• השריפה בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • השריפה בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • השריפה בבית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • השריפה בבית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • השריפה בבית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד

בארבע לפנות בוקר של ה-1 בספטמבר, שעות ספורות לפני פתיחת שנת הלימודים, התעורר תושב נווה שלום מריח עשן - והקפיץ את התושבים ואת מכבי האש ● זה היה מאוחר מדי: בית הספר הדו-לשוני נשרף כליל ● כשימים ספורים אחר כך הוצתה גם הספריה במקום, התושבים הבינו כי לא מדובר בצירוף מקרים ● אמיר בן-דוד ביקר ביישוב המיוחד וניסה לברר למי יש אינטרס לערער את הדו-קיום במקום

בשעות הצהריים של יום שני, אנואר דאוד צעד על השביל שמחבר בין בניין הספריה השרוף חלקית לבניין בית הספר לשלום השרוף כליל בנווה שלום, כשהטלפון שלו צלצל.

"המשטרה רוצה שנתחיל לשמור כל לילה", הוא אמר בתום השיחה, "כאילו אם אני אסתובב פה בלילות ומישהו ירצה להיכנס, אני אוכל לעשות משהו. העיקר דואגים שתהיה לי עוד עבודה. מצאו לי עוד תפקיד. לתאם שמירות. מקווה שיהיה מישהו שייקח את זה על עצמו".

דאוד הזדרז לעדכן את תושבי נווה שלום על תוכנית השמירה החדשה בקבוצת הווטסאפ הדו-לשונית של היישוב, שמתחילת השבוע עסוקה בנושא אחד בלבד: מי היו האלמונים שהגיעו לנווה שלום פעמיים בתוך שבוע והציתו שריפות שרק במזל גדול לא התפשטו לכל עבר והעלו באש את היישוב כולו.

מחוץ למבנים השרופים, בין שבילי הכפר, כשמסביב שלטי שלום תלת-לשוניים, קל עדיין להתפתות לרוח הטובה שמפעמת במקום המיוחד הזה, כשאתה מקווה שבכל רגע פיטר, פול ומרי יגיחו מבין עצי החורש, יפרטו על הגיטרות האקוסטיות וישירו "קומבאיה" בהרמוניה מושלמת, בעברית ובערבית.

"כולם עכשיו מודאגים מאוד", אמר דאוד, "כולם מרגישים אי-ביטחון. אנחנו לא יודעים מה קורה ומה עוד יכול לקרות. ולאף אחד אין תשובות כרגע".

השריפה בבית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
השריפה בבית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)

השריפה הראשונה

בארבע לפנות בוקר של ה-1 בספטמבר, שעות ספורות לפני פתיחת שנת הלימודים, הרופא ד"ר סלימן בולוס התעורר משנתו, הריח עשן – והקפיץ את הכפר ואת מכבי האש.

"מאז השריפה הגדולה ב-2016 אנחנו בפרנויות של אש", אומר דאוד, "במיוחד בתקופה הזו של השנה. כל שנה בקיץ מכינים אותנו לפינוי. אז בכל פעם שמישהו רק חושד שמשהו מתחיל, מיד מקפיצים את כל מי שצריך. ישר הקפיצו לפה את מכבי האש והמשטרה והתחילו להעיר את כולם".

דאוד, יו"ר הוועד המקומי ויו"ר האגודה השיתופית של נווה שלום, ומי שניהל במשך שנים רבות את בית הספר במקום, הוקפץ ראשון. "כשהגעתי לשריפה חשבתי שזהו, הלך היישוב. הוצאנו מטפים והתחלנו לנסות לכבות, אבל למזלנו מכבי האש הגיעו מהר, ומיד אמרו לנו שהם לא רוצים לראות אותנו באזור".

גם סמאח סלאימה הגיעה במהירות אל הבניין הבוער ונחרדה. "אנחנו פוסט טראומטיים מהשריפה הגדולה ב-2016. היה אז אותו חום כמו השבוע. חמסין. ואנחנו בתוך יער", היא אומרת.

"כשהגעתי לשריפה בבית הספר לשלום, זה כבר היה מאוד מאוד מפחיד. הכל בער מסביב, וזה צריפי עץ. הכל מסביב עצים. אנחנו באמצע חורש. וזה שבוע נוראי מבחינת מזג האוויר. למזלנו מכבי האש עשו עבודה מעולה".

