודדות עם עוני.

העוני בישראל הוא לא תופעת לוואי, אלא מדיניות.

אנחנו נוהגים להתגאות בכלכלה חזקה, אבל בו זמנית, תופעת העוני בישראל הולכת ומחמירה, בעיקר בהשוואה למדינות המערב. בישראל, יש לנו אחוז עניים-עובדים גבוה

בהגנה על דבריו של צחי הנגבי, צייצנית בשם "הסולידית" כתבה:

"דברים שעולים 40 ש"ח: כרטיס חיש גד, קופסת סיגריות, בקבוק ערק, סיר מג'דרה ענקי שמספיק לשבוע. אם אין לך מה לאכול, בדוק את סדרי העדיפויות שלך".

בשנת 2019, עמותת לקט, ארגון חברה אזרחית אחד מתוך רבים, הביא 2.2 מיליון ארוחות בעזרת 37,000 מתנדבות ומתנדבים ל175,000 נתמכים.

יש בישראל ועוד איך אנשים רעבים.

אבל הציוץ משקף תפיסה שמרנית נפוצה שלא רק נצמדת להגדרות מיושנות וקיצוניות של עוני, אלא מאשימה את העני במצבו.

בתפיסה השמרנית עוני הוא תמיד עונש על חוסר משמעת, ועושר הוא תגמול על משמעת ונאמנות לסדר ההיררכי. כאשר מבינים את זה, אפשר להבין הכל, כולל מה קורה כאן בארבעה חודשים האחרונים.

איך בו זמנית אפשר להבטיח לעצמאיים דמי אבטלה ואז להצביע נגד כפי שהנאשם עשה, לקרוא למיליון אנשים שנאבקים היום בעוני חרטא, ובאותו הזמן לדרוש שהחובות למס הכנסה של ראש המשטר ישולמו מקופת המדינה.

הבנק העולמי צופה מיתון גלובלי. הלמ"ס בישראל עדכנה שהכלכלה הישראלית התכווצה ברבעון הראשון ב6.8%. כשליש מאזרחי ישראל בלי פרנסה, עם אבטלה גדולה ביחס לעולם, והיעדר רשת בטחון כלכלית לעצמאיים שמדיניות המשטר הביאה לקריסה.

הציוץ משקף תפיסה שמרנית נפוצה שנצמדת להגדרות מיושנות וקיצוניות של עוני, ומאשימה את העני במצבו. לפיה, עוני הוא עונש על חוסר משמעת, ועושר הוא תגמול על משמעת ונאמנות לסדר ההיררכי

החזירות השמרנית של המשטר, מדיניות שימור העוני, הולכת להגיע לקיצה. זאת מהסיבה הפשוטה, שאם היה אפשר לשכנע אנשים מיעוטי כישורים והשכלה שהם עניים כי מגיע להם, ושהמצוקה שלהם היא חרטא, אי אפשר לעשות את זה לאנשים שיודעים שהסיבה היחידה שהם נאבקים לצוף מעל קו העוני, או טובעים כבר מתחתיו, היא ההחלטות של נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים בארבעה חודשים האחרונים.

עכשיו זה הזמן לחשוף את האמת על מעל עשור של חזירות – העוני בישראל, הישן והחדש, הוא לא מקרה. הוא מדיניות.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 677 מילים
סגירה