שימי לב רקפת יקרה:
בניגוד לנחל האסי, שם הקיבוצניקים מגבילים את הגישה של זרים למקום, בכותל המערבי זה ממש אבל ממש לא כך: אף אחד לא מפריע לאף אחד משום מגזר ומשום דת לבוא לכותל ולהתפלל בו ... המשך קריאה
שימי לב רקפת יקרה:
בניגוד לנחל האסי, שם הקיבוצניקים מגבילים את הגישה של זרים למקום, בכותל המערבי זה ממש אבל ממש לא כך: אף אחד לא מפריע לאף אחד משום מגזר ומשום דת לבוא לכותל ולהתפלל בו כל היום וכל הלילה! מימין ומשמאל, מהארץ ומחו"ל, יהודים ושאינם יהודים: השטח פתוח 24 שעות ביממה לכל דורש ודורשת, וכל אחת וכל אחד מתקבלים בברכה ובשמחה לבוא להתפלל בתום לב לפני בורא העולם.
אבל לכותל יש מהות: היא מקום קדוש לדת היהודית שהוא משרידי בית המקדש ומתפללים בו כבר מאות שנים על בניין בית המקדש.
לכן אי אפשר לנגוס חלקים ממנו ולתת אותם לידי אנשים שלועגים לאמונה הזו ובאים ואומרים טקסטים שמורדים באמונה היהודית ומורדים באלקים ומורדים בתקווה ומורדים בתפילה על בניין בית המקדש. זה הכל.
תפתחי את החוברות של נשות הכותל ותראי שהן מחקו את התפילה על עבודת בית המקדש והחליפו אותה בטקסטים כופרניים וכופרניים, וזה פוגע ברגשי הדת של מליוני מאמינות ומאמינים שבאות/ים בתום לב להתפלל בכותל – והן פוגעות באמונה שלנו!
ולפי היהדות מה שהן אומרות מביא היפך הברכה על העולם כי הן זייפו את התפילה היהודית והפכו אותה לאוסף של ברכות לבטלה – שמביאות על פי היהדות לעניות ולפורענות לעולם.
ולכן מה שהן עושות זו עבירה פלילית, חלק מסט שלם של עבירות פליליות שהן עושות כל חודש בלי להניד עפעף.
ולכן אי אפשר להשוות בין המקרה של האסי לבין המקרה של הכותל. אולי זה כמו שהיתה באה קבוצה לנהר האסי לא כדי להתרחץ בו ולא כדי להינות ממנו – אלא כדי לקלל את כל הקיבוצניקים, לדרוך עליהם, ללעוג להם, ללעוג למסורת של הקיבוץ באשר היא, ואולי אפילו כדי ליבש האסי וללכלך אותו ולהרוס אותו ולזהם את מקורותיו. וזה עוול שאינו מתקבל על הדעת.
יש לציין שהפולחן שהקבוצה נשות הכותל עושה בכותל הוא פולחן שאסור לפי כללי היהדות כיוון שמדובר על פולחן המבוסס על ברכות לבטלה (זיופים של ברכות וכן ברכות בסיטואציות שאין לומר אותן). כך שאם ... המשך קריאה
יש לציין שהפולחן שהקבוצה נשות הכותל עושה בכותל הוא פולחן שאסור לפי כללי היהדות כיוון שמדובר על פולחן המבוסס על ברכות לבטלה (זיופים של ברכות וכן ברכות בסיטואציות שאין לומר אותן). כך שאם הקבוצה הזו רוצה שנתייחס אליה ואל טענותיה ברצינות – ראשית כל מן הראוי שתחזור להתנהג על פי כללי היהדות במקום שהוא הכי קדוש ליהדות. זה אמור להיות common sense.
דבריו של הרב הנכבד אינם מבוססים על המציאות. כי:
*בפועל, המקום הקרוי עזרת המשפחות עומד שומם. מדי פעם מגיעים לשם תיירים לראות את המקום, או בימי שני וחמישי לפעמים מגיעות משפחות לחגוג בר מצ... המשך קריאה
דבריו של הרב הנכבד אינם מבוססים על המציאות. כי:
*בפועל, המקום הקרוי עזרת המשפחות עומד שומם. מדי פעם מגיעים לשם תיירים לראות את המקום, או בימי שני וחמישי לפעמים מגיעות משפחות לחגוג בר מצוות בפרטיות – מה שהם יכלו לקיים בלי שום קשר לתאולוגיות של כתות כאלו ואחרות. אין שם כמעט אף אחד שמחפש להגיע לשם כדי לנהל דווקא טקס לא הלכתי.
