האם חשבתם פעם מה זה להיות סוויט טות'? מאיפה מגיעה מורשתו של המתוקאי? ההיסטוריה שלו? איך חיים עם עול המתוקאות? אני מדמה את עצמי לאמטאני קנטארו, גיבור הסדרה היפנית סוויט טות' סאלארי מאן. אני כל כך מזדהה עם דרכו של הסמוראי-מתוקאי הזה, שממש נלחם כדי להשיג את הממתקים שלו, שאני מתחיל לכנות את עצמי מאטו-קאי סאן, שזו המקבילה היפנית של מתוקאי.

אני כל כך מזדהה עם דרכו של הסמוראי-מתוקאי הזה, שממש נלחם כדי להשיג את הממתקים שלו, שאני מתחיל לכנות את עצמי מאטו-קאי סאן, שזו המקבילה היפנית של מתוקאי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אמטאני נפגש באחד הפרקים עם אימו האימתנית ואוכל אקלרים ממולאים קרם מול הפרצוף שלה, כך שאני מחליט לנסוע בסוף השבוע לקיבוץ של הוריי ולפגוש אותם. אולי אצליח להתחקות אחרי אילן היוחסין המסוכר של המשפחה? אימא ודאי יודעת על כך כמה דברים.

איפה העוגה?

נכון שאני אוהב לחפש ממתקים חדשים עם טעמים לא ידועים – אבל גם לטעם המוכר מזה שנים יש קסם משלו. כשאתה חוזר לממתק אהוב, זה כמו לחזור לבית שבו גדלת. אמא שלי אולי לא בשלנית ברמת שף, אבל מתוקים היא יודעת להכין.

זאת יש לדעת: בקיבוץ התעצבה התאווה שלי למתוק. זה נחשב ללוקסוס כשהייתי ילד. מותרות. לא היו ממתקים זמינים בכל מקום, כמו היום. בכל יום שישי קיבלנו שקית עם "דברים טובים" – כמה ממתקים בכמות מדודה, כיאה לחברה ספרטנית שאינה מעלה את התענוגות וההדוניזם על ראש שמחתה אלא מקדישה את זמנה לעבודה, תורנויות, גיוסים, שמירה וקריעת תחת כללית. עוגות? רק בסוף השבוע. בימי חמישי נהגתי להסתובב ביישוב בשעות הערב ולרחרח את האוויר: ניחוחות העוגות לשבת מילאו את הקיבוץ כולו, כולם עמלו באותו ערב על העוגות שלהם במטבחים הזעירים בתוך הבתים הקטנים. הצורך הקיבוצי הזה בממתקים היה חזק מאיתנו – לעתים אפילו סחבנו ממתק או שניים מהכלבו, הצרכנייה הקיבוצית.

בכל יום שישי בקיבוץ קיבלנו שקית עם "דברים טובים" בכמות מדודה, כיאה לחברה ספרטנית שאינה מעלה את התענוגות וההדוניזם על ראש שמחתה אלא מקדישה את זמנה לעבודה, תורנויות, גיוסים, שמירה וקריעת תחת כללית

כן, אני מודה – לפעמים אכלתי את ממתקי הקולקטיב בלי לשלם. שנאמר, מים גנובים ימתקו. מתי כן נהנינו מממתקים ללא הגבלה? בחתונות. לקראת חתונה בקיבוץ עמלו חברים מסוימים שידעו את מלאכת האפייה (ממוצא הונגרי, אם אינני טועה) על הכנת עוגות קטנות ומשובחות, ממש כמו במכורתם אירופה. היו שם עוגות תפוחים, עוגות שוקולד נוסח האמנדינה הרומנית ועוד ועוד. את המעדנים והמגדנות היו שומרים במקררי הענק של חדר האוכל, שלא היו נעולים. כשידענו שיש חתונה בקרוב, נהגנו לפשוט על המקררים הלא שמורים לעת חצות ולבזוז מטעמים. האם זה מה שהפיל את התנועה הקיבוצית? ההיסטוריונים עדיין מתלבטים בסוגייה. אך מאז הכול השתנה כמובן – הקיבוץ כבר מזמן אינו הקיבוץ של פעם. היום היישוב כבר אינו מתנהל כקסרקטין צבאי ויש רשות ליהנות. מה שלא השתנה הם הממתקים של אמא שלי.

ממתק היסטורי

אני מגיע לבית הוריי בקיבוץ ביום שישי אחרי הצהריים – הזמן לקפה ועוגה, כמובן. אני שואל את אמא שלי: מאיפה נובעת התאווה שלי למתוקים? האם יש לנו בעץ המשפחתי ענף של מתוקאים? אמא שלי מביאה לי אלבומים מצהיבים מהארכיון שלה.

"זה סבא שלי, יוסף", היא מספרת במבטאה הארגנטינאי המתוק. "אתה בטח יודע שלקראת סוף המאה ה-19 היהודים שחיו ברחבי האימפריה הרוסית התחילו לסבול מגילוי אנטישמיות קשים ורדיפות שלטוניות".

"כן אמא, אבל היהודים תמיד סבלו. איך זה קשור לתחביב המתוקים שלי?"

אמא שלי ממשיכה בשיעור ההיסטוריה:

"היהודים התחילו להגר מרוסיה לרחבי העולם, וארגנטינה עודדה הגירה בתקופה ההיא. ארגנטינה הבטיחה ליהודים חופש דת, הברון הירש רכש קצת אדמות וחלק מהיהודים שהגיעו מרוסיה פנו להתיישבות חקלאית והפכו לבוקרים יהודים – Gauchos Judíos".

נזכרתי בדוד שלי טין, גאוצ'ו יהודי שלימד אותי לצוד עגלים בלאסו ולהשליך בולאס על תרנגולות שחשבו שהשמיים נופלים להן על הראש. "זה קצת כמו את ואבא, שהגעתם לארץ בסיקסטיז ופניתם להתיישבות חקלאית בקיבוץ".

את המעדנים והמגדנות היו שומרים במקררי הענק של חדר האוכל, שלא היו נעולים. כשידענו שיש חתונה בקרוב, נהגנו לפשוט על המקררים לעת חצות ולבזוז מטעמים. האם זה מה שהפיל את התנועה הקיבוצית?

"אבל יוסף, הסבא שלי, הגיע מגדות נהר הדנייפר אל העיר הגדולה סנטה פה שעל גדות הפראנה", היא מקררת את התלהבותי. "הוא אהב מאוד ממתקים ובחתונות, כטוב ליבו בעוגות, היה רוקד קזאצ'וק כמו קוזאק אמיתי".

פארטי און, יוסף!

מתברר כי הסב יוסף אהב לחגוג – הוא היה ממש סב-מסיבות פרוע. היו לו ארבעה בנים ובת אחת וכולם היו חובבי ממתקים! 100 אחוזי פגיעה. פארטיייי! עמנואל, בנו של יוסף וסבא שלי, פתח בעיירה פדראל שבמחוז אנטרה-ריוס בית מרקחת, שבו מלבד תרופות מכר גם ממתקים. היו לו על הדלפק צנצנות זכוכית ענקיות מלאות בסוכריות עגולות אדמדמות – ממש אולד סקול. הסבא היה מתוקאי מכובד ביותר! אחחח, איזו משפחה! עכשיו אני סוף סוף מבין איך כל זה התחיל, ומבטיח לאמי להמשיך את השושלת.

עוגת גבינה של אמא של אריאל קרס (צילום: אפרת קוטנר)

אמא שלי מגישה לי עם הקפה את עוגת הגבינה שלה. אני כבר אוכל את העוגה המסורתית הזו 50 שנה ו-וואו, בכל פעם זה טעים באופן חדשני ממש. מה יש בעוגה הפשוטה הזו שכל כך מושך? האם זו התחתית, מעין קלתית נוקשה וקריספית? האם זה גוף העוגה שעשוי מגבינה לבנה מתוקה – אך לא מתוקה מדי, ודחוסה – אך לא דחוסה מדי? האם זה החלק העליון שצבעו חום והוא פריך? האם זו הנגיסה עצמה? הביס המושלם שמערבב את הטעמים והמרקמים המרהיבים של העוגה הזו? ואולי זהו פשוט טעמו של הבית? כשאני טועם את העוגה הזו אני חוזר לגן העדן המסוכר של ילדותי. אני ממש מרחף בשמים המתוקים עכשיו.

האם זו הנגיסה עצמה? הביס המושלם שמערבב את הטעמים והמרקמים המרהיבים של העוגה הזו? ואולי זהו פשוט טעמו של הבית? כשאני טועם את העוגה הזו אני חוזר לגן העדן המסוכר של ילדותי

יש רק דבר אחד… רק דבר אחד שמתעלה על עוגת הגבינה הזו… אבל לא, זה לא יכול להיות… לא ייתכן שאמא שלי תפנק אותי בצורה כזו. האם אני הוזה? היא מוציאה מהמקרר תבנית כסופה בצורת מין פרח עגול שיש חור במרכזו. הראש שלי מסתובב. השיער סומר לי על העורף. הפה מתייבש. העיניים מתהפכות. כן, החלום שלי התגשם, אמא שלי הכינה לי פלאן.

פלאן וגמרנו

הפלאן הוא התגלמות הפנטזיה של המתוקאי. הוא עשוי מתועפות סוכר, חלב וביצים ללא הגבלה כמעט – אבל חוץ מזה כמעט כלום מלבד תמצית וניל. אמא שלי שורפת בתחילה סוכר עד התקרמלות מבורכת, ואז שמה את הכלי המיוחד של הפלאן לאפייה של שעה בתנור ב"בן מארי", או באניו מריה בספרדית – כלומר "אמבטיה" של מים. הפלאן יוצא מהתנור כמעין פודינג זהוב. המרקם שלו כה סמיך עד שהוא עומד בפני עצמו, נראה כמו מאפה מוזר ובעל ניחוח שאין לטעות בו. לאחר שהפלאן מתקרר במקרר, הופכים אותו על תבנית זכוכית – צ'אק! אז הוא נראה כמו מעין עוגה, הר של מתיקות בצבעי חום-זהוב מזמינים במיוחד, עם נקודות קטנות של קרמל על הדפנות ופסגה שטוחה בצבע חום כהה דבשי. העוגה דמוית הפודינג טובלת בעדינות ברוטב של עצמה.

פלאן של אמא של אריאל קרס (צילום: אפרת קוטנר)

אכלתי המון פלאנים ברחבי העולם, בבתים של חברים ובמסעדות. פלאן כמו זה של אמא שלי לא ניתן למצוא בשום מקום אחר. בדוק. לביס כאן יש משמעות היסטורית, שכן הוא מתחיל את מאבק המלאך מול השטן, שיושבים על כתפיי. המלאך אומר: קח את זה באיזי, אריאל. הפיתוי עצום. בנקל תיפול בפלאן וכל תוכניותיך לשמור על המשקל יעלו בתוהו. פרוסה אחת תספיק. היום זה פלאן ומחר, מי יודע. התאווה שלך למתוקים תשתלט עליך ואז… עזוב שטויות, אומר השטן. פרוסה? זה לחלשים. לך על כל התבנית.

הביס מתחיל את מאבק המלאך מול השטן שיושבים על כתפיי. המלאך אומר: קח את זה באיזי, אריאל. הפיתוי עצום. בנקל תיפול בפלאן. עזוב שטויות, אומר השטן. פרוסה? זה לחלשים. לך על כל התבנית

חיים רק פעם אחת. חסל את זה, עם הרוטב והכל. לקק את התחתית. מי יודע מתי תבוא שוב לבקר את אמא שלך? ומי יודע אם יהיו לה אז מספיק ביצים ובעיקר מספיק סוכר כדי להכין לך פלאן?

נראה לי שאני הולך עם השטן.

אריאל קרס, סולן להקת הפאנק השפן הנכון, מנסה לעבור לצד האפל ללא הצלחה, בינתיים.