תג מחיר בנווה שלום ב-2012 (צילום: פלאש90)
תג מחיר בנווה שלום ב-2012 (צילום: פלאש90)

בשלב הזה אף אחד עוד לא חשד שמדובר בהצתה. עבר הרבה זמן מאז הפעם הקודמת שתושבי נווה שלום הותקפו. זה קרה ב-2012, כשאלמונים הסתובבו בלילה ביישוב, ניקבו 14 צמיגים של מכוניות וריססו כתובות נאצה של "מוות לערבים", "נקמה" ו"דש מחוות גלעד". אז היה ברור מהרגע הראשון מי עומד מאחורי האלימות.

אבל כשדאוד וסלאימה הביטו בעיניים כלות בבניין בית הספר לשלום שעולה באש, הם עוד קיוו שזה לא יותר מכשל טכני מצער. "כמעט כולם חשבו ככה", אומר דאוד, "זה בניין ישן, לא במצב מי יודע מה, יכול להיות קצר, יכול להיות משהו אחר. עד אתמול זה מה שכולנו חשבנו. לא ראינו שום סימן מעורר חשד".

בית הספר לשלום שנחרב כליל בשריפה הוא מבנה הציבור הוותיק ביותר בנווה שלום, כפר דו-לאומי ודו-לשוני שאין דומה לו במזרח התיכון, שבו מתגוררים יחד כמאה משפחות של ערבים ויהודים.

בית הספר לשלום שנחרב כליל בשריפה הוא מבנה הציבור הוותיק ביותר בנווה שלום, כפר דו-לאומי ודו-לשוני שאין דומה לו במזרח התיכון, שבו מתגוררים יחד כמאה משפחות של ערבים ויהודים

היישוב הוקם ב-1969 על ידי ברונו הוסאר, יהודי שהמיר את דתו והפך לנזיר דומיניקני. הוא מת ב-1996 וקבור תחת מצבה שעליה מגן דוד וצלב. ברוחו, הכל במקום סימבולי ומלא אופטימיות שכה נדיר לפגוש בפינה הזאת של העולם. השם נווה שלום, המיקום – על אדמות מנזר לטרון, בדיוק באמצע הדרך בין תל אביב לירושלים – והחזון אוהב האדם שמפורט בעמוד הבית של היישוב:

"קהילת הכפר הינה מודל של שוויון, כבוד הדדי ושותפות אשר קוראת תיגר על דפוסי הגזענות והאפליה הקיימים וכן על המשך הסכסוך. הקהילה הקימה מוסדות חינוך מושתתים על ערכיה ומנהלת פעילות מכוונת לשינוי פוליטי וחברתי. חברים/ות רבים בקהילה עובדים/ות בתוכניות של שלום, צדק ופיוס".

אחת התוכניות המרכזיות של הקהילה היא ארגון מפגשים בין בעלי מקצוע שונים, יהודים וערבים – רופאים, עורכי דין, עובדים סוציאליים, אקטיביסטים וכן הלאה – כדי ללבן יחד סוגיות מוסריות, פוליטיות ופרקטיות שנובעות מהמתיחות בין האוכלוסיות השונות בארץ. סמאח סלאימה מנהלת את קשרי החוץ בכפר, לצד עבודתה כמייסדת ומנהלת של עמותת "נעם" לקידום נשים ערביות. את הכינוסים היא ערכה בשנים האחרונות בבניין של בית הספר לשלום. הבניין שנשרף השבוע כליל.

תלמידים בבית הספר היסודי בנווה שלום, צילום ארכיון (צילום: פלאש90)
תלמידים בבית הספר היסודי בנווה שלום, צילום ארכיון (צילום: פלאש90)

סלאימה: "מיד הזמנו לכאן שמאי וחוקר ביטוח, כרגיל במקרה כזה. הראשון שאמר שאולי זו הייתה הצתה היה החוקר מחברת הביטוח שלנו. הוא מצא סימנים לחומר דליק בשריפה הראשונה".

דאוד: "למה שאמר החוקר התייחסנו בכבדהו וחשדהו, כי הוא בא מטעם חברת הביטוח. אני לא יכול לדעת מה האינטרס שלו. חיכינו לדו"ח הרשמי של המשטרה".

זה היה בשבוע שעבר. השבוע, ביום שני לפנות בבוקר, כבר לא נותרו עוד ספקות. "הבן שלי סעיד העיר אותי בארבע בבוקר", אומר דאוד, "התקשרו ואמרו לו להעיר את אבא כי היה ניסיון שריפה בספריה. רצתי לשם, כבר היו שם כמה חברים שהגיעו לפניי. אפשר היה להריח ריח כמו של נפט.

"הפעם לא היה צריך הרבה חוכמה כדי להבין שזו הצתה. אני יכול לתת יד למקריות, אבל ברגע שאתה מריח ריח חזק של נפט, ויש שני מוקדי שריפה קרובים בהפרש של כמה ימים, אז נגמר הסיפור. ברור שמדובר בהצתות".

השריפה בבית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
השריפה בבית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)

השריפה השנייה

השריפה השנייה פרצה במרכז בניין הספריה של נווה שלום, סמוך מאוד לבית הספר לשלום שהוצת כמה ימים קודם לכן.

סלאימה: "בספריה זה כבר היה הרבה יותר ברור. לא רק הריח של הנפט. השריפה פרצה באמצע האולם. במקום שאין מסביבו חשמל. ברור שמישהו נכנס והדליק".

בבדיקה שנערכה בבוקר התברר שמי שיצא אחרון מהבניין שכח כנראה לדרוך את האזעקה. קל מאוד להיכנס לתוך המבנה. האלמונים שפכו כמות גדולה מאוד של חומר דליק על הספות במרכז הספריה, הדליקו אותן וברחו.

למרבה המזל, מערכת כיבוי האש האוטומטית בבניין התחילה לפעול וכיבתה את האש. חוקרי המז"פ שהגיעו בבוקר אמרו שהמציתים האלמונים שפכו מספיק דלק "כדי להוריד את הבניין". גם הפעם, הם לא השאירו אחריהם שום סימן מזהה. מה שמגדיל מאוד את החרדות ואי הוודאות בנווה שלום.

דאוד: "אם זה היה תג מחיר, הם היו משאירים סימנים. אם זה מישהו, עבריין שרוצה משהו מאיתנו, אז הוא היה מודיע מה הוא רוצה מאיתנו. ככה אין לנו מושג. יכול להיות שזה גם איזה פסיכופת, מישהו טרלללה כזה שמסתובב פה. גם את זה אני רוצה לדעת".

הספריה בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
הספריה בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)

אין שום תיעוד של ההצתות במצלמות אבטחה של היישוב?
"לא. בדקנו".

גם לא במצלמות האבטחה בכניסה ליישוב?
"לא. להערכתנו הוא בכלל לא נכנס מהשער. היישוב שלנו לא מגודר. אני התנגדתי שיציבו שער בכניסה. אין שום בעיה להיכנס לנווה שלום ברגל מכל מקום. לא צריך לעבור בשער. היום הצעתי שנתקין מצלמות אבטחה וחברת הביטוח אמרה שזה לא יעזור וחבל על הכסף. שעדיף להשקיע אותו במשהו אחר.

"הדיבורים על זה לא התחילו עם ההצתות. יש פה מכת גניבות. המון עבירות רכוש. לא רק אצלנו, בכל מטה יהודה. אז התקנו שער כאילו כדי לעכב את הגנבים. אבל רוב הזמן השער הזה פתוח. לא עלה בדעתנו שדברים כאלה יקרו".

"יש פה מכת גניבות. המון עבירות רכוש. לא רק אצלנו, בכל מטה יהודה. אז התקנו שער כאילו כדי לעכב את הגנבים. אבל רוב הזמן השער הזה פתוח. לא עלה בדעתנו שדברים כאלה יקרו"

סלאימה: "זה לא מקרי שאין לנו גדר ושאין מיגון. זה בכוונה. התקיים על זה דיון כאן והחלטנו שאנחנו לא רוצים להיות כמו קיבוץ, סגורים מאחורי גדרות. אנשים פה רוצים לחיות בכפר שנמצא בתוך הטבע".

דאוד: "אני אפילו התנגדתי שירחיבו את כביש הכניסה ליישוב. חשבתי שזה צריך להישאר נתיב אחד, שאנשים ייסעו עליו לאט-לאט. אבל אנשים אמרו לי 'אתה משוגע'".

השריפה בבית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
השריפה בבית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)

סלאימה: "יש פה הרבה עניינים. אנחנו כפר חי ובועט. יש לנו את בית הספר. יש עניינים של אדמות. יש מאבק על האדמות בהרחבה של היישוב, קורים כאן הרבה דברים, ואנחנו לא יכולים לדעת על המניעים של כל אחד".

יש פה מתיחות ביום יום?
סלאימה: "לא בתוך הקהילה. המתח היחיד שאני מכירה פה הוא סביב שאלות כמו 'של מי הכלב הזה ושל מי החתול ההוא'. זה מה שמעסיק את הווטסאפ. מתוך הקהילה אני לא יכולה לדמיין שיקרה דבר כזה".

באיזה שפה מתנהלים הדיונים בקבוצת הווטסאפ של היישוב?
"בערבית ובעברית".

וכולם שולטים בשתי השפות?
"כל הערבים קוראים עברית וכל היהודים מנסים לקרוא ערבית. אם אני כותבת בערבית הם לפעמים מגיבים לי בעברית, אז אני מבינה שהם לפחות עשו מאמץ".

בית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
בית הספר בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)

החשודים המיידיים

בשעות הראשונות אחרי השריפה השנייה, החשד המתבקש היה שתושבי נווה שלום שוב נפלו קורבן לפשע לאומני, על רקע הפעילות החינוכית והאידיאולוגית במקום. רבים בישראל לא מזדהים עם החזון הדו-לאומי ודו-לשוני של נווה שלום שכולל, לדוגמה, שיעורים על הנכבה לצד שיעורים על יום העצמאות, או שיעורים על הקוראן והברית החדשה לצד שיעורי תנ"ך.

דאוד: "בשנים שהייתי מנהל בית הספר, זה עלה הרבה פעמים. לפעמים הזמינו אותי לבירור במשרד החינוך ובדרך כלל קיבלו את הגרסה שלי. אם אנחנו בית ספר אידיאולוגי יהודי וערבי אנחנו חייבים לדבר גם על יום העצמאות וגם על הנכבה. אנחנו חייבים לדבר על הכול. אי אפשר לדבר רק על חלק מהדברים ועל חלק לא. לפעמים משרד החינוך לא מקבל את מה שאנחנו עושים, או שיש לו ציפייה שננהג אחרת ונתיישר לפי הציפיות שלו. ואז הם מופתעים בכל פעם מחדש. תמיד מופתעים מחדש".

"אם אנחנו בית ספר יהודי וערבי אנחנו חייבים לדבר גם על יום העצמאות וגם על הנכבה. אנחנו חייבים לדבר על הכול. אי אפשר לדבר רק על חלק מהדברים ועל חלק לא"

סלאימה: "פיתחנו תוכנית מיוחדת ללימודי תרבות ומסורת. מתייחסים לסיפורים משלוש הדתות, בערבית ובעברית. אנחנו מאוד בררניים, כמובן. לא בוחרים את הסיפורים האלימים. רק את הסיפורים שמתאימים לתפיסת העולם שלנו. ובנינו את זה לפי גילאים. השקענו בזה הרבה מחשבה. איך להתייחס להיסטוריה, לנראטיבים, לסיפורי העם וגם לדת.

"אנחנו מנסים לחגוג את זה כמו מסיבה. יש חג החגים בדצמבר, חג עתיר קלוריות, וחג השלום במאי. שזה חג נטול סמלים לאומיים ודתיים. כל הילדים עושים תהלוכה. זה חג שהילדים המציאו, כי הם רצו חג שלהם. תמיד בשבת הראשונה אחרי יום העצמאות".

אנואר דאוד (צילום: אמיר בן-דוד)
אנואר דאוד (צילום: אמיר בן-דוד)

דאוד: "יום ירושלים הכי מסובך לנו. כולם לא מבינים אותנו. גם המועצה. שולחים לך מכתב 'בוא נוציא קבוצה מנווה שלום שתצעד בצעדת ירושלים'. חבר'ה, חשבתם על זה לפני שכתבתם? אני אשלח ילדים לצעוד ברחובות העיר העתיקה כפרובוקציה לתושבים הערבים שם? מה קרה לכם? את זה הם לפעמים לא מבינים. בכל פעם שיש תאריך שכאילו יש סביבו קונצנזוס בישראל ואנחנו משמיעים צד אחר, עולים עניינים".

"יום ירושלים הכי מסובך לנו. שולחים לך מכתב 'בוא נוציא קבוצה מנווה שלום שתצעד בצעדת ירושלים'. חשבתם על זה לפני שכתבתם? אני אשלח ילדים לצעוד ברחובות העיר העתיקה כפרובוקציה לתושבים הערבים שם?"

ביום שני בבוקר, שעות אחדות אחרי שהשריפה בספריה כובתה, כבר פורסמו בתקשורת הערכות שההצתות הפעם הן לא על רקע אידיאולוגי, אלא קשורות בכלל לסכסוך של בית הספר בנווה שלום עם הורים ערבים מתוסכלים מלוד ורמלה, שילדיהם כבר התקבלו לכיתה א' בבית הספר, וברגע האחרון, שבוע לפני תחילת הלימודים, הודיעו להם שלמרבה הצער הם לא יוכלו ללמוד בו.

דאוד: "מה שקרה זה שרצינו לפתוח שלוש כיתות א' השנה. ואז היו כל מיני שינויים ביישובים שכנים, פתחו כיתות נוספות, וחלק מהתלמידים היהודים משכו את ההרשמה שלהם ברגע האחרון. והמנהלת –  כרמלה פרבר מכרמי יוסף – שהיא עובדת משרד החינוך, קיבלה החלטה שאני לא מסכים לה.

"היא חשבה שצריך לשמור על האיזון בין ערבים ליהודים בבית הספר. ומה שקרה זה שמתוך שתי כיתות א', נשארו 33 תלמידים ערבים מול 11 יהודים. ומתוך היהודים היו חלק מהמשפחות שאמרו שאם אלה המספרים, אז הם לא באים.

"אני מכיר את הבעיות האלה מקרוב. עד לפני שבע שנים ניהלתי את בית הספר. הייתי מנהל בית הספר המון שנים, הרבה יותר מכל אחד אחר. ואם אני הייתי מנהל את האירוע הזה, הייתי מנהל אותו אחרת. תמיד שיחקנו עם המספרים והאחוזים. אף פעם אי אפשר שיהיה חצי חצי בדיוק".

סמאח סלאימה (צילום: אמיר בן-דוד)
סמאח סלאימה (צילום: אמיר בן-דוד)

מה היית עושה?
"היתה הצעה שיערבבו כיתות ב' עם כיתות א', מכיוון שבכיתה א' יש יותר ערבים ובכיתות ב' יותר יהודים וזה היה יוצר את האיזון. בכלל, העיקרון יותר חשוב לי מהפרוצדורה. אני הייתי מקבל את התלמידים האלה גם במחיר שתישאר בבית הספר כיתה אחת שכולה ערבים. אז מה? זה לא היה מפריע למקום. זה רק היה אומר שאנחנו מאזנים את אי-השוויון שקיים בחוץ".

והצעה כזאת היתה מקובלת על כל היישוב, גם על הצד היהודי?
"אני מאמין שכן. לא עשיתי סקר, אבל זה מה שהבנתי מאלה שישבתי איתם בוועד המקומי. אמרו 'נחיה עם זה, אין בעיה עם זה'. אבל זה לא מה שהוחלט בסוף. המנהלת החליטה להודיע למשפחות שכבר נרשמו שהן לא יוכלו ללמוד השנה. וזו כמובן זכותה".

ואיך זה התקבל? פרצה סערה סביב ההחלטה הזאת?
"אחת האמהות למדה פה בעצמה כשהייתה ילדה. היא אמרה לי בכעס, 'אני למדתי בנווה שלום עד כיתה ט'. אלה לא הערכים שעליהם גידלתם אותנו'. ברור שההורים חשבו שנעשה להם עוול. איך אפשר להודיע להורים שכבר קיבלו הודעה שהילדים שלהם התקבלו לבית הספר שהקבלה שלהם מבוטלת זמן קצר לפני שנת הלימודים?

"חלק מהם דיברו איתי. אמרתי להם שאני תומך במאבק שלהם, אבל אמרתי להם גם, שכשאני הייתי מנהל בית ספר לא עירבתי אחרים בהחלטות שקיבלתי ואני מכבד את זכותה של המנהלת לקבל החלטות שאני לא מסכים איתן. הצעתי להם לנהל את המאבק רק מולה ולא לתקוף אותה בצורה מנהלתית דרכי.

השריפה בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
השריפה בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)

"מה שמבלבל את האנשים בהקשר הזה, זה שהנכסים ביישוב הם שלנו, גם הבניין של בית הספר הוא שלנו, אבל אנחנו לא קובעים מה קורה בתוך בית הספר. ההחלטות החינוכיות הן של משרד החינוך. אבל מהרגע הראשון שהתקשרו אלי ההורים אמרתי להם שאני תומך במאבק שלהם.

"אבא אחד, שהוא עורך דין, הולך עם זה עכשיו לבית המשפט, ואני בודק אפשרות להצטרף לעתירה שלו. זה נמצא עכשיו בבדיקה של היועצים המשפטיים שלנו. אני מקווה שכל זה לא יהיה מאוחר מדי לילדים האלה, כי אני מניח שחלק מהם – אם לא כולם – כבר נרשמו לבתי ספר אחרים".

כל המשפחות של התלמידים שנדחו קשורות איכשהו לנווה שלום?
"לא כולם. יש משפחות שאני לא מכיר. אבל יש ביניהן שלוש-ארבע אמהות שאני בעצמי לימדתי פה. מה שאני יכול להגיד זה רק, שכולם היו מאוכזבים מאוד-מאוד".

אפשר להבין.
"אני מבין מאוד את האכזבה שלהם. בראש שלהם אני עדיין מנהל בית ספר. בזמן שלי בית הספר היה בית ספר מוכר שאינו רשמי. היינו במעמד אחר. קיבלנו את ההחלטות שקיבלנו. היום אנחנו כבולים. אנחנו לא יכולים לעשות משהו שמשרד החינוך לא מסכים לו.

"אבל הסיפור שמפיצים עכשיו, כאילו מישהו מההורים שנדחו אחראי להצתות, פשוט לא מתקבל על הדעת. אני לא מאמין שמישהו שרצה שהבן שלו ילמד בנווה שלום בבית הספר היסודי, יקום ויעשה דבר כזה, גם אם הוא כועס עלינו. לשרוף את בית הספר לשלום, רק כי בית הספר היסודי לא קיבל את הבן שלו? עזוב… זה נראה לי ניסיון לטפס על החלשים".

השריפה בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)
השריפה בנווה שלום (צילום: אמיר בן-דוד)

סלאימה: "זה כמו לחפש את השקל מתחת למנורה. המשפחות האלה, יש ביניהן מנהל בית ספר, מהנדס, שלושה עורכי דין. הם רשמו את הילדים שלהם לפה וחיכו שנה כדי שיכניסו את הילדים שלהם לבית הספר שלנו. חלק מהם בכו בזום כשהודענו להם מה קרה. אבל מפה ועד לפעולת איבה או עד לפעולת אלימות כזאת המרחק הוא גדול.

"מה שכן, יכול להיות שמישהו שמע על הפרשייה הזאת וניצל את ההזדמנות. לסכסך. לחרחר. זה מה שהכי מדאיג אותי. אנחנו טרף קל. אנחנו לא קהילה אגרסיבית. הכי פשוט לעשות כאן משהו ואז להגיד 'זה הערבים מרמלה ולוד'.

"יכול להיות שמישהו שמע על הפרשייה הזאת וניצל את ההזדמנות. לסכסך. לחרחר. זה מה שהכי מדאיג אותי. אנחנו טרף קל. אנחנו לא קהילה אגרסיבית. הכי פשוט לעשות כאן משהו ואז להגיד 'זה הערבים מרמלה ולוד'"

"שאלתי את כל העיתונאים שפרסמו את החשדות האלה אם יצאה על זה הודעת משטרה רשמית. הם אמרו לי שלא. שאלה המסרים שהעבירו להם. מה זאת אומרת? הם מחפשים לסגור את הדבר הזה, לחפש קישורים למשפחות פשע. זה הכי קל. אבל זה לא נכון. זה גם לא מתחבר לעובדות ולדינמיקה של הקשר שלנו עם המשפחות האלה. זה פשוט לא הגיוני.

"אנחנו עשרות שנים בקשרים עם המשפחות האלה. הם בני בית פה. הם באים לבלות בבריכה פה. כלומר, כשלא היתה קורונה והבריכה הייתה פתוחה. הגיוני שהם ישרפו פה מבנים? האבא הכי אגרסיבי מביניהם הוא עורך דין שהגיש תביעה. פנה לאפיק משפטי. לגיטימי. אני עשרים שנה פה ולא זוכרת תקרית אלימה אחת עם איזושהי משפחה.

"אבל ברגע שפורסם שזה על רקע פלילי, כל העיתונאים שהתכוונו להגיע לכאן, ביטלו. אחד מהם אמר לי שזה כבר לא מעניין 'כי זה ככל הנראה לא פשע שנאה'. אמרתי לו שמי שמצית בית ספר וספריה, בטוח לא עושה את זה מאהבה".

חצר המשחקים בבית הספר בנווה שלום, ארכיון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
חצר המשחקים בבית הספר בנווה שלום, ארכיון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
עוד 2,530 מילים
סגירה