*והסיבה היא ברורה: אין ביקוש לכותל רפורמית שהרי לפי התאולוגיה הרפורמית, הכותל הוא בכלל לא מקום קדוש. (הרי הכותל הוא שריד בית המקדש – מה לרפורמים ולקונסרבטיבים עם בית המקדש שהם בכלל מחקו מהסידור שלהם?)
*והואיל והקבוצות הרפורמית והקונסרבטיבית בכלל לא מאמינות בקדושתו של הכותל ובמהות העבודה שלו, לכן הרצון שלהם לקבל מקום בכותל הוא רצון לא הוגן.
*ובפרט הקבוצה הקולנית הקרויה "נשות הכותל" הודתה כבר באופן רשמי באתר הפייסבוק שלה ש"קדושת הכותל היא המצאה של הרבנות הראשית" (בתאריך 1.1.20). והפייסבוק שלה גם כולל קריאות קולניות של גולשים "להפיל את הכותל בדחפור ובחומר נפץ" בלי שום תגובת מחאה מטעם אף אחד. וזה אומר הכל.
*וכאשר הן באות לכותל ובכוונה פוגעות בקדושתו: מכניסות ספר תורה לשרותים ולבגדים הפנימיים, מדברות בצורה בוטה נגד אלקים ונגד האמונה היהודית, לועגות למתפללות, פוגעות פיזית במתפללות – ורוצות לקבל "פרס על התנהגות רעה" טמפל חדש במקום שהן לא מאמינות בקדושתו נקודה, זו התנהגות לא מוסרית בלי קשר לדת כזו או אחרת.
*וכמסקנה, הרצון של חלק מהקונסרבטיבים והרפורמים להאחז דווקא בכותל, ובדווקא לנהל בו פולחנים שנוגדים את קדושת הכותל, עם טקסטים שלועגים לאמונה היהודית (תפילת שמונה עשרה עם לעג לאמונה היהודית בתוך הטקסטים המזויפים שיש בפנים), הוא רצון לא מוסרי, לא הוגן, פוגעני כלפי כל אותם מליונים שכן מאמינים בקדושת המקום, ופוגעני כלפי כלל העולם בעצם: כי הפולחן שנעשה על ידי הכתות הקונסרבטיביות והרפורמיות מכיל טקסטים שעל פי ההלכה היהודית מהווים "ברכה לבטלה" (כי לקחו מטבעות של ברכות וזייפו אותן), דבר המביא על פי המקורות היהודיים (ראה הכלי יקר שמות כ ז) היפך הברכה בעולם.
*ולכן אין שום הצדקה, לא מוסרית ולא הגיונית, להקים בימה בכותל עבור כתות שכלל לא מאמינות בקדושתו, שכמעט ולא פוקדות את המקום, ושהפולחן שלהן מנוגד לקדושתו, ושהפולחן שלהן במקום שהשכינה שורה בו (והרי הם לועגים למושג הזה בכלל) עלול להיות חלילה מסוכן לכל העולם, כמו לשחק באש על פתח של כור אטומי.
*והפשרה היחידה שהיא צודקת והוגנת ומוסרית היא להשאיר את הכותל למי שמאמין בקדושתו, ולבקש מכל אותם אנשים שלועגים לאמונה היהודית לחזור סוף סוף בתשובה ולהפסיק סוף סוף לפגוע ולפגע בפרוטוקול התקשורת של המאמינים באופן כל כך כואב וכל כך לא הוגן וכל כך לא מוסרי.
כשאלפי אנשים התכנסו במרכז לונדון בסוף האביב כדי למחות נגד האנטישמיות, גם פיאז מוגאל היה שם.
מוגאל, מייסד הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות", מודה בגלוי כי היה אחד מ"קומץ" מוסלמים בריטים בלבד שהשתתפו בהפגנה – והמוסלמי היחיד שעלה לבמה לצד פוליטיקאים ומנהיגי קהילות ונשא דברים בפני הקהל. מוגאל אינו מטיל ספק בהחלטתו לנאום בעצרת, ואינו מהסס למתוח ביקורת על בני דתו שנמנעים מלהתבטא בפומבי לנוכח האנטישמיות הגואה בבריטניה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
באפריל נדקרו שני יהודים בפיגוע טרור בגולדרס גרין, שכונה בצפון לונדון שבה מתגוררת קהילה יהודית גדולה. היה זה אחד מיותר מתריסר אירועים אנטישמיים שכוונו בחודשים האחרונים נגד בתי כנסת ומרכזים קהילתיים, לאחר שבאוקטובר נרצחו שני יהודים בפיגוע בבית הכנסת היטון פארק במנצ'סטר.
"החלטתי להשתתף ולנאום בעצרת משום שחשתי דכדוך עמוק לנוכח העובדה שגורמים בקהילה שלי אפילו לא ניסו להפגין אמפתיה, או להתייצב בפומבי לצד הקהילות היהודיות"
"החלטתי להשתתף ולנאום בעצרת משום שחשתי דכדוך עמוק לנוכח העובדה שגורמים בקהילה שלי אפילו לא ניסו להפגין אמפתיה, או להתייצב בפומבי לצד הקהילות היהודיות בשעה שהדבר כה נדרש", אומר מוגאל לזמן ישראל.
"ישנם גורמים בקהילה שלי שמתקשרים לחברי הקהילה היהודית ומביעים בפניהם הזדהות, אך הם אינם מוכנים להפגין זאת בפומבי וליצור תקדים", הוא אומר. "הם מנהלים בשקט משחק כפול, ומבחינתי זה בלתי מתקבל על הדעת. או שאתה חי לאור הערכים שלך, או שמוקיעים אותך כצבוע – ולחיות לאור הערכים שלך פירושו שלפעמים צריך פשוט לעשות את הדבר הנכון".
מפגינים אוחזים בדגלי ישראל, בעוד סטודנטים פרו־פלסטינים מפגינים, מניפים דגלים וקוראים סיסמאות מחוץ לקינגס קולג' בלונדון, 7 באוקטובר 2025 (צילום: JUSTIN TALLIS / AFP)
מוגאל אינו חדש במאבק הזה. בעבר שימש יועץ לממשלה וחבר מועצה מקומית, ולאורך שנים פעל במגזר הקהילתי ובארגוני צדקה. זה זמן רב הוא נמצא בחזית המאבק בקיצוניות, בפשעי שנאה ובאנטישמיות, ונמנה עם התומכים הבולטים בשיתוף פעולה בין־דתי בין יהודים למוסלמים.
הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות" פועל להרחבת הידע והמודעות לאנטישמיות ולשואה בקרב הקהילות המוסלמיות בבריטניה. ארגון נוסף שייסד מוגאל, Tell MAMA, מתעד ומדווח על פשעי שנאה נגד מוסלמים ומעניק סיוע לקורבנותיהם.
הגיעה העת לפרשנות מחודשת של הטקסטים
מוגאל מותח ביקורת חריפה על מה שהוא מכנה "התחמקויות מילוליות" של כמה ממנהיגי הקהילה המוסלמית. לדבריו, לא די בגינויים שגרתיים של אנטישמיות ובהימנעות מהכרה בקשר ההדוק בינה לבין אקטיביזם אנטי־ישראלי רדיקלי.
"אני ניצב בסולידריות ובאחדות מלאה עם הקהילה היהודית, ואני עומד איתן מאחורי עמדתי כי שלילה גורפת של קיומה של מדינת ישראל היא חלק מרטוריקה אנטישמית"
"אני ניצב בסולידריות ובאחדות מלאה עם הקהילה היהודית, ואני עומד איתן מאחורי עמדתי כי שלילה גורפת של קיומה של מדינת ישראל היא חלק מרטוריקה אנטישמית, וכי חובה לקרוא על כך תיגר – גם בחלקים מסוימים בקהילה שלי", אומר מוגאל.
לדבריו, עמדה זו אינה סותרת תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית או התנגדות לחלק ממדיניותה ומהתבטאויותיה של ממשלת ישראל הנוכחית.
מפגינים נושאים דגלים ושלטים במהלך הפגנה נגד אנטישמיות וקיצוניות בלונדון, 10 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Alberto Pezzali)
מוגאל מייחס את היסוסם של מנהיגים מוסלמים אחרים להתייצב בפומבי לצד יהודי בריטניה לחששם "לעורר מהומות", ולרצונם לשמר את בסיס התמיכה שלהם בקהילה ואת קהל עוקביהם ברשתות החברתיות.
מוגאל מצביע גם על אתגר עמוק ושורשי יותר: הצורך ב"פרשנות מחודשת של כתבי הקודש האסלאמיים". לדבריו, מאז המתקפה העקובה מדם של חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023, מסגדים רבים מדי מארחים "מטיפים שמשתמשים בפרשנויות מסוימות של החדית' ובדימויים קריקטוריים שחלחלו לדת האסלאם, כדי להצדיק את פעולות חמאס או לעודד התקפות על יהודים".
פיגועי 11 בספטמבר ופיגועי הטרור בלונדון ב־7 ביולי 2005 היו אמורים להוביל ל"פרשנות מחודשת ויסודית של הטקסטים הדתיים", הוא מוסיף, אך "הרוב המוחלט והמכריע" של האימאמים בבריטניה "לא עשה דבר בנידון".
"אם לא נעשה זאת עכשיו, זה פשוט לעולם לא יקרה", הוא קובע.
מוגאל אינו המוסלמי הבריטי הבולט היחיד שמביע תמיכה ביהודי בריטניה. מוקדם יותר החודש הצטרפו אליו כמה אישי ציבור נוספים, בהם שרה חאן, לשעבר הנציבה הממשלתית למאבק בקיצוניות
הנרמול הצורם של האנטישמיות
מוגאל אינו המוסלמי הבריטי הבולט היחיד שמביע תמיכה ביהודי בריטניה. מוקדם יותר החודש הצטרפו אליו כמה אישי ציבור נוספים, בהם שרה חאן, לשעבר הנציבה הממשלתית למאבק בקיצוניות. יחד הם חתמו על מכתב פומבי המגנה את התגובה "החלשה והמאכזבת" לעלייה "הקולנית והבלתי פוסקת" באנטישמיות מאז מתקפת 7 באוקטובר.
במכתב נטען כי גורמים מסוימים מנצלים "מחאה לגיטימית" נגד המלחמה בעזה כדי "לנרמל סיסמאות, סמלים ורטוריקה המפארים אלימות". עוד הודגש הפער בין "השתיקה והיעדר הגינוי" לנוכח ההתקפות על יהודי בריטניה לבין "המחאות הנרחבות והפגנות הסולידריות" ששטפו את המדינה בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר במיניאפוליס ב־2020.
מפגינים נושאים שלט עם תמונתו של ג'ורג' פלויד בצעדה בלונדון, 7 ביוני 2020 (צילום: ISABEL INFANTES / AFP)
מדוע, לדעת מוגאל, יהודי בריטניה לא זכו לסולידריות דומה מצד בני ארצם? הוא תולה זאת בתפיסות מושרשות בתנועות אנטי־גזעניות, שלפיהן ישראל היא כל-יכולה והיהודים עשירים ובעלי השפעה פוליטית רחבה.
תפיסות אלה, אשר "נושקות ממש לקצה הרטוריקה האנטישמית, ובמקרים רבים אף חוצות את הגבול", משמשות תירוץ ל"חוסר מעש", טוען מוגאל. לדבריו, יש דבר מה צורם בכך שתנועה אנטי־גזענית, המתיימרת להיאבק למען "קהילות מיעוט", מתעלמת ממצוקתם של יהודי בריטניה – "קהילת מיעוט זעירה" – דווקא בשעה שהם נתונים למתקפה מתמשכת.
מוגאל סבור כי הניסיונות לנתק את התנועה הפרו־פלסטינית בבריטניה מהאנטישמיות היו "מעטים מדי, ומאוחרים מדי". "יש בעיה משמעותית בכך שהתנועה הוכתמה באנטישמיות", הוא קובע, וקורא לאמץ אסטרטגיה של "התנערות, הדרה והצבת אתגר גלוי".
"אי אפשר לדבר על מדינה פלסטינית בלי להתנער מכל גורם, בכל קבוצה, שיש לו היסטוריה של אנטישמיות. וזוהי מציאות שאיש אינו באמת רוצה להתמודד איתה כרגע"
"אי אפשר לדבר על מדינה פלסטינית בלי להתנער מכל גורם בכל קבוצה שיש לו היסטוריה של אנטישמיות", אומר מוגאל. "וזוהי מציאות שאיש אינו באמת רוצה להתמודד איתה כרגע".
פוליטיקאים מלבים את האש האנטי־ישראלית
מוגאל סבור כי מפלגת הירוקים האנטי־ישראלית היא כיום הביטוי האלקטורלי המשמעותי והחזק ביותר לברית בין השמאל הרדיקלי לאסלאמיסטים – ברית שהלכה והתחזקה מאז מלחמת עיראק ב־2003.
מפגינים מתכנסים סמוך לרחוב דאונינג במהלך עצרת "חירום לאומית" שארגן ארגון "הקמפיין נגד אנטישמיות", בעקבות פיגוע דקירה בגולדרס גרין בלונדון, 30 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Alberto Pezzali)
בהנהגתו של מנהיגה החדש, זאק פולנסקי, יהודי אנטי־ציוני מהשמאל הרדיקלי, הפכו הירוקים את סוגיית עזה – ואת "שותפותה לדבר עבירה" של ממשלת הלייבור ב"רצח העם" שמבצעת ישראל – לנושא מרכזי בקמפיין שלהם לקראת הבחירות המקומיות במאי האחרון. זאת, אף שלרשויות המקומיות בבריטניה אין כל תפקיד בעיצוב מדיניות החוץ של המדינה.
ואולם, הישגה המרשים של המפלגה בבחירות הוכתם בהאשמות שלפיהן כמה ממועמדיה השמיעו התבטאויות אנטישמיות. לדברי מוגאל, מפלגת הירוקים "קיבלה החלטה אסטרטגית" למנף את הביקורת החריפה שלה על פעולות ישראל בעזה כדי לגייס מוקדי תמיכה חדשים.
"הם בוודאי ידעו שבאמצעות הצעד הזה הם עומדים למשוך אליהם אנשים עם עבר בעייתי מאוד", אומר מוגאל. לדבריו, הבטחות המפלגה להחמיר את הליכי סינון המועמדים שלה, שהן בגדר מס שפתיים, "פשוט אינן מספיקות".
"אני מאמין שיהודים אינם רוצים להסתתר מאחורי חומות גבוהות […] עם מצלמות ומאבטחים. אלה לא חיים". הוא מוסיף כי המאבק באנטישמיות מחייב "שינוי חברתי אמיתי", וכי לממשלה אין תוכנית שתוביל לכך
גם האופן שבו מתמודדת מפלגת הלייבור עם האנטישמיות והקיצוניות מאז עלתה לשלטון ביולי 2024 אינו מרשים את מוגאל. אומנם הוא זוקף לזכותם של כמה משרי הממשלה הבנה טובה של השפעת המצב על הקהילה היהודית, ומכיר בכך שהממשלה השקיעה משאבים רבים בהגברת האבטחה.
אבל, הוא אומר, "אני מאמין שיהודים אינם רוצים להסתתר מאחורי חומות גבוהות […] עם מצלמות ומאבטחים. אלה לא חיים". הוא מוסיף כי המאבק באנטישמיות מחייב "שינוי חברתי אמיתי", וכי לממשלה אין תוכנית שתוביל לכך.
מנהיג מפלגת הירוקים זאק פולנסקי (במרכז) ומנהיג מפלגת הלייבור לשעבר ג'רמי קורבין (למטה משמאל) מצטרפים למפגינים במהלך צעדה נגד הימין הקיצוני בלונדון, 28 במרץ 2026 (צילום: Henry Nicholls / AFP)
הוא גם מאשים את הממשלה בכך שאינה מציעה כל "פתרון חלופי […] להתמודדות עם קיצוניות אסלאמיסטית או אנטישמיות אסלאמיסטית קיצונית". לדברי מוגאל, קיים ניגוד "מובהק וחריף" בין גישתה "הריקה מתוכן" של הממשלה הנוכחית לבין מאמציה של הממשלה השמרנית הקודמת "להתמודד" עם הסוגיה.
לדברי מוגאל, בלייבור חוששים ש"אם הם יתחילו לדבר על קיצוניות אסלאמיסטית, זה יעלה להם באובדן תמיכה פוליטית". החשש הזה, הוא טוען, רק התעצם בעקבות בחירתם לפרלמנט של ארבעה מועמדים עצמאיים "פרו־עזה" בבחירות הכלליות ב־2024. "זה יצר תחושת פחד, ואחר כך תחושת אדישות" מצד הממשלה, הוא מוסיף.
עם זאת, מוגאל טוען כי הגורמים בקהילה המוסלמית המייעצים לממשלה להימנע מעיסוק פומבי בקיצוניות אסלאמיסטית מציגים בפני השרים "תמונה מעוותת לחלוטין של הקהילות המוסלמיות בבריטניה", וכן "השקפה שמרנית, ולעיתים נוקשה ושברירית, של האסלאם".
"אנשים מנצלים לרעה את הדת שלי כדי לכפות את האכזריות שלהם, לכפות את עליונותם, ולכפות את תחושת הזכאות שלהם"
מוגאל אינו זר לגזענות. בילדותו גורשה משפחתו מאוגנדה, לאחר שנשיא המדינה דאז, אידי אמין, גירש את בני המיעוט ההודי ב־1972. גם כשגדל בבריטניה בשנות ה־80 חווה גזענות על בשרו. הוא סבור כי התפיסות העומדות בבסיס גזענות מסוג זה "זהות לחלוטין" לאלה שמפגינים האסלאמיסטים.
"אנשים מנצלים לרעה את הדת שלי כדי לכפות את האכזריות שלהם, לכפות את עליונותם, ולכפות את תחושת הזכאות שלהם", הוא קובע. מבחינתו, המאבק באנטישמיות "קשור בטבורו" להגנה על הערכים הדמוקרטיים והליברליים.
פיאז מוגאל, מייסד הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות" (צילום: באדיבות המצולם)
"אני מרגיש שבמהלך שלושת העשורים האחרונים, האנטישמיות בבריטניה החמירה בצורה משמעותית", הוא מסכם. "אבל היא משמשת גם מדד לאופן שבו חוסר הסובלנות הכה שורשים במדינה שלנו בכללותה. המציאות היא שאנו ניצבים כיום בפני משבר לאומי של חוסר סובלנות".
"אנשים אנינים באמת מתקשים כיום לנשום כאן. רוצים לאטום אוזניים ולכסות עיניים. כי וולגריות וגסות רוח מקיפות אותנו בכל מקום", מקטרת ידידה. "זה מורגש בהתנהלות של אנשים בפוליטיקה ובשפת הדיבור. גם התקשורת שופעת גסות רוח".
"והטוקבקים ברשת, אוי הטוקבקים", מוסיפה החברה, "עם העילגות, הבורות, האלימות והעוינות המבעבעת. כבר אין לאן לברוח מכל הטינופת הזאת".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הציבור הישראלי ממתין ל"ניצחון מוחלט", אך בפועל, כל החזיתות שנפתחו במלחמה הנוכחית נותרו ללא הכרעה ברורה. צה"ל ניצב אל מול עוצמה משותקת, הנובעת ממגבלות מדיניות ואחרות. נראה כי סבב נוסף מול איראן הוא חסר תוחלת.
מלחמות העבר אינן יכולות עוד לשמש מודל לניצחונות מכריעים; אפילו ארצות הברית, המעצמה הגדולה בעולם, לא רשמה הכרעה צבאית מובהקת מאז מלחמת העולם השנייה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
לנוכל נהנתניהו כל זה לא מזיז. איך אתה לא מבין את זה. כל מה שהוא צריך זה ש'גוש השינוי' לא יוכל להקים ממשלה. זה הכל. מצידו להיות ראש ממשלת מעבר לנצח (לא מעבר דירה, חלילה. בלפור. שאנחנו נש... המשך קריאה
לנוכל נהנתניהו כל זה לא מזיז. איך אתה לא מבין את זה. כל מה שהוא צריך זה ש'גוש השינוי' לא יוכל להקים ממשלה. זה הכל. מצידו להיות ראש ממשלת מעבר לנצח (לא מעבר דירה, חלילה. בלפור. שאנחנו נשלם), ששרה לא תצטרך להזמין תור במספרה והמאבטחים במיאמי יהיו על חשבוננו.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
![מפגינים מתכנסים סמוך לרחוב דאונינג במהלך עצרת "חירום לאומית" שארגן ארגון "הקמפיין נגד אנטישמיות", בעקבות אירוע דקירה בגולדרס גרין בלונדון, 30 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Alberto Pezzali)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/07/AP26120701386043.jpg "מפגינים מתכנסים סמוך לרחוב דאונינג במהלך עצרת "חירום לאומית" שארגן ארגון "הקמפיין נגד אנטישמיות", בעקבות אירוע דקירה בגולדרס גרין בלונדון, 30 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Alberto Pezzali)")
![פיאז מוגאל, מייסד הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות" (צילום: באדיבות המצולם)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/07/Untitled2.jpg "פיאז מוגאל, מייסד הארגון "מוסלמים נגד אנטישמיות" (צילום: באדיבות המצולם)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו