אחד מקווי ההגנה של בנימין נתניהו בצל הארוך והאפל של השבעה באוקטובר היא שלא העירו אותו.
המיקוד במיקרו-מחדל, לכאורה, במקום במדיניות הכושלת ארוכת השנים ועתירת המשאבים של חיזוק חמאס לצד דחיית אזהרות ברורות של הגורמים המוסמכים בעל פה ובכתב – היא אסטרטגיה.
ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.






















תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואנחנו דווקא כן יודעים מה קרה 580 ימים אחרי שהעירו אותו בשבעה באוקטובר. הצבא ניצח את כל הקרבות והוא הקפיד לא לנצח את המלחמה. החטופים בעזה והחמאס שולט בעזה. כמו שמתרחקים מהכרעה כשהוא ער צריך לנסות לראות מה יהיה כשהוא ישן. לא יכול להיות יותר גרוע
את הבועה של "אילו רק היו מעירים את נתניהו" הגיע הזמן לפוצץ. נאמר שהיו מעירים: המודיעין היה התרעה לא ממוקדת לפיגוע ברמת חוליה או מספר חוליות – וזה גם מה שנתניהו היה מקבל.
מה כבר היה עושה?
מקפיץ את כל הצבא ומגייס מילואים, כנגד שמועה על חוליית מחבלים? בשבת של שמחת תורה?! בולשיט.
האם היה מסיט את הגדוד ששמר על הסוכה של צבי סוכות, או אחדים מבין 30 הגדודים שהיו פרושים להגן על המתנחלים בגדה? לא, מהפחד מסמוטריץ'.
מאשר הסטת כוחות מגבול הצפון ע"י תנודות ראש כהרגלו, כדי שזה לא יירשם בפרוטוקול? לא עובד בטלפון.
מאשר גיוס של אלפי חרדים לעיבוי הכוחות בעוטף עזה?
מתקשר לקטארי כדי שישלח עוד מזוודות כסף לסינוואר?
לא. מה שנתניהו היה עושה זה להמשיך ולשמוע בעצתו של ידידו סינוואר ולקחת "סיכון מחושב" של לא לעשות כלום כדי להמשיך להרגיע את הגזרה.