הנסיעה על כביש החוף מכיוון נתניה לתל אביב – למטרה שעומדת לחלוטין בתקנות הסגר – התחילה טוב. התנועה זרמה, לא עניין מובן מאליו כשמדובר ביום חמישי לפנות ערב. ווייז צפה 25 דקות אל היעד. מי אמר שאין יתרונות בסגר.
האידיליה הסתיימה בנתיבי איילון, בערך קילומטר לפני מחלף רוקח. כל ישראלי למוד פקקים מכיר את הרגע המדכדך הזה, שבו הוא מבחין מרחוק במסה עצומה של מכוניות עומדות ומתקדם לקראתן כמו צאן מובל לטבח בלי שום אפשרות מילוט. המסך של ווייז התחיל להיצבע באדום, עשרות דקות עלו וירדו במהירות ואז שוב עלו עם ריבית דריבית. מהשנייה הראשונה היה ברור שזה לא פקק רגיל. בפקקים התנועה זוחלת; כאן כולם עמדו.
חיפשתי דיווחים על תאונה גדולה אבל לא הייתה כזו; מחסומים בגלל התראה על פיגוע? גם לא. ואז נזכרתי: המשטרה מפעילה מחסומים כדי לאכוף את הסגר. נפלתי על אחד כזה.
בשעה וחצי שלאחר מכן – שעה וחצי! – הייתי למעשה עצור בתוך המכונית שלי יחד עם עוד אלפי ואולי עשרות אלפי ישראלים מאחוריי, מלפניי ומצדדיי. רוב הנתיבים נסגרו ונותבנו במהירות אפס לתוך צוואר בקבוק.
הנחתי שהשוטרים במחסום עוצרים כל מכונית ומתשאלים את יושביה למטרת נסיעתם. זה נראה לי דרקוני, מופרך ולא יעיל: הרי איזה כלים יש להם כדי לבדוק את התשובות? אנשים יכולים להמציא מקומות עבודה (אין חובה להסתובב עם אישור על מקום עבודתך), קניות בסופר, אמא קשישה שזקוקה לסיוע.
וגם אם נניח שיעלו על כמה עשרות תחמנים שהפרו את חוקי הסגר (לאיזו מטרה בדיוק – נוסעים לקרוע את הפאבים הנעולים של תל אביב?) – האם זה מצדיק התעללות במספר עצום של ישראלים שבסך הכול רצו לחזור הביתה בשלום מיום עבודה או מקניות מצרכים לקראת סופ"ש/כיפור ארוך?
וגם אם נניח שיעלו על כמה עשרות תחמנים שהפרו את חוקי הסגר – האם זה מצדיק התעללות במספר עצום של ישראלים שבסך הכול רצו לחזור הביתה בשלום מיום עבודה או מקניות מצרכים לקראת סופ"ש/כיפור ארוך?
הזעם שהתבשל אצלי במהלך הנצח של העמידה במקום, רק גבר ברגע המיוחל שבו התקרבתי למחסום עצמו. התברר שרוב המכוניות חולפות על פניו בכלל בלי שהשוטרים מתעניינים בהן. התנועה עמדה לא מפני שכל נהג עבר תשאול, אלא בגלל שהכביש היה סגור. סתם.
עליתי לכיוון העיר במחלף רוקח, ושם הפארסה רק גברה: גם בשדרות רוקח התנועה זזה בקושי. גם שם היה מחסום. וגם שם השוטר הביט מפוהק במכוניות שחלפו על פניו. אם חשקה נפשו של מפר סגר להסתנן לתל אביב ביום חמישי בערב, הוא יכל לעשות את זה בקלות – רק באיטיות.
במקביל קיבלתי הודעות מחברים ואנשים שעברו חוויות דומות בכבישים אחרים בארץ. שעתיים של עמידה בכביש 6 רק כדי לגלות בקצה שוטר שיושב ליד שולחן ואפילו לא מסתכל לעבר המכוניות. בקטנה.
משטרת ישראל היקרה: ככה לא אוכפים סגר. ככה מטילים עונש קולקטיבי על ציבור ענק, שממילא החיים שלו בתקופה הזו, איך לומר בעדינות, לא משהו. הרי רובם המכריע של הנהגים שמיררתם את חייהם בימים האחרונים הם אנשים ישרי דרך שיצאו מהבית כדי לפרנס, לקנות, לבצע מטלות יומיום שבינן לבין הפרת הסגר אין כל קשר.
רובם המכריע לא נסעו לנופש (כי אין לאן), לא יצאו להצגה או סרט (זוכרים?) ולא באו לקרוע את העיר, כי העיר סגורה. גם אם עליתם על קומץ תחמנים או הצלחתם להרתיע כמה אחרים, זה אפילו לא מתקרב להצדיק התעמרות ברבבות אחרים.
בעודי יושב במכונית חשבתי מה היה קורה אם הייתי מחזיר מבדיקה רפואית את אמי בת ה-83, איך היא הייתה שורדת את הישיבה האין סופית הזו בלי גישה לשירותים ובלי אפשרות לשכב.
בעודי יושב במכונית חשבתי מה היה קורה אם הייתי מחזיר מבדיקה רפואית את אמי בת ה-83, איך היא הייתה שורדת את הישיבה האין סופית הזו בלי גישה לשירותים ובלי אפשרות לשכב
תהיתי כמה הורים תקועים במכוניות לידי עם ילדים עם צרכים מיוחדים שחזרו מיום ארוך במוסד הלימודי שלהם, ואיך מסבירים לילד כזה למה אסור לצאת; במהלך העמידה נשמעו סירנות עצבניות של לפחות שני אמבולנסים שניסו להבקיע דרך והתעכבו דקות ארוכות. יש מצב שמישהו שילם בחייו על הטמטום הזה.
מאז פרוץ הקורונה, רוב הזמן אני נוטה לראות במשטרה ובשוטרים קורבן של הנסיבות, גוף שנקלע למפגש הבלתי אפשרי בין ההחלטות המופרכות של הפוליטיקאים לקליינט הלא קל שמוכר בשם 'עם ישראל'. זה תענוג מפוקפק מאוד להיות שוטר בישראל בחודשים האחרונים.
אבל מדיניות המחסומים של הימים האחרונים הפכה את המשטרה מקורבן של הנסיבות למקרבן. מישהו צריך ללחוש למפכ"ל ולקציניו הבכירים שזה צריך להיפסק מייד, ולו לטובת אמון הציבור במשטרה, שהמחסומים השרירותיים הללו מרסקים את המעט שעוד נותר ממנו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו