ישראל צריכה לגבש תכנית כלכלית ברורה כדי שתוכל לטפס החוצה מהמשבר הכלכלי, במקום סתם לחלק כסף ולהכריז על תכניות חילוץ שאיש לא חשב עליהן עד הסוף, כך אומרת נדין בודו-טרכטנברג לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל.

בריאיון לזמן ישראל. היא אומרת כי מה שעשו הממשלות בראשותו של בנימין נתניהו עד כה, "זה רק לפתוח את הארנק. לא ראינו תכנית".

בעלי עסקים וכלכלנים מגנים את היעדר המנהיגות הכלכלית, בשעה שישראל מתמודדת עם השלכות מגפת הקורונה. החבילה הכלכלית שסיפקה המדינה כשהמשבר הכה בה הייתה מעט מדי, מאוחר מדי, הם אומרים. עכשיו, כשהגל השני של הנגיף מכה במדינה ומביא עמו איום של סגרים נוספים, וכשהרחובות גועשים בזעם ובתרעומת, נתניהו, במה שנראה כתגובת פניקה, פשוט מחלק כסף.

לאחרונה, נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ הודיעו כי יחלקו מענקים בהיקף של 6 מיליארד שקלים לכל אזרחי ישראל, עשירים ועניים, בניסיון לעודד צריכה ולהניע את הכלכלה. אולם לאור הביקורת הרחבה, משרד ראש הממשלה ערך שינויים בתכנית המענקים, כך שתתחשב ברמת ההכנסה.

בנימין נתניהו וישראל כ"ץ (צילום: חיים צח/לע"מ)

התכנית, שספגה ביקורת רחבה, פורסמה כשבוע לאחר חשיפת תכנית אחרת, להוספת 80 מיליארד שקל לתכנית להצלת הכלכלה – באמצעות מענקים לעסקים קטנים והארכת הטבות האבטלה עד יוני 2021, או עד שהאבטלה תרד מתחת ל-10%. זאת בנוסף לחבילת החילוץ בהיקף של 80 מיליארד שקל שהוכרזה במרץ ושהורחבה כבר ל-100 מיליארד שקל. בינתיים, עשרות אלפי אזרחים יצאו לכיכרות כדי למחות על הניהול הכושל של המשבר על ידי הממשלה.

תכנית המענקים בהיקף 6 מיליארד שקלים הייתה "תגובה תמוהה", אומרת בודט-טרכטנברג, "כל כך חסרת מחשבה", לאור העובדה שהיו לממשלה חודשים כדי לחשוב מה לעשות, לדבריה. וגם אם התכנית להארכת הטבות האבטלה עד יוני 2021 היא "נדיבה" ומספקת מעט ודאות למחוסרי העבודה, היא אומרת, תכנונה לקוי מפני שהיא מהווה רק פתרון "לטווח קצר".

"כולם מבינים עכשיו פחות או יותר שאנחנו הולכים לחיות עם המשבר הזה במשך שנה לפחות", היא אומרת. "הווירוס לא הולך לשום מקום". ואם זה המצב, צריך לחשוב על עיצוב המדיניות "הרבה יותר מכפי שהממשלה עשתה".

"כולם מבינים עכשיו פחות או יותר שאנחנו הולכים לחיות עם המשבר הזה במשך שנה לפחות. הווירוס לא הולך לשום מקום. ואם זה המצב, צריך לחשוב על עיצוב המדיניות הרבה יותר מכפי שהממשלה עשתה"

החבילה הגדולה והאופן שבו היא תוכננה, לדבריה, מרתיעים אנשים מלצאת לעבוד. לא מפני שאנשים לא רוצים לעבוד, אלא מפני שאם אנשים ירצו להשלים את ההכנסה שלהם מדמי האבטלה באמצעות משרה חלקית – אולי סוג המשרה היחיד שיוכלו למצוא בתקופת המשבר – הם יאבדו את הזכאות שלהם. לכן לא יהיה להם תמריץ לעבוד כדי להשלים את הכנסתם, היא אומרת.

התכנית הזאת "תוכננה בצורה גרועה", לדבריה. ו"בהתחשב בכך שזה יעלה לנו כל כך הרבה כסף", היה צריך לעצב אותה בצורה נבונה יותר.

בשבוע שעבר כבר נרשמו בישראל יותר מ-50 אלף מקרים מאומתים של קורונה ויותר מ-400 מקרי מוות מהמחלה. עכשיו שהכלכלה נכנסת לסבב שני של סגרים, נתוני האבטלה, שהגיעו ליותר ממיליון אנשים באפריל, עדיין עומדים על כ-21% ביולי. לפי נתוני הלמ"ס, שיעור האבטלה היה נמוך מ-4%.לפני מגפת הקורונה.

לבודו-טרכטנברג, ילידת קנדה, יש תואר שני בפילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה מאוניברסיטת אוקספורד ותואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד. לאחר שסיימה את תפקידה בבנק ישראל ב-2019, עבדה כמה חודשים בבנק להסדרי סליקה בינלאומיים, שקובע מדיניות כלכלית עולמית לצד הבנק העולמי וקרן המטבע הבינ"ל, וכיום היא נמנית עם הסגל של בית ספר טיומקין לכלכלה בבינתחומי.

תלמידים במסכות בבית הספר יסודי. מאי 2020 (צילום: Gershon Elinon/Flash90)

חינוך ובריאות חייבים לעמוד בראש סדר העדיפויות

מה שישראל זקוקה לו עכשיו, אומרת בודו-טרכטנברג, הוא שהממשלה תתמקד בראש ובראשונה בגיבוש תכנית למערכות החינוך והבריאות, לאור הגל השני של מגפת הקורונה והעובדה שהנגיף צפוי להישאר איתנו עוד תקופת זמן ממושכת.

"בעוד כמה שבועות בתי הספר אמורים להיפתח, איך נתמודד עם זה?", היא אומרת. מדובר בנושא מכריע לא רק לחינוך, אלא גם לכלכלה, הרבה יותר מאשר במדינות אחרות, היות שבארץ יש שיעור ילודה גבוה יחסית וגם השתתפות גבוהה יותר של נשים בשוק העבודה בהשוואה לכלכלות מתקדמות אחרות.

בישראל ממוצע הילודה עומד על 3.1 ילדים לאישה, הגבוה ביותר במדינות ה- OECD, נכון לפברואר 2019. גם שיעור האבטלה בקרב נשים בישראל גבוה יותר מאשר בכל אחת ממדינות ה-OECD למעט אירלנד, כך על פי דוח מרכז טאוב.

"זה שילוב שלא קיים בשום מקום אחר בעולם", אומרת בודו-טרכטנברג. "אז עניין בתי הספר והעבודה מהבית או לא מהבית הוא עניין גדול בישראל. אז לא מפתיע שהזעקה הגדולה הגיעה מצד ההורים והמורים. הממשלה לא הקשיבה להם".

הממשלה צריכה להתחיל לחשוב איזה סוג של תמיכה עליה לתת להורים אם בתי הספר לא ייפתחו מחדש כמתוכנן בספטמבר בגלל המגפה, היא אומרת. ללא פתרון, הכלכלה לא תוכל לשוב לעבוד, כי אחד ההורים יצטרך להישאר בבית.

הממשלה צריכה להתחיל לחשוב איזה סוג של תמיכה עליה לתת להורים אם בתי הספר לא ייפתחו מחדש בגלל המגפה, היא אומרת. ללא פתרון, הכלכלה לא תוכל לשוב לעבוד, כי אחד ההורים יצטרך להישאר בבית

אנחנו "רימינו בחודשים האחרונים", היא אומרת, כשכולם עבדו מהבית פחות או יותר. זה יכול להיות ישים לטווח הקרוב, לדבריה, "אבל האמת היא שאם יש ילדים קטנים בבית, אי אפשר באמת לעבוד שמונה שעות ביום. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב הרבה יותר בזהירות איך לעצב מחדש את שוק העבודה ואת הלימודים בבית הספר ואילו תמיכה ותמריצים הממשלה צריכה לתת כדי שזה יקרה".

נוסף על כך, לדבריה, צריך להידרש גם לאי השוויון שקיים היום בין ילדים מבחינת הגישה שלהם למחשבים. בישראל, אחוז הילדים שיש להם גישה הן למחשב והן למרחב שקט כדי ללמוד נמוך יותר מאשר בהרבה מדינות מפותחות אחרות, בהן הולנד, דנמרק, נורווגיה ושווייץ, לדוגמה, על פי נתוני ה-OECD.

"אז אם אנחנו מבקשים מילדים ללמוד מרחוק, יש לנו אחוז גבוה של ילדים שלא יוכלו לעשות את זה", היא אומרת. וגם זה משהו שצריך לטפל בו, כדי להבטיח שאיכות החינוך לא תיפגע ושאי השוויון במערכת החינוך לא יעמיק עוד יותר.

בדומה לכך, אומרת בודו-טרכטנברג, הממשלה חייבת לסייע לבתי החולים ולצוותי הקורונה להיערך לקראת הסתיו, שבו צפויים חולי קורונה ושפעת להציף את בתי החולים. גם לפני המגפה, בתי החולים סבלו ממצוקת תקציב וכוח אדם.

בעקבות המגפה, נעשה כעת דחוף יותר מתמיד לטפל בבעיות מבניות בכלכלה הישראלית, כגון יצירת גישה רחבה יותר של האוכלוסייה לאינטרנט בפס רחב, הפעלת רשתות 5G והמרצת השימוש בטכנולוגיה ובבינה מלאכותית בתחומי הרפואה והחינוך, היא אומרת. "זו התשתית של המאה ה-21", לדבריה.

עובדי אל על מוחים על כוונת החברה לפטר אותם במשבר הקורונה. מאי 2020 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

עובדים "באפלה" במשבר חסר תקדים

גודל הזעזוע שגרם משבר הקורונה הותיר את קובעי המדיניות ואת הכלכלנים בעולם בחיפוש אחר הכלים הנכונים להיאבק בתוהו ובוהו הכלכלי שהוא יצר, היא אומרת. "קיים הרבה אלתור" בקביעת המדיניות הכלכלית, היא אומרת. "כולם פחות או יותר עובדים באפלה". זאת מפני שמדובר בשילוב קטסטרופלי של משבר שהוא לא רק עולמי, אלא גם נוגע הן לביקוש והן להיצע.

פעילות כלכלית יכולה להתכווץ בשל גורמי ביקוש – כשהצרכנים מוציאים פחות כסף, דבר שמוביל לצניחת מחירים – או בשל גורמי היצע – כשיש מחסור במוצרים, או כשהמוצרים אינם מצליחים להגיע לשווקים, דבר שמוביל לנסיקת מחירים. לדוגמה, כשמתרחש צונמי או אסון אחר, הדבר מעכב את אספקת הסחורות ומשאבים אחרים לצרכנים, דבר שגורם לעלייה במחירים.

עד כה, רוב תקופות המיתון – כמו השפל הגדול של שנות ה-30 והמשבר הכלכלי של 2008 – היו מבוססות ביקוש, ורוב הכלים הכלכליים שתוכננו מאז מלחמת העולם השנייה נועדו להתמודד עם זעזוע כלכלי מבוסס ביקוש. במקרים כאלה, המדיניות הפיסקלית או המוניטרית – כמו קיצוץ במסים, הגדלת ההוצאות, תשלומי העברה והטבות למובטלים – משמשת לתמיכה בביקוש כשהוא צונח.

ההאטה היחידה בהיצע שהכלכלה המודרנית הייתה עדה לה, גם אם "על בסיס הרבה, הרבה יותר קטן", אומרת בודו-טרכטנברג, התרחשה בעקבות משבר האנרגיה העולמי בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, כאשר מחירי הנפט ומוצריו גאו בשל הפסקת אספקתו על ידי המדינות השולטות במקורותיו.

המשבר הכלכלי שחוללה המגפה, מסבירה בודו-טרכטנברג, הוא "זעזוע הן לביקוש והן להיצע" בעולם, דבר שלא קרה מעולם בעבר, וזה מה שמותיר את קובעי המדיניות ואת הכלכלנים אובדי עצות. "כשאנחנו מנסים לחשוב מהי המדיניות הנכונה שיש לנקוט, קיים סימן שאלה גדול", היא אומרת.

עם זאת, ההשפעה המידית ביותר של המגפה על הכלכלה הייתה מצד הביקוש, היא מסבירה, היות שהיא הביאה לצמצום צריכת המוצרים והשירותים בשל הסגר ולעלייה בהיקף הפיטורים והאבטלה.

הפגנה של העובדים הסוציאליים (צילום: Sindel/Flash90)

האבטלה בישראל היא מהגבוהות במדינות ה- OECD

על פי נתונים שפרסם ה-OECD מוקדם יותר החודש, ההשפעה המצטברת של משבר הקורונה על התעסוקה ועל שעות העבודה גדולה פי עשרה מזו שידע העולם במהלך המשבר הכלכלי העולמי לפני כעשור.

הנתונים גם מראים שמבין מדינות ה-OECD, האבטלה פגעה בצורה החמורה ביותר במקסיקו, באיטליה ובישראל במונחים של צניחה במספר שעות העבודה. חודשיים לאחר תחילת המשבר ישראל איבדה 35.29% משעות העבודה בהשוואה לפברואר, כשהמשבר הכה לראשונה, היא אומרת על סמך מספרי ה-OECD.

כדי להתמודד עם הבעיות האלה, מדינות העולם השתמשו ב"כמות מסיבית של כלים טיפוסיים", אבל "בדרך הרבה, הרבה יותר אגרסיבית", היא אומרת. הן הזרימו כסף לכלכלה, הן מהבנקים המרכזיים והן מקופת האוצר.

אבל ישראל עשתה "מעט מדי, מאוחר מדי", לדבריה, בעיקר מפני שהמשבר הכלכלי החל בתקופה שבה המדינה התמודדה גם עם משבר פוליטי ועם סבב שלישי של בחירות בתוך 12 חודשים בניסיון להרכיב ממשלה.

ישראל עשתה "מעט מדי, מאוחר מדי", לדבריה, בעיקר מפני שהמשבר הכלכלי החל בתקופה שבה המדינה התמודדה גם עם משבר פוליטי ועם סבב שלישי של בחירות בתוך 12 חודשים בניסיון להרכיב ממשלה

"לא הייתה לנו ממשלה, אז לא הייתה לנו מנהיגות כלכלית. אז אנחנו באמת מפגרים מאחור בתגובה מנקודת מבט פיסקלית", היא אומרת.

וגם כשהאבטלה גאתה, התמיכה שסיפקה הממשלה הייתה "אטית ומעטה" בהשוואה למדינות אחרות. נוסף על כך, המדיניות לא הייתה ברורה והובילה להרבה חוסר ודאות בכלכלה, ש"מנע מאנשים להוציא כסף", היא אומרת.

ההפגנות שמתקיימות ברחובות ישראל, לדבריה, "הן השתקפות" של האופן שבו אנשים תופסים את התנהלותה של הממשלה במשבר. "לא ראינו מחאות כאלה בשום מקום אחר", היא אומרת.

"כולם עוברים את המשבר הגדול הזה", אומרת בודו-טרכטנברג. אבל "הזעקה החברתית כאן היא הרבה, הרבה יותר גדולה מאשר בכל מקום אחר".

נדין בודו-טרכטנברג (צילום: Hadas Parush/Flash90)