רות ביידר-גינסבורג, האשה שהזכירה שיש גם אופציה הומניסטית

רות ביידר גינזבורג (צילום: AP Photo/Alex Brandon)
AP Photo/Alex Brandon
רות ביידר גינזבורג

לאורך 20 שנותיה הראשונות של המאה ה-21 התעצם מול עינינו המאבק האוניברסלי בין מי שמבקשים לבצר את המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם וכן להבטיח קיום אוניברסלי בכבוד, לבין מנהיגים לאומניים וגזענים שממוקדים בעצמם, מקיימים תרבות כזב, משסים ללא הפסק נגד ארגוני זכויות אדם, תקשורת חופשית ושומרי סף, מרסקים את מוסדות הדמוקרטיה, חותרים לצמצם את הפיקוח השיפוטי והפרלמנטרי על מעשיהם, מבזים את הדת לצרכיהם הפוליטיים והנרקיסיסטיים, מפרקים את מדינת הרווחה (ולכל הפחות את מערכי הרווחה הקיימים במדינותיהם) ומעמיקים את הקשר המושחת והאנטי-דמוקרטי בין ההון לשלטון.

לאורך 20 שנותיה הראשונות של המאה ה-21 התעצם מול עינינו המאבק האוניברסלי בין מי שמבקשים לבצר את המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם ולהבטיח קיום אוניברסלי בכבוד, לבין מנהיגים לאומניים וגזענים

השופטת הדגולה רות ביידר-גינסבורג גדלה במשפחת מהגרים ענייה בברוקלין. היא התגברה על כך, על אפליית הנשים החמורה (משרדי עורכי דין ואף שופטים סירבו לקבל אותה כעורכת דין שכירה או כעוזרת משפטית בשל היותה אישה) ועל ממסד שמרני. לאורך שנים הייתה עורכת דין אמיצה שנאבקה למען זכויות אדם ואזרח.

היא התמקדה בזכויות נשים, פעלה למען שוויון מגדרי, ערכה כתב עת משפטי שהתמקד בשוויון זכויות לנשים, כיהנה כיועצת משפטית בתחום שוויון הזכויות לנשים באיגוד למען חירויות אזרחיות, ייצגה בדיונים משפטיים במסגרת פרשות חשובות ואף כיהנה כפרופסור למשפטים באוניברסיטה. היא כתבה חיבורים על זכויות אדם בכלל, זכויות נשים בפרט, סדר-דין אזרחי ומשפט בינלאומי. בגיל 47 הפכה לשופטת פדרלית. בגיל 60 מונתה לבית המשפט העליון של ארצות הברית בידי הנשיא קלינטון. היה זה בשנת 1993.

לאחר מינויה לבית המשפט העליון בארצות הברית, פסקה לא אחת למען שוויון זכויות לנשים, הדגישה את זכותה האוטונומית המוחלטת של האישה על גופה, הטעימה את חשיבות השמירה החוקתית על זכויות האדם והאזרח, פסקה כמיטב יכולתה למען זכויות עובדות מופלות, פסקה בערעור מפורסם שהתמקד באפליית נשים באקדמיה צבאית ובערעור מפורסם אחר שהתמקד בטענת אפלייה גזעית בשירותי הכבאות של ארצות הברית וכן פסקה נגד זיהום הסביבה בידי תאגיד תעשייתי גדול.

וחשוב לא פחות: היא הסתייגה בדעת מיעוט מהפסיקה שהתירה את הקשר המושחת והמסוכן שבין תאגידי ענק לבין פוליטיקאים שניזונים מתרומותיהם ולכן מחויבים אליהם בצורה מוחלטת.

השופטת הדגולה רות ביידר-גינסבורג גדלה במשפחת מהגרים ענייה בברוקלין. התגברה על אפליית הנשים החמורה (משרדי עוה"ד ואף שופטים סירבו לקבלה כעו"ד שכירה או כעוזרת משפטית בשל היותה אישה) ועל ממסד שמרני

שלשום היא נפטרה מסרטן הלבלב בגיל 87. האישה השופטת השנייה בתולדות ארצות הברית בבית המשפט העליון. האישה היהודיה הראשונה במוסד החשוב. מרצה אהובה, חוקרת דגולה, בעלת עיטורי כבוד רבים בתחום המשפט (לרבות המדליה על שם השופט היהודי הדגול ברנדייס), אייקון תרבותי, אישה בעלת משמעת עצמית נדירה ושופטת יוצאת דופן שפעלה כל חייה למען כבוד האדם וזכויות האזרח. בשנת 2013 אף השיאה זוג גברים אוהבים. היא הייתה אז אישה בת 80. אני מנחש שהייתה הכי נמוכה באולם. 155 סנטימטרים.

גופתה טרם התקררה. הנשיא המעודן טראמפ מיהר להכריז בציוץ בטוויטר שימנה במקומה שופט בבית המשפט העליון. זאת למרות שנותרו 6 שבועות בלבד עד בחירות נובמבר 2020. מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, מיץ' מקונל, מיהר להבהיר שיתמוך במינויו של שופט חדש בטרם הבחירות.

לכאורה, זו זכותם. הם הדרג הנבחר. שיטת מינוי השופטים בארצות הברית מאפשרת לנשיא לעשות כן גם זמן קצר לפני הבחירות.

הנקודה היא שעם פטירת השופט העליון השמרן אנטונין סקאליה בשנת 2016 (שופט שמרן ביותר ובאופן נדיר, חבר טוב של ביידר-גינסבורג), דרש הרוב הרפובליקני בסנאט מהנשיא אובמה שלא למנות את מועמדו הליברלי לשיפוט במקומו של סקאליה, בנימוק שאין לעשות כן 9 חודשים בטרם בחירות. אובמה אכן נאלץ להימנע מהמינוי לאחר שהרוב הרפובליקני בסנאט הבהיר שאינו מתכוון לדון בכך בכלל.

