רות ביידר-גינסבורג, האשה שהזכירה שיש גם אופציה הומניסטית

רות ביידר גינזבורג (צילום: AP Photo/Alex Brandon)
AP Photo/Alex Brandon
רות ביידר גינזבורג

לאורך 20 שנותיה הראשונות של המאה ה-21 התעצם מול עינינו המאבק האוניברסלי בין מי שמבקשים לבצר את המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם וכן להבטיח קיום אוניברסלי בכבוד, לבין מנהיגים לאומניים וגזענים שממוקדים בעצמם, מקיימים תרבות כזב, משסים ללא הפסק נגד ארגוני זכויות אדם, תקשורת חופשית ושומרי סף, מרסקים את מוסדות הדמוקרטיה, חותרים לצמצם את הפיקוח השיפוטי והפרלמנטרי על מעשיהם, מבזים את הדת לצרכיהם הפוליטיים והנרקיסיסטיים, מפרקים את מדינת הרווחה (ולכל הפחות את מערכי הרווחה הקיימים במדינותיהם) ומעמיקים את הקשר המושחת והאנטי-דמוקרטי בין ההון לשלטון.

לאורך 20 שנותיה הראשונות של המאה ה-21 התעצם מול עינינו המאבק האוניברסלי בין מי שמבקשים לבצר את המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם ולהבטיח קיום אוניברסלי בכבוד, לבין מנהיגים לאומניים וגזענים

השופטת הדגולה רות ביידר-גינסבורג גדלה במשפחת מהגרים ענייה בברוקלין. היא התגברה על כך, על אפליית הנשים החמורה (משרדי עורכי דין ואף שופטים סירבו לקבל אותה כעורכת דין שכירה או כעוזרת משפטית בשל היותה אישה) ועל ממסד שמרני. לאורך שנים הייתה עורכת דין אמיצה שנאבקה למען זכויות אדם ואזרח.

היא התמקדה בזכויות נשים, פעלה למען שוויון מגדרי, ערכה כתב עת משפטי שהתמקד בשוויון זכויות לנשים, כיהנה כיועצת משפטית בתחום שוויון הזכויות לנשים באיגוד למען חירויות אזרחיות, ייצגה בדיונים משפטיים במסגרת פרשות חשובות ואף כיהנה כפרופסור למשפטים באוניברסיטה. היא כתבה חיבורים על זכויות אדם בכלל, זכויות נשים בפרט, סדר-דין אזרחי ומשפט בינלאומי. בגיל 47 הפכה לשופטת פדרלית. בגיל 60 מונתה לבית המשפט העליון של ארצות הברית בידי הנשיא קלינטון. היה זה בשנת 1993.

לאחר מינויה לבית המשפט העליון בארצות הברית, פסקה לא אחת למען שוויון זכויות לנשים, הדגישה את זכותה האוטונומית המוחלטת של האישה על גופה, הטעימה את חשיבות השמירה החוקתית על זכויות האדם והאזרח, פסקה כמיטב יכולתה למען זכויות עובדות מופלות, פסקה בערעור מפורסם שהתמקד באפליית נשים באקדמיה צבאית ובערעור מפורסם אחר שהתמקד בטענת אפלייה גזעית בשירותי הכבאות של ארצות הברית וכן פסקה נגד זיהום הסביבה בידי תאגיד תעשייתי גדול.

וחשוב לא פחות: היא הסתייגה בדעת מיעוט מהפסיקה שהתירה את הקשר המושחת והמסוכן שבין תאגידי ענק לבין פוליטיקאים שניזונים מתרומותיהם ולכן מחויבים אליהם בצורה מוחלטת.

השופטת הדגולה רות ביידר-גינסבורג גדלה במשפחת מהגרים ענייה בברוקלין. התגברה על אפליית הנשים החמורה (משרדי עוה"ד ואף שופטים סירבו לקבלה כעו"ד שכירה או כעוזרת משפטית בשל היותה אישה) ועל ממסד שמרני

שלשום היא נפטרה מסרטן הלבלב בגיל 87. האישה השופטת השנייה בתולדות ארצות הברית בבית המשפט העליון. האישה היהודיה הראשונה במוסד החשוב. מרצה אהובה, חוקרת דגולה, בעלת עיטורי כבוד רבים בתחום המשפט (לרבות המדליה על שם השופט היהודי הדגול ברנדייס), אייקון תרבותי, אישה בעלת משמעת עצמית נדירה ושופטת יוצאת דופן שפעלה כל חייה למען כבוד האדם וזכויות האזרח. בשנת 2013 אף השיאה זוג גברים אוהבים. היא הייתה אז אישה בת 80. אני מנחש שהייתה הכי נמוכה באולם. 155 סנטימטרים.

גופתה טרם התקררה. הנשיא המעודן טראמפ מיהר להכריז בציוץ בטוויטר שימנה במקומה שופט בבית המשפט העליון. זאת למרות שנותרו 6 שבועות בלבד עד בחירות נובמבר 2020. מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, מיץ' מקונל, מיהר להבהיר שיתמוך במינויו של שופט חדש בטרם הבחירות.

לכאורה, זו זכותם. הם הדרג הנבחר. שיטת מינוי השופטים בארצות הברית מאפשרת לנשיא לעשות כן גם זמן קצר לפני הבחירות.

הנקודה היא שעם פטירת השופט העליון השמרן אנטונין סקאליה בשנת 2016 (שופט שמרן ביותר ובאופן נדיר, חבר טוב של ביידר-גינסבורג), דרש הרוב הרפובליקני בסנאט מהנשיא אובמה שלא למנות את מועמדו הליברלי לשיפוט במקומו של סקאליה, בנימוק שאין לעשות כן 9 חודשים בטרם בחירות. אובמה אכן נאלץ להימנע מהמינוי לאחר שהרוב הרפובליקני בסנאט הבהיר שאינו מתכוון לדון בכך בכלל.

עם פטירת השופט העליון השמרן אנטונין סקאליה ב-2016, דרש הרוב הרפובליקני בסנאט מהנשיא אובמה שלא למנות את מועמדו הליברלי לשיפוט במקום סקאליה, בנימוק שאין לעשות כן 9 חודשים בטרם בחירות

ומי עמד בחזית הדרישה ממנו להימנע מכך לפני 4 שנים? נכון, הסנאטור מיץ' מקונל. מנהיג הרוב הרפובליקני דהיום שמגבה את טראמפ ומצהיר שעליו למנות במהירות שופט עליון חדש עוד בטרם התקררה גופתה של ביידר-גינסבורג.

אם זה מזכיר לכם את המנהיג הישראלי הצבוע שטען שראש הממשלה אולמרט איבד את המנדט הציבורי והמוסרי כבר בשלב חקירותיו הפליליות כחשוד בשנת 2008 ובטרם נאשם במשפט פלילי, בעוד הוא עצמו כמובן רשאי לכהן כראש ממשלה גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום חמור בשנת 2020, זה איננו מקרי.

לצערי, נתניהו, טראמפ ומקונל הם מסוג הפוליטיקאים שאין בכלל על מה לדבר איתם. שום מילה שלהם אינה נחשבת. הם יפרו כל הסכמה ויטיפו בלהט קדוש בעד דבר והיפוכו כל עוד זה מה שישרת את האינטרס האישי והכוחני שלהם. אלו מנהיגים רעילים שחייבים להחליף.

רות ביידר-גינסבורג. האישה שהזכירה לנו שקיימת גם אופציה יהודית אחרת. יהדות ליברל-דמוקרטית. יהדות הומניסטית. יהדות שבמרכזה כבוד האדם וזכויות האדם והאזרח. תנצב"ה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 716 מילים
סגירה