כמה פעמים בימים האחרונים קראתם שהסיפור של האסי זה סיפור של צדק חלוקתי?
כמה פעמים קראתם שהקיבוצניקים צריכים לוותר כי זה לא נחל של אמא ושל אבא שלהם?
שאלו אדמות מדינה ונכסים של כולנו ושישחררו לנו כבר את האסי ויתנו לנו לטבול בו איך שאנחנו רוצים כי גם הפשרה שהתקבלה היא בעצם ויתור של ראש עירית בית שאן.
אז עכשיו קחו את כל המשפטים האלו ותחליפו את האסי – בכותל המערבי ואת הקיבוצניקים באורתודוקסיה חרדית.
כמה פעמים בימים האחרונים קראתם שהסיפור של האסי זה סיפור של צדק חלוקתי? עכשיו קחו את כל המשפטים האלו ותחליפו את האסי – בכותל המערבי ואת הקיבוצניקים באורתודוקסיה חרדית
גם כאן קבוצת כוח אחת קיבלה לידיה לשמור על נכס אבל הוא מעולם לא הוכרז כשייך לה.
גם כאן מדובר בנכסים היסטוריים ותרבותיים של כולנו.
גם כאן למרות שמתירים לנו להיכנס – "בעלי הבית" לכאורה קובעים את הכללים וכופים אותם עלינו.
גם כאן המדינה לא מתערבת ומאפשרת את השתלטותו של החזק, הפריווילג הפוליטי, על אחרים (ועוד לא התייחסנו לשאלת המעטים והרבים).
אני יודעת שתקפצו עלי עכשיו עם העובדה שהחלוקה הזו נעשתה על בסיס החלטות וחוקים שונים שנתנו הרשאות לאוכלוסיות האלו לנהוג במקומות ששייכים לכולנו – כבשלהן. אני יודעת שמשפטית זה מצב שונה, אבל זה לא משנה את העובדה הפשוטה – קבוצה אחת, טובה וצודקת ככל שתהיה, שולטת בנכסים ששייכים לכולנו ומכתיבה את החוקים במקומות מסוימים לנוחיותה.
בשנים האחרונות צדק חלוקתי הוא ביטוי שמתקשר מיד למאבק בין ישראל הראשונה וישראל השנייה. זה משרת צרכים פוליטיים שונים ולכן נוח לתחום את זה לשם, אבל ישראל כבר מזמן לא נחלקת רק לשניים. בישראל יש קבוצות שונות שיש להן כוח כלכלי, חברתי או פוליטי, ובשמו הן לוקחות בעלות על חלקים מהנכסים של כולנו, בעלות שאין לה דבר עם חלוקה שוויונית.
אני יודעת שמשפטית זה מצב שונה, אבל זה לא משנה את העובדה הפשוטה – קבוצה אחת, טובה וצודקת ככל שתהיה, שולטת בנכסים ששייכים לכולנו ומכתיבה את החוקים במקומות מסוימים לנוחיותה
צדק חלוקתי ונכסי ציבור זה אומר שיש נכסים ששייכים לכולנו, שכולנו בעלי הבית עליהם בתוקף היותנו תושבי המדינה הזו ולא בגלל השתייכותנו לקבוצת מקורבים כזו או אחרת, ואם מחלקים את הנכסים האלו לקבוצות מסוימות – הרי שעושים זאת באופן שיווני.
הצעקות המוצדקות של תושבי בית שאן ואחרים כי לציבור יש זכות על הנחל הובילו למספר פשרות על מנת לאפשר את התיקון. לדוגמא – פיתוח המשך התוואי של הנחל לטובת הכלל, הקצאת חלק מהנחל הזורם בקיבוץ לטובת הכלל במסגרת שעות מסוימות ועוד.
הפשרות האלו דומות מאוד לפשרות שהוצעו לפני ארבע שנים במסגרת מתווה הכותל. מתווה שהציע פיתוח חלק נוסף (החלק הדרומי) של הכותל לטובת כלל הצבור המבקש להתפלל באופן שוויוני, מתווה שניסה להגדיר שעות מסוימות לתפילותיהן של נשות הכותל, מתווה שניסה להגיע לפשרה שבה יהיה ולו במעט צדק חלוקתי באתר תרבות השייך לכלל.
מתווה הכותל נדחה. משום מה המונח צדק חלוקתי לא נשמע שם, ואותם ציבורים ונציגי ציבור שזועקים עכשיו (בצדק) את זעקת הקיפוח לא נשמעו במקרה הטוב או יצאו בכלל נגד פשרת המתווה בטענה לבעלות מלאה ובלעדית על המקום תוך שהם מבטלים את זכותם של כל האחרים (רק נזכיר שבשונה מהאסי – הכותל, פיתוחו ואחזקתו, ממומנים כל השנים בכספי הציבור כולו).
צדק חלוקתי מקבל בישראל ביטוי ציבורי ונשמע בכל פה – רק כשהוא מקושר ישירות לאפליה עדתית. הוא ביטוי שבצעקתו מעיר מיד זיכרונות של גזענות וחוויות של קיפוח. אבל הצעקה הזו מתחזה לצדק וחלוקה שיוונית. היא משרתת קבוצות ומפלגות פוליטיות מסוימות, המנפנפות בו לצורכיהן ומתנערות ממנו כשהן נדרשות להתפשר בשמו.
הצעקות המוצדקות של תושבי בית שאן ואחרים כי לציבור יש זכות על הנחל הובילו למספר פשרות על מנת לאפשר את התיקון. הפשרות האלו דומות מאוד לפשרות שהוצעו לפני ארבע שנים במסגרת מתווה הכותל.
צדק חלוקתי חשוב בישראל דווקא משום היותה חברה הטרוגנית הכוללת כל כך הרבה תתי קבוצות. שמירה על נכסים ציבוריים ככאלו היא מפתח ליצירת שוויון בסיסי בגישה למשאבי הטבע המעטים שיש כאן.
לכן פתיחת נחל האסי היא חשובה, אבל קבוצות ופוליטיקאים המצדיקים אותה, תוך התעלמות מהבעלות הנשמרת בקנאות (לא פעם אף בניגוד להחלטות בית המשפט ותוך דחיית כל פשרה אפשרית, רק כי אינה לטובתם) בכותל או באתרים דתיים והסטורים אחרים – היא צביעות.
לכל אלו הרואים בצדק חלוקתי ערך חשוב וראוי ליצירת חברה טובה ובריאה יותר בישראל 2020 ראוי להזכיר שצדק חלוקתי הוא לא רק תיקון אפליה עדתית אלא גם תיקון אפליה דתית.
רקפת גינסברג, מנכ"לית התנועה המסורתית, פועלת לשינוי חברתי וקידום דיאלוג בין כל חלקי החברה הישראלית. משמשת כחברת ועד מנהל במרכז ייעוץ לאישה. בעבר בוועד מנהל בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, וכן ניהלה תפקידי פיתוח חוסן במסגרת נט"ל (נפגעי טראומה לאומית)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שימי לב רקפת יקרה:
בניגוד לנחל האסי, שם הקיבוצניקים מגבילים את הגישה של זרים למקום, בכותל המערבי זה ממש אבל ממש לא כך: אף אחד לא מפריע לאף אחד משום מגזר ומשום דת לבוא לכותל ולהתפלל בו כל היום וכל הלילה! מימין ומשמאל, מהארץ ומחו"ל, יהודים ושאינם יהודים: השטח פתוח 24 שעות ביממה לכל דורש ודורשת, וכל אחת וכל אחד מתקבלים בברכה ובשמחה לבוא להתפלל בתום לב לפני בורא העולם.
אבל לכותל יש מהות: היא מקום קדוש לדת היהודית שהוא משרידי בית המקדש ומתפללים בו כבר מאות שנים על בניין בית המקדש.
לכן אי אפשר לנגוס חלקים ממנו ולתת אותם לידי אנשים שלועגים לאמונה הזו ובאים ואומרים טקסטים שמורדים באמונה היהודית ומורדים באלקים ומורדים בתקווה ומורדים בתפילה על בניין בית המקדש. זה הכל.
תפתחי את החוברות של נשות הכותל ותראי שהן מחקו את התפילה על עבודת בית המקדש והחליפו אותה בטקסטים כופרניים וכופרניים, וזה פוגע ברגשי הדת של מליוני מאמינות ומאמינים שבאות/ים בתום לב להתפלל בכותל – והן פוגעות באמונה שלנו!
ולפי היהדות מה שהן אומרות מביא היפך הברכה על העולם כי הן זייפו את התפילה היהודית והפכו אותה לאוסף של ברכות לבטלה – שמביאות על פי היהדות לעניות ולפורענות לעולם.
ולכן מה שהן עושות זו עבירה פלילית, חלק מסט שלם של עבירות פליליות שהן עושות כל חודש בלי להניד עפעף.
ולכן אי אפשר להשוות בין המקרה של האסי לבין המקרה של הכותל. אולי זה כמו שהיתה באה קבוצה לנהר האסי לא כדי להתרחץ בו ולא כדי להינות ממנו – אלא כדי לקלל את כל הקיבוצניקים, לדרוך עליהם, ללעוג להם, ללעוג למסורת של הקיבוץ באשר היא, ואולי אפילו כדי ליבש האסי וללכלך אותו ולהרוס אותו ולזהם את מקורותיו. וזה עוול שאינו מתקבל על הדעת.