עם פטירת השופט העליון השמרן אנטונין סקאליה ב-2016, דרש הרוב הרפובליקני בסנאט מהנשיא אובמה שלא למנות את מועמדו הליברלי לשיפוט במקום סקאליה, בנימוק שאין לעשות כן 9 חודשים בטרם בחירות

ומי עמד בחזית הדרישה ממנו להימנע מכך לפני 4 שנים? נכון, הסנאטור מיץ' מקונל. מנהיג הרוב הרפובליקני דהיום שמגבה את טראמפ ומצהיר שעליו למנות במהירות שופט עליון חדש עוד בטרם התקררה גופתה של ביידר-גינסבורג.

אם זה מזכיר לכם את המנהיג הישראלי הצבוע שטען שראש הממשלה אולמרט איבד את המנדט הציבורי והמוסרי כבר בשלב חקירותיו הפליליות כחשוד בשנת 2008 ובטרם נאשם במשפט פלילי, בעוד הוא עצמו כמובן רשאי לכהן כראש ממשלה גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום חמור בשנת 2020, זה איננו מקרי.

לצערי, נתניהו, טראמפ ומקונל הם מסוג הפוליטיקאים שאין בכלל על מה לדבר איתם. שום מילה שלהם אינה נחשבת. הם יפרו כל הסכמה ויטיפו בלהט קדוש בעד דבר והיפוכו כל עוד זה מה שישרת את האינטרס האישי והכוחני שלהם. אלו מנהיגים רעילים שחייבים להחליף.

רות ביידר-גינסבורג. האישה שהזכירה לנו שקיימת גם אופציה יהודית אחרת. יהדות ליברל-דמוקרטית. יהדות הומניסטית. יהדות שבמרכזה כבוד האדם וזכויות האדם והאזרח. תנצב"ה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 716 מילים
כל הזמן // יום שני, 26 באוקטובר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הקבינט הכריע: הצהרונים, המספרות ומכוני הקוסמטיקה ייפתחו ביום ראשון הקרוב

תלמידי כיתות א'-ד' ישובו ללמוד בתחילת השבוע הבא תוך חלוקה לקפסולות ● מסתמן שיוגש כתב אישום בכפוף לשימוע נגד חיים כץ באשמת עבירות מס ● מבקר המדינה פרסם דוח ביקורתי על ההתמודדות עם משבר הקורונה; גורמים במשרד: אנגלמן מנע מאיתנו מלעסוק באופן קבלת ההחלטות ● מזכירה בלשכת ראש הממשלה נדבקה בקורונה; משרד הבריאות: נתניהו לא ייכנס לבידוד

עוד 64 עדכונים

חמש מערכות חוק לחמישה שבטים

ב-2015, עם השבעתו לתפקיד, תיאר הנשיא ראובן ריבלין את ישראל כמדינה ריבונית עם ארבעה שבטים שחיים בנפרד, בעוינות וללא שפה משותפת. הנאום התקבל באהדה בחוגים ליברלים ונתפס כטקסט כן וכואב. אך המציאות עגומה אף יותר. השבטים לא רק נפרדים פיזית ותרבותית אלא שבפועל על כל קבוצה חלה מערכת חוקים נפרדת ומערכת אכיפת חוק דיפרנציאלית.

פתיחת תלמודי התורה (לבנים בלבד!) בניגוד לתקנות, על פי הוראתו המתריסה של הרב קנייבסקי, ההסכמות הסודיות בין נתניהו לדרעי, והעדרה הכמעט מוחלט של אכיפה בישובים חרדיים, הוכיחו שחוקי מדינת ישראל לא חלים על השבט החרדי. עבור החרדים חוקקו חוקים התפורים לאורחותיהם: הפטור מגיוס, מערכת חינוך עצמאית, היתר להפרדה ואפליה מגדרית. אך גם כשהחוק הכללי חל עליהם, אם הוא לא לטעמם, נכנסת לפעולה מערכת אכיפת חוק נפרדת המחריגה בפועל את השבט החרדי.

עבור השבט החרדי חוקקו חוקים התפורים לאורחותיהם: פטור מגיוס, מערכת חינוך עצמאית, היתר להפרדה ואפליה מגדרית. אך גם כשחוק כללי חל עליהם, אם אינו לטעמם, מערכת אכיפת חוק נפרדת מחריגה אותם

ריבלין קבע שיש ארבעה שבטים: חילונים, דתיים, חרדים וערבים. מן השבטים הוא השמיט, במפגיע, את הפלסטינים. על-אף שהם תחת שליטה ישראלית כבר 53 שנה, הם אינם אזרחים אלא נתינים חסרי זכויות ולשיטת ריבלין הוא לא נדרש להכיר בהם או להתייחס למצבם.

אלא שלמציאות אין להתכחש, הפלסטינים קיימים, והם ובעיותיהם לא יעלמו ובהכרח ישפיעו גם על השבטים האחרים בחברה. כך שלמעשה יש חלוקה לחמש מערכות חוק נפרדות, אחת לכל קבוצה אתנית דתית: החרדית, המתנחלית (דתית), החילונית, הפלסטינית והפלסטינית-ישראלית.

הפלסטינים חיים תחת שלטון צבאי. אין להם חופש תנועה או חופש ביטוי. ההפגנות השבועיות בבלפור הן פסטיבל של חופש ביטוי, אך ההפגנות השבועיות בקדום, הגם שיש בהן יידוי אבנים, הם סכנת חיים למבוגרים וילדים. כוחות חמושים יכולים לפלוש לבתי פלסטינים ללא צו ואפשר לכלוא אותם מבלי שהורשעו בבית משפט. בין מערכת החוקים שחלים על קבוצה נרמסת ומוחלשת זו, לבין החוקים של השבטים האחרים אין כל דמיון.

על פלסטינים אזרחי ישראל חלים פורמלית כמעט כל אותם חוקים שחלים על שאר קבוצות האזרחים. אומנם יש מספר תקנות שנחקקו במיוחד כדי לגרוע מזכויותיהם: חוק השבות, חוק נכסי נפקדים, חוקי איחוד משפחות וועדות קבלה, וכן היעדר כל הזכויות המותנות בשירות צבאי.

אך רוב ההבדלים נובעים ממנגנונים רשמיים שנועדו לאכוף את החוק באופן מפלה, בהקצאת קרקעות, באישורי בניה ובחלוקת משאבים. לפי ועדת אור, שטחי שיפוט הרשויות המקומיות הערביות הוא 3.4% בעוד שחלקם היחסי באוכלוסיה הוא 18%. ההבדל העצום בחלוקת שטחים לא יכול להיות רק תולדה של נוהגים מפלים אלא מצביע על מדיניות סדורה ומכוונת של אי שוויון. נוסף לכך, יש רובד שלישי של מנהגים מפלים כמו אלימות יתר של המשטרה ודה לגיטימציה של ההנהגה הפלסטינית-הישראלית וההדרה שלה מהממשל.

הפלסטינים חיים תחת שלטון צבאי. אין להם חופש תנועה או חופש ביטוי. ההפגנות השבועיות בבלפור הן פסטיבל של חופש ביטוי, אך ההפגנות השבועיות בקדום, הגם שיש בהן יידוי אבנים, הם סכנת חיים למבוגרים וילדים

המתנחלים חיים תחת מנגנון חוקי מורכב שגורם לחוסר בהירות ומעודד אי-ציות. על שטח ההתנחלויות חל החוק הצבאי, אך באמצעות תקנות לשעת חירום שמאושררות מחדש כל כמה שנים ובאמצעות צווים צבאים, הדין הישראלי מוחל פרסונלית על המתנחלים.

כך נוצרה מערכת משפט היברידית שכונתה על ידי פרופ׳ אמנון רובינשטיין ״משפט המובלעת״. במקרים של סכסוך בין מתנחלת לשכנתה הפלסטינית לא ברור איזו ערכאה צריכה לשפוט ועל פי איזה חוקים – תקנות הממשל הצבאי שמבוססות על החוק הירדני או על פי הדין הישראלי.

זאת ועוד, השיטה של הקמת מאחזים בלתי חוקיים, תוך קריצת עין וסיוע של השלטון, שמים ללעג את החוק. המאחזים הישנים מוכשרים בדיעבד, מאחזים חדשים קמים וחוזר חלילה. למעשה, החוק היחיד שמשותף לפלסטינים ולמתנחלים בשטחים הוא חוק הג׳ונגל: החזק לוקח הכל.

מה שקרוי חוקי המדינה, שרובנו סברנו כי חלים על כולם, למעשה חלים רק על השבט היהודי חילוני. קבוצת מיעוט של 5.5 מיליון תושבים מתוך ה-11.5 מיליון שחיים תחת שליטה ישראלית. הקבוצה החילונית היא קבוצה רבת כוח, פריווילגית, והיא האחראית העיקרית להיווצרות המצב הקיים. אך זוהי גם קבוצה שמאבדת מכוחה בהדרגה.

אולי כעת, כשמתחדדת ההכרה שהכוח החילוני נחלש, הקבוצה תשכיל להבין שהמנגנונים שהיא עצמה הקימה כדי לנשל קבוצות מוחלשות פועלים עכשיו נגדה. הציבור החילוני כועס ומתקומם, וחלקו הארי מתלכד סביב תפיסה של סגירות ובדלנות.

כך גם אני הרגשתי וחשבתי, אך שינוי הדרגתי ואיטי שנמשך שנים הטה את דעתי. זרעי הספק ניטעו אצלי כחייל קרבי בעת הנסיגה מלבנון, כשארגון ארבע אימהות ניפץ את הקונספציה לגבי רצועת הביטחון. אירועים נוספים כמו סיור של עיר עמים בגדר ההפרדה, פגישה ראשונה עם פלסטיני בגובה העיניים בחוג בית של לוחמים לשלום, ויותר לאחרונה, הצפיה בסדרה ׳סאלח, פה זה ארץ ישראל׳ של דוד דרעי, גרמו לי להבין שלא רק לשבט שלי יש סיבה לכעוס, אלא גם לאחרים.

ראוי שהשבט החילוני יגיב בנחרצות, אך לא כדי להשיב לעצמו את הכוח שאבד אלא כדי לעבוד יד-ביד עם הקבוצות האחרות בחלוקת הכוח מחדש דרך מערכת זכויות וחוקים אחידה לכל.

כיצד אם כן אפשר לקרוא למדינה ללא גבולות מסוכמים, שהחוקים החלים על תושבה נקבעים לפי מוצאו האתני והדתי? מדינה ריבונית ודמוקרטית זה כנראה תיאור לא נכון. הדרך לפתרון היא החלת חוק אחד, שווה לכולם ומיושם על כולם בין הירדן לים, או בפיצול למדינות או פדרציות נפרדות.

כל עוד הפלסטינים חסרי זכויות והמתנחלים חיים בלופ משפטי מפותל – גם המאמצים להחלת החוק על החרדים לא ישאו פרי. אם התקנות לא אחידות ושוויוניות, אז נוצר הכשר לעקוף אותם בקריצה.

כל עוד הפלסטינים חסרי זכויות והמתנחלים חיים בלופ משפטי מפותל – גם המאמצים להחלת החוק על החרדים לא ישאו פרי. אם התקנות לא אחידות ושוויוניות, אז נוצר הכשר לעקוף אותם בקריצה

למשל, כשדוכנים בשוק החלו למכור אתרוגים כדי להישאר פתוחים בזמן הסגר, או כשמשפחות לקחו בוגים וסאפים מתנפחים כי נאסר לבלות בים, אך ספורט ימי הותר. זה סוג ההתנהגות שניתן לצפות לה כשהחוק מושם ללעג. אמנם הדרך להפיכת ישראל לריבונית ודמוקרטית קשה וארוכה, ואין בה קיצורי דרך, אך החלופה היא מדינה ללא שלטון מרכזי, או בפשטות: אנרכיה.

אבי לטנר הוא איש הייטק המתמחה בבניית מוצרי תוכנה שמשתמשים אוהבים. למד הנדסה בבן גוריון וב-MIT והוא פעיל חברתי וחלק מצוות ההובלה של לוחמים לשלום. בין השאר אירגן הפגנות, פגישות דו לאומיות וסדרת הרצאות על שלום, אקטיביזם וכיבוש – עם עיתונאים, אקטיבסטים ופעילי זכויות אדם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 903 מילים

כאשר מעיינים בהחלטת בג"ץ, לא מוצאים כל התייחסות לאיסור על השמעת מוזיקה עד השעה 23:00 בהפגנות, ובטח שלא להחרמת ציוד מהמפגינים ● אך משטרת ירושלים החליטה כנראה להמציא חוקים משלה, וזה עוד החוק הפחות חמור שהיא אימצה בהפגנה בבלפור ● "הם החליטו לאסור השמעת שירים ללא סיבה, כמו בארגנטינה בימיה האפלים", הסביר לי אחד מהמפגינים ● ערן הילדסהיים מדווח מהשטח

עוד 779 מילים

בניגוד לטראמפ, ששולף מהמותן והיה נעדר רקורד פוליטי או מדיני כלשהו בטרם נבחר למשרה החשובה בעולם, לג'ו ביידן יש מצע מסודר הנוגע לישראל ולמזרח התיכון - וגם היסטוריה שעשויה להעיד על כוונותיו ● ביידן נוהג להדגיש את מחויבותו לישראל, אך צפוי לעסוק הרבה פחות במזרח התיכון, ולהתנגד להמשך הכיבוש ולהרחבת ההתנחלויות ● אנשיו אומרים לזמן ישראל: "זה לא שממשל ביידן לא יתמקד בישראל, הוא פשוט לא יעניק לה את מרכז הבמה"

עוד 1,458 מילים

למקרה שפיספסת

ההכרזה על הסכם הנורמליזציה עם סודאן, צפויה להשפיע ישירות על גורלם של כ-6,200 מבקשי מקלט סודאניים שחיים בארץ ● אלפים מהם זוהו על ידי ישראל כמי שמוצאם בחבלי ארץ שבוצעו בהם מעשי רצח עם וטיהור אתני, אך במשך שנים היא מתעלמת מבקשות המקלט שהגישו ● "הצבא והמיליציות עדיין שולטים במדינה ועדיין רוצחים", אומר אחמד אדם, שברח לפני 17 שנה מדארפור, "לאן אני אחזור?"

עוד 693 מילים

האסטרטגיה של קייר סטארמר להובלת הלייבור לשלטון בעוד 4 שנים

ב-22 בספטמבר התקיים היום הרביעי והחותם של הוועידה השנתית של מפלגת הלייבור, אשר התקיימה הפעם באופן וירטואלי, ובה קייר סטארמר – היו"ר החדש מחודש אפריל – ירה את הירייה החגיגית לפתיחת המערכה לכיבוש המרכז הפוליטי.

בנאומו בן ה-25 דקות סטארמר פרס את האסטרטגיה שלו להובלת הלייבור לשלטון בעוד 4 שנים, אסטרטגיה אשר נבנתה על בסיס מספר דו"חות ומאמרים אשר נכתבו בניסיון להסביר מה השתבש בין מערכת הבחירות ב2017 למערכת הבחירות ב2019.

בנאומו בן ה-25 דקות סטארמר פרס אסטרטגיה להובלת הלייבור לשלטון בעוד 4 שנים, על בסיס מספר דו"חות ומאמרים, שניסו להסביר מה השתבש בין מערכת הבחירות ב-2017 למערכת הבחירות ב-2019

לדבריו, מאז 1945 ללייבור היו רק שלושה מנהיגים מנצחים, ווינרים שיש מה ללמוד מהם והם – אטלי (1945), וילסון (1964) ובלייר (1997) – אשר המשותף לשלושתם הוא עדכון המפלגה למציאות המשתנה של דאגות ושסעים פוליטיים חדשים.

סטארמר מסיק שעל מנת לכבוש את המרכז הפוליטי, ודרכו את השלטון, צריך להעמיד מפלגת לייבור חדשה אשר תעמוד בהצלחה בחמישה פרמטרים. בחלק זה אתייחס לשלושת הראשונים.

  1. אמון כלכלי.
  2. הנהגה כשירה.
  3.  פטריוטיות.
  4. טיפול באנטישמיות.
  5.  יצירת שפה תרבותית משותפת.

סטארמר אינו היו"ר הראשון להבין שהלייבור סובלת מנחיתות מול המפלגה השמרנית ביחס לשאלה "על מי אתה סומך עם הכלכלה?". טוני בלייר, עוד בשנת 1993, זיהה את קיומו של הפער והבין שעל מנת לגשר עליו, על המפלגה לקבל על עצמה כמה מעקרונותיה הכלכליים של המפלגה השמרנית. סעיף 4 ההיסטורי בחוקתה של המפלגה (אשר קבע שבמטרות המפלגה הלאמה של אמצעי הייצור וההפצה) הוחלף בנוסח עמום יותר אשר היה חף מהתייחסות ישירה לאידיאל הבעלות הציבורית.

סטארמר אינו היו"ר הראשון שמבין כי הלייבור סובלת מנחיתות מול המפלגה השמרנית בשאלה "על מי אתה סומך עם הכלכלה?". טוני בלייר, עוד ב-1993, הבין שכדי לגשר על הפער, על המפלגה לאמץ כמה מעקרונותיה הכלכליים של המפלגה השמרנית

במהלך מערכת הבחירות בלייר התחייב שממשלתו, אם תיבחר, תקבל על עצמה למשך שנתיים את כללי ההוצאה התקציבית שקבעה הממשלה השמרנית, המרת קצבאות במענקים להשתתפות בשוק העבודה, ושממשלתו תחזק את כוחו של הבנק המרכזי כשומר סף כלכלי. הבטחה אשר קויימה עוד בשבוע הראשון לאחר הזכייה בבחירות, בדמות העברת המונופול על קביעת שיעורי הריבית מהממשלה אל הבנק המרכזי.

סטארמר מתכוון לשחזר את מהלכיו של בלייר, אך הוא נאלץ להסתפק באמצעים פחות דרמטיים. דוגמה ראשונה היא היעלמותה של מדיניות ההלאמה מחדש, אשר כיכבה במצע הלייבור בבחירות שהתקיימו בדצמבר שעבר, מאז היבחרו של סטארמר לראשות המפלגה בחודש אפריל. הדבר לא חמק מעיניהם של מתנגדיו באגף השמאלי של המפלגה כאשר היעדרות מדיניות ההלאמה מנאומו בוועידת המפלגה בלטה במיוחד.

דוגמה שניה, היא מינויה של ד"ר אנליזה דודס לתפקיד שר האוצר בממשלת הצללים במקומו של ג'ון מקדונל. ג'ון מקדונל הוא מרקסיסט על פי הצהרה, יו"ר לשעבר של הקבוצה הסוציאליסטית בסיעת הלייבור, וחוקר מדיניות לשעבר באיגוד כורי הפחם ולאחר מכן בקונגרס איגודי העובדים. אנליזה דודס לעומת זאת היא פכ"מיסטית מאוקספורד עם דוקטורט בממשל מ-LSE, אשר עבדה כמרצה לכלכלה פוליטית ומדיניות ציבורית בקינגס קולג' (מכללה יוקרתית בלונדון).

עבורי לפחות מדובר בבירור במינוי שנועד להרגיע את הממסד הכלכלי הבריטי, ולפגוע ביכולתם של השמרנים לטאטא הצידה כל יוזמה כלכלית אשר תצא מהלייבור באמירת אגב של שמאל הזוי. יתרונו הגדול במאבק להשיב מידה מספקת של אמון ציבורי להפקדת הכלכלה בידיה מפלגתו, הוא שכעת גם הממשלה השמרנית תומכת בהגברת המעורבות הממשלתית בכלכלה והגדלה חדה של ההוצאה הציבורית.

עבורי לפחות מדובר בבירור במינוי שנועד להרגיע את הממסד הכלכלי הבריטי, ולפגוע ביכולתם של השמרנים לטאטא הצידה כל יוזמה כלכלית אשר תצא מהלייבור באמירת אגב של שמאל הזוי

זה אינו סוד שג'רמי קורבין, היו"ר הקודם אשר הוביל את הלייבור בבחירות שהתקיימו בדצמבר 2019, היווה נקודת תורפה אלקטורלית. על פי סקר של YouGov שנערך כחודש לפני הבחירות, 67% מהבוחרים החזיקו בדעה שלילית כלפיו ורק 12% החזיקו בדעה חיובית. סקר נפרד של חברת Datapraxis מצא ש-57% מהבוחרים שהצביעו ללייבור ב-2017 ראו בקורבין מנהיג לא החלטי לעומת 26%, 50% כמנהיג חלש לעומת 29%, ו-49% חשבו שהוא יהיה "רה"מ רע" לעומת 37% שחשבו שהוא יהיה "רה"מ טוב".

בסדרת ראיונות שהתקיימו לאחר הבחירות, Datapraxis וחברת הסקרים Ashcroft polls מצאו שהנימוקים הנפוצים ביותר לסלידה מג'רמי קורבין היו שהוא יחזיר מדיניות סוציאליסטית שתחזיר את בריטניה לימי המשברים הכלכליים והשביתות הסיטונאיות של שנות ה-70, שהוא ונבחרת ההנהגה שלו לא מקדמים מדיניות ריאליסטית וישמיה, שאין להם תוכנית וגם לו הייתה להם, הם (המרואיינים) לא מאמינים שיש להם את היכולת לבצע אותה.

יש להוסיף שבשורה התחתונה, מותג מול מותג, דו"ח הבחירות של Ashcroft polls מצא ש-40% מהנסקרים מזהים את המפלגה השמרנית עם ההיגד "יכולים לקבל את ההחלטות הקשות", 30% עם "הם ברורים לגבי המדיניות שלהם", כ-20% עם "כשירים ובעלי יכולת" וכ-30% עם ההיגד "מחזקים בסדר העדיפויות הנכון". רק 10% זיהו את מפלגת הלייבור עם ההיגד הראשון, 10% עם ההיגד השני, כ5% עם ההיגד השלישי וכ15% עם ההיגד הרביעי.

*  *  *

קייר סטארמר מאותת על כוונתו להתמודד ולהשיב מלחמה באמצעות שני כלים עיקריים, אחד דסטרוקטיבי והשני קונסטרוקטיבי. הכלי הראשון, הדסטרוקטיבי, הוא לחתור תחת תדמיתה של המפלגה השמרנית כמפלגה בעלת יכולות משילה וניהול מובנות, על רקע המשבר הבריאותי והכלכלי של תקופת הקורונה.

סטארמר מאותת על כוונתו להתמודד ולהשיב מלחמה עם 2 כלים עיקריים, דסטרוקטיבי וקונסטרוקטיבי. הראשון אמור לחתור תחת תדמית המפלגה השמרנית כמפלגה עם יכולות משילה וניהול מובנות, על רקע משבר הקורונה

לעניות דעתי (ולדעת הסקרים) סטארמר עושה זאת בהצלחה רבה באמצעות שימוש מושכל בזמן "השאלות לראש הממשלה", המתקיימים מדי יום רביעי. בכל שבוע סטארמר רותם את כישורי החקירה שהתפתחו לאורך הקריירה שלו כפרקליט. הוא עוקץ ודוקר את רה"מ ג'ונסון בשאלות אשר נועדו להציב את רה"מ ג'ונסון כמי שאינו שולט בנתוני התחלואה, אינו יודע מה ממשלתו עושה, לדוגמה בנושא הבדיקות או הסיוע הכלכלי, ומנותק מהמתרחש בשטח בשירותי הרפואה. בפשטות, שהמשבר הבריאותי-כלכלי פשוט גדול עליו.

בחודש האחרון, נכון לכתיבת שורות אלה, סטארמר החל לגוון עם קו שאלות חדש אשר מספק לו תחמושת שבועות קדימה. קו שאלות זה הוא לגבי העתיד, בין אם ימים או שבועות קדימה, ובאמצעותו הוא מחלץ מג'ונסון הצהרה בומבסטית אשר קרוב לוודאי תופיע במהדורות החדשות, בכותרות העיתונים ותזכה לסיקור עוקב ושאלות מצד עיתונאים.

בזמן שאלת השאלות אשר מתקיים בשבוע-שבועיים לאחר מכן, סטארמר מעלה בשנית את השאלה שהובילה להצהרה אך כעת כשאלת מעקב, הבודקת האם ההצהרה גובתה במעשים. רק לאחרונה קו שאלות זה הצליח להכניס את ג'ונסון למלכוד, אשר בניסיון לצאת ממנו הוא הצהיר שלמעשה ביצוע בדיקות הינו עניין בעל חשיבות פעוטה לאיתור הדבקות. הצהרה שהייתה פניית פרסה מוחלטת לאמירתו רק שבועיים לפני כן, כאשר שאלת החשיבות של ביצוע בדיקות הוצגה על ידי סטארמר כשאלה שפניה כלפי העתיד, לפעולות שהממשלה תקדם.

נכון לכתיבת שורות אלה כלי זה נמצא לכאורה אפקטיבי על פי הסקרים: בשמונה סקרים רצופים אשר נערכו לאורך חודש ספטמבר ג'ונסון זכה לשיעור תמיכה שלילי, הנע בין 6%- ל14%-. לראשונה סטארמר הביס את ג'ונסון בפרמטר "מנהיג כשיר ובעלת יכולת", 44% מול 37%, אך ג'ונסון עדיין מוביל בפער צמוד בפרמטרים של "טוב במשבר" ו"מעניק תחושת ביטחון לגבי העתיד".

בנוסף לכך, בפעם הראשונה מאז יולי 2019, בימיה האחרונים של ממשלת תרזה מיי הידועה לשמצה, הלייבור עוקפים את השמרנים בשיעורי התמיכה. יש לומר שעדיין מדובר בסקרים ראשונים ורק בחלוף החודשים והשנים נדע אם מדובר בתחילתה של מגמה. יש לציין גם שעד הבחירות הבאות אשר יתקיימו בעוד 4 שנים הרבה עוד ישתנה.

כלי זה נמצא לכאורה אפקטיבי על פי הסקרים: ב-8 סקרים רצופים שנערכו לאורך ספטמבר ג'ונסון זכה לשיעור תמיכה שלילי, הנע בין 6%- ל14%-. לראשונה סטארמר הביס את ג'ונסון בפרמטר "מנהיג כשיר ובעלת יכולת"

הכלי השני, הקונסטרוקטיבי, נחשף בנאום הוועידה הנ"ל, והוא ביסוס נבחרת ההנהגה כדמויות מוכרות בפני עצמן. באמצעות הפניית הזרקור על עבר שרי הצללים, קייר סטארמר מעוניין להפוך את הספסל הקדמי לכלי עזר מבחינה אלקטורלית, אשר יוריד ממנו את הנטל הבלעדי של טיפוח אמון הציבור ביכולתה של הלייבור למשול ולנהל את המדינה כראוי ובאופן אפקטיבי.

אני מצפה שבשבועות הקרובים נתחיל לראות כיצד הדבר יתבטא בפעול, וגם כאן מדובר בכלי שהשפעתו תימדד חודשים ושנים קדימה. מאז היבחרותו לראשות המפלגה בחודש אפריל האחרון, סטארמר אייש כ-11 תפקידים בכירים בקבינט הצללים בחברי פרלמנט אשר תמכו ולקחו חלק בהנהגה המיינסטרימית של אד מיליבנד בשנים 2010-2015, לרבות מיליבנד עצמו, ו/או לקחו חלק במרד כלפי קורבין אשר התרחש בחודשי אוגוסט-ספטמבר 2016.

מה הכוונה בפטריוטיות? פטריוטיות היא שם קוד שמאגד תחתיו את המאמצים למסמס את הקשר שנקשר בימי קורבין בין הלייבור לרפובליקניות, לתמיכה במחתרת האירית, חלוקת במות ועצרות עם ארגונים אסלאמיסטים, ניכור לכוחות המזויינים, ועמדה חלשה בנושאי ביטחון לאומי.

קייר סטארמר הפך את הפטריוטיות לחלק מרכזי באסטרטגיה שלו לכיבוש המרכז הפוליטי. זה מתבטא בין השאר באזכור התכוף של ההליכים שהוא ניהל נגד המחתרת האירית בכהונתו כפרקליט המדינה ושיתוף הפעולה עם גופי הביטחון והמודיעין, הקמת שדולה למען ווטרנים והכוחות המזויינים בתוך הלייבור, פרסום טור בעיתון הטלגרף השמרני לכבוד יום השנה ה-75 לניצחון על גרמניה הנאצית, ולאחרונה כפיית משמעת סיעתית האוסרת על חברי הפרלמנט להצביע נגד הצעת חוק הקובעת תקופת התיישנות על עבירות שבוצעו ע"י חיילים בעת הצבה מבצעית. כאשר שלושה שרי צללים זוטרים הפרו את המשמעת הסיעתית והצביעו נגד, הם הודחו מתפקידם לאלתר.

פטריוטיות היא שם קוד שמאגד תחתיו את המאמצים למסמס את הקשר שנקשר בימי קורבין בין הלייבור לרפובליקניות, למשל. קייר סטארמר הפך את הפטריוטיות לחלק מרכזי באסטרטגיה שלו לכיבוש המרכז הפוליטי

בנוסף לכך, בנאומו בוועידה המפלגה ב-22 בספטמבר, סטארמר הזכיר את תואר אבירותו – ששימש ומשמש את מתנגדיו כדי לתאר אותו כלונדוני אליטיסט – כדרך סיפור על הגאווה הרבה שהרגיש כאשר הוריו, אחות ועובד ייצור במפעל, ליוו אותו לטקס העיטור בארמון בקינגהאם. המסר היה פשוט: אני לא ג'רמי קורבין, אני לא אויב של המלוכה, אני לא אויב של הממסד והמסורת הבריטית. מסר שאליו הוא יוכל לרתום את רוחו של המנצח הראשון לגישתו – קלמנט אטלי, אשר הוביל את המפלגה לזניחת מדיניות הפייסנות כלפי גרמניה הנאצית בשנת 1937 ולאחר מכן בשנת 1940 אותה לממשלת חירום לאומית עם השמרנים.

הקו של סטארמר נמצא בניגוד גמור לקו שהוביל ג'רמי קורבין, אשר התנגדותו לשירת ההמנון הלאומי לרבות טקסי זיכרון, כגון בטקס הזיכרון לציון 75 שנה למערכה האווירית על בריטניה שהתקיים בשנת 2015, זכורה למדי. כך גם חשיפת התבטאויות עבר של דמויות בולטות בנבחרת ההנהגה, כגון של ג'ון מקדונל ודיאן אבוט – שרי הצללים של קורבין למשרדי האוצר והפנים בהתאמה – אשר כללו הבעת תמיכה והערכה למחתרת ה-IRA ודרישות לפירוק גופי הביטחון הבריטיים כגון MI5. כמו כן, וכאן מדובר בעניין שהוא פחות בדוק, ישנה טענה שהפרסומים של מפלגת הלייבור כוללים יותר ויותר שימוש בדגלה של הממלכה המאוחדת.

יניב בן דוד הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתעניין בהיסטוריה והמסורות של הפוליטיקה הבריטית, במערכת הפוליטית לרבות הפוליטיקה הפנימית של ארצות המלכה המאוחדת, הפרישה מהאיחוד האירופי, והמיקצוע של הפוליטיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,592 מילים
עודכן לפני שעה

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ראיון "נתניהו נראה כועס וכבוי"

חוקרת הרטוריקה, ד"ר מישל שטיין טיר, עוקבת אחר הופעותיו של נתניהו, ומנתחת לפיהן את אישיותו והלך רוחו ● לדבריה, קריאותיו לאחדות הן רק משחק מול מצלמה, שנועד לעורר סימפטיה ולהנמיך התנגדות ● "אני נדהמת מהיכולת שלו להחזיק עד עכשיו, אבל זה נותן אותות בגוף. הוא ירד במשקל, וממש אפשר לראות את העצב בעיניים. בכל פעם הוא נופל וקם, אך יש תחושה שנתניהו עומד לפני סוף דרכו"

עוד 3,001 מילים

ישראל כ"ץ לא עומד בלחץ

ההתפרצות החריפה של ישראל כ"ץ אתמול בקבינט הקורונה העידה על הלחץ הרב ששרוי בו שר האוצר ● מי שהצליח להעביר את מרבית הקריירה שלו ללא מאבקים סוערים במיוחד, מוצא את עצמו בהתנגשות חזיתית עם כל הסובבים אותו - מול הפקידים, מול התקשורת ולאחרונה גם מול השרים וראש הממשלה ● כעת הוא מחכה להגעתה של מיכל עבאדי- בויאנג'ו בתקווה שלפחות בתוך האוצר יהיו נאמנים לו ● פרשנות

עוד 680 מילים ו-2 תגובות

המשנה ליועמ"ש סייר אמש עם המשטרה בהפגנת בלפור

פרסום ראשון רז נזרי, המשנה הבכיר ביותר ליועץ המשפטי לממשלה, הגיע אמש להפגנה בבלפור עם מפקד מחוז ירושלים והיועמ"ש של המשטרה ● לדבריו, ביקר במקום כעבודת הכנה לקראת העתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין פעולות האכיפה של משטרת ישראל ● נזרי לזמן ישראל: "תמיד כדאי לראות את הדברים בעיניים"

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי הגיע אמש (מוצ"ש) להפגנה בבלפור, על מנת לבחון לדבריו את עבודת המשטרה והתנהלות המפגינים בשטח – כהכנה למענה לעתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין פעולות האכיפה של המשטרה בהפגנות בעת האחרונה.

בפני בג"ץ תלויה ועומדת, בין השאר, לפחות עתירה אחת הנוגעת להפגנות המתקיימות באזור בלפור ועניינה הגבלות שמטילה המשטרה על עוצמת הרעש המותרת למפגינים בשעות הערב והלילה.

נזרי נצפה במתחם ההפגנה ליד כיכר פריז בסמוך לשעה 23:00 אמש, ובמענה לשאלת זמן ישראל על מעשיו שם, השיב: "נפגשתי עם מפקד המחוז [ניצב דורון ידיד]. יש הרבה עתירות בהקשר של ההפגנות בבלפור.

"יש עתירות לגבי הזמבורות, רעשים. לכן באתי עם היועץ המשפטי של המשטרה ונפגשנו עם מפקד המחוז וראינו את הדברים בעיניים. תמיד כדאי לראות את הדברים בעיניים. אנחנו בשיח גם עם הלשכה המשפטית של המשטרה וגם עם מפקד המחוז".

המשנה ליועמ"ש רז ניזרי אמש בבלפור (צילום: שלום ירושלמי)

נזרי, בן 48, הוא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני ניהול ותפקידים מיוחדים וציבורי-חוקתי – תפקיד הנחשב לבכיר ביותר מבין המשנים ליועץ המשפטי לממשלה. נוכחותו אמש בבלפור מלמדת כי עמדת המדינה בנוגע לעתירות ההפגנות נקבעת בדרגים הגבוהים ביותר במשרד.

בעבר הועלה שמו של נזרי כמועמד של שר המשפטים דאז אמיר אוחנה לתפקיד פרקליט המדינה, אחרי פרישתו של שי ניצן, אולם נזרי דחה את הצעת אוחנה. כמו כן הועלה שמו כמועמד אפשרי של יו"ר הכנסת יריב לוין, לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת. בשני התפקידים – פרקליט המדינה ויועמ"ש הכנסת – עדיין מאויישים על ידי ממלאי מקום.

עוד 229 מילים

פרשנות חשיפת המנהרה בעזה הייתה ניסוי של שני הצדדים, חמאס וישראל

לכאורה, חפירת מנהרת הטרור שהתגלתה בשבוע שעבר ברצועת עזה הייתה צעד לא הגיוני מבחינת חמאס, לנוכח המכשול האימתני שהציבה ישראל עשרות מטרים מעל ובעיקר מתחת לאדמה ● אבל ייתכן כי הארגון ביקש לבדוק את יעילות המכשול, גם במחיר של גילוי המנהרה האחרונה על ידי כוחות הביטחון

עוד 578 מילים

ראיון "למה מי אתה, האשכנזי או האליטה?"

אחרי שבנו שאול התפטר בסערה ממשרד האוצר, השר לשעבר דן מרידור תוקף בחריפות את נתניהו ואת ממשלתו ● לדבריו, רה"מ משקר לציבור ללא הרף, מנהל את המשבר הכלכלי והבריאותי באופן כושל, ומעכב את אישור התקציב בניסיון להיטיב את מצבו המשפטי והפוליטי ● מרידור מקווה כי כמה מחברי הליכוד יראו לנתניהו את הדרך החוצה, ועל הדרך משגר חיצים מושחזים גם לעבר הנגיד אמיר ירון, המפלגות החרדיות ונפתלי בנט ● בהפגנות בבלפור, אגב, הוא לא משתתף

עוד 2,862 מילים

ישראל כ"ץ לשרון אלרעי: "לא מתווכח איתך, את פקידה"

ח"כ זנדברג: "בליכוד רוצים שיגידו שהיה דיל עם המשותפת" ● נתניהו: "אין לנו יכולת לממן קפסולות לכיתות א'-ב'" ● הממשלה אישרה תכנית חומש למגזר הערבי ● גמזו: אם לא נעלה את מספר בדיקות הקורונה - אמליץ לעצור את ההקלות ● ח"כים ממרצ עתרו לבג"ץ בדרישה לפסול את ביטול ההצבעה על ועדת חקירה לצוללות

עוד 39 עדכונים

הרשות להגנת הפרטיות נאבקת להפסיק את איכוני שב"כ על אזרחי ישראל

פרשנות צריך להעריך את העמדה האמיצה של הרשות להגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים נגד המשך השימוש בכלי האיכון של שב"כ - עמדה המנוגדת לקול הכללי היוצא ממשרדי הממשלה ● בחוות דעת שישית שהרשות מוציאה הבוקר, לקראת ישיבת ועדת השרים המיוחדת שמיועדת להתכנס היום, קובעת הרשות: "ההצדקה המרכזית לעשות שימוש בכלי הטכנולוגי שבידי שב"כ - אינה עומדת עוד"

עוד 642 מילים

נתניהו על האשמות גנץ: ״לא מבוססות על אמת״

גנץ מדגיש: מערכת הביטחון לא ידעה על העסקה ● ימינה על היוזמה להחליף את נתניהו ביעלון: ״לא מחליפים טריפה בנבלה״ ● הליכוד: נדהמים מהכינוי טריפה ● הנשיא ריבלין על יהודה בארקן: ״היה באר של שמחה״ ● בישראל מעריכים: ההסכם הבא יהיה עם עומאן ● ח״כ כסיף שובת רעב ● אפי נוה בראיון: ״שי ניצן מפלצת, אדם נקמן ורע״ ● אלפים הפגינו נגד נתניהו ברחבי הארץ

עוד 31 עדכונים

הקורונה אשמה בהכל, הקורונה לא אשמה בכלום

גזענות, כיבוש, רצח נשים, בועה כלכלית שהתפוצצה לנו בפרצוץ, ושלטון מושחת מהיסוד ● שנת 2020 מתקרבת לקיצה, כאשר ישראל נמצאת איפשהו בין התפוררות לקריסת מערכות ● מגפת הקורונה לא יצרה את הבעיות הללו, אבל היא הביאה אותן לנקודת רתיחה, ופתחה את כל הפצעים - אישיים ולאומיים ● הגיע הזמן להתמודד עם גורמי היסוד המתחזקים את המצב הנוכחי ● דעה

עוד 1,198 מילים

טור מיוחד מה למדתי על איחוד האמירויות כאשת הרב הראשי שם

מישל וולדמן סרנה היא רעייתו של הרב הראשי באמירויות, יהודה סרנה ● בטור אישי היא כותבת בפתיחות על החיים במדינה שפותחת כעת את שעריה בפני ישראלים, על חברתה האמירתית שאוהבת את "שטיסל" ואת עומר אדם, על היחסים הקרובים שפיתחה משפחתה עם האימאם המקומי, ועל היחס לנשים בדובאי ● ויש לה גם מסר לישראל: בקרוב האמירתיים יגיעו לכאן, אנא אל תשפילו אותם בנמל התעופה

עוד 1,605 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה